דעה | בין אוקראינה לגבול לבנון
כבר חצי שנה הצבא הרוסי כותש את אוקראינה והעולם מסתכל מהטריבונה. עבור ישראל זה מסר ברור - לחזק את היכולות העצמיות ואת הברית עם ארה״ב
דן ארקין
| 21/07/2022
Photo: Serhii Korovainyi, Paula Bronstein, Kostiantyn Liberov and Vlada Liberova, Jacek Szydłowski, Julia Kochetova, Daphne Wesdorp.
בתערוכת התעופה בפרנבורו השבוע מציגים את מיטב כלי המשחית של העולם. ביידן בא והלך. ועידת תשע מדינות המפרץ הסתיימה. פסגות G7ו-G-20, פסגה משולשת בטהרן. כדור הארץ מתחמם, 40 מעלות בלונדון ובפורטוגל. בוריס ג'ונסון בדרך החוצה. בישראל ממשלת מעבר במקום ממשלת שינוי. עולם כמנהגו נוהג.
עוד מעט חצי שנה למלחמת אוקראינה שהחלה ב-24 בפברואר. באמצע יבשת אירופה, בשנת 2022, נראות ערים הרוסות באוקראינה כמו חאלב, גרוזני, כמו ורשה בתום המלחמה.
מליוני עקורים
מיליונים מתושבי אוקראינה מצאו מקלט במדינות שכנות או רחוקות, אנשים נהרגים ונפצעים בתקיפת טרמינל בתחנת רכבת או ברחוב. רבבות הרוגים ופצועים. כלכלת המדינה נחנקת , מצור מוטל על נמלי יצוא התבואות ובעולם מחסור בחיטה ללחם.
מנהיגי מדינות המערב נהגו לבקר בקייב, לבשו אפוד, צעדו עם זלנסקי כמה מאות מטרים ברחוב, הצטלמו, הביעו סימפטיה, הבטיחו הבטחות, השמיעו הצהרות וחזרו הביתה. עכשיו כבר באים פחות.
והרוסי ממשיך להכות, והעולם ממשיך לא לעשות כלום, לעמוד מנגד, לא להתערב, למעט משלוחי נשק גדולים וסיוע הומניטרי. אבל שום צבא של שום מדינה באירופה או בארה"ב לא מנסה לעצור, לבלום, את המתקפה הרוסית. מגפיים על הקרקע לא. אפילו לא חייל זר אחד חצה את הגבול.
העולם עבר שתי מלחמות עולם, קוריאה, וייטנאם, אפגניסטן, עירק. בקטסטרופות במדינות זרות ורחוקות התערבו צבאות עולם: ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, הודו ואחרות שלחו כוחות צבא כדי להתערב ולהביס את הרעים. להילחם, להציל ארצות שנפלו בידי עריצים, דיקטטורים, משטרים פשיסטיים, קומוניסטים וגרמנים נאצים.
לא עוד. היום צבא רוסי לא יעיל, לא מצוייד כראוי, לא תמיד מקצועי, עם פיקוד לא מצטיין, מנסה לכבוש מדינה ריבונית בת מיליוני תושבים. לא מצליח לכבוש את כולה, משגר טילים ופצצות, תוקף מהאוויר, הורג המוני אזרחים. במקרים רבים ניגף מפני צבא קטן בהרבה אך עם הרבה מוטיבציה ותחושת לחימה והגנה על הבית.
המטרה: התפוררות משטר זלינסקי
זלנסקי מגלה סדקים חמורים בממשלו. תובעת כללית וראש מודיעין שמשתפים פעולה עם האויב, עם הרוסים. עוד עשרות אישי מממשלת שנשארו בשטחים שכבשו הרוסים חשודים בשת"פ, כלומר בבגידה. זה בדיוק מה שפוטין רוצה, שממשל זלנסקי יתפורר מבפנים. ובהזדמנות חגיגית זו שהוא בטהרן, נחתמה עסקת ענק בת מיליארדים בין חברות הנפט של רוסיה ושל איראן.
מה רוצה פוטין, מה הוא מתכנן, לאן פניו מועדות. מה תכנית המלחמה שלו בקיץ הזה, לקראת החורף. הוא מקווה ליצור גשר יבשתי ענק שיחבר את יבשת רוסיה עם חצי האי קרים, שגם אותו לקח בכוח בשנת 2014.
מומחי צבא סבורים שהיעד הבא הוא אודסה, עיר המפתח לחוף הים השחור. למועצה לביטחון לאומי של ארה"ב יש מודיעין שפוטין רוצה לספח לרוסיה את מזרח אוקראינה, כפי שנהג בקרים.
