פרשנות | דיבורים על נאט״ו מזרח תיכוני: הרעיון יפה, הביצוע מורכב
אם חלילה ישראל תותקף, האם סעודיה תגיב? ואם סעודיה תותקף, ישראל תהיה חייבת להגיב? אלו שאלות שמסד ברית ההגנה יהיה חייב לתת להן תשובות
דן ארקין
| 07/07/2022
ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בביקור באמירויות. צילום: חיים צח - לע״מ
יש לזה כמה שמות: ברית הגנה אזורית, רשת הגנה אווירית אזורית, מטריית הגנה אזורית. על זה ידובר בביקורו הקרוב של הנשיא ביידן בישראל ובסעודיה. בשיחה בארבע עיניים ישאל הנשיא את ראש הממשלה יאיר לפיד "כיצד הוא רואה" את הנושא, שעשוי לשנות את פני המזרח התיכון, אם אמנם ייכון. הדרך לביצוע ארוכה, אפילו אם יישמעו בשבוע הבא בירושלים ובריאד הצהרות חגיגיות מבטיחות.
מה בדיוק החזון: הקמת נאט"ו מזרח תיכוני, מועדון לצורכי הגנה אווירית מפני איומי איראן, שחברים בו ישראל, סעודיה, המפרציות, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וקטאר, מצרים וירדן, עם הנהגת-על אמריקנית.
מועדון לחבר
שיתוף פעולה בתכנון ובבניית מערכי הגנה אווירית מפני טילים מסוגים שונים, קצרי וארוכי-טווח, בליסטיים וטילי שיוט, טילים שעלולים להיות בעלי יכולת נשיאת רש"ק גרעיני. זה האיום, ואלו המועמדים להיות חברי וחברות המועדון. גוש גדול של מדינות ערביות וישראל שיתייצב מול איראן.
הרעיון רחוק מבשלות. לישראל יש בו יתרונות גדולים וגם חסרונות. עוד השתלבות במרחב וקשרים הדוקים עם מדינות ערביות הוא חלום נשגב. אך ישראל היא מדינה שלא אוהבת לשתף זרים בסודות הביטחוניים שלה.
גם רשימת חברות ברית ההגנה העתידית עדיין לא בטוחה. ירדן, למשל: המלך עבדאללה תומך ב"ברית נאט"ו מזרח תיכונית", אולם עלולה להתפתח התנגדות ברבת עמון מפני השתתפות בברית כזו.
קטאר היא בעיה: המדיניות שלה היא לשמור על קשרים עם כולם. ידועים קשריה עם איראן ובשטחה נמצאת מפקדת פיקוד מרכז של צבא ארה"ב, בסיס אל-עובייד, שבו יושבים קרוב לעשרת אלפים אנשי צבא אמריקניים חמושים במערכי הגנ"א ומטוסי קרב.
לאיחוד האמירויות עמדה תומכת בברית. העיתונאי סאלם אל-כתבי כתב ב-25 ביוני השנה (ממר"י, המכון לחקר תקשורת המזה"ת) שהאופציה היחידה של מדינות האזור להתמודד עם האיום האיראני היא ברית הגנה אזורית והידוק הקשרים עם ישראל וטורקיה.
הסנקציות נגד איראן לא יועילו וארה"ב אינה ממהרת לפעול נגד הגרעין. לכן – רשת בריתות הגנה שתרתיע את איראן, דברי העיתונאי מאיחוד האמירויות.
חופש פעולה
ישראל: שר הביטחון בני גנץ הביע התנגדות לברית הגנה בין ישראל לבין ארה"ב, רעיון שנדון שנים רבות ונדחה בירושלים. גנץ מקבל את ההנחה שברית כזו עלולה להגביל את חופש הפעולה של ישראל ואת יכולתו המלאה של צה"ל להגן מפני איומים. אבל, הדגיש שר הביטחון כמה פעמים, ישראל פועלת להקים ברית ביטחונית אזורית עם מדינות המפרץ, שגישתן כלפי איראן זהה לזו של ישראל.
