ההשפעה של המודיעין על קבלת ההחלטות

המדינאי ואיש המודיעין, מאת אהד לסלוי, הוצאת מודן, צה"ל-אמ"ץ-תוה"ד, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2022

ההשפעה של המודיעין על קבלת ההחלטות

באדיבות הוצאת מודן

יחסי העבודה וההשפעה של המודיעין על קבלת ההחלטות, ובעיקר על מקבלי ההחלטות הבכירים במדינה, הם נושא לדיון ומחקר ברבות השנים במסגרות שונות ובאקדמיה. במחקר השוואתי שערך דר' אהד לסלוי לדוקטורט הוא בחן שלושה אירועי מפתח בשלוש מדינות בריטניה, ארה"ב וישראל בתקופות שונות, ועמד על השימוש שעשו מדינאים בתשומות המודיעין.

מדיניות החוץ הבריטית כלפי גרמניה בשנים 1939-1933 והשפעת המודיעין האמריקאי על קבלת החלטות ביחס למלחמה בוויטנאם ב-1967-1964 היו מקרי בוחן להשוואה.

לקורא הישראלי, ובעיקר לאנשי ביטחון ומודיעין, מצליח הפרק המצוין, על מדיניות ישראל כלפי מצרים בשנים 1956-1953, לשפוך אור על תהליכים מעניינים, שקרו כאן בשנים שהחשיפה התקשורתית לאירועים אלה היתה מינורית מאד.

הדינמיקה בין אנשי מודיעין והדרג המדיני בתקופה הנבחנת מתייחסת בעיקר לדוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון ומשה שרת, שר החוץ ומולם ראשי ממ"ן/אמ"ן בנימין גבלי ויהושפט הרכבי. איסר הראל היה אחד מעמודי התווך העיקריים של קהילת המודיעין  על רקע שליטתו באיסוף בנושאי פנים וחוץ ופחות מיכולותיו בתחום ההערכה.

מצרים היתה אז האויב העיקרי לאחר הפיכת הקצינים ב-1952. שני אתגרים בולטים היו למצרים – האחד מול צרפת ובריטניה בהקשר לתעלת סואץ והשני מול ישראל בעקבות האיום שהעולם הערבי הציב לישראל - "סיבוב שני", שנועד להחזיר את הכבוד האבוד שנרמס במפלת מלחמת 48 ("הנכבה"). במצב עניינים זה היה למודיעין הישראלי יעוד חיוני – לעקוב באופן שוטף אחר מגמות השלטון במצרים כלפי ישראל,

לאתר סימנים מעידים לאפשרות יוזמה התקפית נגדנו, או אולי דווקא למצוא כיוונים של פיוס. בתקופה זו כלל המודיעין של ישראל הצעירה את אמ"ן, המוסד, שב"כ ומשרד החוץ. לענין ההערכה המודיעינית היתה בולטות כמעט מוחלטת לאמ"ן, הגם שבתקופה ההיא, על רקע המשקל שייחס משה שרת לתשומה של משרד החוץ, דעתה של מחלקת החקר במשרד נשמעה יותר מאי פעם בהיסטוריה המודיעינית של ישראל.

ֿהציפיה של הדרג המדיני היתה כי "המודיעין ידע הכל", על רקע חשש קיומי לעצמאותה של ישראל. הפתעה הראשונה למודיעין בהקשר המצרי היתה בענין הפיכת "הקצינים החופשיים" ב-23 ביולי 1952. ההפתעה היתה בעיתוי ולא בעצם התרחשותה.

ההתיחסות הכתובה הראשונה לאירוע הופיעה  בדוח המודיעין החודשי מיולי 1952 שם נטען כי עוד מוקדם להעריך את עתיד המשטר החדש וההשלכות על יחסי ישראל-מצרים.

בישיבה שנערכה בסמוך למועד זה בהשתתפות ראש הממשלה, שר החוץ, קצינים בכירים בצה"ל וצמרת משרד החוץ הציגו ראש ממ"ן בנימין גבלי וראש המוסד ראובן שילוח הערכות משותפות כי נפתח עתה חלון הזדמנויות לפתוח במו"מ מדיני עם ההנהגה החדשה במצרים.

