נאט״ו תחת הכוונת של הריגול הרוסי: מרגלת מטעם הקרמלין זוהתה בנאפולי
מריה אדלה קופלדט ריברה היא בעצם אולגה קולבובה - מרגלת רוסית שפעלה שנים עבור ה-GRU באיטליה | המטרה: לרגל אחרי בכירים בנאט״ו
אייל פינקו
| 04/09/2022
https://www.bellingcat.com/news/2022/08/25/socialite-widow-jeweller-spy-how-a-gru-agent-charmed-her-way-into-nato-circles-in-italy/
הסיפור הבא לא נלקח מסרט ריגול, גם לא מרומן סוער. זהו סיפורה האמיתי של אישה, שעשתה דרכה בדרכים ארוכות ומפותלות, חוצות ימים ויבשות, אל ייעודה לאיסוף מודיעין בקרב כוחות נאט"ו, שמפקדתם בנאפולי. סיפורה המדהים התגלה רק במקרה.
צוות חוקרים של פרוייקט Bellingcat יחד עם עיתונאים מעיתון לה רפובליקה באיטליה ודר שפיגל בגרמניה, טוען שהצליח לחשוף מרגלת, שפעלה בכיסוי עמוק בשירות סוכנות המודיעין הצבאי רוסיה, ה-GRU. המרגלת, פעלה משך כעשר שנים, כשהיא מתחזה למעצבת תכשיטים ממוצא לטינו-אמריקאי, והתחברה לצוותי נאט"ו שבסיסם בנאפולי.
החוקרים טוענים כי האישה, המכנה עצמה מריה אדלה קופלדט ריברה (Maria Adela Kuhfeldt Rivera), סיפרה לאנשים שפגשה שהיא בת לאב גרמני ולאם פרואנית, שנולדה בעיר קאלאו שבפרו.
ריברה שפעלה כמרגלת בכיסוי עמוק, לאחר שהוכשרה לכך משך תקופה ארוכה ברוסיה, חיה משך שנים רבות בזהותה הבדויה, ונדדה בין רומא, מלטה ופריז, כשהיא בונה ומבססת לעצמה את סיפור הכיסוי וסיפור חיים אישי מורכב ומלא בתהפוכות גורל.
על פי סיפורה של ריברה, אמה לקחה אותה בהיותה ילדה ונסעה איתה לרוסיה ב- 1980 על מנת להשתתף במשחקים האולימפיים שנערכו שם. לפי סיפורה, במהלך ביקורם ברוסיה קיבלה האם טלפון בהול, הדורש ממנו לחזור בדחיפות לפרו, והיא נאלצה להשאיר את ריברה הקטנה בידי משפחה אומנת במוסקבה. המשפחה האומנת התעללה בה פיזית ונפשית, כך על פי סיפורה.
בעקבות סיפור ההתעללות החליטה ריברה, כך על פי סיפורה, שהיא לא תוכל לעולם להנשא לגבר רוסי ולהקים ברוסיה משפחה, ועל כן עזבה את רוסיה ועברה להתגורר ברומא.
במהלך מגוריה ברומא מ- 2009 למדה ריברה באוניברסיטת רומא, ובסיומם עברה ב- 2011 להתגורר בפריז על מנת ללמוד לימודי תואר שני, תחת ויזת לימודים קצרה צרפתית. במהלך השנים היה לריברה אף בן זוג, העורך המקומי של הקוסמופוליטן, אך עזבה אותו עם המעבר לנאפולי.
בפרופיל הפייסבוק שלה פרסמה ריברה תמונות מכל הערים והמקומות בהם שהתה, כולל תמונות שלה עם בן זוגה, כך על מנת לחזק את סיפור הכיסוי שלה
מ- 2008 עד 2012, שכשהיא ללא אשרת מגורים ועבודה מסודרת נאלצה ריברה לנדוד ממדינה למדינה. ב- 2012 התחתנה ריברה ברומא עם בן זוג, שהיה בעל דרכון איטלקי, אקוודורי ורוסי. בן זוגה, בעלה לימים, נולד במוסקבה לאמא רוסיה ולאב מאקוודור.
תמונות השניים, כולל מיום חתונתם פורסמו בדפי הפייסבוק שלהם. חבריה של ריברה התרעמו על כך שהחתונה התקיימה בהפתעה שהם לא הוזמנו אליה.
לאחר נישואיהם החל בן זוגה לנסוע לבדו למוסקבה. לאחר מספר נסיעות, ביולי 2013 הוא נפטר כתוצאה מדלקת ריאות על פי הרישומים ברוסיה. ריברה ה"כאובה" על מות בעלה נסעה לבקר ברוסיה כחודש לאחר מותו ה"פתאומי". חתונת השניים אפשרה לריברה לקבל דרכון איטלקי רשמי.
