פרשנות | בשוך הקרבות - הממשלה צריכה לסיים את דרכה
אין ספק כי בסופו של דבר יהיה ניצחון צבאי ישראלי ויהיו הישגים ברמה כזו או אחרת | בסיומה, המנהיגים שהביאו למשבר צריכים ללכת הביתה
ליאור אקרמן
| 16/10/2023
בדיקה של דוד
חמישים שנים בדיוק אחרי אוקטובר 1973 וישראל בתוך המחדל הגדול ביותר בתולדותיה. מחדל אוקטובר שבו נתוני היקף הנרצחים והחטופים מזעזעים את המדינה כולה.
אני מוצא צדק והיגיון רב בטענה שבעת הזו עלינו להתמקד בלחימה, בחיזוק הכוחות בשטח ובמתן גיבוי למפקדים בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה כדי שאלו יבצעו את המוטל עליהם בצורה המקצועית והמוצלחת ביותר.
כעת זה המהלך הנכון ויש לאפשר לצה"ל ושאר כוחות הביטחון לנהל את הלחימה עד ההכרעה המוחלטת של חמאס, כפי שהיה צריך לקרות כבר לפני שנים ארוכות.
אבל פטור ללא כלום אי אפשר. תקיפת חמאס הפתיעה לחלוטין את מדינת ישראל ועל כך אין ויכוח.
אי אפשר ולא נכון גם לעסוק עתה בדיוני הפקת לקחים ונסיונות להבין איפה ואיך כשל כל מערך המודיעין? איך קרס כל מערך ההגנה לאורך הגבול עם רצועת עזה? איך איפשרו צה"ל ומשטרת ישראל למאות מחבלים חמושים לפעול באופן חופשי בתוך תחומי מדינת ישראל לאורך שעות ארוכות וללא כל מענה?
מדוע במשך שעות ארוכות לא היה אף גורם שניהל את האירוע, ריכז נתונים, חתר להצלת האזרחים בשטח ותפס שליטה עליו? השאלות רבות, עמוקות ומכאיבות מאוד. תידרשנה תשובות אמיצות ומסקנות כואבות ביום שאחרי.
עוצמת המחדל
כבר עתה ראוי להצביע על גודל ועוצמת המחדל. העובדה החשובה והמטרידה ביותר היא שממשלות ישראל מטפחות את ארגון חמאס ומאפשרות לו להתפתח ולהתעצם, במשך למעלה משבע עשרה שנים ברצועת עזה, ללא הפרעה.
לאורך כל השנים האלו לא יזמה ישראל כמעט אף פעולה מול חמאס, כל המבצעים שלנו היו תגובה להתקפותיו וגם הם היו מוגבלים, מכילים ונטולי תוצאות משמעותיות.
כל זאת רק כדי לשמור על השקט מצד אחד וכדי לשמר את המצב של הפרדה בין שטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון לבין שטח עזה, באופן שאיפשר לממשלה להתחמק מעיסוק בסוגייה של הסדר מדיני מול הרשות הפלסטינית.
התפיסה השגויה הייתה שאם יש שלוש מדינות לשני עמים, אין טעם בהסדר מדיני ולכן נוח היה לממשלה לשמר את שלטון חמאס. האמונה הזו התנפצה לממשלה ולכולנו בפנים.
על פי ההערכות, נמשך תכנונו של מבצע מסוג כזה מספר חודשים עד שנה והיו מעורבים בו עשרות גורמי חמאס ואולי אף תיאום ברמה מסויימת מול איראן וחיזבאללה. העובדה שלא הייתה כל התרעה וכי צה"ל הדגיש בפני הממשלה כי חמאס מורתע, היא לא פחות מכישלון אסטרטגי ברמה הלאומית.
גם לאחר שכבר אירעה תקלה מודיעינית חמורה, צה"ל נתפס ברמה המבצעית לא ערוך. גדר הגבול החכמה נפרצה בקלות מטרידה. מאות מחבלים נעו לאורך שעות לתוך ישראל ובחזרה ללא כל הפרעה, תוך שהם חוטפים מאות שבויים ישראלים לתוך שטחי עזה.
טנקים ישראלים נשרפו וחיילים נרצחו בהיקפים חסרי תקדים בתוך מוצבים ורכבי לחימה. על הכשל הזה יידרש הסבר וקשה להניח שיש כזה בנמצא.
