פרשנות | אנחנו במצב חירום פלילי
״השמיכה הקצרה״ שמפעילה משטרת ישראל מכורך הנסיבות - אינה מספיקה לטפל בפשע | המשך אוזלת היד של הממשלה יביא לגידול נוסף בפשיעה | מדינות שלא טיפלו בפשיעה - שילמו על כך במשבר חברתי וכלכלי
אילן מור
| 21/09/2022
אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל
במדינת ישראל מתקיימת מזה מספר שנים נסיגה במשילות. הדבר מקבל את ביטויו החריף ביותר עם ההתמודדות בקרב הפשיעה במגזר הערבי. נדמה כי נחצו כל הקווים, נשים ,ילדים וגברים כולנו עולים על מזבח עשיית הכסף ומלחמות השליטה בקרב הארגונים השונים.
הנטייה הטבעית היא להפנות אצבע מאשימה כלפי המשטרה, כמי שאמונה על ביטחוננו האישי. כמו גם, הציפייה כי זבנג וגמרנו - תופעת הפשיעה בחברה הערבית תבוא על עונשה. ישנם כ-100 הרוגים בממוצע שנספרים כל שנה בחברה הערבית מפשיעה. ערבים מעורבים בלמעלה מ40% מהתאונות הקטלניות.
אובדן שליטה
עקרון המשילות אינו מיושם מסיבות שונות. החל מגודלה של משטרת ישראל ומעורבות נמוכה של גופי ממשל נוספים. על כל זה מנסה "מבצע נתיב בטוח" בהובלת סגן השר יואב סגלוביץ ( ניצב בדימוס) לתת מענה. עם זאת, מניפולציה בכוח אדם ואמצעים, מה שקרוי שיטת "השמיכה הקצרה", יוצרת ואקום. אליו נכנסים גורמי פשיעה.
לצערי זו כרוניקה ידועה מראש של אובדן שליטה. במדינות אחרות, בהן ארעו תופעות דומות, הפשיעה אכלה כל חלקה טובה. הצורך במתן מענה גם לאור נטישת שוטרים את המשטרה, הביאה להנחיות של קיצור הכשרות ומענה מצומצם לאירועים. נראה כי פיקוד המשטרה פועל מתוך דוחק אמיתי ביכולות. "השמיכה קצרה מאד" .
המבנה הקיים של משטרת ישראל, כוחות הביטחון, המשפט והחוק בישראל - אינו מסוגל לספק מענה למצב החירום הפלילי בו אנו מצויים. ההבנה כי זהו מצב חירום טרם חלחלה במסדרונות הכנסת והממשלה.
ביטויים שגורים כמו ״נבוא איתם בחשבון״ אינם מקבלים ביטוי בשטח ומעמיקים את חוסר האמון של החברה הערבית בממשל ובמשטרה. בכך נגרם הנזק הגדול ביותר לכוח אכיפת חוק, חוסר אמון. זה מתכון וודאי לאובדן שליטה.
על כנסת ישראל וממשלת ישראל גם בתקופת מעבר לשנס מותנים או כנאמר ״להחזיק סכין בין השיניים״ ולחזור להתעסק בהחלת משילות.
בהתנתקות הממשלה החילה משילות
להבדיל, בשנת 2005, עמדה המשטרה בפני "ההתנתקות". גם אז היה ברור כי המשימה תקשה מאד על משטרת ישראל. תחת דרישה תקיפה של מי שעמד בראש המשטרה, רב ניצב יעקב קראדי, התקבלה החלטה על הקמת כוחות משותפים של צבא ומשטרה.
תכנית ההתנתקות עמדה בפני עתירה שנדחתה (בג"ץ 7455/05), כאשר העותרים רצו למנוע שימוש בחיילי צה"ל לביצוע פעולות אכיפת חוק ושמירה על הסדר הציבורי בשטחי מדינת ישראל.
לטענתם, יש להבחין הבחנה חדה בין פעולות של אכיפת חוק המתבצעות בתחומי מדינת ישראל ומופנות כלפי אזרחים ישראלים, לבין שמירה על ביטחון המדינה מפני אויבים מחוץ.
העותרים טענו כי אכיפת חוק אזרחית נמצאת בסמכותה הבלעדית של משטרת ישראל. הצבא מופקד על שמירת ביטחון המדינה מפני אויביה. שימוש בצה"ל ובחייליו לצרכי שמירה על הסדר הציבורי, מול אוכלוסיה אזרחית, חוטא למהות תכליתו של הצבא שהוא צבא חובה.
״שימוש זה גם אינו הולם את ההכשרה הניתנת לחיילים״, לטענת העותרים. ״אכיפת חוק אזרחית מחייבת הכשרה מיוחדת, הכוללת הנחיות ונהלים שמיועדים לרסן את השימוש בכוח כלפי אזרחים.