ב- 2015 לאחר מספר שנים של נדודים בין הערים השונות, היא עברה להתיישב בנאפולי, שם ממוקמת מפקדת נאט"ו.
לאחר שהגיעה לנאפולי פתחה בוטיק תכשיטים יוקרתי בשם Serein (כולל אתר אינטרנט בו ניתן לצפות בתכשיטים). את הגלריה קידמה ריברה בכל ערוצי המדיה והחדשות המקומיים, והיא זכתה בתשומת לב מקומית רבה.
ריברה טענה בכלי התקשורת ובהזדמנויות שונות, שהתכשיטים אותם היא מוכרת עוצבו ויוצרו על ידה. שימוש בכלי רשת לבדיקת מקוריותם של תמונות, העלה כי ריברה מכרה למעשה תכשיטים תוצרת סין אותם היא קנתה ברשת ונשלחו אליה.
ריברה שניהלה חיי חברה פעילים וסוערים בעיר הנמל האיטלקית, פתחה במקום מועדון לילה שהפך להיות פופולרי מאד בקרב אנשי נאט"ו החיים בעיר, ואף קיבלה על עצמה את תפקיד המזכירה בסניף נאפולי של מועדון הליונס הבינלאומי.
סניף זה של הרשת הבינלאומית הוקם על ידי קצין צבא של נאט"ו, שהתגורר בעיר. היא הייתה פעילה מאד בסניף, השתתפה ויזמה אירועים חברתיים וניהלה קשרים עם קצינים רבים מאד מנאט"ו מארה"ב, גרמניה, איטליה ובלגיה. אחד מהם אף סיפר לצוות החוקרים כי היה לו עימה קשר רומנטי קצר.
אחת מהקצינות הקרובות אליה ביותר הייתה קצינה בדרגת אלוף-משנה, אשר הייתה אחראית לתיאום כל פעילויות הצי האמריקאי במזרח התיכון ובאפריקה. קצינה זו התמודדה שנים לאחר מכן כמועמדת לקונגרס מטעם הדמוקרטים.
הקצינה טענה בראיון איתה, שהתנהגותה וסיפורה של ריברה היו מוזרים בעיניה, כולל העובדה שריברה נהגה להחליף מקום מגורים באזורי היוקרה של העיר בדחיפות גדולה וכן שהיא חיה בפזרנות רבה מדי יחסית לכמות המכירות של חנות התכשיטים שלה. הקצינה ציינה אף שריברה ניסתה לדלות ממנה מידע פעמים רבות. מוזר הדבר, שהקצינה לא דיווחה עליה במהלך השנים שהכירו.
קרוב נוסף לריברה היה קצין גרמני בדרגת סגן אלוף, אשר הוצב בנאט"ו והיה אחראי על מערכות המידע של הארגון בנאפולי. הקצין היה בקשרים קרובים עם ריברה ואף ביקר בביתה מספר פעמים.
בשנים 2013 ו- 2014 נסעה ריברה מספר פעמים לבחריין, תאילנד, גרמניה ושוויץ לתערוכות יהלומים ותכשיטים שהתקיימו שם, כשהיא דואגת לכך שנסיעותיה והשתתפותה בתערוכות, כולל פגישה עם ראש ממשלת בחריין דאז, יתועדו היטב בעיתונות המקומית ובדף הפייסבוק שלה.
כיצד ריברה אותרה?
צוות החוקרים עלה במקרה על עקבותיה של ריברה, כאשר מסד נתונים של מעברי הגבול של בלרוס דלף לדארקנט, כתוצאה של תקיפת סייבר שבוצעה על ידי מתנגדי משטרו של הנשיא הבלרוסי, אלכסנדר לוקשנקו. צוות החוקרים חיפש במסד הנתונים מספרי דרכון רוסיים, בטווחי מספרים ידועים ככאלו שבהם עושה ה- GRU שימוש. אחד מהשמות שעלו כמי שעושה שימוש במספר דרכון של ה- GRU היה שמה של ריברה.
שמה של ריברה עורר את חשדם ומחקר עומק רחב יותר שבוצע העלה כי היא נסעה על מספר דרכונים רוסיים עם מספרים סידוריים בטווח שבו השתמשו פעילי GRU ידועים אחרים, כולל קצין שהוגש נגדו כתב אישום על הרעלת נוביצ'וק לכאורה של סוחר הנשק הבולגרי אמיליאן גברב, ועל פי הדיווחים קצין GRU נוסף היה מעורב בהתקפה על סרגיי סקריפל ובתו בסולסברי ב-2018.
החוקרים גילו שב-15 בספטמבר 2018, ריברה קנתה כרטיס טיסה בכיוון אחד, מנאפולי למוסקבה. היה זה יום אחד לאחר שפורסמה זהותם של שני המתנקשים בסרגיי ויוליה סקריפל בסולסברי. שני המתנקשים, מיחידת החיסול 29155 של ה- GRU, טסו תחת זהויות הכיסוי רוסלן בושירוב ואלכסנדר פטרוב.