אין מנהיגות
בעיה קשה נוספת היא היעלמותה והיעדרותה המוחלט של כל המנהיגות הפוליטית והביטחונית אשר נמנעה מהופעות בתקשורת או מפגשים עם האזרחים ואף מביקורים בבתי החולים ובשטח עצמו. לא היה בישראל תקדים להתנהלות כזו. מדובר בכישלון חרוץ ברמה היסטורית שההנהגה תידרש לתת את עליו הדין.
גם כשלון יכולת ההתארגנות המבצעית והלוגיסטית לאחר התרחשות האירועים יצטרך להתברר ולהיחקר. אלפי אזרחים ישראלים הוחזקו ונטבחו בתוך בתיהם ובערים והישובים השונים מבלי שהגיעה אליהם תגבורת לאורך שעות ארוכות. מפקדת אוגדה ויישובים שלמים נכבשו וחלפו שעות ארוכות מאוד עד שצה"ל הצליח להשיג בהם שליטה.
בעת הזו ולאור הגיבוי האמריקאי הגורף, נדרש צה"ל ללחימה בעצימות גבוהה מול חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועת עזה, תוך הגדרת מטרה ברורה של השמדת כל הארגון ומנהיגיו ושל יכולתו לפעול צבאית ומדינית. הגיבוי האמריקאי לא יימשך לאורך זמן וללא הגבלה.
לא מן הנמנע שגם חיזבאללה יצטרף ללחימה. מהלך כזה משרת את איראן והגיוני מאוד על רקע אובדן ההרתעה הישראלית וההצלחה של חמאס. אז תידרש ישראל לנהל לחימה רב זירתית ממושכת מתוך מטרה לשנות לחלוטין את המשוואה המעוותת שנוצרה לאורך השנים מול ארגונים אלו.
אין ספק כי בסופו של דבר יהיה ניצחון צבאי ישראלי ויהיו הישגים ברמה כזו או אחרת. אבל כבר עתה ברור שביום שאחרי תידרש וועדת חקירה ממלכתית שתידרש למסקנות קשות וכואבות מול הדרג המדיני, הביטחוני וצה"ל בכללותו. ועל המנהיגות כולה יהיה לקחת אחריות ולסיים את תפקידה.
ליאור אקרמן – פרשן ביטחוני, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
אין ספק כי בסופו של דבר יהיה ניצחון צבאי ישראלי ויהיו הישגים ברמה כזו או אחרת | בסיומה, המנהיגים שהביאו למשבר צריכים ללכת הביתה
חמישים שנים בדיוק אחרי אוקטובר 1973 וישראל בתוך המחדל הגדול ביותר בתולדותיה. מחדל אוקטובר שבו נתוני היקף הנרצחים והחטופים מזעזעים את המדינה כולה.
אני מוצא צדק והיגיון רב בטענה שבעת הזו עלינו להתמקד בלחימה, בחיזוק הכוחות בשטח ובמתן גיבוי למפקדים בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה כדי שאלו יבצעו את המוטל עליהם בצורה המקצועית והמוצלחת ביותר.
כעת זה המהלך הנכון ויש לאפשר לצה"ל ושאר כוחות הביטחון לנהל את הלחימה עד ההכרעה המוחלטת של חמאס, כפי שהיה צריך לקרות כבר לפני שנים ארוכות.
אבל פטור ללא כלום אי אפשר. תקיפת חמאס הפתיעה לחלוטין את מדינת ישראל ועל כך אין ויכוח.
אי אפשר ולא נכון גם לעסוק עתה בדיוני הפקת לקחים ונסיונות להבין איפה ואיך כשל כל מערך המודיעין? איך קרס כל מערך ההגנה לאורך הגבול עם רצועת עזה? איך איפשרו צה"ל ומשטרת ישראל למאות מחבלים חמושים לפעול באופן חופשי בתוך תחומי מדינת ישראל לאורך שעות ארוכות וללא כל מענה?
מדוע במשך שעות ארוכות לא היה אף גורם שניהל את האירוע, ריכז נתונים, חתר להצלת האזרחים בשטח ותפס שליטה עליו? השאלות רבות, עמוקות ומכאיבות מאוד. תידרשנה תשובות אמיצות ומסקנות כואבות ביום שאחרי.
עוצמת המחדל
כבר עתה ראוי להצביע על גודל ועוצמת המחדל. העובדה החשובה והמטרידה ביותר היא שממשלות ישראל מטפחות את ארגון חמאס ומאפשרות לו להתפתח ולהתעצם, במשך למעלה משבע עשרה שנים ברצועת עזה, ללא הפרעה.