יתרה מזאת: השר גנץ אמר בחודש יוני שישראל כבר בונה מערכת הגנה אווירית בחסות ארה"ב וכי המנגנון כבר פועל ואף סיכל ניסיונות תקיפות איראניות. והיכן אמר שר הביטחון את הדברים – בביקור במפקדת הצי ה-5 האמריקני בבחריין, מועמדת לחברות בברית ההגנה האזורית. גם הקונגרס האמריקני הביע תמיכה ב"הסכם אזורי להגנה משותפת בין מישראל לבין מדינות ערביות".
ברית הגנה כזו, אם תקום, תאגד, בצורה כזו או אחרת, את מערכי ההגנה האווירית של המדינות החברות. מה יש לישראל להציע? מערכת הגנה אווירית רב-שכבתית שמורכבת מחמישה מרכיבים: חץ 3 וחץ 2 לטווחים של אלפי ק"מ, קלע דוד/שרביט קסמים לטווח של מאות ק"מ, כיפת ברזל ליירוט קסאמים ורקטות מסוגים שונים, ובעתיד, עדיין בפיתוח מואץ, מערכת נשק לייזר.
מדינות המפרץ הפרסי מצויידות במיטב מערכות הגנ"א אמריקניות. לקטאר משגרי THAAD ופטריוט בנוסף למטוסי קרב ראפאל, מיראז' 2000, מטוסי יורו-פייטר טייפון ותקבל מטוסי F-15 מהדגם המתקדם.
סעודיה מוגנת היטב: טילים תוצרת סין, מערכת הגנ"א של ריית'יון, מכ"ם של נורת'רופ גראמן וג'נרל אלקטריק, מערכת הגנ"א אחודה ת"פ מרכז פיקוד מבצעי בריאד. בממלכה יש 15 בסיסי אוויר, יותר מ-300 מטוסי קרב, כולל F-15, טייפון וטורנדו, ועוד עשרות כלי טיס בהזמנה. ולמרות כל זה סעודיה 'נעקצת' מידי פעם בתקיפת טילים שמשגרים החות'ים בתימן, משולחי איראן.
שיתוף צבאות
בישראל, בוושינגטון ובבירות המדינות הערביות הרלוונטיות דנים כבר עכשיו בשאלה כיצד תיראה ברית ההגנה האזורית. יש הבדל עצום בין ברית הצהרתית, כזו שנועדה ליצור אווירה של כוננות ומוכנות להתמודד עם איומים, לבין תכניות אמיתיות להקמה בשטח של ברית הגנה מבצעית, כזו שתהיה לה תכנית פעולה, רכש והצטיידות, ייצור ביטחוני, מבנה ברור, היררכיה פיקודית ומנגנוני שליטה, בקרה ופיקוד.
ברית של ממש דורשת חילופי מודיעין. בעניין הזה יש לישראל הרבה מה להציע, כולל מודיעין על איראן, ומידע כזה יכול להשתלב יפה עם מודיעין שנאסף במדינות הגובלות באיראן. מערכות הגנ"א מתקדמות מצויידות בקודי הפעלה, ולא תמיד יש יכולות תיאום בין מערכות שונות. מה בין THAAD האמריקנית לבין כיפת ברזל או חץ ישראלי.
עוד לא נוסח הבסיס האידאולוגי והמעשי של ברית כזו: האם מדובר יהיה בחילופי מידע כלליים או תקופתיים, או שמא בחילופי מידע בזמן אמת. בשת"פים בתכנון מבצעי, בשיתוף בהתרעות מפני איומים.
מהי שרשרת הפיקוד, מי יהיה אחראי למה. האם תהיה מפקדה אחת אחודה לכל הכוחות הצבאיים של חברות הברית, או מפקדות נפרדות בכל מדינה, ואז התיאום יותר מסורבל. האם יהיה לברית ההגנה האזורית מעין סעיף 5 של נאט"ו המחייב כל מדינה חברה להתערב להגנת חברה מותקפת. ראו מה קרה לאוקראינה שאיננה חברה בנאט"ו. ואילו היתה אוקראינה חברה, האם בטוח שבריטניה וגרמניה היו שולחות צבא להילחם בפולש הרוסי.
ישראל מעוניינת להיות חברה בברית הגנה כזו כי זה הישג מדיני חשוב ביותר – השתייכות לתאגיד של מדינות ערביות, מהן חזקות ועשירות. אבל יש לזכור שלישראל יש עוד כמה חזיתות קרובות הרבה לעריה ויישוביה מאלפיים הק"מ מאיראן. חזיתות בדרום ובצפון ופינה במערב סוריה בה יש צבא וחיל אוויר רוסי, שותף למנגנון תיאום עם ישראל.