כנראה אזל לצבא הרוסי מלאי הכטמ"מים, ולכן הערכות כי פוטין רץ השבוע לטהרן כדי לקנות שם מאות, אולי אלפי, כטמ"מים איראניים. ומה אם האיראנים ילחצו על הרוסים בנוסח "כטמ"מים תמורת איסור רוסי על ישראל לתקוף מטרות איראניות בסוריה". יש אפשרות כזו. הרוסי יכול גם להזמין כלים בלתי מאויישים טובים אצל ארדואן, שגם הוא השבוע בטהרן, אלא שטורקיה חברה בנאט"ו, וארדואן ייזהר.
בחורף, יהיה קר באירופה
תום פרידמן שרטט בניו יורק טיימס את אסטרטגיית החורף של פוטין: לדעתו פוטין מעוניין למשוך את המלחמה בתקווה שמנהיגי אירופה, הסובלים ממשברים כלכליים, יסבלו עוד יותר בחורף הקרב, יבואו לזלנסקי וילחצו עליו לוותר, להסכים להפסקת אש, בתנאים רוסיים, כמובן.
"החורף הוא איתנו", סבור פוטין והוא יודע את משמעות החורף הרוסי עוד ממלחמת העולם השנייה. מסקנת ניו יורק טיימס: המלחמה הזאת לא תסתיים כל עוד ולדימיר פוטין בשלטון. זו המלחמה שלו, הוא אחראי, והוא לא יוותר. לכן, המלחמה רחוקה מלהסתיים.
לקחים שאנו בישראל יכולים ללמוד מהמתרחש במרחק של ארבע שעות טיסה מכאן: שת"פים, בריתות וקשרים אמיצים עם מדינות המערב הם חיוניים. תמרונים ותרגילים של יחידות צה"ל עם צבאות זרים באירופה, בנאט"ו, בארה"ב – חשובים. אבל בסוף, בשעת צרה אמיתית, נצטרך לסמוך על עצמנו. זו איננה מסקנה מקורית חדשה שמקבלת חיזוק מהנעשה בימים מאלו במרכז אירופה.
בין אוקראינה לגבול לבנון
אין כיום תרחיש שצבאות של מדיניות שכנות יפלשו לישראל, כמו שעשה פוטין לאוקראינה, כי עם מצרים ועם ירדן יש הסכמי שלום. אבל "יש לנו עסק" עם שני ארגוני טרור גדולים וכמה קטנים בגבולות צפון ודרום, ולפחות אחד מהם כבר לובש צורה של צבא.
אולי ייצא משהו מחזון ההגנה האווירית המשותפת עם חברות הסכמי אברהם וסעודיה, ואולי לא. אבל ההגנ"א שלנו חייבת להיות STATE OF THE ART, ובכוננות גבוהה. באיראן מפתחים כטמ"מים מאיימים ומשגרים לעבר ישראל, וטהרן עושה שימוש מבצעי בשלוחתה, חיזבאללה.
יש לקחת ברצינות את הכטמ"מים המשוגרים לעבר שדה הגז 'כריש' באמצעות חיזבאללה בעוד ונסראללה מאיים ישירות על 'כריש'. זה איום אמיתי, אפילו הכלים שהוא משגר הם פרימיטיביים למדי. לאיראנים יש כלים יותר מתקדמים.
צה"ל מפעיל את מיטב מערכות הגילוי והיירוט, אבל חששות יש: קיימת סכנה שחברה אמריקנית לא תסכים לקדוח, להפיק גז ולהעסיק את עובדיה לחיפושים והפקת גז בתנאים של סכנת חיים על האסדה מתקיפות מהאוויר. האיום לבדו עלול להרתיע זרים בלתי מעורבים.
ארה״ב - אין לנו שותפה אחרת בעולם
מצבה הגיאופוליטי של ישראל כיום קצת מטעה: יש שלום עם שתי מדיניות ערביות, הסכמי אברהם וסימני התקדמות לקראת שיפור קשרים עם סעודיה. השתלבות במרחב. אך נסתכל סביבנו: ישראל די בודדה בקרב עשרות מדינות ערביות-מוסלמיות סביבה, מכל עבריה, ממזרח, מדרום ומצפון.
לכן חייבת ישראל לטפח ולהדק קשרים עם המערב, עם אירופה, ובעיקר עם ארה"ב. חשוב מעין כמוהו הקשר הייחודי והעמוק עם ארה"ב, קשרים עמוקים ובעלי היסטוריה. אין לנו בעולם הזה שותפה ובת ברית ברמה של ארצות הברית של אמריקה. את הקשר הזה חובה לשמר ולטפח, תהיה מי שתהיה הממשלה שאחרי הבחירות.
כבר חצי שנה הצבא הרוסי כותש את אוקראינה והעולם מסתכל מהטריבונה. עבור ישראל זה מסר ברור - לחזק את היכולות העצמיות ואת הברית עם ארה״ב
Photo: Serhii Korovainyi, Paula Bronstein, Kostiantyn Liberov and Vlada Liberova, Jacek Szydłowski, Julia Kochetova, Daphne Wesdorp.
בתערוכת התעופה בפרנבורו השבוע מציגים את מיטב כלי המשחית של העולם. ביידן בא והלך. ועידת תשע מדינות המפרץ הסתיימה. פסגות G7ו-G-20, פסגה משולשת בטהרן. כדור הארץ מתחמם, 40 מעלות בלונדון ובפורטוגל. בוריס ג'ונסון בדרך החוצה. בישראל ממשלת מעבר במקום ממשלת שינוי. עולם כמנהגו נוהג.
עוד מעט חצי שנה למלחמת אוקראינה שהחלה ב-24 בפברואר. באמצע יבשת אירופה, בשנת 2022, נראות ערים הרוסות באוקראינה כמו חאלב, גרוזני, כמו ורשה בתום המלחמה.
מליוני עקורים
מיליונים מתושבי אוקראינה מצאו מקלט במדינות שכנות או רחוקות, אנשים נהרגים ונפצעים בתקיפת טרמינל בתחנת רכבת או ברחוב. רבבות הרוגים ופצועים. כלכלת המדינה נחנקת , מצור מוטל על נמלי יצוא התבואות ובעולם מחסור בחיטה ללחם.
מנהיגי מדינות המערב נהגו לבקר בקייב, לבשו אפוד, צעדו עם זלנסקי כמה מאות מטרים ברחוב, הצטלמו, הביעו סימפטיה, הבטיחו הבטחות, השמיעו הצהרות וחזרו הביתה. עכשיו כבר באים פחות.
והרוסי ממשיך להכות, והעולם ממשיך לא לעשות כלום, לעמוד מנגד, לא להתערב, למעט משלוחי נשק גדולים וסיוע הומניטרי. אבל שום צבא של שום מדינה באירופה או בארה"ב לא מנסה לעצור, לבלום, את המתקפה הרוסית. מגפיים על הקרקע לא. אפילו לא חייל זר אחד חצה את הגבול.
העולם עבר שתי מלחמות עולם, קוריאה, וייטנאם, אפגניסטן, עירק. בקטסטרופות במדינות זרות ורחוקות התערבו צבאות עולם: ארה"ב, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, הודו ואחרות שלחו כוחות צבא כדי להתערב ולהביס את הרעים. להילחם, להציל ארצות שנפלו בידי עריצים, דיקטטורים, משטרים פשיסטיים, קומוניסטים וגרמנים נאצים.
לא עוד. היום צבא רוסי לא יעיל, לא מצוייד כראוי, לא תמיד מקצועי, עם פיקוד לא מצטיין, מנסה לכבוש מדינה ריבונית בת מיליוני תושבים. לא מצליח לכבוש את כולה, משגר טילים ופצצות, תוקף מהאוויר, הורג המוני אזרחים. במקרים רבים ניגף מפני צבא קטן בהרבה אך עם הרבה מוטיבציה ותחושת לחימה והגנה על הבית.
המטרה: התפוררות משטר זלינסקי
זלנסקי מגלה סדקים חמורים בממשלו. תובעת כללית וראש מודיעין שמשתפים פעולה עם האויב, עם הרוסים. עוד עשרות אישי מממשלת שנשארו בשטחים שכבשו הרוסים חשודים בשת"פ, כלומר בבגידה. זה בדיוק מה שפוטין רוצה, שממשל זלנסקי יתפורר מבפנים. ובהזדמנות חגיגית זו שהוא בטהרן, נחתמה עסקת ענק בת מיליארדים בין חברות הנפט של רוסיה ושל איראן.
מה רוצה פוטין, מה הוא מתכנן, לאן פניו מועדות. מה תכנית המלחמה שלו בקיץ הזה, לקראת החורף. הוא מקווה ליצור גשר יבשתי ענק שיחבר את יבשת רוסיה עם חצי האי קרים, שגם אותו לקח בכוח בשנת 2014.
מומחי צבא סבורים שהיעד הבא הוא אודסה, עיר המפתח לחוף הים השחור. למועצה לביטחון לאומי של ארה"ב יש מודיעין שפוטין רוצה לספח לרוסיה את מזרח אוקראינה, כפי שנהג בקרים.
