כך הצליחה כיתת הכוננות בקיבוץ מפלסים להתמודד עם מחבלי חמאס
אלון שוסטר, קיבוץ מפלסים, מספר על רגעי האימה בעת ניסיון השתלטות חמאס על הקיבוץ - ואיך כיתת הכוננות החזיקה מעמד עד לבואה של סיירת מטכ״ל כעבור 4 שעות
עמי רוחקס דומבה
| 13/10/2023
בערב שבת וחג, ליזי היתה ברטריט בעין כרם. בלי אוכל של אמא, הילדים בחרו לסעוד על שולחנם של אחרים ואני ביליתי ב"גמברינו" עם יובל, שחזר לחופשה קצרה לפני תרגיל. היה כיף של אבא ובן.
הלכנו לישון מוקדם יחסית והתעוררנו בשש וחצי לרצף "צבע אדום". מייד בסופן של ההתראות והפיצוצים, שמענו יריות קרובות. יובל רץ בתחתונים לחנייה והוציא מהרכב שלו את ציוד הלחימה, הנשק היה איתו. הוא התארגן וניגש לחמ"ל של הקבוץ, שמול הבית שלנו. קפלן, הרבש"צ המיתולוגי, חילק גזרות והחבר'ה יצאו לשער ולשכונה החדשה, שם נשמעו קולות הירי והנפץ.
[פרסום תמונה: אלון שוסטר]
נשארתי בחמ"ל עם קלאודיו, ראש צח"י שהוא גם חובש (שחבש כל הזמן), ים, הבת של קלאודיו ואביה, חיילת בת הקבוץ, שגם אחיה הקצין הגיע עם נשקו. רשמתי על הלוח המחיק את החוליות ומיקומן. ניסינו להבין תמונת מצב, טיפלנו בפצועים ובניסיון כושל להביא תחמושת ממחסן הנשק הנעול. שמענו קריאות לפינוי פצוע קשה מקבוץ ארז שלא נענו עד שמת. לא שמענו את כפר עזה ונחל עוז...
ברגע מסוים, שאלתי אם יש נשק בחמ"ל, קלאודיו אמר "יש לי אקדח". נרגעתי. ביומן המבצעים, אני רואה שהתחלתי לרשום (רק) בשעה 10:00: "שקד מדווח שסוואנה עם חיילים הגיעה מצפון לקבוץ (בריכת המים)". ולאחר מכן, בשעה 10:21 : "כח ימ"מ חובר לקפלן ושקד בשער 10-11".
בשעה 10:30 כתבתי "מטכ"ל לוקחים פיקוד על האירוע". בשלוש ורבע השעות עד לחבירה עם צה"ל, השעות בהן לא רשמתי בהן דבר, קרה בעצם הכל.
קפלן, הרבש"צ המסור, עם מתיחה קשה ברגל ניהל את הכוחות, לצידו סגנו מיכה אוחיון השקט עם החיוך המקסים. ניצן בן ששון ושחף דמרי נפצעו תוך קרב עם חולייה שחדרה לשכונה אחרי שפיצצה את שער הולכי הרגל בקו דיווח 10-11. יובל ו"נזק" (ניר בראודה) התלחמו באזור שער הכניסה למפלסים עם שני צוותי חמאס שרצחו אזרחים בצומת הכניסה למפלסים ולבסוף פיצצו את שער הולכי הרגל הראשי וחדרו לקבוץ.
עוד יתוחקר ועוד יסופר ועוד יהולל כראוי פועלם של דוד לוי (אח של אביה), ושי לפידות, אבי רחף ורועי הבן שלו, עידן מאירוביץ (הבן של קלאודיו), אריאל כהן, ירדן רסקין, שקד פורת, עידן קדוש, תמיר לוין, מושה גיני, רוהקר נאור, אלי לוי, נועם קזז, דידי רוזנברג, אורן בניטה (הפרמדיק שלנו), ישי שוסטר (כן, אח שלי) ואורי בראודה, הבן של נזק. כתריסר חבר'ה, חלקם קרובים לגיל 70, שמנעו אסון גדול גם במפלסים.