״חיילי צה"ל, חסרים את ההכשרה והכלים הנדרשים לשם התמודדות עם אזרחים, והם מורגלים לעקרונות פעולה המתאימים לפעילות מול אויב. גם מטעם זה יש להימנע משימוש בחיילי צה"ל באכיפת חוק אזרחית.״
עוד טענו העותרים שאף אם יותר לחיילי צה"ל להשתתף בפעולות אכיפה אזרחית, הרי שיש לאסור עליהם לעכב או לעצור אזרחים. לטענת העותרים, אין לחיילי צה"ל סמכות בדין לעכב ולעצור אזרחים, ועל-כן הפעלת סמכויות עיכוב ומעצר על- ידי חיילים נעשית שלא כדין.
העותרים ביקשו שאם יותר לחיילי צה"ל להשתתף בפעולות אכיפה אזרחית, הרי שיש לחייבם לשאת תגי זיהוי. לבסוף, העותרים ביקשו לאסור על המשיבים להעניק הגנה משפטית לחיילים שפעלו מתוך חריגה מסמכותם במסגרת פעילות אכיפת החוק.
לטענת העותרים, מדובר במתן "חסינות" לחיילי צה"ל לפעול בניגוד לחוק ולפגוע בזכויותיהם של המתנגדים לתכנית ההתנתקות.
חיילים כשוטרים
בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ קיבל את עמדת המשיבה (המדינה) ודחה את טענות העותרים. בכך, נפתחה הדרך לממשלה להפעיל את חיילי צה"ל במסגרת הפעילות למימוש תכנית ההתנתקות.
זאת מכוח מקורות סמכות בחוק הישראלי. סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח- 1948, המתיר לממשלה לעשות שימוש בכוחות הצבא לשם השגת יעדים ביטחוניים ולאומיים.
סעיף 25 לחוק יישום ההתנתקות, המסמיך את כוחות הביטחון, וחיילי צה"ל בכללם, לפעול למניעת כניסת אזרחים לשטחים אליהם נאסרה הכניסה בהתאם לחוק. כולל הסמכה לחיילים לעצור אדם אשר לגביו קיים חשד סביר כי עבר עבירה על תקנות ההגנה.
בניגוד לתוכנית ההתנתקות, שבה נבנה הכוח מראשיתו, הרי שבמשטרת ישראל ובצבא ישנם תוכניות שניתן להתאימם לצורך העכשווי. הקמת כוח משולב, משטרה-צבא, תאפשר פריסה רחבה בשטח ותפנה כוחות משטרה לעסוק בפשיעה קלאסית.
המשך המצב הקיים, ללא טיפול נקודתי מיידי ותכנית שימור המשילות, סביר להניח שיביא לעלייה בפשיעה ביישובים היהודים והמעורבים.
ניצב משנה בדימוס, אילן מור ומפקד משטרת התנועה לשעבר | כיום מנכ״ל קונסלטיקה
״השמיכה הקצרה״ שמפעילה משטרת ישראל מכורך הנסיבות - אינה מספיקה לטפל בפשע | המשך אוזלת היד של הממשלה יביא לגידול נוסף בפשיעה | מדינות שלא טיפלו בפשיעה - שילמו על כך במשבר חברתי וכלכלי
אילוסטרציה. צילום: משטרת ישראל
במדינת ישראל מתקיימת מזה מספר שנים נסיגה במשילות. הדבר מקבל את ביטויו החריף ביותר עם ההתמודדות בקרב הפשיעה במגזר הערבי. נדמה כי נחצו כל הקווים, נשים ,ילדים וגברים כולנו עולים על מזבח עשיית הכסף ומלחמות השליטה בקרב הארגונים השונים.
הנטייה הטבעית היא להפנות אצבע מאשימה כלפי המשטרה, כמי שאמונה על ביטחוננו האישי. כמו גם, הציפייה כי זבנג וגמרנו - תופעת הפשיעה בחברה הערבית תבוא על עונשה. ישנם כ-100 הרוגים בממוצע שנספרים כל שנה בחברה הערבית מפשיעה. ערבים מעורבים בלמעלה מ40% מהתאונות הקטלניות.
אובדן שליטה
עקרון המשילות אינו מיושם מסיבות שונות. החל מגודלה של משטרת ישראל ומעורבות נמוכה של גופי ממשל נוספים. על כל זה מנסה "מבצע נתיב בטוח" בהובלת סגן השר יואב סגלוביץ ( ניצב בדימוס) לתת מענה. עם זאת, מניפולציה בכוח אדם ואמצעים, מה שקרוי שיטת "השמיכה הקצרה", יוצרת ואקום. אליו נכנסים גורמי פשיעה.
לצערי זו כרוניקה ידועה מראש של אובדן שליטה. במדינות אחרות, בהן ארעו תופעות דומות, הפשיעה אכלה כל חלקה טובה. הצורך במתן מענה גם לאור נטישת שוטרים את המשטרה, הביאה להנחיות של קיצור הכשרות ומענה מצומצם לאירועים. נראה כי פיקוד המשטרה פועל מתוך דוחק אמיתי ביכולות. "השמיכה קצרה מאד" .
המבנה הקיים של משטרת ישראל, כוחות הביטחון, המשפט והחוק בישראל - אינו מסוגל לספק מענה למצב החירום הפלילי בו אנו מצויים. ההבנה כי זהו מצב חירום טרם חלחלה במסדרונות הכנסת והממשלה.
ביטויים שגורים כמו ״נבוא איתם בחשבון״ אינם מקבלים ביטוי בשטח ומעמיקים את חוסר האמון של החברה הערבית בממשל ובמשטרה. בכך נגרם הנזק הגדול ביותר לכוח אכיפת חוק, חוסר אמון. זה מתכון וודאי לאובדן שליטה.
על כנסת ישראל וממשלת ישראל גם בתקופת מעבר לשנס מותנים או כנאמר ״להחזיק סכין בין השיניים״ ולחזור להתעסק בהחלת משילות.
בהתנתקות הממשלה החילה משילות
להבדיל, בשנת 2005, עמדה המשטרה בפני "ההתנתקות". גם אז היה ברור כי המשימה תקשה מאד על משטרת ישראל. תחת דרישה תקיפה של מי שעמד בראש המשטרה, רב ניצב יעקב קראדי, התקבלה החלטה על הקמת כוחות משותפים של צבא ומשטרה.
תכנית ההתנתקות עמדה בפני עתירה שנדחתה (בג"ץ 7455/05), כאשר העותרים רצו למנוע שימוש בחיילי צה"ל לביצוע פעולות אכיפת חוק ושמירה על הסדר הציבורי בשטחי מדינת ישראל.
לטענתם, יש להבחין הבחנה חדה בין פעולות של אכיפת חוק המתבצעות בתחומי מדינת ישראל ומופנות כלפי אזרחים ישראלים, לבין שמירה על ביטחון המדינה מפני אויבים מחוץ.
העותרים טענו כי אכיפת חוק אזרחית נמצאת בסמכותה הבלעדית של משטרת ישראל. הצבא מופקד על שמירת ביטחון המדינה מפני אויביה. שימוש בצה"ל ובחייליו לצרכי שמירה על הסדר הציבורי, מול אוכלוסיה אזרחית, חוטא למהות תכליתו של הצבא שהוא צבא חובה.
״שימוש זה גם אינו הולם את ההכשרה הניתנת לחיילים״, לטענת העותרים. ״אכיפת חוק אזרחית מחייבת הכשרה מיוחדת, הכוללת הנחיות ונהלים שמיועדים לרסן את השימוש בכוח כלפי אזרחים.
״חיילי צה"ל, חסרים את ההכשרה והכלים הנדרשים לשם התמודדות עם אזרחים, והם מורגלים לעקרונות פעולה המתאימים לפעילות מול אויב. גם מטעם זה יש להימנע משימוש בחיילי צה"ל באכיפת חוק אזרחית.״
עוד טענו העותרים שאף אם יותר לחיילי צה"ל להשתתף בפעולות אכיפה אזרחית, הרי שיש לאסור עליהם לעכב או לעצור אזרחים. לטענת העותרים, אין לחיילי צה"ל סמכות בדין לעכב ולעצור אזרחים, ועל-כן הפעלת סמכויות עיכוב ומעצר על- ידי חיילים נעשית שלא כדין.
העותרים ביקשו שאם יותר לחיילי צה"ל להשתתף בפעולות אכיפה אזרחית, הרי שיש לחייבם לשאת תגי זיהוי. לבסוף, העותרים ביקשו לאסור על המשיבים להעניק הגנה משפטית לחיילים שפעלו מתוך חריגה מסמכותם במסגרת פעילות אכיפת החוק.
לטענת העותרים, מדובר במתן "חסינות" לחיילי צה"ל לפעול בניגוד לחוק ולפגוע בזכויותיהם של המתנגדים לתכנית ההתנתקות.
חיילים כשוטרים
בית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ קיבל את עמדת המשיבה (המדינה) ודחה את טענות העותרים. בכך, נפתחה הדרך לממשלה להפעיל את חיילי צה"ל במסגרת הפעילות למימוש תכנית ההתנתקות.
זאת מכוח מקורות סמכות בחוק הישראלי. סעיף 18 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח- 1948, המתיר לממשלה לעשות שימוש בכוחות הצבא לשם השגת יעדים ביטחוניים ולאומיים.
סעיף 25 לחוק יישום ההתנתקות, המסמיך את כוחות הביטחון, וחיילי צה"ל בכללם, לפעול למניעת כניסת אזרחים לשטחים אליהם נאסרה הכניסה בהתאם לחוק. כולל הסמכה לחיילים לעצור אדם אשר לגביו קיים חשד סביר כי עבר עבירה על תקנות ההגנה.
בניגוד לתוכנית ההתנתקות, שבה נבנה הכוח מראשיתו, הרי שבמשטרת ישראל ובצבא ישנם תוכניות שניתן להתאימם לצורך העכשווי. הקמת כוח משולב, משטרה-צבא, תאפשר פריסה רחבה בשטח ותפנה כוחות משטרה לעסוק בפשיעה קלאסית.
המשך המצב הקיים, ללא טיפול נקודתי מיידי ותכנית שימור המשילות, סביר להניח שיביא לעלייה בפשיעה ביישובים היהודים והמעורבים.
ניצב משנה בדימוס, אילן מור ומפקד משטרת התנועה לשעבר | כיום מנכ״ל קונסלטיקה