כנראה אזל לצבא הרוסי מלאי הכטמ"מים, ולכן הערכות כי פוטין רץ השבוע לטהרן כדי לקנות שם מאות, אולי אלפי, כטמ"מים איראניים. ומה אם האיראנים ילחצו על הרוסים בנוסח "כטמ"מים תמורת איסור רוסי על ישראל לתקוף מטרות איראניות בסוריה". יש אפשרות כזו. הרוסי יכול גם להזמין כלים בלתי מאויישים טובים אצל ארדואן, שגם הוא השבוע בטהרן, אלא שטורקיה חברה בנאט"ו, וארדואן ייזהר.
בחורף, יהיה קר באירופה
תום פרידמן שרטט בניו יורק טיימס את אסטרטגיית החורף של פוטין: לדעתו פוטין מעוניין למשוך את המלחמה בתקווה שמנהיגי אירופה, הסובלים ממשברים כלכליים, יסבלו עוד יותר בחורף הקרב, יבואו לזלנסקי וילחצו עליו לוותר, להסכים להפסקת אש, בתנאים רוסיים, כמובן.
"החורף הוא איתנו", סבור פוטין והוא יודע את משמעות החורף הרוסי עוד ממלחמת העולם השנייה. מסקנת ניו יורק טיימס: המלחמה הזאת לא תסתיים כל עוד ולדימיר פוטין בשלטון. זו המלחמה שלו, הוא אחראי, והוא לא יוותר. לכן, המלחמה רחוקה מלהסתיים.
לקחים שאנו בישראל יכולים ללמוד מהמתרחש במרחק של ארבע שעות טיסה מכאן: שת"פים, בריתות וקשרים אמיצים עם מדינות המערב הם חיוניים. תמרונים ותרגילים של יחידות צה"ל עם צבאות זרים באירופה, בנאט"ו, בארה"ב – חשובים. אבל בסוף, בשעת צרה אמיתית, נצטרך לסמוך על עצמנו. זו איננה מסקנה מקורית חדשה שמקבלת חיזוק מהנעשה בימים מאלו במרכז אירופה.
בין אוקראינה לגבול לבנון
אין כיום תרחיש שצבאות של מדיניות שכנות יפלשו לישראל, כמו שעשה פוטין לאוקראינה, כי עם מצרים ועם ירדן יש הסכמי שלום. אבל "יש לנו עסק" עם שני ארגוני טרור גדולים וכמה קטנים בגבולות צפון ודרום, ולפחות אחד מהם כבר לובש צורה של צבא.
אולי ייצא משהו מחזון ההגנה האווירית המשותפת עם חברות הסכמי אברהם וסעודיה, ואולי לא. אבל ההגנ"א שלנו חייבת להיות STATE OF THE ART, ובכוננות גבוהה. באיראן מפתחים כטמ"מים מאיימים ומשגרים לעבר ישראל, וטהרן עושה שימוש מבצעי בשלוחתה, חיזבאללה.
יש לקחת ברצינות את הכטמ"מים המשוגרים לעבר שדה הגז 'כריש' באמצעות חיזבאללה בעוד ונסראללה מאיים ישירות על 'כריש'. זה איום אמיתי, אפילו הכלים שהוא משגר הם פרימיטיביים למדי. לאיראנים יש כלים יותר מתקדמים.
צה"ל מפעיל את מיטב מערכות הגילוי והיירוט, אבל חששות יש: קיימת סכנה שחברה אמריקנית לא תסכים לקדוח, להפיק גז ולהעסיק את עובדיה לחיפושים והפקת גז בתנאים של סכנת חיים על האסדה מתקיפות מהאוויר. האיום לבדו עלול להרתיע זרים בלתי מעורבים.
ארה״ב - אין לנו שותפה אחרת בעולם
מצבה הגיאופוליטי של ישראל כיום קצת מטעה: יש שלום עם שתי מדיניות ערביות, הסכמי אברהם וסימני התקדמות לקראת שיפור קשרים עם סעודיה. השתלבות במרחב. אך נסתכל סביבנו: ישראל די בודדה בקרב עשרות מדינות ערביות-מוסלמיות סביבה, מכל עבריה, ממזרח, מדרום ומצפון.
לכן חייבת ישראל לטפח ולהדק קשרים עם המערב, עם אירופה, ובעיקר עם ארה"ב. חשוב מעין כמוהו הקשר הייחודי והעמוק עם ארה"ב, קשרים עמוקים ובעלי היסטוריה. אין לנו בעולם הזה שותפה ובת ברית ברמה של ארצות הברית של אמריקה. את הקשר הזה חובה לשמר ולטפח, תהיה מי שתהיה הממשלה שאחרי הבחירות.