שעות לא ידעתי מה עם יובל. הוא ונזק יצאו עם טלפונים, ללא מכשיר קשר. רק כשנגמר הכל, ראיתי שבשעה 8:01 הוא כתב לי "חדרו פנימה" וב 8:02" לכיוון המפעל".
מאבק לחיים ולמוות, עם תחמושת מוגבלת ואפס כוחות עתודה. ברגע מסוים, ניר נותק מיובל, יובל התקשר אליו, שמע את הצלצול ולא זכה למענה. המחבלים נעים סביב, בשמינייה, תריסר, מגיעים לרפת, חוזרים עם תאילנדים חטופים. נורו יריות והם שוחררו. בצד השני של כביש הירידה לחנייה הראשית, ישי רואה מ 15 מטר כיתת מחבלים נעה, הוא לוחץ על ההדק ואין כדור, הוא ב"נצור"...וטוב שכך. יש לי אח שהוא גם גיבור וגם חי.
ומגיע צוות של מטכ"ל, חובר ליובל ומתחילים ביחד בסריקה לכיוון המחבלים בשטח המשקי. הוא מקיש שוב לנזק ומוצא את הנייד שלו, בלי בעליו. לא טוב? כן טוב?... נזק מגיח ממחסה לא רחוק ומצטרף לסריקה.
במפלסים הגיעו "רק" 25-30 מחבלים, הם נהדפו על ידי קצינים בחופשה ועל ידי כיתת הכוננות היישובית. כך, פחות או יותר, היה בישובים נוספים, ביניהם קבוץ ארז, יד מרדכי ובניר עם. בישובים בהם מספר התוקפים היה עצום וכשהצליחו לחדור עם כלי רכב לקבוץ, דינו נחרץ. כיתת הכוננות נלחמה על קידוש הבית, עד פציעה ומוות. והאזרחים שנותרו חשופים, נרצחו ונטבחו.
אלון שוסטר, קיבוץ מפלסים, מספר על רגעי האימה בעת ניסיון השתלטות חמאס על הקיבוץ - ואיך כיתת הכוננות החזיקה מעמד עד לבואה של סיירת מטכ״ל כעבור 4 שעות
בערב שבת וחג, ליזי היתה ברטריט בעין כרם. בלי אוכל של אמא, הילדים בחרו לסעוד על שולחנם של אחרים ואני ביליתי ב"גמברינו" עם יובל, שחזר לחופשה קצרה לפני תרגיל. היה כיף של אבא ובן.
הלכנו לישון מוקדם יחסית והתעוררנו בשש וחצי לרצף "צבע אדום". מייד בסופן של ההתראות והפיצוצים, שמענו יריות קרובות. יובל רץ בתחתונים לחנייה והוציא מהרכב שלו את ציוד הלחימה, הנשק היה איתו. הוא התארגן וניגש לחמ"ל של הקבוץ, שמול הבית שלנו. קפלן, הרבש"צ המיתולוגי, חילק גזרות והחבר'ה יצאו לשער ולשכונה החדשה, שם נשמעו קולות הירי והנפץ.
[פרסום תמונה: אלון שוסטר]
נשארתי בחמ"ל עם קלאודיו, ראש צח"י שהוא גם חובש (שחבש כל הזמן), ים, הבת של קלאודיו ואביה, חיילת בת הקבוץ, שגם אחיה הקצין הגיע עם נשקו. רשמתי על הלוח המחיק את החוליות ומיקומן. ניסינו להבין תמונת מצב, טיפלנו בפצועים ובניסיון כושל להביא תחמושת ממחסן הנשק הנעול. שמענו קריאות לפינוי פצוע קשה מקבוץ ארז שלא נענו עד שמת. לא שמענו את כפר עזה ונחל עוז...