ייתכן שמפעיליה של ריברה ברוסיה חששו שהיא תתגלה וניסו למלט אותה במהירות האפשרית מנאפולי, גם במחיר שזהותה עלולה להחשף. ריברה טסה באמצעות דרכון רוסי, בעל מספר עוקב למספרי הדרכון של שני המתנקשים.
חודשיים לאחר עזיבתה הפתאומית מנאפולי, היא פרסמה סטטוס פייסבוק באיטלקית, ככל הנראה כדרך להסביר את היעלמותה ושתיקתה. "זו האמת. אני חייב לחשוף סוף סוף... השיער צומח עכשיו אחרי כימותרפיה, קצר מאוד אבל הוא שם. אני מתגעגעת להכל, אבל אני מנסה לנשום", כתבה.
הדבר יוצא הדופן בריברה הוא שהיא נסעה עם דרכון רוסי, הנושא את שמה מזהותה הבדויה, כשהמודיעין הרוסי לא מנסה אף להסוות את מוצאה הרוסי. ריברה עשתה שימוש בשם זה, כאשר הגישה באוגוסט 2005 בקשה למשרד הפנים של פרו, לרשום אותה כאזרחית פרואנית.
עורך הדין שייצג אותה, הציג למשרד הפנים בלימה תעודת לידה של ריברה מהעיר קלאו, מה- 1 לספטמבר 1978. משרד הפנים של פרו בלימה עצר את הבקשה ודרש מעורך הדין להציג הוכחות נוספות לכך שריברה נולדה בפרו. עורך הדין סיפק למשרד הפנים תעודה המצביעה על הטבלתה של ריברה בכנסיה המקומית.
נציג משרד הפנים מלימה, שגילה חריצות רבה בעניין, פנה לכומר בעיר קלאו וביקש שיבדוק האם קיים רישום שריברה הוטבלה בעיר. הכומר הזקן, שהקים את הכנסיה בעיר הפרואנית הצביעה מיד על כך שתעודת הלידה של ריברה מזוייפת, ובקשתה נדחתה על הסף. ב- 2006 בדו"ח של משרד הפנים של פרו פורסם ברבים שמה של ריברה כאחד משלושה שמות שנתפסו כניסיונות לקבלת תעודת זהות פרואנית.
ב- 2006 למרות פרסום דבר ניסיון המרמה בפרו, החליט ה- GRU, מסיבה לא ברורה, לעשות שימוש בשמה של ריברה והונפק לה דרכון רוסי, יחד עם סיפור כיסוי על חייה ברוסיה ולימודיה באוניברסיטת מוסקבה. במהלך השנים בהן התגוררה במלטה, היא ביקשה להוציא תחת שמה דרכון גרמני, כבת לאב גרמני. זמן קצר לאחר בקשתה היא "איבדה" עניין בכך ומשכה את בקשתה.
זוהי אגב טעות חוזרת של ה- GRU. גם במקרי הרצח בסולסברי, בבולגריה ובמדינות נוספות בבלקאן, מתנקשי יחידת 29155 לא החליפו זהות והשתמשו באותו דרכון רוסי בכל המקרים, גם כאשר הם מודעים לאמצעים הביומטריים במעברי הגבול השונים, וליכולות זיהוי הפנים באמצעות מצלמות אבטחה בערים השונות.
ככל הנראה, ללא התלהבות מהבריחה החפוזה מנאפולי, ה-GRU השיק מחדש את הזהות "קופלדט ריברה" עם דרכון רוסי. הייתה זו החלטה מוזרה של ארגון הביון, אבל ייתכן שה- GRU רצה לשמר קשרים יקרי ערך תחת זהותה של ריברה, ולא רצה לאבדם.
אנשים רבים שפגשו את "קופלדט ריברה" סיפרו כי אמה הפרואנית לקחה אותה לברית המועצות ב-1980 והשאירה אותה שם. היא ככל הנראה ניסתה בדרכים שונות להשיג דרכון מערב אירופאי במהלך השנים.
החוקרים טוענים כי ידועה להם זהותה האמיתית של האישה הרוסיה, זו שעמדה מאחורי דמותה של ריברה. מחקר ארוך ומורכב, העלה כי ריברה היא בסבירות גבוהה אולגה קולבובה, ילידת 1982 ובתו של אלוף משנה מהצבא הרוסי, קצין עטור פרסים, אשר פיקד על כוחות לוחמים רוסים בסוריה, אנגולה ועיראק.
זהותה האמיתית נחשפה באמצעות פרסומים שהעלתה אולגה לרשתות החברתיות החל מ- 2018, מעט מאד זמן לאחר חזרתה של ריברה לרוסיה. אולגה, אשר עובדת מ- 2018, כמזכירה ברשות הפנסיה הלאומית הרוסית, מפרסמת ברשתות את מקום מגוריה היוקרתי ותמונות של הרכב האאודי שרכשה בשלהי 2018.