דברים דומים עלו גם בהערכה של משרד החוץ. ממ"ן ומחלקת החקר במשרד החוץ  הסכימו כי ענינה של מצרים להסכם מוגבל וזמני עם ישראל אינו נובע מרצון כן לשלום אלא מרצון לשפר את היחסים עם המערב לצורך סיוע כלכלי וצבאי.

באתגר השני – פינוי הבריטים מהתעלה היו מספר מסמכי הערכת מודיעין בסוף 1953, ואף לאחר הדחת נגיב ע"י ע/נאצר ב-1954 כי המשטר רואה בבריטניה ולא בישראל אויב עיקרי, ועל כן הסכנה למלחמה אינה מרובה. כך, לאורך התקופה 1955-1953 העריך המודיעין שאין סכנה ממשית למלחמה יזומה מצד מצרים עד 1957 לפחות בשל כשירות נמוכה של הצבא.

החשש של בן גוריון מהתעצמות צבאות ערב הניע אותו בקיץ 1953 לערוך את ה"סמינר" הביטחוני שבעקבותיו פרסם את תפיסת הביטחון של ישראל. גם הוא וגם שרת לא ראו חשש מידי למלחמה. כך ניתן לראות התאמה בשנים אלה בין הערכות המודיעין להערכות המדינאים לגבי סכנה למלחמה.

הפער בין קהילת המודיעין לבין המודיעין היה במישור המבצעי: מה המדיניות הרצויה לישראל נוכח התקדמות המו"מ בין בריטניה ומצרים. אנשי המודיעין, ובראשם גבלי, המליצו על נקיטת צעדים מרחיקי לכת כדי למנוע הסכם זה ואילו המדינאים לא ראו בו סכנה חמורה.

סוגיה מהותית שהוצבה בפני ישראל ב-1955 היתה הודעת ע/נאצר בספטמבר על עסקת הנשק הצ'כית. הודעה זו הפתיעה את כל גופי המודיעין ואף לאחר ההודעה כשלה קהילת המודיעין להשיג מידע אמין לגבי ממדי העסקה. בהערכת המודיעין בינואר 1956 נכתב כי קליטת כל הנשק בעסקה לא תושלם לפני סוף 1958, ועל כן אין לחשוש מהתקפה מצרית בשנה הקרובה.

תגבור המערך הצבאי המצרי בסיני בפברואר 1956 הביא להחרפה בהערכת המודיעין. ראש אמ"ן הרכבי התריע כי המערך ההגנתי יוכל לשמש את הצבא המצרי למקפצה למהלך התקפי לכיבוש באר שבע. הוא לא הסתפק בהתרעות בערוצים הרשמיים והעביר לרמטכ"ל לסקוב מכתב חריג עם דעתו האישית לגבי האיום המצרי.

לנוכח פיסות מידע על קשיים של הצבא המצרי לקלוט את מערכות הנשק הרוסי והחתימה על עסקת נשק ישראלית עם צרפת השתנתה הערכת המודיעין, וכי אין בכוונת המצרים ליזום מתקפת פתע.

בהתבטאויות של בן גוריון ושרת בעניין העסקה הרוסית בלט חוסר ודאות לגבי ממדי העסקה, כאשר ב"ג הגיע למסקנה על תקיפה מצרית באביב-קיץ 1956 ושרת לעומתו העריך כי גורמים בינלאומיים ירתיעו את ע/נאצר ממלחמה בשנה הקרובה.

לסיכום הפרק הישראלי אפשר להצביע על השפעת תשומות המודיעין על הדרג המדיני בעוד שאין סימנים ללחץ של המדינאים על אנשי המודיעין להתאים את תשומת המודיעין להעדפותיהם. 

בסיכום המחקר עומד לסלוי על ההשפעה המכרעת שיש להיבט האנושי על האופן שבו תשומות המודיעין באות לידי ביטוי בקבלת החלטות של מדינאים. זה ספר חשוב, מקצועי, מוקפד, עשיר במראי מקום ביבליוגרפיים.

חלקם הנכבד של המסמכים לגבי ישראל התבססו על חומרים מארכיון צה"ל, תרומה חשובה במיוחד לתיעוד פעילות המודיעין הישראלי בשנות ה-50.