פרשנות | לא מקבלים החלטות: הממשלה החדשה חוטאת בהססנות כמו קודמותיה
פינוי מאחזים, פינוי חאן אל אחמר, הריסת בתים, סיפוח או לא, ירי רקטות מעזה, טרור ביו״ש, התנגשות מדינית עם האמריקאים - כל אלו נושאים בהם נדרשת הממשלה להחליט כיצד לפעול | בינתיים, בוחרים, כרגיל, לא להתמודד
דן ארקין
| 16/02/2023
קרדיט: עמוס בן גרשום, לע"מ
מי שסבר שיעבוד ברוגע ה"סידור" של שר ביטחון א' במשרד ביטחון ושר ביטחון ב' במשרד ממונה על האזרחות ביו"ש, באו הכרם ועצי הברוש בגוש שילה שבבנימין והוכיחו שהעסק לא כל כך עובד. וכבר יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ כועסים זה על זה, וראש הממשלה נזכר מאוחר להורות להפסיק את העברת הכרם מאתר א' לאתר ב'.
גם זה וגם זה מבוסס על אנומליות הנמשכות, נקבעות ומקובעות במדינת ישראל במשך שנים, לפעמים עשרות שנים, ופתרונות אין.
דוגמאות: 380 אלף תושבים במזרח ירושלים בעלי תעודות זיהוי כחולות ומספרי רישוי צהובים, אבל תושבים הם לא. זה לא מצב נורמלי. ישראל לא מעניקה להם אזרחות מסיבות ברורות, הם מואסים בתעודות הזיהוי שלנו משיקוליהם. מה עושים? להיפטר מהכפרים סובבי ירושלים, לתת לתושבי מזרח ירושלים אזרחות ישראלית מלאה. אופציות יש, ופתרון אין. אבל תסכול וטרור יש בשפע.
עשרות שנה נמשך הוויכוח על הכרם בשילה. האם איש לא יכול היה במשך כל השנים הללו להחליט למי שייך הכרם והיכן נכון, או לא נכון, לקיימו. ישובים בלתי מוכרזים של בדואים בנגב: מהו ישוב בלתי מוכרז? מדוע הוא לא מוכר. האם הוא בכלל ישוב או לא. אם הוא ישוב, אולי כדאי להכיר בו. אם לא, יש לפנותו, שהרי בני אדם מתגוררים שם. כמה שנים פתרון אין.
חאן אל אחמר: האם המצב הנוכחי הוא נורמלי? לפנות או לא לפנות. צריך לפנות, או להשאיר. מתגוררים שם בני אדם, בישוב זעיר התלוי על בלימה. ובתחום שונה לחלוטין. מוסדות חינוך בלתי מוכרים: למה הם בלתי מוכרים? אולי כדאי להכיר בהם, ואולי לסגור אותם. הרי לומדים שם תלמידים התלויים על בלימה.
מסרבים לקבל החלטה סופית
מבחר קטן של אנומליות ייחודיות למדינת ישראל, וכולן נובעות מהיעדר החלטה. המעורבים מסרבים לקבל החלטה סופית, כי לחתוך זה קשה ומסובך. אז נעכב, נדחה, נתעלם, נשאיר את המצב כמו שהוא לדורות הבאים.
איך יתכן שדיונים בבתי משפט נמשכים שנים. למשפטנים יש תשובות טובות. אבל מותר לאזרח לשאול עד אנה ועד מתי. האם זה הגיוני שמשפט ראש הממשלה יימשך עשר שנים ויותר?. האם אי אפשר לקצר הליכים, לקבוע מועדי מטרה ולעמוד במועדים בלי להשאיר אזרחים, בני אדם, תלויים ועומדים.
לא התיק "תלוי ועומד" בבית המשפט, אלא בן אדם תלוי ועומד. רוצים רפורמות במערכת המשפט? הסעיף הראשון צריך להיות תוספת נכבדה של שופטים כדי להקל על עומס השפיטה. הסבירות יכולה לחכות.
חלק מהאנומליות מסוכנות, כי הן גורמות לטרור, כפי שקורה בשבועות האחרונים, טרור שמקורו במזרח ירושלים, ובין מבצעיו צעירים בין 13 ו-15. אנו כבר בתוך עימותים בשטחים ויש סימני סכנה לעימות עם ארה"ב. וכידוע, מלחמה בשתי חזיתות איננה דבר בריא.
