דעה | העולם המערבי אינו מרתיע את פוטין - ולא את איראן
האינטרסים המדינתיים של המערב הם בראש סולם העדיפויות ומדינות המערב נחושות שלא להילחם באוקראינה. "לעולם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני"? שום הסכם גרעין לא יבטיח לנו משפט כזה
דן ארקין
| 24/03/2022
Credit: Wolfgang Schwan, Alex Lourie, Diego Herrera, Aris Messinis, Wojciech Grzedzinski, Rodrigo Abd, Lara Husk
חודש למלחמה באוקראינה ומותר לערוך סיכומי ביניים, אם כי המלחמה עדיין רחוקה מסיום. מסקנות ראשונות: מריופול, עיר שעד לפני חודש מעטים ידעו את שמה, מצטרפת לרשימת האימים של ערים ז"ל כמו גרוזני וחאלב. רבבות הרוגים ופצועים, אזרחים תמימים, חיילים המגינים על חרום ארצם וחיילים שחלקם לא יודעים לשם מה הם מבוססים בשלגי אוקראינה.
חמישה מיליון פליטים מצטרפים לשבעה מיליון פליטי סוריה. כל אלו אירועים שקרו לא מזמן, והנה חוזרים שוב במרכזה של אירופה.
ועוד לסיכום הביניים: הפער העצום בין שני העולמות, בין קומץ מדינות דמורקטיות בעולמנו לבין מדינות הרוע, ציר הרשע, וה'טובים' קצרה ידם למנוע מלחמה, הרס וחורבן בשנת 2022. לאיש בעולם הדמוקרטי, בארה"ב על לווייניה ועשר סוכנויות המודיעין שלה, לא היה מושג, ולא היה מודיעין, מה התחולל במוחו של איש אחד, פוטין, בבואו לתכנן להרוס מדינה ועם, שהוא החליט שאינו עם.
ועוד היום, כשהדברים נכתבים, צבאו של פוטין ממשיך להרוס, להפציץ ולשטח גושי בניינים שלמים בערים אירופיות באין מפריע, מלבד צבא קטן ואזרחים אמיצים באוקראינה. ועוד היום אין לנו מושג מה הוא מתכנן - האם ייכנס לקייב? האם ינחת באודסה? האם ישאף לקשר יבשתי שינתק את אוקראינה מהים השחור? האם צבא בלארוס יצטרף? האם פניו לשיחות לשלום? האם יעז להפעיל נשק גרעיני "טקטי"?. למי שיש תשובות לכל אלו, שיקום.
יש סימנים לחולשות רוסיות: מקורב לפוטין התפטר במחאה, לצבא יש קשיים בלוגיסטיקה ובלחימה, חיל האוויר הרוסי אינו מראה עוצמה כפי שחששו כל השנים במערב, אומרים ששר הגנה נעלם ולא נראה בפומבי עשרה ימים.
מומחים אומרים שצבא רוסיה מתנהג בשיטות המזכירות את מלחמת העולם השנייה ולא צבא מודרני של תמרון, שילוביות, שת"פ קרקע-אוויר, אלקטרוניקה מתקדמת. אין סימנים לכל אלו בקרקע ובאוויר באוקראינה. הסנקציות הכלכליות פוגעות קשה בכלכלה, אבל אל דאגה, סין תשלים חוסרים ובינתיים אפשר להרוס ערים וליצור עם של פליטים מחוסרי בית.
וכאן עיקרו של סיכום הביניים שלנו: המערב, זה ה'טוב' במשחק המלחמה נגד ה'רע', לא השכיל למנוע ואינו מצליח להפסיק את הזוועה, והרע ממשיך בשלו. מרגע שמדינות אירופה ונאט"ו וארה"ב נחושות שלא להניח מגפיים על קרקע של מדינה מותקפת, המשוואה היא לטובת התוקפן.
אפשר לשלוח נשק נ"ט ונשק נ"מ וטילים ורקטות וכלי רכב, אבל בעוד המשלוחים עושים את דרכם בעצלתיים, הרוסים משמידים בשיטתיות אכזרית את המחסנים וההנגארים של האוקראינים.
נשיא המעצמה הגדולה והחזקה בעולם ג'ו ביידן נוסע לאירופה לכינוס חירום של נאט"ו, ויבקר בפולין, שקולטת שני מיליון פליטים. ומה יוחלט בבריסל? לשלוח עוד חיילים למדינות מזרח אירופה. אלא שסוללות הפטריוט בפולין וההתחמשות של אסטוניה הקטנה והתרגילים המרשימים של נאט"ו באוויר, בים וביבשה לא הרתיעו את פוטין מלבצע את זממו נגד מדינה חופשית, שחלמה לקרוץ לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ולכן מותר להשמידה.