תועלת מעשית?
הצטרפות ישראל חייבת להיעשות בזהירות רבה. יש לשקול ולקחת בחשבון יתרונות מול סיכונים וסכנות, עם מי הולכים להחליף מידע, מה מידת היציבות בכל אחת מהמדינות השותפות בברית ההגנה האזורית, ואיזו תועלת מעשית אמיתית תצמח לישראל ממהלך זה.
ואם חלילה ישראל תותקף, האם סעודיה תגיב? ואם סעודיה תותקף, ישראל תהיה חייבת להגיב? אלו שאלות שמסד ברית ההגנה יהיה חייב לתת להן תשובות. יש המון שאלות כאלו, וברור שלא נחכים בנושא בעת הביקור החשוב של ביידן בירושלים ובריאד. ההצהרות בוודאי יהיו מעודדות ומחממות לב.
הביצוע הרבה יותר מורכב: נושא הברית חייב יהיה לעבור אישורים פוליטיים ומדיניים, להעסיק את הממונים על הביטחון, המדינאים והמטכ"לים והגנרלים של המדינות המועמדות לחברות בברית, וגם יישמע קול הציבור הרחב במדינות האלו.
הרעיון חיובי: למרות שלא ברור עד כמה ברית כזו תגרום לטהרן לשנות מדיניות, לחדול מתמיכה בטרור ולנעול תכנית טילים וגרעין. יש סכנה שההפך עלול לקרות: אם שליטי טהרן יחששו מברית אזורית כזו שתקום נגדם, הם עלולים להאיץ תכנית גרעין.
ולמרות זאת, ברית כזו תהיה צעד חשוב של היערכות מול איום של מדינה אחת שמאיימת להשמיד אחרת באמצעות נשק גרעיני.
למדינת ישראל ברית כזו היא התפתחות חשובה שאיש לא היה מעלה אותה על דעתו טרם ביקור אנוואר סאדאת בירושלים במטרה לכונן חוזה שלום בין מצרים לבין עם ישראל.
אם חלילה ישראל תותקף, האם סעודיה תגיב? ואם סעודיה תותקף, ישראל תהיה חייבת להגיב? אלו שאלות שמסד ברית ההגנה יהיה חייב לתת להן תשובות
ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט, בביקור באמירויות. צילום: חיים צח - לע״מ
יש לזה כמה שמות: ברית הגנה אזורית, רשת הגנה אווירית אזורית, מטריית הגנה אזורית. על זה ידובר בביקורו הקרוב של הנשיא ביידן בישראל ובסעודיה. בשיחה בארבע עיניים ישאל הנשיא את ראש הממשלה יאיר לפיד "כיצד הוא רואה" את הנושא, שעשוי לשנות את פני המזרח התיכון, אם אמנם ייכון. הדרך לביצוע ארוכה, אפילו אם יישמעו בשבוע הבא בירושלים ובריאד הצהרות חגיגיות מבטיחות.
מה בדיוק החזון: הקמת נאט"ו מזרח תיכוני, מועדון לצורכי הגנה אווירית מפני איומי איראן, שחברים בו ישראל, סעודיה, המפרציות, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וקטאר, מצרים וירדן, עם הנהגת-על אמריקנית.
מועדון לחבר
שיתוף פעולה בתכנון ובבניית מערכי הגנה אווירית מפני טילים מסוגים שונים, קצרי וארוכי-טווח, בליסטיים וטילי שיוט, טילים שעלולים להיות בעלי יכולת נשיאת רש"ק גרעיני. זה האיום, ואלו המועמדים להיות חברי וחברות המועדון. גוש גדול של מדינות ערביות וישראל שיתייצב מול איראן.
הרעיון רחוק מבשלות. לישראל יש בו יתרונות גדולים וגם חסרונות. עוד השתלבות במרחב וקשרים הדוקים עם מדינות ערביות הוא חלום נשגב. אך ישראל היא מדינה שלא אוהבת לשתף זרים בסודות הביטחוניים שלה.