ברגע מסוים, שאלתי אם יש נשק בחמ"ל, קלאודיו אמר "יש לי אקדח". נרגעתי. ביומן המבצעים, אני רואה שהתחלתי לרשום (רק) בשעה 10:00: "שקד מדווח שסוואנה עם חיילים הגיעה מצפון לקבוץ (בריכת המים)". ולאחר מכן, בשעה 10:21 : "כח ימ"מ חובר לקפלן ושקד בשער 10-11".
בשעה 10:30 כתבתי "מטכ"ל לוקחים פיקוד על האירוע". בשלוש ורבע השעות עד לחבירה עם צה"ל, השעות בהן לא רשמתי בהן דבר, קרה בעצם הכל.
קפלן, הרבש"צ המסור, עם מתיחה קשה ברגל ניהל את הכוחות, לצידו סגנו מיכה אוחיון השקט עם החיוך המקסים. ניצן בן ששון ושחף דמרי נפצעו תוך קרב עם חולייה שחדרה לשכונה אחרי שפיצצה את שער הולכי הרגל בקו דיווח 10-11. יובל ו"נזק" (ניר בראודה) התלחמו באזור שער הכניסה למפלסים עם שני צוותי חמאס שרצחו אזרחים בצומת הכניסה למפלסים ולבסוף פיצצו את שער הולכי הרגל הראשי וחדרו לקבוץ.
עוד יתוחקר ועוד יסופר ועוד יהולל כראוי פועלם של דוד לוי (אח של אביה), ושי לפידות, אבי רחף ורועי הבן שלו, עידן מאירוביץ (הבן של קלאודיו), אריאל כהן, ירדן רסקין, שקד פורת, עידן קדוש, תמיר לוין, מושה גיני, רוהקר נאור, אלי לוי, נועם קזז, דידי רוזנברג, אורן בניטה (הפרמדיק שלנו), ישי שוסטר (כן, אח שלי) ואורי בראודה, הבן של נזק. כתריסר חבר'ה, חלקם קרובים לגיל 70, שמנעו אסון גדול גם במפלסים.
שעות לא ידעתי מה עם יובל. הוא ונזק יצאו עם טלפונים, ללא מכשיר קשר. רק כשנגמר הכל, ראיתי שבשעה 8:01 הוא כתב לי "חדרו פנימה" וב 8:02" לכיוון המפעל".
מאבק לחיים ולמוות, עם תחמושת מוגבלת ואפס כוחות עתודה. ברגע מסוים, ניר נותק מיובל, יובל התקשר אליו, שמע את הצלצול ולא זכה למענה. המחבלים נעים סביב, בשמינייה, תריסר, מגיעים לרפת, חוזרים עם תאילנדים חטופים. נורו יריות והם שוחררו. בצד השני של כביש הירידה לחנייה הראשית, ישי רואה מ 15 מטר כיתת מחבלים נעה, הוא לוחץ על ההדק ואין כדור, הוא ב"נצור"...וטוב שכך. יש לי אח שהוא גם גיבור וגם חי.
ומגיע צוות של מטכ"ל, חובר ליובל ומתחילים ביחד בסריקה לכיוון המחבלים בשטח המשקי. הוא מקיש שוב לנזק ומוצא את הנייד שלו, בלי בעליו. לא טוב? כן טוב?... נזק מגיח ממחסה לא רחוק ומצטרף לסריקה.
במפלסים הגיעו "רק" 25-30 מחבלים, הם נהדפו על ידי קצינים בחופשה ועל ידי כיתת הכוננות היישובית. כך, פחות או יותר, היה בישובים נוספים, ביניהם קבוץ ארז, יד מרדכי ובניר עם. בישובים בהם מספר התוקפים היה עצום וכשהצליחו לחדור עם כלי רכב לקבוץ, דינו נחרץ. כיתת הכוננות נלחמה על קידוש הבית, עד פציעה ומוות. והאזרחים שנותרו חשופים, נרצחו ונטבחו.