עיתוי ההכרזה על "הכשרת" 11 מאחזים לא היה חכם, אחרי שממשלת ישראל ספגה נזיפות קלות מכמה מראשי הממשל האמריקני, כולל מזכיר המדינה, הנשיא והשגריר בישראל ב"ענייני פנים", כאשר השמיעו ביקורת לא מרומזת על הרפורמה במערכת המשפט. כתבים מדיניים מיהרו לציין ש"עדיין לא הגיעה הזמנה מהנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו לבוא לוושינגטון".
"זקיפות קומה לאומית"
למאחזים יש שמות מצודדים, תנ"כיים: אביגיל, מצפה יהודה, עשהאל ושדה בועז. רבים בציבור משוכנעים בצדקת הישיבה וההתנחלות במאחזים הללו ובאחרים. אלא שהשמות האלו לא מצלצלים טוב באוזני הממשל האמריקני ובאירופה. ואי אפשר לא להתחשב במי שמעניק לך סיוע של מיליארדים, נשק ותחמושת ותמיכה בינלאומית.
באוזני האמריקנים COMMON VALUES, ערכים משותפים, אינו מונח סרק אלא ערך רב חשיבות. לא פחות מ"זקיפות קומה לאומית". העולם מצפה מממשלת ישראל התקרבות לתהליך מדיני עם הפלשתינים. אין עם מי לדבר? ההנהגה הפלשתינית איננה פרטנר למו"מ? ממשלת ישראל ריבונית ורק היא תחליט על ישוב יו"ש? כל אלו טיעונים נכונים בעיני המתבונן, אך עד כה לא קידמו כלום.
בדיוק כך גם בעניין תגובות צה"ל לטרור ול"טפטוף" מעזה שאולי מתחדש. ארגוני המחבלים וחמאס הצליחו לחבר את הרצועה ליו"ש – צה"ל פועל בג'נין או בשכם, רקטות משוגרות מעזה, ותושבי העוטף וילדיהם שוב במקלטים. צה"ל מגיב, ומודיע ש"פגעו במתקן תת-קרקעי לייצור משהו".
ממשלה שונה, אותה מציאות
עד כתיבת הדברים אין רואים הבדל בשיטות התגובה של הממשלה הקודמת והנוכחית. עדיין לא הוכח לציבור שיואב גלנט יודע לעשות מה שבני גנץ לא ידע לעשות, או שהרצי הלוי יודע משהו שאביב כוכבי לא ידע.
אוטמים בית, יש רקטות, תקיפה בעזה. ומה התוצאה? מכה קלה בכנף, ובערב יהיה ניסיון דקירה בירושלים. השוטרים ולוחמי צה"ל יגיבו מהר, יחתרו למגע וינטרלו את המחבל. השר לביטחון לאומי יתייצב במקום הפיגוע. לא התקדמנו במאומה.
מספרים לנו ש"הכל נפיץ" לקראת חודש רמדאן, ובטיק טוק מספרים לנערים ביו"ש שצה"ל הורס את מסגד אל אקצה. אחד מהם יגנוב אקדח מאביו או סכין מהמטבח של אמו וייצא לפיגוע.
לאן כל זה מוביל? תלוי כמובן את מי שואלים. יש דעה ש"הטרור יימשך, כל עוד", כל עוד מה? כל עוד לא יהיה עם מי לדבר בצד השני, או כל עוד ישראל תהיה "כובשת" ביו"ש, או אולי כל עוד מדינת ישראל בכלל תתקיים כאן, באזור הזה.
שר בממשלת ישראל התבטא בצורה אומללה: קודם נקדם את הרפורמה במערכת המשפט, ואחרי כן נתפנה למיגור הטרור, אמר. הנה הצעה לסדר פעולות הפוך: קודם לחשוב ברצינות ולעומק איך מממגרים את הטרור. אולי בדרך צבאית כזו או אחרת, ואולי בדרך לפתרון מדיני.
שתי האופציות קיימות, ודרושים הרבה אומץ לב ונחישות מצד ההנהגה כדי להחליט לבצע כל אחת מהן. אבל בחירה אמיצה בדרך, אפילו קשה ומסוכנת, עשויה ביום מן הימים למגר את הטרור.
טרור הורג. הרפורמה המשפטית, לעומת זה, לא הורגת. היא יכולה לחכות.
