דעה | האלימות בינינו מאיימת יותר מאיראן, חיזבאללה וחמאס ביחד
"ערכי צה"ל" אינם מלים ריקות מתוכן. הם חופפים ערכים אזרחים: לא התלהמות ולא קיצוניות. מתינות, קבלת האחר, הזר, השונה ממני והחושב אחרת | אלו אינם ערכים ״שמאלניים״, אלא ערכים אנושיים בסיסיים
דן ארקין
| 01/12/2022
Credit: Saeed Qaq via Reuters Connect
חייל במדים נושא נשק שחובט קשות במפגין ששוכב על הארץ, זו אלימות פיסית קשה. אין זה משנה "מי התחיל" ומי המוכה – חייל לא יכה אזרח. לוחם גבעתי לובש מדים ונושא נשק משמיע הצהרות פוליטיות בחברון בזכות בן גביר, זו אלימות מילולית חמורה. לוחמים דרוזים שעשו דין לעצמם – אלימות קשה.
מחלת הדור
שר הביטחון גינה וקרא לא לערב פוליטיקה בצה"ל ואת צה"ל בפוליטיקה. הרמטכ"ל הגיב באיגרת לחיילי צה"ל, כתובה ומנוסחת כפתור ופרח, כללה את מיטב ערכי צה"ל. יבדוק רא"ל כוכבי כמה חיילים קראו את האיגרת, כמה התעמקו בתכניה וכמה התרשמו והחליטו ללכת בדרכה.
האלימות היא מחלת הדור בחברה הישראלית. ברחוב, בנהיגה בדרכים, בצמתים, בתחנת דלק בתל אביב וביש"ע, בין נהג לבין הולך רגל תמים, בין בעל לרעייתו, בין שותפים לכנופיית פשע. בין פותחים באש ברחוב לבין הולכי רגל תמימים שמאושפזים בבתי חולים.
אלימות בין שני נערים בני 13 ו-15, בין קרוב משפחה של מטופל לבין רופאה בבית חולים. פסיכיאטר שאונס מטופלת על ספת הטיפולים, חייל שמסייע לעבריינים לגנוב נשק ותחמושת מתוך בסיס צה"ל. נוסעי מונית שתוקפים את הנהג.
כל אלו תופעות של אלימות, שהן מסכנות היום את החברה בישראל יותר מאיראן והחמאס וחיזבאללה גם יחד. על האויבים מחוץ נתגבר. אלימות הפנים, מבית, הולכת ומחמירה. אינתיפדת פנים.
אלימות היא לעקור עצי זית של פלשתינים לפני מסיק הזיתים. נכון שיש אלימות איומה ומסוכנת של מחבלים נגד ישראלים, אך ענייננו היום כאן היא האלימות שלנו, הישראלים.
אלימות מילולית היא לתקוף במשך שנים, כמעט כל יום ובערוצי תקשורת רבים, את מערכת המשפט, את שופטי בית המשפט העליון ואת הפרקליטות, להפיץ פייק ניוז ושקרים ואחרי כן לטעון ו"להוכיח" שהציבור הישראלי מאס במערכת המשפט ורמת אמינותה נמוכה ביותר.
וכל זה על שהללו עשו את עבודתם והעזו להגיש כתב אישום נגד מישהו. ואז ברור שצריך להרוס מערכת המשפט כזו. סליחה "לעשות רפורמות".
שפת ביבים
יש שיאמרו: מה לעשות, אלימות היא חלק מהווי החיים במזה"ת. כאן לא סקנדינביה. בג'ונגל שלנו יש אלימות. יש שיאמרו אלימות היא חלק מה-DNA שלנו, כי אנו משתייכים לעם שבבסיס קיומו פלגנות ושבטיות. לכידות זה לא אנחנו. בהקשר זה מומלץ מאוד לקרוא את הספר "מצעד האיוולת היהודי" של אמוץ עשהאל.
ויש שיאמרו שמקורות האלימות הם במצב כלכלי קשה, בעליית מחירים, בהתרחקות מהשגת דירה לזוג הצעיר, קשיי החיים במדינת ישראל ותחושת היעדר ביטחון אישי.
אפילו בשפת העברית שלנו יש מעין אלימות לשונית מסויימת בגלל המספר הגדול של ביטויים מיליטריסטיים שמקורם בצבא. בצה"לית "לשאת בנטל" זה "לשכב מתחת לאלונקה", ולפעול בהסתר זה "מתחת לרדאר".