לאורך כל השנים האלו לא יזמה ישראל כמעט אף פעולה מול חמאס, כל המבצעים שלנו היו תגובה להתקפותיו וגם הם היו מוגבלים, מכילים ונטולי תוצאות משמעותיות.
כל זאת רק כדי לשמור על השקט מצד אחד וכדי לשמר את המצב של הפרדה בין שטחי הרשות הפלסטינית ביהודה ושומרון לבין שטח עזה, באופן שאיפשר לממשלה להתחמק מעיסוק בסוגייה של הסדר מדיני מול הרשות הפלסטינית.
התפיסה השגויה הייתה שאם יש שלוש מדינות לשני עמים, אין טעם בהסדר מדיני ולכן נוח היה לממשלה לשמר את שלטון חמאס. האמונה הזו התנפצה לממשלה ולכולנו בפנים.
על פי ההערכות, נמשך תכנונו של מבצע מסוג כזה מספר חודשים עד שנה והיו מעורבים בו עשרות גורמי חמאס ואולי אף תיאום ברמה מסויימת מול איראן וחיזבאללה. העובדה שלא הייתה כל התרעה וכי צה"ל הדגיש בפני הממשלה כי חמאס מורתע, היא לא פחות מכישלון אסטרטגי ברמה הלאומית.
גם לאחר שכבר אירעה תקלה מודיעינית חמורה, צה"ל נתפס ברמה המבצעית לא ערוך. גדר הגבול החכמה נפרצה בקלות מטרידה. מאות מחבלים נעו לאורך שעות לתוך ישראל ובחזרה ללא כל הפרעה, תוך שהם חוטפים מאות שבויים ישראלים לתוך שטחי עזה.
טנקים ישראלים נשרפו וחיילים נרצחו בהיקפים חסרי תקדים בתוך מוצבים ורכבי לחימה. על הכשל הזה יידרש הסבר וקשה להניח שיש כזה בנמצא.
אין מנהיגות
בעיה קשה נוספת היא היעלמותה והיעדרותה המוחלט של כל המנהיגות הפוליטית והביטחונית אשר נמנעה מהופעות בתקשורת או מפגשים עם האזרחים ואף מביקורים בבתי החולים ובשטח עצמו. לא היה בישראל תקדים להתנהלות כזו. מדובר בכישלון חרוץ ברמה היסטורית שההנהגה תידרש לתת את עליו הדין.
גם כשלון יכולת ההתארגנות המבצעית והלוגיסטית לאחר התרחשות האירועים יצטרך להתברר ולהיחקר. אלפי אזרחים ישראלים הוחזקו ונטבחו בתוך בתיהם ובערים והישובים השונים מבלי שהגיעה אליהם תגבורת לאורך שעות ארוכות. מפקדת אוגדה ויישובים שלמים נכבשו וחלפו שעות ארוכות מאוד עד שצה"ל הצליח להשיג בהם שליטה.
בעת הזו ולאור הגיבוי האמריקאי הגורף, נדרש צה"ל ללחימה בעצימות גבוהה מול חמאס ושאר ארגוני הטרור ברצועת עזה, תוך הגדרת מטרה ברורה של השמדת כל הארגון ומנהיגיו ושל יכולתו לפעול צבאית ומדינית. הגיבוי האמריקאי לא יימשך לאורך זמן וללא הגבלה.
לא מן הנמנע שגם חיזבאללה יצטרף ללחימה. מהלך כזה משרת את איראן והגיוני מאוד על רקע אובדן ההרתעה הישראלית וההצלחה של חמאס. אז תידרש ישראל לנהל לחימה רב זירתית ממושכת מתוך מטרה לשנות לחלוטין את המשוואה המעוותת שנוצרה לאורך השנים מול ארגונים אלו.
אין ספק כי בסופו של דבר יהיה ניצחון צבאי ישראלי ויהיו הישגים ברמה כזו או אחרת. אבל כבר עתה ברור שביום שאחרי תידרש וועדת חקירה ממלכתית שתידרש למסקנות קשות וכואבות מול הדרג המדיני, הביטחוני וצה"ל בכללותו. ועל המנהיגות כולה יהיה לקחת אחריות ולסיים את תפקידה.
ליאור אקרמן – פרשן ביטחוני, חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן
