דעה | ספקו לאוקראינה נשק התקפי שיהרוס את הצבא הרוסי
בארה״ב ואירופה מעריכים שפוטין עובר למלחמת התשה באוקראינה. אם המערב לא רוצה לשלוח חיילים, הגיע הזמן לספק לצבא אוקראינה נשק התקפי מתקדם. הוא כבר יעשה את העבודה מול הרוסים
דן ארקין
| 14/04/2022
Photo: Volodymyr Petrov, Serhii Korovainyi, Diego Herrera, Marian Kushnir, Laurel Chor, Heidi Levine.
אז נשיא המעצמה הגדולה בעולם, מעוז דמוקרטיה, הגדיר את מעשי פוטין באוקראינה השמדת עם, או רצח עם, ג'נוסייד. הדרגה הגבוהה ביותר בחומרתה להגדרת מעשה מלחמה.
מה עושים נגד מדינה והשליט שלה הנאשמים בג'נוסייד? אלא שהנשיא ביידן כלל בדבריו הסתייגות קלה: "נניח לעורכי הדין לקבוע אם אמנם זו ההגדרה, אבל אני סבור שכן", אמר הנשיא. כלומר: אולי התכוון לומר 'נביא את פוטין לערכאה משפטית בינלאומית כלשהי, והשופטים ועורכי הדין יקבעו'. לא כדאי להשאיר את ההחלטה בידי עורכי דין, כי יימצאו מהם שיטענו ש"לא הוכח יסוד הכוונה"...
ביידן המשיך ואמר עוד דבר מעניין: "הולך ומתברר שפוטין מנסה למחוק את הרעיון של להיות אוקראיני, והעדויות לכך הולכות ומצטברות". בכך כיוון ביידן בדיוק, במודע או שלא במודע, ל'מטרות המלחמה' של פוטין: אוקראינה איננה קיימת, אין עם אוקראיני, רבים שם דוברי רוסית, שפתם דומה לשלנו, אין אוקראינה. כי כך החליט פוטין.
אז מה בכל זאת יכול מנהיג המעצמה החזקה בעולם לעשות נגד מי שמבצע רצח עם במאה ה-21? התשובה היא: יכול, אך ספק אם יעשה.
נכון לסוף שבוע זה, כ-50 ימי מלחמה באוקראינה, מה רואה העולם החופשי - מעצמה מכניסה צבא, מאות אלפי לוחמים, לשטחה של מדינה קטנה יותר, מנסה לכבוש את בירתה ולהשתלט על השלטון בה. מפציצה ללא רחם שכונות מגורים, מגרשת מבתיהם יותר מארבעה מיליוני תושבים שנהפכים באחת לפליטי חרב, אולי מבצעת ג'נוסייד.
יש סימנים למעשי אונס, רצח חפים מפשע, 'בלתי מעורבים', אזרחים תמימים, נשים, זקנים וילדים. ערים הרוסות, והעולם צופה מנגד. האם באמת לא יכול לעשות מאומה? משהו פה לא מסתדר.
אי אפשר לומר שלא נעשה כלום: המערב התארגן ומדינות שולחות לאוקראינה כמויות גדולות של נשק ותחמושת וציוד צבאי. סיוע הומניטרי מגיע מכל קצווי אירופה והעולם. ישראל מפעילה בית חולים שדה.
מדינות שכנות קולטות פליטים. מנהיגי עולם והאו"ם וראשי הכנסיות מביעים אהדה וסימפטיה ושולחים עזרה, ומנהיגי אירופה מבקרים. בוריס ג'ונסון מטייל עם זלנסקי ברחוב בקייב וג'ו ביידן בא לבקר סמוך לגבול. מנהיגי הבלטיות באים לקייב ונפתלי בנט וארדואן מתנדבים לתווך.
אבל שני דברים לא עלה בידי העולם החופשי לעשות: א. למנוע את מעשה המלחמה של פוטין. ב. להפסיק אותו.
נכון לכתיבת הדברים פוטין מפגין קור רוח ונחישות: "נמשיך במבצע בקצב ובשקט עד להשגת המטרות", הוא אומר, ועושה שני דברים: לומד לקחים, מוותר על כיבוש הבירה ומרכז מאמץ במזרח אוקראינה, חבל דונבאס, אותו הוא פשוט מתכוון לחבר לרוסיה.
מחליף את הפיקוד, וממנה גנרל שברקורד שלו הפצצות האימה המחרידות בסוריה, שהרסו את חאלב וערים נוספות ויצרו שבעה מיליון פליטים. פוטין כנראה יודע למה הוא שולח את גנרל דבורניקוב לאוקראינה.
לכן מה שהעולם חווה בימים אלו היא אוזלת יד כמעט מוחלטת של אותו עולם.
צבא רוסי גדול, כבד, מסורבל, לא מודרני ובלתי מוכן יוצא למלחמה, והצבא הגדול והמתקדם בעולם, האמריקני, אינו מגיב. מגפיים לא על קרקע אוקראינה. שילוב של כל כוחות נאט"ו וארה"ב ביבשה, באוויר ובים הוא עוצמה צבאית אדירה שללא ספק מסוגלת להביס צבא רוסי. האיחוד האירופי, האו"ם, מועצת הביטחון והעצרת הכללית מסתברים כזירות נאומים והאשמות, ובינתיים נהרגים בעיר מריופול מאות אלפים ואין מושיע.
אם נכונות הערכות שרותי ביון בארה"ב, בבריטניה ובגרמניה הרי פוטין עובר לשלב חדש במלחמה, שעיקרו כפולה: מלחמת התשה ממושכת באוקראינה, המשך הפצצות ותקיפות ובמקביל ריכוז מאמץ עיקרי דרומי בכיוון דונבאס, במטרה להגיע לקרים וליצור את אותו גשר יבשתי שעליו פוטין חולם.
הגיעה השעה שגם ארה"ב, נאט"ו והמערב ישקלו מעבר לשלב ב' וישנו אסטרטגיה. לעבור מסיוע צבאי למה שקרוי בצה"ל "השתתפות". אין כוונתנו לשלוח חיילי נאט"ו לאוקראינה כדי להילחם נגד צבא רוסי. קשה לדמיין בימינו דיוויזיה של צבא איטליה נלחמת על אדמת אוקראינה נגד דיוויזיה רוסית.
הכוונה היא לעלות מדרגה ולסייע לצבא אוקראינה לא בנשק המוגדר 'הגנתי', אלא בנשק התקפי. חד וחלק ובלי בושה. נאט"ו וארה"ב בראשה יכולות לאיים על הצבא הרוסי, למנוע ממנו תנועות וכיבושים נוספים על ידי משלוח לאוקראינה של טנקים, כלי ארטילריה, סוללות טילים, מערכות הגנ"א, נשק קל ותחמושת בכמויות, חימוש מתקדם למטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וחימוש משוטט לתקיפה ולהשמדת רק"ם.
לא משלוח לוחמים אלא כלים, והרבה, ומתקדמים ביותר, כאלו שאולי יצליחו לעצור את פוטין. זכורים דברים שאמר וינסטון צ'רצ'יל בפנותו לארה"ב שמעבר לאוקיאנוס באחד הרגעים הקשים ביותר של בריטניה במלחמת העולם השנייה: GIVE US THE TOOLS 'תנו לנו את הכלים'.
בסיומו של אותו משפט הוסיף צ'רצ'יל: AND WE WILL FINISH THE JOB כלומר: 'תנו לנו את הכלים ואנו נשלים את המלאכה'. נראה שבעזרת סיוע צבאי מאסיבי של ה'כלים' המתקדמים והקטלניים ביותר ניתן לסמוך על צבא אוקראינה שיצליח "להשלים את המלאכה", או לפחות לעכב את האויב, לגבות ממנו קורבנות במספרים בלתי נסבלים ולגרום לו לשנות אסטרטגיה בפעם השלישית, ואולי, אולי לסלק ידיו מאוקראינה.
צבא אוקראינה, בגיבוי הנהגה פוליטית מצוינת וציבור תומך, הוכיח בשבועות שחלפו יכולות לחימה. עלה בידו למנוע כיבוש בירתו, וזה הישג גדול, כמו המספר הגדול של טנקים וכלי רק"ם רוסיים המונחים כשלדים שרופים בדרכי אוקראינה. גם פוטין איננו יריב קל אלא אכזר ובעל יתרון עצום במספרים ובכמויות.
המערב יכול לסייע למותקף לגשר, ולו חלקית, על פער היתרון המספרי והכמותי, אם ייתן בידי ממשלת קייב צבא שלם, ללא חיילים: מערכות לחימה ונשק התקפי שיאפשר לצבא לוחמים נחושים ואמיצים להכריע את התוקפן. תנו להם את הכלים והם יעשו את המלאכה.
בארה״ב ואירופה מעריכים שפוטין עובר למלחמת התשה באוקראינה. אם המערב לא רוצה לשלוח חיילים, הגיע הזמן לספק לצבא אוקראינה נשק התקפי מתקדם. הוא כבר יעשה את העבודה מול הרוסים
Photo: Volodymyr Petrov, Serhii Korovainyi, Diego Herrera, Marian Kushnir, Laurel Chor, Heidi Levine.
אז נשיא המעצמה הגדולה בעולם, מעוז דמוקרטיה, הגדיר את מעשי פוטין באוקראינה השמדת עם, או רצח עם, ג'נוסייד. הדרגה הגבוהה ביותר בחומרתה להגדרת מעשה מלחמה.
מה עושים נגד מדינה והשליט שלה הנאשמים בג'נוסייד? אלא שהנשיא ביידן כלל בדבריו הסתייגות קלה: "נניח לעורכי הדין לקבוע אם אמנם זו ההגדרה, אבל אני סבור שכן", אמר הנשיא. כלומר: אולי התכוון לומר 'נביא את פוטין לערכאה משפטית בינלאומית כלשהי, והשופטים ועורכי הדין יקבעו'. לא כדאי להשאיר את ההחלטה בידי עורכי דין, כי יימצאו מהם שיטענו ש"לא הוכח יסוד הכוונה"...
ביידן המשיך ואמר עוד דבר מעניין: "הולך ומתברר שפוטין מנסה למחוק את הרעיון של להיות אוקראיני, והעדויות לכך הולכות ומצטברות". בכך כיוון ביידן בדיוק, במודע או שלא במודע, ל'מטרות המלחמה' של פוטין: אוקראינה איננה קיימת, אין עם אוקראיני, רבים שם דוברי רוסית, שפתם דומה לשלנו, אין אוקראינה. כי כך החליט פוטין.
אז מה בכל זאת יכול מנהיג המעצמה החזקה בעולם לעשות נגד מי שמבצע רצח עם במאה ה-21? התשובה היא: יכול, אך ספק אם יעשה.
נכון לסוף שבוע זה, כ-50 ימי מלחמה באוקראינה, מה רואה העולם החופשי - מעצמה מכניסה צבא, מאות אלפי לוחמים, לשטחה של מדינה קטנה יותר, מנסה לכבוש את בירתה ולהשתלט על השלטון בה. מפציצה ללא רחם שכונות מגורים, מגרשת מבתיהם יותר מארבעה מיליוני תושבים שנהפכים באחת לפליטי חרב, אולי מבצעת ג'נוסייד.
יש סימנים למעשי אונס, רצח חפים מפשע, 'בלתי מעורבים', אזרחים תמימים, נשים, זקנים וילדים. ערים הרוסות, והעולם צופה מנגד. האם באמת לא יכול לעשות מאומה? משהו פה לא מסתדר.
אי אפשר לומר שלא נעשה כלום: המערב התארגן ומדינות שולחות לאוקראינה כמויות גדולות של נשק ותחמושת וציוד צבאי. סיוע הומניטרי מגיע מכל קצווי אירופה והעולם. ישראל מפעילה בית חולים שדה.
מדינות שכנות קולטות פליטים. מנהיגי עולם והאו"ם וראשי הכנסיות מביעים אהדה וסימפטיה ושולחים עזרה, ומנהיגי אירופה מבקרים. בוריס ג'ונסון מטייל עם זלנסקי ברחוב בקייב וג'ו ביידן בא לבקר סמוך לגבול. מנהיגי הבלטיות באים לקייב ונפתלי בנט וארדואן מתנדבים לתווך.
אבל שני דברים לא עלה בידי העולם החופשי לעשות: א. למנוע את מעשה המלחמה של פוטין. ב. להפסיק אותו.
נכון לכתיבת הדברים פוטין מפגין קור רוח ונחישות: "נמשיך במבצע בקצב ובשקט עד להשגת המטרות", הוא אומר, ועושה שני דברים: לומד לקחים, מוותר על כיבוש הבירה ומרכז מאמץ במזרח אוקראינה, חבל דונבאס, אותו הוא פשוט מתכוון לחבר לרוסיה.
מחליף את הפיקוד, וממנה גנרל שברקורד שלו הפצצות האימה המחרידות בסוריה, שהרסו את חאלב וערים נוספות ויצרו שבעה מיליון פליטים. פוטין כנראה יודע למה הוא שולח את גנרל דבורניקוב לאוקראינה.
לכן מה שהעולם חווה בימים אלו היא אוזלת יד כמעט מוחלטת של אותו עולם.
צבא רוסי גדול, כבד, מסורבל, לא מודרני ובלתי מוכן יוצא למלחמה, והצבא הגדול והמתקדם בעולם, האמריקני, אינו מגיב. מגפיים לא על קרקע אוקראינה. שילוב של כל כוחות נאט"ו וארה"ב ביבשה, באוויר ובים הוא עוצמה צבאית אדירה שללא ספק מסוגלת להביס צבא רוסי. האיחוד האירופי, האו"ם, מועצת הביטחון והעצרת הכללית מסתברים כזירות נאומים והאשמות, ובינתיים נהרגים בעיר מריופול מאות אלפים ואין מושיע.
אם נכונות הערכות שרותי ביון בארה"ב, בבריטניה ובגרמניה הרי פוטין עובר לשלב חדש במלחמה, שעיקרו כפולה: מלחמת התשה ממושכת באוקראינה, המשך הפצצות ותקיפות ובמקביל ריכוז מאמץ עיקרי דרומי בכיוון דונבאס, במטרה להגיע לקרים וליצור את אותו גשר יבשתי שעליו פוטין חולם.
הגיעה השעה שגם ארה"ב, נאט"ו והמערב ישקלו מעבר לשלב ב' וישנו אסטרטגיה. לעבור מסיוע צבאי למה שקרוי בצה"ל "השתתפות". אין כוונתנו לשלוח חיילי נאט"ו לאוקראינה כדי להילחם נגד צבא רוסי. קשה לדמיין בימינו דיוויזיה של צבא איטליה נלחמת על אדמת אוקראינה נגד דיוויזיה רוסית.
הכוונה היא לעלות מדרגה ולסייע לצבא אוקראינה לא בנשק המוגדר 'הגנתי', אלא בנשק התקפי. חד וחלק ובלי בושה. נאט"ו וארה"ב בראשה יכולות לאיים על הצבא הרוסי, למנוע ממנו תנועות וכיבושים נוספים על ידי משלוח לאוקראינה של טנקים, כלי ארטילריה, סוללות טילים, מערכות הגנ"א, נשק קל ותחמושת בכמויות, חימוש מתקדם למטוסי קרב, כלי טיס בלתי מאוישים וחימוש משוטט לתקיפה ולהשמדת רק"ם.
לא משלוח לוחמים אלא כלים, והרבה, ומתקדמים ביותר, כאלו שאולי יצליחו לעצור את פוטין. זכורים דברים שאמר וינסטון צ'רצ'יל בפנותו לארה"ב שמעבר לאוקיאנוס באחד הרגעים הקשים ביותר של בריטניה במלחמת העולם השנייה: GIVE US THE TOOLS 'תנו לנו את הכלים'.
בסיומו של אותו משפט הוסיף צ'רצ'יל: AND WE WILL FINISH THE JOB כלומר: 'תנו לנו את הכלים ואנו נשלים את המלאכה'. נראה שבעזרת סיוע צבאי מאסיבי של ה'כלים' המתקדמים והקטלניים ביותר ניתן לסמוך על צבא אוקראינה שיצליח "להשלים את המלאכה", או לפחות לעכב את האויב, לגבות ממנו קורבנות במספרים בלתי נסבלים ולגרום לו לשנות אסטרטגיה בפעם השלישית, ואולי, אולי לסלק ידיו מאוקראינה.
צבא אוקראינה, בגיבוי הנהגה פוליטית מצוינת וציבור תומך, הוכיח בשבועות שחלפו יכולות לחימה. עלה בידו למנוע כיבוש בירתו, וזה הישג גדול, כמו המספר הגדול של טנקים וכלי רק"ם רוסיים המונחים כשלדים שרופים בדרכי אוקראינה. גם פוטין איננו יריב קל אלא אכזר ובעל יתרון עצום במספרים ובכמויות.
המערב יכול לסייע למותקף לגשר, ולו חלקית, על פער היתרון המספרי והכמותי, אם ייתן בידי ממשלת קייב צבא שלם, ללא חיילים: מערכות לחימה ונשק התקפי שיאפשר לצבא לוחמים נחושים ואמיצים להכריע את התוקפן. תנו להם את הכלים והם יעשו את המלאכה.