גם רשימת חברות ברית ההגנה העתידית עדיין לא בטוחה. ירדן, למשל: המלך עבדאללה תומך ב"ברית נאט"ו מזרח תיכונית", אולם עלולה להתפתח התנגדות ברבת עמון מפני השתתפות בברית כזו.
קטאר היא בעיה: המדיניות שלה היא לשמור על קשרים עם כולם. ידועים קשריה עם איראן ובשטחה נמצאת מפקדת פיקוד מרכז של צבא ארה"ב, בסיס אל-עובייד, שבו יושבים קרוב לעשרת אלפים אנשי צבא אמריקניים חמושים במערכי הגנ"א ומטוסי קרב.
לאיחוד האמירויות עמדה תומכת בברית. העיתונאי סאלם אל-כתבי כתב ב-25 ביוני השנה (ממר"י, המכון לחקר תקשורת המזה"ת) שהאופציה היחידה של מדינות האזור להתמודד עם האיום האיראני היא ברית הגנה אזורית והידוק הקשרים עם ישראל וטורקיה.
הסנקציות נגד איראן לא יועילו וארה"ב אינה ממהרת לפעול נגד הגרעין. לכן – רשת בריתות הגנה שתרתיע את איראן, דברי העיתונאי מאיחוד האמירויות.
חופש פעולה
ישראל: שר הביטחון בני גנץ הביע התנגדות לברית הגנה בין ישראל לבין ארה"ב, רעיון שנדון שנים רבות ונדחה בירושלים. גנץ מקבל את ההנחה שברית כזו עלולה להגביל את חופש הפעולה של ישראל ואת יכולתו המלאה של צה"ל להגן מפני איומים. אבל, הדגיש שר הביטחון כמה פעמים, ישראל פועלת להקים ברית ביטחונית אזורית עם מדינות המפרץ, שגישתן כלפי איראן זהה לזו של ישראל.
יתרה מזאת: השר גנץ אמר בחודש יוני שישראל כבר בונה מערכת הגנה אווירית בחסות ארה"ב וכי המנגנון כבר פועל ואף סיכל ניסיונות תקיפות איראניות. והיכן אמר שר הביטחון את הדברים – בביקור במפקדת הצי ה-5 האמריקני בבחריין, מועמדת לחברות בברית ההגנה האזורית. גם הקונגרס האמריקני הביע תמיכה ב"הסכם אזורי להגנה משותפת בין מישראל לבין מדינות ערביות".
ברית הגנה כזו, אם תקום, תאגד, בצורה כזו או אחרת, את מערכי ההגנה האווירית של המדינות החברות. מה יש לישראל להציע? מערכת הגנה אווירית רב-שכבתית שמורכבת מחמישה מרכיבים: חץ 3 וחץ 2 לטווחים של אלפי ק"מ, קלע דוד/שרביט קסמים לטווח של מאות ק"מ, כיפת ברזל ליירוט קסאמים ורקטות מסוגים שונים, ובעתיד, עדיין בפיתוח מואץ, מערכת נשק לייזר.
מדינות המפרץ הפרסי מצויידות במיטב מערכות הגנ"א אמריקניות. לקטאר משגרי THAAD ופטריוט בנוסף למטוסי קרב ראפאל, מיראז' 2000, מטוסי יורו-פייטר טייפון ותקבל מטוסי F-15 מהדגם המתקדם.
סעודיה מוגנת היטב: טילים תוצרת סין, מערכת הגנ"א של ריית'יון, מכ"ם של נורת'רופ גראמן וג'נרל אלקטריק, מערכת הגנ"א אחודה ת"פ מרכז פיקוד מבצעי בריאד. בממלכה יש 15 בסיסי אוויר, יותר מ-300 מטוסי קרב, כולל F-15, טייפון וטורנדו, ועוד עשרות כלי טיס בהזמנה. ולמרות כל זה סעודיה 'נעקצת' מידי פעם בתקיפת טילים שמשגרים החות'ים בתימן, משולחי איראן.
שיתוף צבאות
בישראל, בוושינגטון ובבירות המדינות הערביות הרלוונטיות דנים כבר עכשיו בשאלה כיצד תיראה ברית ההגנה האזורית. יש הבדל עצום בין ברית הצהרתית, כזו שנועדה ליצור אווירה של כוננות ומוכנות להתמודד עם איומים, לבין תכניות אמיתיות להקמה בשטח של ברית הגנה מבצעית, כזו שתהיה לה תכנית פעולה, רכש והצטיידות, ייצור ביטחוני, מבנה ברור, היררכיה פיקודית ומנגנוני שליטה, בקרה ופיקוד.