מסיכום הביניים ניתן להסיק מסקנות לגבי נציגת ציר הרשע באזורנו. אולי בקרוב ייחתם הסכם גרעין חדש ואצלנו ידונו בממשלה ומיטב המומחים אם ההסכם יהיה "טוב לישראל" או לא. אבל עובדה היא: אותן ארה"ב והמערב לא הצליחו למנוע פיתוח תכנית גרעין באיראן. בכל הסכם שיושג בווינה לא יהיה כתוב המשפט שעליו אוהבים לחזור נשיאי ארה"ב: "לעולם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני". שום הסכם גרעין לא יבטיח לנו משפט כזה.
אנו חיים בעולם שבו משטרים ושליטים דיקטטורים אינם חוששים מנשיאים וראשי מממשלות ומשטרים דמוקרטיים. מי שמחליט לבדו, ללא פרלמנט ומפלגות וללא תקשורת חופשית, יש בידו יותר חופש פעולה מאשר מי שיש לו אופוזיציה וביקורת בתקשורת ובציבור, וגם וקצת-קצת שיקולי מוסר. זה לא בושה.
בשתי מלחמות העולם הצליח הנשיא רוזוולט, בהשראת צ'רצ'יל, לאסור מלחמה על גרמניה הנאצית ולהכריע את הכף, יחד עם ברית המועצות, לחיסול ה'רוע'. ארה"ב התגייס להילחם בקוריאה ובווייטנאם ובעירק כדי להביס מה שנראה לה כ'רוע' ומשטרי 'רשע'.
זה איננו המצב בימינו. היום יש 'אינטרסים', ויש כלכלה ויש נפט וגז ושיקולי אנרגיה ומחיר החיטה והמספוא לבהמות ובנקים ומערכת סוויפט וסנקציות ויאכטות של אוליגרכים והפגנות ברחובות. אפילו לישראל יש אינטרסים והיא נמנעת, ובצדק, מלשלוח לאוקראינה כיפת ברזל, כי יש שיקול מדיני גובר.
בעוד האינטרסים המדינתיים של המערב הם בראש סולם העדיפויות ומדינות המערב נחושות שלא להילחם באוקראינה, פוטין ממשיך וימשיך בשלו, ותותחיו רועמים.
האינטרסים המדינתיים של המערב הם בראש סולם העדיפויות ומדינות המערב נחושות שלא להילחם באוקראינה. "לעולם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני"? שום הסכם גרעין לא יבטיח לנו משפט כזה
Credit: Wolfgang Schwan, Alex Lourie, Diego Herrera, Aris Messinis, Wojciech Grzedzinski, Rodrigo Abd, Lara Husk
חודש למלחמה באוקראינה ומותר לערוך סיכומי ביניים, אם כי המלחמה עדיין רחוקה מסיום. מסקנות ראשונות: מריופול, עיר שעד לפני חודש מעטים ידעו את שמה, מצטרפת לרשימת האימים של ערים ז"ל כמו גרוזני וחאלב. רבבות הרוגים ופצועים, אזרחים תמימים, חיילים המגינים על חרום ארצם וחיילים שחלקם לא יודעים לשם מה הם מבוססים בשלגי אוקראינה.
חמישה מיליון פליטים מצטרפים לשבעה מיליון פליטי סוריה. כל אלו אירועים שקרו לא מזמן, והנה חוזרים שוב במרכזה של אירופה.
ועוד לסיכום הביניים: הפער העצום בין שני העולמות, בין קומץ מדינות דמורקטיות בעולמנו לבין מדינות הרוע, ציר הרשע, וה'טובים' קצרה ידם למנוע מלחמה, הרס וחורבן בשנת 2022. לאיש בעולם הדמוקרטי, בארה"ב על לווייניה ועשר סוכנויות המודיעין שלה, לא היה מושג, ולא היה מודיעין, מה התחולל במוחו של איש אחד, פוטין, בבואו לתכנן להרוס מדינה ועם, שהוא החליט שאינו עם.
ועוד היום, כשהדברים נכתבים, צבאו של פוטין ממשיך להרוס, להפציץ ולשטח גושי בניינים שלמים בערים אירופיות באין מפריע, מלבד צבא קטן ואזרחים אמיצים באוקראינה. ועוד היום אין לנו מושג מה הוא מתכנן - האם ייכנס לקייב? האם ינחת באודסה? האם ישאף לקשר יבשתי שינתק את אוקראינה מהים השחור? האם צבא בלארוס יצטרף? האם פניו לשיחות לשלום? האם יעז להפעיל נשק גרעיני "טקטי"?. למי שיש תשובות לכל אלו, שיקום.