מפגינים בעד מקללים מפגינים נגד, תוקפים מפגינים על הגשרים. ברשתות החברתיות ואצל טוקבקיסטים נהוגה לפעמים שפת ביבים של ממש.
מה רואים חיילים וצעירים בטלוויזיה? שפע של אלימות. סדרות פשע, משטרה, מאפיה, יורים, מחסלים, לוחמים, תוקפים, הורגים. מה רואים בחדשות האמת, במציאות? מלחמה באוקראינה. הרג והשמדה במאה ה-21.
נדרשת דוגמה אישית
דוגמה אישית היא מלה גסה. ממנהיגים נדרשת דוגמה אישית. צעירים נושאים עיניהם אליהם. והנה הם רואים ממשלה, צמרת המדינה, שיש בה אחד שעומד לדין ונאשם בשוחד. טען כי "שילם את חובו לחברה", חזר לממשלה והורשע שוב, ובימים אלו עושה הכל כדי לחזור לממשלה תוך עיוות החוק.
אשת ח"כ שעומד להיות שר נכנסת לכנסת ישראל חוגרת אקדח ואיש אינו מונע בעדה. מקובל שמי שחמוש באקדח מפקיד את נשקו למשמרת עד שייצא מהבניין, שהוא מהשמורים במדינה. אבל לא כך אשת הח"כ-שר.
למה יוצא אדם "נורמטיבי" מביתו בבוקר כשסכין בידו או במכוניתו. למה מיועדת הסכין אם לא לנקב את צמיגי מכוניתו של נהג. מדוע יסתיים ויכוח בכביש בדקירה ולא בחילופי פרטים בשקט בצד הדרך.
כשאלימים נתפסים ועומדים לדין, יותר מידי פעמים הם יוצאים מאולם בית הדין עם חיוך על פניהם למשמע העונשים הקלים, לפעמים מגוחכים, שקבעו שופטי ישראל, רחמנים בני רחמנים. עורך דין יותר טוב יוציא אותם עם עסקת טיעון.
"פסקת התגברות על האלימות בישראל"
איך לוחמים באלימות. אפשר להציע "פסקת התגברות על האלימות בישראל". זה חייב להתחיל בכתה א', אפילו בגן, וללבוש צורה מערכתית בצבא, שהוא בית היוצר לנוער שגדל בחברה.
מערכות החינוך האזרחית והצבאית חייבות להתגייס למלחמה באלימות בעזרת לימוד והסברה מגיל צעיר. האלימות מתחילה כאשר כתה בעממי מחרימה ילדה, נמשכת כאשר תיכוניסטים עושים שיימינג לבן כיתתם ומפיצים צילומים אסורים של בת כיתתם.
יקדישו מורים שעות לימוד בנושא אלימות מהי וכיצד למנוע אותה. יקרינו סרטוני משתוללים בכבישים לתיכוניסטים שמחר יחזיקו רישיון נהיגה. יזמינו פסיכולוגים שיסבירו את מקורות האלימות הפיסית והמילולית. יזמנו מומחי 'אור ירוק' שיציגו את זוועות תאונות הדרכים במדינת ישראל.
ויגור זאב עם כבש?
ההסברה בצה"ל בנושאי אלימות כנראה אינה מספקת. לא רק הוראות פתיחה באש יש לשנן אלא דרכי התנהגות עם מפגינים, עם מי שאינו שותף לדעתך, אפילו עם מי ששונא אותך. לא מספיק להיתלות בכללי האתיקה של צה"ל ובקביעה כי "צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם". זה לא תמיד נכון.
ספרו לחיילים צעירים שבתולדות צה"ל היו טייסים שנמנעו מלתקוף מטרה בעזה כי גילו סביבה ילדים, ואלו מאמצים עושים בטייסות חיל האוויר כדי להימנע מגיעה בבלתי מעורבים, אפילו הם אויב. זה צבא מוסרי, ולא חייל שמכה מפגין שחושב אחרת.
"ערכי צה"ל" אינם מלים ריקות מתוכן. הם חופפים ערכים אזרחים: לא התלהמות ולא קיצוניות. מתינות, קבלת האחר, הזר, השונה ממני והחושב אחרת. ניהול ויכוח תרבותי בשפה נורמלית. כל אלו אינם ערכים ״שמאלניים״, אלא ערכים אנושיים בסיסיים של יחסים בין אדם לחברו. אלימות היא הרס הדמוקרטיה, המבוססת על איזון בין חילוקי דעות לבין יחסים תקינים בין חלקי עם וציבור.
"ערכי צה"ל" אינם מלים ריקות מתוכן. הם חופפים ערכים אזרחים: לא התלהמות ולא קיצוניות. מתינות, קבלת האחר, הזר, השונה ממני והחושב אחרת | אלו אינם ערכים ״שמאלניים״, אלא ערכים אנושיים בסיסיים
Credit: Saeed Qaq via Reuters Connect
חייל במדים נושא נשק שחובט קשות במפגין ששוכב על הארץ, זו אלימות פיסית קשה. אין זה משנה "מי התחיל" ומי המוכה – חייל לא יכה אזרח. לוחם גבעתי לובש מדים ונושא נשק משמיע הצהרות פוליטיות בחברון בזכות בן גביר, זו אלימות מילולית חמורה. לוחמים דרוזים שעשו דין לעצמם – אלימות קשה.
מחלת הדור
שר הביטחון גינה וקרא לא לערב פוליטיקה בצה"ל ואת צה"ל בפוליטיקה. הרמטכ"ל הגיב באיגרת לחיילי צה"ל, כתובה ומנוסחת כפתור ופרח, כללה את מיטב ערכי צה"ל. יבדוק רא"ל כוכבי כמה חיילים קראו את האיגרת, כמה התעמקו בתכניה וכמה התרשמו והחליטו ללכת בדרכה.
האלימות היא מחלת הדור בחברה הישראלית. ברחוב, בנהיגה בדרכים, בצמתים, בתחנת דלק בתל אביב וביש"ע, בין נהג לבין הולך רגל תמים, בין בעל לרעייתו, בין שותפים לכנופיית פשע. בין פותחים באש ברחוב לבין הולכי רגל תמימים שמאושפזים בבתי חולים.
אלימות בין שני נערים בני 13 ו-15, בין קרוב משפחה של מטופל לבין רופאה בבית חולים. פסיכיאטר שאונס מטופלת על ספת הטיפולים, חייל שמסייע לעבריינים לגנוב נשק ותחמושת מתוך בסיס צה"ל. נוסעי מונית שתוקפים את הנהג.
כל אלו תופעות של אלימות, שהן מסכנות היום את החברה בישראל יותר מאיראן והחמאס וחיזבאללה גם יחד. על האויבים מחוץ נתגבר. אלימות הפנים, מבית, הולכת ומחמירה. אינתיפדת פנים.
אלימות היא לעקור עצי זית של פלשתינים לפני מסיק הזיתים. נכון שיש אלימות איומה ומסוכנת של מחבלים נגד ישראלים, אך ענייננו היום כאן היא האלימות שלנו, הישראלים.
אלימות מילולית היא לתקוף במשך שנים, כמעט כל יום ובערוצי תקשורת רבים, את מערכת המשפט, את שופטי בית המשפט העליון ואת הפרקליטות, להפיץ פייק ניוז ושקרים ואחרי כן לטעון ו"להוכיח" שהציבור הישראלי מאס במערכת המשפט ורמת אמינותה נמוכה ביותר.
וכל זה על שהללו עשו את עבודתם והעזו להגיש כתב אישום נגד מישהו. ואז ברור שצריך להרוס מערכת המשפט כזו. סליחה "לעשות רפורמות".
שפת ביבים
יש שיאמרו: מה לעשות, אלימות היא חלק מהווי החיים במזה"ת. כאן לא סקנדינביה. בג'ונגל שלנו יש אלימות. יש שיאמרו אלימות היא חלק מה-DNA שלנו, כי אנו משתייכים לעם שבבסיס קיומו פלגנות ושבטיות. לכידות זה לא אנחנו. בהקשר זה מומלץ מאוד לקרוא את הספר "מצעד האיוולת היהודי" של אמוץ עשהאל.
ויש שיאמרו שמקורות האלימות הם במצב כלכלי קשה, בעליית מחירים, בהתרחקות מהשגת דירה לזוג הצעיר, קשיי החיים במדינת ישראל ותחושת היעדר ביטחון אישי.
אפילו בשפת העברית שלנו יש מעין אלימות לשונית מסויימת בגלל המספר הגדול של ביטויים מיליטריסטיים שמקורם בצבא. בצה"לית "לשאת בנטל" זה "לשכב מתחת לאלונקה", ולפעול בהסתר זה "מתחת לרדאר".
מפגינים בעד מקללים מפגינים נגד, תוקפים מפגינים על הגשרים. ברשתות החברתיות ואצל טוקבקיסטים נהוגה לפעמים שפת ביבים של ממש.
מה רואים חיילים וצעירים בטלוויזיה? שפע של אלימות. סדרות פשע, משטרה, מאפיה, יורים, מחסלים, לוחמים, תוקפים, הורגים. מה רואים בחדשות האמת, במציאות? מלחמה באוקראינה. הרג והשמדה במאה ה-21.
נדרשת דוגמה אישית
דוגמה אישית היא מלה גסה. ממנהיגים נדרשת דוגמה אישית. צעירים נושאים עיניהם אליהם. והנה הם רואים ממשלה, צמרת המדינה, שיש בה אחד שעומד לדין ונאשם בשוחד. טען כי "שילם את חובו לחברה", חזר לממשלה והורשע שוב, ובימים אלו עושה הכל כדי לחזור לממשלה תוך עיוות החוק.
אשת ח"כ שעומד להיות שר נכנסת לכנסת ישראל חוגרת אקדח ואיש אינו מונע בעדה. מקובל שמי שחמוש באקדח מפקיד את נשקו למשמרת עד שייצא מהבניין, שהוא מהשמורים במדינה. אבל לא כך אשת הח"כ-שר.
למה יוצא אדם "נורמטיבי" מביתו בבוקר כשסכין בידו או במכוניתו. למה מיועדת הסכין אם לא לנקב את צמיגי מכוניתו של נהג. מדוע יסתיים ויכוח בכביש בדקירה ולא בחילופי פרטים בשקט בצד הדרך.
כשאלימים נתפסים ועומדים לדין, יותר מידי פעמים הם יוצאים מאולם בית הדין עם חיוך על פניהם למשמע העונשים הקלים, לפעמים מגוחכים, שקבעו שופטי ישראל, רחמנים בני רחמנים. עורך דין יותר טוב יוציא אותם עם עסקת טיעון.
"פסקת התגברות על האלימות בישראל"
איך לוחמים באלימות. אפשר להציע "פסקת התגברות על האלימות בישראל". זה חייב להתחיל בכתה א', אפילו בגן, וללבוש צורה מערכתית בצבא, שהוא בית היוצר לנוער שגדל בחברה.
מערכות החינוך האזרחית והצבאית חייבות להתגייס למלחמה באלימות בעזרת לימוד והסברה מגיל צעיר. האלימות מתחילה כאשר כתה בעממי מחרימה ילדה, נמשכת כאשר תיכוניסטים עושים שיימינג לבן כיתתם ומפיצים צילומים אסורים של בת כיתתם.
יקדישו מורים שעות לימוד בנושא אלימות מהי וכיצד למנוע אותה. יקרינו סרטוני משתוללים בכבישים לתיכוניסטים שמחר יחזיקו רישיון נהיגה. יזמינו פסיכולוגים שיסבירו את מקורות האלימות הפיסית והמילולית. יזמנו מומחי 'אור ירוק' שיציגו את זוועות תאונות הדרכים במדינת ישראל.
ויגור זאב עם כבש?
ההסברה בצה"ל בנושאי אלימות כנראה אינה מספקת. לא רק הוראות פתיחה באש יש לשנן אלא דרכי התנהגות עם מפגינים, עם מי שאינו שותף לדעתך, אפילו עם מי ששונא אותך. לא מספיק להיתלות בכללי האתיקה של צה"ל ובקביעה כי "צה"ל הוא הצבא הכי מוסרי בעולם". זה לא תמיד נכון.
ספרו לחיילים צעירים שבתולדות צה"ל היו טייסים שנמנעו מלתקוף מטרה בעזה כי גילו סביבה ילדים, ואלו מאמצים עושים בטייסות חיל האוויר כדי להימנע מגיעה בבלתי מעורבים, אפילו הם אויב. זה צבא מוסרי, ולא חייל שמכה מפגין שחושב אחרת.
"ערכי צה"ל" אינם מלים ריקות מתוכן. הם חופפים ערכים אזרחים: לא התלהמות ולא קיצוניות. מתינות, קבלת האחר, הזר, השונה ממני והחושב אחרת. ניהול ויכוח תרבותי בשפה נורמלית. כל אלו אינם ערכים ״שמאלניים״, אלא ערכים אנושיים בסיסיים של יחסים בין אדם לחברו. אלימות היא הרס הדמוקרטיה, המבוססת על איזון בין חילוקי דעות לבין יחסים תקינים בין חלקי עם וציבור.