ברית של ממש דורשת חילופי מודיעין. בעניין הזה יש לישראל הרבה מה להציע, כולל מודיעין על איראן, ומידע כזה יכול להשתלב יפה עם מודיעין שנאסף במדינות הגובלות באיראן. מערכות הגנ"א מתקדמות מצויידות בקודי הפעלה, ולא תמיד יש יכולות תיאום בין מערכות שונות. מה בין THAAD האמריקנית לבין כיפת ברזל או חץ ישראלי.
עוד לא נוסח הבסיס האידאולוגי והמעשי של ברית כזו: האם מדובר יהיה בחילופי מידע כלליים או תקופתיים, או שמא בחילופי מידע בזמן אמת. בשת"פים בתכנון מבצעי, בשיתוף בהתרעות מפני איומים.
מהי שרשרת הפיקוד, מי יהיה אחראי למה. האם תהיה מפקדה אחת אחודה לכל הכוחות הצבאיים של חברות הברית, או מפקדות נפרדות בכל מדינה, ואז התיאום יותר מסורבל. האם יהיה לברית ההגנה האזורית מעין סעיף 5 של נאט"ו המחייב כל מדינה חברה להתערב להגנת חברה מותקפת. ראו מה קרה לאוקראינה שאיננה חברה בנאט"ו. ואילו היתה אוקראינה חברה, האם בטוח שבריטניה וגרמניה היו שולחות צבא להילחם בפולש הרוסי.
ישראל מעוניינת להיות חברה בברית הגנה כזו כי זה הישג מדיני חשוב ביותר – השתייכות לתאגיד של מדינות ערביות, מהן חזקות ועשירות. אבל יש לזכור שלישראל יש עוד כמה חזיתות קרובות הרבה לעריה ויישוביה מאלפיים הק"מ מאיראן. חזיתות בדרום ובצפון ופינה במערב סוריה בה יש צבא וחיל אוויר רוסי, שותף למנגנון תיאום עם ישראל.
תועלת מעשית?
הצטרפות ישראל חייבת להיעשות בזהירות רבה. יש לשקול ולקחת בחשבון יתרונות מול סיכונים וסכנות, עם מי הולכים להחליף מידע, מה מידת היציבות בכל אחת מהמדינות השותפות בברית ההגנה האזורית, ואיזו תועלת מעשית אמיתית תצמח לישראל ממהלך זה.
ואם חלילה ישראל תותקף, האם סעודיה תגיב? ואם סעודיה תותקף, ישראל תהיה חייבת להגיב? אלו שאלות שמסד ברית ההגנה יהיה חייב לתת להן תשובות. יש המון שאלות כאלו, וברור שלא נחכים בנושא בעת הביקור החשוב של ביידן בירושלים ובריאד. ההצהרות בוודאי יהיו מעודדות ומחממות לב.
הביצוע הרבה יותר מורכב: נושא הברית חייב יהיה לעבור אישורים פוליטיים ומדיניים, להעסיק את הממונים על הביטחון, המדינאים והמטכ"לים והגנרלים של המדינות המועמדות לחברות בברית, וגם יישמע קול הציבור הרחב במדינות האלו.
הרעיון חיובי: למרות שלא ברור עד כמה ברית כזו תגרום לטהרן לשנות מדיניות, לחדול מתמיכה בטרור ולנעול תכנית טילים וגרעין. יש סכנה שההפך עלול לקרות: אם שליטי טהרן יחששו מברית אזורית כזו שתקום נגדם, הם עלולים להאיץ תכנית גרעין.
ולמרות זאת, ברית כזו תהיה צעד חשוב של היערכות מול איום של מדינה אחת שמאיימת להשמיד אחרת באמצעות נשק גרעיני.
למדינת ישראל ברית כזו היא התפתחות חשובה שאיש לא היה מעלה אותה על דעתו טרם ביקור אנוואר סאדאת בירושלים במטרה לכונן חוזה שלום בין מצרים לבין עם ישראל.