פינוי מאחזים, פינוי חאן אל אחמר, הריסת בתים, סיפוח או לא, ירי רקטות מעזה, טרור ביו״ש, התנגשות מדינית עם האמריקאים - כל אלו נושאים בהם נדרשת הממשלה להחליט כיצד לפעול | בינתיים, בוחרים, כרגיל, לא להתמודד
קרדיט: עמוס בן גרשום, לע"מ
מי שסבר שיעבוד ברוגע ה"סידור" של שר ביטחון א' במשרד ביטחון ושר ביטחון ב' במשרד ממונה על האזרחות ביו"ש, באו הכרם ועצי הברוש בגוש שילה שבבנימין והוכיחו שהעסק לא כל כך עובד. וכבר יואב גלנט ובצלאל סמוטריץ כועסים זה על זה, וראש הממשלה נזכר מאוחר להורות להפסיק את העברת הכרם מאתר א' לאתר ב'.
גם זה וגם זה מבוסס על אנומליות הנמשכות, נקבעות ומקובעות במדינת ישראל במשך שנים, לפעמים עשרות שנים, ופתרונות אין.
דוגמאות: 380 אלף תושבים במזרח ירושלים בעלי תעודות זיהוי כחולות ומספרי רישוי צהובים, אבל תושבים הם לא. זה לא מצב נורמלי. ישראל לא מעניקה להם אזרחות מסיבות ברורות, הם מואסים בתעודות הזיהוי שלנו משיקוליהם. מה עושים? להיפטר מהכפרים סובבי ירושלים, לתת לתושבי מזרח ירושלים אזרחות ישראלית מלאה. אופציות יש, ופתרון אין. אבל תסכול וטרור יש בשפע.
עשרות שנה נמשך הוויכוח על הכרם בשילה. האם איש לא יכול היה במשך כל השנים הללו להחליט למי שייך הכרם והיכן נכון, או לא נכון, לקיימו. ישובים בלתי מוכרזים של בדואים בנגב: מהו ישוב בלתי מוכרז? מדוע הוא לא מוכר. האם הוא בכלל ישוב או לא. אם הוא ישוב, אולי כדאי להכיר בו. אם לא, יש לפנותו, שהרי בני אדם מתגוררים שם. כמה שנים פתרון אין.
חאן אל אחמר: האם המצב הנוכחי הוא נורמלי? לפנות או לא לפנות. צריך לפנות, או להשאיר. מתגוררים שם בני אדם, בישוב זעיר התלוי על בלימה. ובתחום שונה לחלוטין. מוסדות חינוך בלתי מוכרים: למה הם בלתי מוכרים? אולי כדאי להכיר בהם, ואולי לסגור אותם. הרי לומדים שם תלמידים התלויים על בלימה.
מסרבים לקבל החלטה סופית
מבחר קטן של אנומליות ייחודיות למדינת ישראל, וכולן נובעות מהיעדר החלטה. המעורבים מסרבים לקבל החלטה סופית, כי לחתוך זה קשה ומסובך. אז נעכב, נדחה, נתעלם, נשאיר את המצב כמו שהוא לדורות הבאים.
איך יתכן שדיונים בבתי משפט נמשכים שנים. למשפטנים יש תשובות טובות. אבל מותר לאזרח לשאול עד אנה ועד מתי. האם זה הגיוני שמשפט ראש הממשלה יימשך עשר שנים ויותר?. האם אי אפשר לקצר הליכים, לקבוע מועדי מטרה ולעמוד במועדים בלי להשאיר אזרחים, בני אדם, תלויים ועומדים.
לא התיק "תלוי ועומד" בבית המשפט, אלא בן אדם תלוי ועומד. רוצים רפורמות במערכת המשפט? הסעיף הראשון צריך להיות תוספת נכבדה של שופטים כדי להקל על עומס השפיטה. הסבירות יכולה לחכות.
חלק מהאנומליות מסוכנות, כי הן גורמות לטרור, כפי שקורה בשבועות האחרונים, טרור שמקורו במזרח ירושלים, ובין מבצעיו צעירים בין 13 ו-15. אנו כבר בתוך עימותים בשטחים ויש סימני סכנה לעימות עם ארה"ב. וכידוע, מלחמה בשתי חזיתות איננה דבר בריא.
עיתוי ההכרזה על "הכשרת" 11 מאחזים לא היה חכם, אחרי שממשלת ישראל ספגה נזיפות קלות מכמה מראשי הממשל האמריקני, כולל מזכיר המדינה, הנשיא והשגריר בישראל ב"ענייני פנים", כאשר השמיעו ביקורת לא מרומזת על הרפורמה במערכת המשפט. כתבים מדיניים מיהרו לציין ש"עדיין לא הגיעה הזמנה מהנשיא ביידן לראש הממשלה נתניהו לבוא לוושינגטון".
"זקיפות קומה לאומית"
למאחזים יש שמות מצודדים, תנ"כיים: אביגיל, מצפה יהודה, עשהאל ושדה בועז. רבים בציבור משוכנעים בצדקת הישיבה וההתנחלות במאחזים הללו ובאחרים. אלא שהשמות האלו לא מצלצלים טוב באוזני הממשל האמריקני ובאירופה. ואי אפשר לא להתחשב במי שמעניק לך סיוע של מיליארדים, נשק ותחמושת ותמיכה בינלאומית.
באוזני האמריקנים COMMON VALUES, ערכים משותפים, אינו מונח סרק אלא ערך רב חשיבות. לא פחות מ"זקיפות קומה לאומית". העולם מצפה מממשלת ישראל התקרבות לתהליך מדיני עם הפלשתינים. אין עם מי לדבר? ההנהגה הפלשתינית איננה פרטנר למו"מ? ממשלת ישראל ריבונית ורק היא תחליט על ישוב יו"ש? כל אלו טיעונים נכונים בעיני המתבונן, אך עד כה לא קידמו כלום.
בדיוק כך גם בעניין תגובות צה"ל לטרור ול"טפטוף" מעזה שאולי מתחדש. ארגוני המחבלים וחמאס הצליחו לחבר את הרצועה ליו"ש – צה"ל פועל בג'נין או בשכם, רקטות משוגרות מעזה, ותושבי העוטף וילדיהם שוב במקלטים. צה"ל מגיב, ומודיע ש"פגעו במתקן תת-קרקעי לייצור משהו".
ממשלה שונה, אותה מציאות
עד כתיבת הדברים אין רואים הבדל בשיטות התגובה של הממשלה הקודמת והנוכחית. עדיין לא הוכח לציבור שיואב גלנט יודע לעשות מה שבני גנץ לא ידע לעשות, או שהרצי הלוי יודע משהו שאביב כוכבי לא ידע.
אוטמים בית, יש רקטות, תקיפה בעזה. ומה התוצאה? מכה קלה בכנף, ובערב יהיה ניסיון דקירה בירושלים. השוטרים ולוחמי צה"ל יגיבו מהר, יחתרו למגע וינטרלו את המחבל. השר לביטחון לאומי יתייצב במקום הפיגוע. לא התקדמנו במאומה.
מספרים לנו ש"הכל נפיץ" לקראת חודש רמדאן, ובטיק טוק מספרים לנערים ביו"ש שצה"ל הורס את מסגד אל אקצה. אחד מהם יגנוב אקדח מאביו או סכין מהמטבח של אמו וייצא לפיגוע.
לאן כל זה מוביל? תלוי כמובן את מי שואלים. יש דעה ש"הטרור יימשך, כל עוד", כל עוד מה? כל עוד לא יהיה עם מי לדבר בצד השני, או כל עוד ישראל תהיה "כובשת" ביו"ש, או אולי כל עוד מדינת ישראל בכלל תתקיים כאן, באזור הזה.
שר בממשלת ישראל התבטא בצורה אומללה: קודם נקדם את הרפורמה במערכת המשפט, ואחרי כן נתפנה למיגור הטרור, אמר. הנה הצעה לסדר פעולות הפוך: קודם לחשוב ברצינות ולעומק איך מממגרים את הטרור. אולי בדרך צבאית כזו או אחרת, ואולי בדרך לפתרון מדיני.
שתי האופציות קיימות, ודרושים הרבה אומץ לב ונחישות מצד ההנהגה כדי להחליט לבצע כל אחת מהן. אבל בחירה אמיצה בדרך, אפילו קשה ומסוכנת, עשויה ביום מן הימים למגר את הטרור.
טרור הורג. הרפורמה המשפטית, לעומת זה, לא הורגת. היא יכולה לחכות.