סגנון חייה הפזרני של אולגה לא מתאים לגובה הכנסתה כמזכירה במשרד הממשלתי. זאת ועוד, מערכות זיהוי ועיבוד תמונות הצביעו על אחוז תאימות גבוה בין תמונותיה של ריברה לאלו של אולגה, אשר הועלו לרשתות החברתיות.
מה ניתן ללמוד מכך על דפוסי הפעולה של ה- GRU?
מעבר לתיאור המקרה של המרגלת כפי שפוענח על ידי צוות החוקרים, מה ניתן להסיק מהסיפור המרתק על דפוסי הפעולה של ארגון המודיעין המרכזי ביותר ברוסיה, ה- GRU?
המודיעין הצבאי הרוסי מפעיל מערך גדול של סוכנים, מרגלים ואנשי מבצעים, הפועלים במדינות היעד של רוסיה, באמצעות סיפורי כיסוי עמוקים או פחות עמוקים, בהתאם למשימות שעליהם לבצע, כשהדגש הוא על איסוף מידע צבאי וטכנולוגי.
אלו הפועלים במשימות קצרות מועד ומהירות מחליפים זהויות באופן קבוע. יחד עם זאת, נראה כי יחידת החיסול של ה- GRU, יחידה 29155, הפעילה בעבר לפחות אנשי מבצעים, אשר לא החליפו את זהותם הבדויה ועשו שימוש במבצעים שונים, במקומות שונים בעולם, באותה זהות.
מרגלים הפועלים משך שנים רבות בשירות הארגון עושים שימוש בזהות אחת, אותה הם מנסים לבסס באמצעות סיפור כיסוי אישי ועסקי. כאן, אין כל שוני מכל ארגון ביון אחר, המפעיל מרגלים במדינות אחרות.
כך למשל ביוני האחרון, גירשה הולנד אדם שהגיע למדינה עם דרכון ברזילאי על שמו של ויקטור מולר פריירה, והאשימה אותו בכך שהוא רוסי בלתי חוקי בשם סרגיי ולדימירוביץ' צ'רקסוב. צ'רקסוב ככל הנראה בילה עשור בהכנת זהותו, כולל קדנציות של לימודים באירלנד ובארה"ב, ונחשד בניסיון לחדור לבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג.
לכל אנשי ה- GRU דרכונים המסומנים בטווח מספרים ידוע, שדלף לאינטרנט, והם משתמשים בו בבניית זהותם הבדויה, המתבססת על היסטוריה אישית, לרוב על שנות ילדות, ברוסיה. אנשי ה- GRU פועלים במהלך ביסוס הכיסוי שלהם להשגה חוקית של לפחות דרכון אחד נוסף, אשר יאפשר להם לפעול בבטחון יחסית במדינות אחרות, וללא הצורך בהצגת הדרכון הרוסי שלהם.
אנשי ה- GRU פועלים לאורך שנים ארוכות בבניית סיפור הכיסוי שלהם ובביסוסו, כשהם עוברים ומדלגים בין מדינות ומרכזי חיים, ובכך מאפשרים לבנות היסטוריה שיש לה הוכחות מצולמות ומתועדות, מבלי לעורר חשד ומבלי יכולת משמעותית של בדיקתה (בטח לא על ידי האדם הממוצע).
ריברה פעלה לא בין הצללים, אלא כשהיא מחצינה את סיפורה האישי, את עסקיה ואת קשריה החברתיים. היא הקפידה שהיא והעסק שלה יהיו מתוקשרים היטב, ותמונות חייה עלו בכל ערוץ תקשורת ומדיה חברתית אפשרי.
הפרסום אפשר לה לפעול תחת מעטה ללא חשדות. סביר להניח שה- GRU מפעיל מרגלים הפועלים כך, אך גם כאלו הפועלים ב"אפור", מבלי שישימו אליהם לב, מבלי להתבלו ומבלי לעורר עניין במעשיהם.
לאיתור מרגלים רוסים, חשוב לעקוב ולבדוק מספרי דרכון של אזרחים רוסים, וקיומם של דרכונים נוספים ממדינות אחרות בידיהם. אלו הם סימנים מחשידים ראשוניים לאיתור ריגול רוסי. סימן מחשיד נוסף הוא מעברים תכופים בין מדינות ובין ערים.
לא ידוע איזה מידע הצליחה ריברה לדלות מכל קשריה החברתיים והאינטימיים עם עובדי נאט"ו, אך נראה שהארגון לא היה מיודע ולא חשד בריברה, למרות ועל אף סיפור הכיסוי שלה. המוחצנות הרבה, פרסום היתר וההתנהגות החברתית שלה, גרמו ככל הנראה לגורמי הביטחון לעיוורון באשר לפוטנציאל האיום.
מריה אדלה קופלדט ריברה היא בעצם אולגה קולבובה - מרגלת רוסית שפעלה שנים עבור ה-GRU באיטליה | המטרה: לרגל אחרי בכירים בנאט״ו
https://www.bellingcat.com/news/2022/08/25/socialite-widow-jeweller-spy-how-a-gru-agent-charmed-her-way-into-nato-circles-in-italy/
הסיפור הבא לא נלקח מסרט ריגול, גם לא מרומן סוער. זהו סיפורה האמיתי של אישה, שעשתה דרכה בדרכים ארוכות ומפותלות, חוצות ימים ויבשות, אל ייעודה לאיסוף מודיעין בקרב כוחות נאט"ו, שמפקדתם בנאפולי. סיפורה המדהים התגלה רק במקרה.
צוות חוקרים של פרוייקט Bellingcat יחד עם עיתונאים מעיתון לה רפובליקה באיטליה ודר שפיגל בגרמניה, טוען שהצליח לחשוף מרגלת, שפעלה בכיסוי עמוק בשירות סוכנות המודיעין הצבאי רוסיה, ה-GRU. המרגלת, פעלה משך כעשר שנים, כשהיא מתחזה למעצבת תכשיטים ממוצא לטינו-אמריקאי, והתחברה לצוותי נאט"ו שבסיסם בנאפולי.
החוקרים טוענים כי האישה, המכנה עצמה מריה אדלה קופלדט ריברה (Maria Adela Kuhfeldt Rivera), סיפרה לאנשים שפגשה שהיא בת לאב גרמני ולאם פרואנית, שנולדה בעיר קאלאו שבפרו.
ריברה שפעלה כמרגלת בכיסוי עמוק, לאחר שהוכשרה לכך משך תקופה ארוכה ברוסיה, חיה משך שנים רבות בזהותה הבדויה, ונדדה בין רומא, מלטה ופריז, כשהיא בונה ומבססת לעצמה את סיפור הכיסוי וסיפור חיים אישי מורכב ומלא בתהפוכות גורל.
על פי סיפורה של ריברה, אמה לקחה אותה בהיותה ילדה ונסעה איתה לרוסיה ב- 1980 על מנת להשתתף במשחקים האולימפיים שנערכו שם. לפי סיפורה, במהלך ביקורם ברוסיה קיבלה האם טלפון בהול, הדורש ממנו לחזור בדחיפות לפרו, והיא נאלצה להשאיר את ריברה הקטנה בידי משפחה אומנת במוסקבה. המשפחה האומנת התעללה בה פיזית ונפשית, כך על פי סיפורה.
בעקבות סיפור ההתעללות החליטה ריברה, כך על פי סיפורה, שהיא לא תוכל לעולם להנשא לגבר רוסי ולהקים ברוסיה משפחה, ועל כן עזבה את רוסיה ועברה להתגורר ברומא.
במהלך מגוריה ברומא מ- 2009 למדה ריברה באוניברסיטת רומא, ובסיומם עברה ב- 2011 להתגורר בפריז על מנת ללמוד לימודי תואר שני, תחת ויזת לימודים קצרה צרפתית. במהלך השנים היה לריברה אף בן זוג, העורך המקומי של הקוסמופוליטן, אך עזבה אותו עם המעבר לנאפולי.
בפרופיל הפייסבוק שלה פרסמה ריברה תמונות מכל הערים והמקומות בהם שהתה, כולל תמונות שלה עם בן זוגה, כך על מנת לחזק את סיפור הכיסוי שלה
מ- 2008 עד 2012, שכשהיא ללא אשרת מגורים ועבודה מסודרת נאלצה ריברה לנדוד ממדינה למדינה. ב- 2012 התחתנה ריברה ברומא עם בן זוג, שהיה בעל דרכון איטלקי, אקוודורי ורוסי. בן זוגה, בעלה לימים, נולד במוסקבה לאמא רוסיה ולאב מאקוודור.
תמונות השניים, כולל מיום חתונתם פורסמו בדפי הפייסבוק שלהם. חבריה של ריברה התרעמו על כך שהחתונה התקיימה בהפתעה שהם לא הוזמנו אליה.
לאחר נישואיהם החל בן זוגה לנסוע לבדו למוסקבה. לאחר מספר נסיעות, ביולי 2013 הוא נפטר כתוצאה מדלקת ריאות על פי הרישומים ברוסיה. ריברה ה"כאובה" על מות בעלה נסעה לבקר ברוסיה כחודש לאחר מותו ה"פתאומי". חתונת השניים אפשרה לריברה לקבל דרכון איטלקי רשמי.
ב- 2015 לאחר מספר שנים של נדודים בין הערים השונות, היא עברה להתיישב בנאפולי, שם ממוקמת מפקדת נאט"ו.
לאחר שהגיעה לנאפולי פתחה בוטיק תכשיטים יוקרתי בשם Serein (כולל אתר אינטרנט בו ניתן לצפות בתכשיטים). את הגלריה קידמה ריברה בכל ערוצי המדיה והחדשות המקומיים, והיא זכתה בתשומת לב מקומית רבה.
ריברה טענה בכלי התקשורת ובהזדמנויות שונות, שהתכשיטים אותם היא מוכרת עוצבו ויוצרו על ידה. שימוש בכלי רשת לבדיקת מקוריותם של תמונות, העלה כי ריברה מכרה למעשה תכשיטים תוצרת סין אותם היא קנתה ברשת ונשלחו אליה.
ריברה שניהלה חיי חברה פעילים וסוערים בעיר הנמל האיטלקית, פתחה במקום מועדון לילה שהפך להיות פופולרי מאד בקרב אנשי נאט"ו החיים בעיר, ואף קיבלה על עצמה את תפקיד המזכירה בסניף נאפולי של מועדון הליונס הבינלאומי.
סניף זה של הרשת הבינלאומית הוקם על ידי קצין צבא של נאט"ו, שהתגורר בעיר. היא הייתה פעילה מאד בסניף, השתתפה ויזמה אירועים חברתיים וניהלה קשרים עם קצינים רבים מאד מנאט"ו מארה"ב, גרמניה, איטליה ובלגיה. אחד מהם אף סיפר לצוות החוקרים כי היה לו עימה קשר רומנטי קצר.
אחת מהקצינות הקרובות אליה ביותר הייתה קצינה בדרגת אלוף-משנה, אשר הייתה אחראית לתיאום כל פעילויות הצי האמריקאי במזרח התיכון ובאפריקה. קצינה זו התמודדה שנים לאחר מכן כמועמדת לקונגרס מטעם הדמוקרטים.
הקצינה טענה בראיון איתה, שהתנהגותה וסיפורה של ריברה היו מוזרים בעיניה, כולל העובדה שריברה נהגה להחליף מקום מגורים באזורי היוקרה של העיר בדחיפות גדולה וכן שהיא חיה בפזרנות רבה מדי יחסית לכמות המכירות של חנות התכשיטים שלה. הקצינה ציינה אף שריברה ניסתה לדלות ממנה מידע פעמים רבות. מוזר הדבר, שהקצינה לא דיווחה עליה במהלך השנים שהכירו.
קרוב נוסף לריברה היה קצין גרמני בדרגת סגן אלוף, אשר הוצב בנאט"ו והיה אחראי על מערכות המידע של הארגון בנאפולי. הקצין היה בקשרים קרובים עם ריברה ואף ביקר בביתה מספר פעמים.
בשנים 2013 ו- 2014 נסעה ריברה מספר פעמים לבחריין, תאילנד, גרמניה ושוויץ לתערוכות יהלומים ותכשיטים שהתקיימו שם, כשהיא דואגת לכך שנסיעותיה והשתתפותה בתערוכות, כולל פגישה עם ראש ממשלת בחריין דאז, יתועדו היטב בעיתונות המקומית ובדף הפייסבוק שלה.
כיצד ריברה אותרה?
צוות החוקרים עלה במקרה על עקבותיה של ריברה, כאשר מסד נתונים של מעברי הגבול של בלרוס דלף לדארקנט, כתוצאה של תקיפת סייבר שבוצעה על ידי מתנגדי משטרו של הנשיא הבלרוסי, אלכסנדר לוקשנקו. צוות החוקרים חיפש במסד הנתונים מספרי דרכון רוסיים, בטווחי מספרים ידועים ככאלו שבהם עושה ה- GRU שימוש. אחד מהשמות שעלו כמי שעושה שימוש במספר דרכון של ה- GRU היה שמה של ריברה.
שמה של ריברה עורר את חשדם ומחקר עומק רחב יותר שבוצע העלה כי היא נסעה על מספר דרכונים רוסיים עם מספרים סידוריים בטווח שבו השתמשו פעילי GRU ידועים אחרים, כולל קצין שהוגש נגדו כתב אישום על הרעלת נוביצ'וק לכאורה של סוחר הנשק הבולגרי אמיליאן גברב, ועל פי הדיווחים קצין GRU נוסף היה מעורב בהתקפה על סרגיי סקריפל ובתו בסולסברי ב-2018.
החוקרים גילו שב-15 בספטמבר 2018, ריברה קנתה כרטיס טיסה בכיוון אחד, מנאפולי למוסקבה. היה זה יום אחד לאחר שפורסמה זהותם של שני המתנקשים בסרגיי ויוליה סקריפל בסולסברי. שני המתנקשים, מיחידת החיסול 29155 של ה- GRU, טסו תחת זהויות הכיסוי רוסלן בושירוב ואלכסנדר פטרוב.
ייתכן שמפעיליה של ריברה ברוסיה חששו שהיא תתגלה וניסו למלט אותה במהירות האפשרית מנאפולי, גם במחיר שזהותה עלולה להחשף. ריברה טסה באמצעות דרכון רוסי, בעל מספר עוקב למספרי הדרכון של שני המתנקשים.
חודשיים לאחר עזיבתה הפתאומית מנאפולי, היא פרסמה סטטוס פייסבוק באיטלקית, ככל הנראה כדרך להסביר את היעלמותה ושתיקתה. "זו האמת. אני חייב לחשוף סוף סוף... השיער צומח עכשיו אחרי כימותרפיה, קצר מאוד אבל הוא שם. אני מתגעגעת להכל, אבל אני מנסה לנשום", כתבה.
הדבר יוצא הדופן בריברה הוא שהיא נסעה עם דרכון רוסי, הנושא את שמה מזהותה הבדויה, כשהמודיעין הרוסי לא מנסה אף להסוות את מוצאה הרוסי. ריברה עשתה שימוש בשם זה, כאשר הגישה באוגוסט 2005 בקשה למשרד הפנים של פרו, לרשום אותה כאזרחית פרואנית.
עורך הדין שייצג אותה, הציג למשרד הפנים בלימה תעודת לידה של ריברה מהעיר קלאו, מה- 1 לספטמבר 1978. משרד הפנים של פרו בלימה עצר את הבקשה ודרש מעורך הדין להציג הוכחות נוספות לכך שריברה נולדה בפרו. עורך הדין סיפק למשרד הפנים תעודה המצביעה על הטבלתה של ריברה בכנסיה המקומית.
נציג משרד הפנים מלימה, שגילה חריצות רבה בעניין, פנה לכומר בעיר קלאו וביקש שיבדוק האם קיים רישום שריברה הוטבלה בעיר. הכומר הזקן, שהקים את הכנסיה בעיר הפרואנית הצביעה מיד על כך שתעודת הלידה של ריברה מזוייפת, ובקשתה נדחתה על הסף. ב- 2006 בדו"ח של משרד הפנים של פרו פורסם ברבים שמה של ריברה כאחד משלושה שמות שנתפסו כניסיונות לקבלת תעודת זהות פרואנית.
ב- 2006 למרות פרסום דבר ניסיון המרמה בפרו, החליט ה- GRU, מסיבה לא ברורה, לעשות שימוש בשמה של ריברה והונפק לה דרכון רוסי, יחד עם סיפור כיסוי על חייה ברוסיה ולימודיה באוניברסיטת מוסקבה. במהלך השנים בהן התגוררה במלטה, היא ביקשה להוציא תחת שמה דרכון גרמני, כבת לאב גרמני. זמן קצר לאחר בקשתה היא "איבדה" עניין בכך ומשכה את בקשתה.
זוהי אגב טעות חוזרת של ה- GRU. גם במקרי הרצח בסולסברי, בבולגריה ובמדינות נוספות בבלקאן, מתנקשי יחידת 29155 לא החליפו זהות והשתמשו באותו דרכון רוסי בכל המקרים, גם כאשר הם מודעים לאמצעים הביומטריים במעברי הגבול השונים, וליכולות זיהוי הפנים באמצעות מצלמות אבטחה בערים השונות.
ככל הנראה, ללא התלהבות מהבריחה החפוזה מנאפולי, ה-GRU השיק מחדש את הזהות "קופלדט ריברה" עם דרכון רוסי. הייתה זו החלטה מוזרה של ארגון הביון, אבל ייתכן שה- GRU רצה לשמר קשרים יקרי ערך תחת זהותה של ריברה, ולא רצה לאבדם.
אנשים רבים שפגשו את "קופלדט ריברה" סיפרו כי אמה הפרואנית לקחה אותה לברית המועצות ב-1980 והשאירה אותה שם. היא ככל הנראה ניסתה בדרכים שונות להשיג דרכון מערב אירופאי במהלך השנים.
החוקרים טוענים כי ידועה להם זהותה האמיתית של האישה הרוסיה, זו שעמדה מאחורי דמותה של ריברה. מחקר ארוך ומורכב, העלה כי ריברה היא בסבירות גבוהה אולגה קולבובה, ילידת 1982 ובתו של אלוף משנה מהצבא הרוסי, קצין עטור פרסים, אשר פיקד על כוחות לוחמים רוסים בסוריה, אנגולה ועיראק.
זהותה האמיתית נחשפה באמצעות פרסומים שהעלתה אולגה לרשתות החברתיות החל מ- 2018, מעט מאד זמן לאחר חזרתה של ריברה לרוסיה. אולגה, אשר עובדת מ- 2018, כמזכירה ברשות הפנסיה הלאומית הרוסית, מפרסמת ברשתות את מקום מגוריה היוקרתי ותמונות של הרכב האאודי שרכשה בשלהי 2018.
סגנון חייה הפזרני של אולגה לא מתאים לגובה הכנסתה כמזכירה במשרד הממשלתי. זאת ועוד, מערכות זיהוי ועיבוד תמונות הצביעו על אחוז תאימות גבוה בין תמונותיה של ריברה לאלו של אולגה, אשר הועלו לרשתות החברתיות.
מה ניתן ללמוד מכך על דפוסי הפעולה של ה- GRU?
מעבר לתיאור המקרה של המרגלת כפי שפוענח על ידי צוות החוקרים, מה ניתן להסיק מהסיפור המרתק על דפוסי הפעולה של ארגון המודיעין המרכזי ביותר ברוסיה, ה- GRU?
המודיעין הצבאי הרוסי מפעיל מערך גדול של סוכנים, מרגלים ואנשי מבצעים, הפועלים במדינות היעד של רוסיה, באמצעות סיפורי כיסוי עמוקים או פחות עמוקים, בהתאם למשימות שעליהם לבצע, כשהדגש הוא על איסוף מידע צבאי וטכנולוגי.
אלו הפועלים במשימות קצרות מועד ומהירות מחליפים זהויות באופן קבוע. יחד עם זאת, נראה כי יחידת החיסול של ה- GRU, יחידה 29155, הפעילה בעבר לפחות אנשי מבצעים, אשר לא החליפו את זהותם הבדויה ועשו שימוש במבצעים שונים, במקומות שונים בעולם, באותה זהות.
מרגלים הפועלים משך שנים רבות בשירות הארגון עושים שימוש בזהות אחת, אותה הם מנסים לבסס באמצעות סיפור כיסוי אישי ועסקי. כאן, אין כל שוני מכל ארגון ביון אחר, המפעיל מרגלים במדינות אחרות.
כך למשל ביוני האחרון, גירשה הולנד אדם שהגיע למדינה עם דרכון ברזילאי על שמו של ויקטור מולר פריירה, והאשימה אותו בכך שהוא רוסי בלתי חוקי בשם סרגיי ולדימירוביץ' צ'רקסוב. צ'רקסוב ככל הנראה בילה עשור בהכנת זהותו, כולל קדנציות של לימודים באירלנד ובארה"ב, ונחשד בניסיון לחדור לבית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג.
לכל אנשי ה- GRU דרכונים המסומנים בטווח מספרים ידוע, שדלף לאינטרנט, והם משתמשים בו בבניית זהותם הבדויה, המתבססת על היסטוריה אישית, לרוב על שנות ילדות, ברוסיה. אנשי ה- GRU פועלים במהלך ביסוס הכיסוי שלהם להשגה חוקית של לפחות דרכון אחד נוסף, אשר יאפשר להם לפעול בבטחון יחסית במדינות אחרות, וללא הצורך בהצגת הדרכון הרוסי שלהם.
אנשי ה- GRU פועלים לאורך שנים ארוכות בבניית סיפור הכיסוי שלהם ובביסוסו, כשהם עוברים ומדלגים בין מדינות ומרכזי חיים, ובכך מאפשרים לבנות היסטוריה שיש לה הוכחות מצולמות ומתועדות, מבלי לעורר חשד ומבלי יכולת משמעותית של בדיקתה (בטח לא על ידי האדם הממוצע).
ריברה פעלה לא בין הצללים, אלא כשהיא מחצינה את סיפורה האישי, את עסקיה ואת קשריה החברתיים. היא הקפידה שהיא והעסק שלה יהיו מתוקשרים היטב, ותמונות חייה עלו בכל ערוץ תקשורת ומדיה חברתית אפשרי.
הפרסום אפשר לה לפעול תחת מעטה ללא חשדות. סביר להניח שה- GRU מפעיל מרגלים הפועלים כך, אך גם כאלו הפועלים ב"אפור", מבלי שישימו אליהם לב, מבלי להתבלו ומבלי לעורר עניין במעשיהם.
לאיתור מרגלים רוסים, חשוב לעקוב ולבדוק מספרי דרכון של אזרחים רוסים, וקיומם של דרכונים נוספים ממדינות אחרות בידיהם. אלו הם סימנים מחשידים ראשוניים לאיתור ריגול רוסי. סימן מחשיד נוסף הוא מעברים תכופים בין מדינות ובין ערים.
לא ידוע איזה מידע הצליחה ריברה לדלות מכל קשריה החברתיים והאינטימיים עם עובדי נאט"ו, אך נראה שהארגון לא היה מיודע ולא חשד בריברה, למרות ועל אף סיפור הכיסוי שלה. המוחצנות הרבה, פרסום היתר וההתנהגות החברתית שלה, גרמו ככל הנראה לגורמי הביטחון לעיוורון באשר לפוטנציאל האיום.