יש סימנים לחולשות רוסיות: מקורב לפוטין התפטר במחאה, לצבא יש קשיים בלוגיסטיקה ובלחימה, חיל האוויר הרוסי אינו מראה עוצמה כפי שחששו כל השנים במערב, אומרים ששר הגנה נעלם ולא נראה בפומבי עשרה ימים.
מומחים אומרים שצבא רוסיה מתנהג בשיטות המזכירות את מלחמת העולם השנייה ולא צבא מודרני של תמרון, שילוביות, שת"פ קרקע-אוויר, אלקטרוניקה מתקדמת. אין סימנים לכל אלו בקרקע ובאוויר באוקראינה. הסנקציות הכלכליות פוגעות קשה בכלכלה, אבל אל דאגה, סין תשלים חוסרים ובינתיים אפשר להרוס ערים וליצור עם של פליטים מחוסרי בית.
וכאן עיקרו של סיכום הביניים שלנו: המערב, זה ה'טוב' במשחק המלחמה נגד ה'רע', לא השכיל למנוע ואינו מצליח להפסיק את הזוועה, והרע ממשיך בשלו. מרגע שמדינות אירופה ונאט"ו וארה"ב נחושות שלא להניח מגפיים על קרקע של מדינה מותקפת, המשוואה היא לטובת התוקפן.
אפשר לשלוח נשק נ"ט ונשק נ"מ וטילים ורקטות וכלי רכב, אבל בעוד המשלוחים עושים את דרכם בעצלתיים, הרוסים משמידים בשיטתיות אכזרית את המחסנים וההנגארים של האוקראינים.
נשיא המעצמה הגדולה והחזקה בעולם ג'ו ביידן נוסע לאירופה לכינוס חירום של נאט"ו, ויבקר בפולין, שקולטת שני מיליון פליטים. ומה יוחלט בבריסל? לשלוח עוד חיילים למדינות מזרח אירופה. אלא שסוללות הפטריוט בפולין וההתחמשות של אסטוניה הקטנה והתרגילים המרשימים של נאט"ו באוויר, בים וביבשה לא הרתיעו את פוטין מלבצע את זממו נגד מדינה חופשית, שחלמה לקרוץ לנאט"ו ולאיחוד האירופי, ולכן מותר להשמידה.
מסיכום הביניים ניתן להסיק מסקנות לגבי נציגת ציר הרשע באזורנו. אולי בקרוב ייחתם הסכם גרעין חדש ואצלנו ידונו בממשלה ומיטב המומחים אם ההסכם יהיה "טוב לישראל" או לא. אבל עובדה היא: אותן ארה"ב והמערב לא הצליחו למנוע פיתוח תכנית גרעין באיראן. בכל הסכם שיושג בווינה לא יהיה כתוב המשפט שעליו אוהבים לחזור נשיאי ארה"ב: "לעולם לא יהיה לאיראן נשק גרעיני". שום הסכם גרעין לא יבטיח לנו משפט כזה.
אנו חיים בעולם שבו משטרים ושליטים דיקטטורים אינם חוששים מנשיאים וראשי מממשלות ומשטרים דמוקרטיים. מי שמחליט לבדו, ללא פרלמנט ומפלגות וללא תקשורת חופשית, יש בידו יותר חופש פעולה מאשר מי שיש לו אופוזיציה וביקורת בתקשורת ובציבור, וגם וקצת-קצת שיקולי מוסר. זה לא בושה.
בשתי מלחמות העולם הצליח הנשיא רוזוולט, בהשראת צ'רצ'יל, לאסור מלחמה על גרמניה הנאצית ולהכריע את הכף, יחד עם ברית המועצות, לחיסול ה'רוע'. ארה"ב התגייס להילחם בקוריאה ובווייטנאם ובעירק כדי להביס מה שנראה לה כ'רוע' ומשטרי 'רשע'.
זה איננו המצב בימינו. היום יש 'אינטרסים', ויש כלכלה ויש נפט וגז ושיקולי אנרגיה ומחיר החיטה והמספוא לבהמות ובנקים ומערכת סוויפט וסנקציות ויאכטות של אוליגרכים והפגנות ברחובות. אפילו לישראל יש אינטרסים והיא נמנעת, ובצדק, מלשלוח לאוקראינה כיפת ברזל, כי יש שיקול מדיני גובר.
בעוד האינטרסים המדינתיים של המערב הם בראש סולם העדיפויות ומדינות המערב נחושות שלא להילחם באוקראינה, פוטין ממשיך וימשיך בשלו, ותותחיו רועמים.
