דעה | ישראל צריכה להשקיע בהשפעה על תוכן ההסכמות עם איראן 

בסוף החודש צפויות להתחדש שיחות הגרעין בין המעצמות לאיראן. לצד איומים בתקיפה הנשמעים בישראל, רצוי שבירושלים ישקיעו גם בהשפעה על תוכן הדיונים 
 

דעה | ישראל צריכה להשקיע בהשפעה על תוכן ההסכמות עם איראן 

עמוס בן גרשום - לע״מ

יום שני הבא, 29 בנובמבר קרב ובא – היום שנקבע לחידוש שיחות הגרעין בווינה. האיראנים כנראה יבואו, הבית הלבן רוצה הסכם. יש מתח לקראת חידוש השיחות, והדבר  ניכר בימים האחרונים.

משני עברי האוקיאנוס, בארה"ב ובישראל, מכינים מנהיגים את דעת הקהל ואת הציבור לקראת 'האופציות'. ניו יורק טיימס דיווח שהממשל האמריקני המליץ לישראל לחדול קצת מתקפת מטרות איראניות בסוריה, וכי איראן פיתחה מערכות סייבר שיקשו מאוד על תקיפת אתרי הגרעין. 

״ישראל לא מחויבת להסכם״
גם ראש הממשלה בנט מכין את דעת הקהל כשהוא מכריז שאם תהיה חזרה מהסכם הגרעין, ישראל איננה צד בהסכם, ולכן הוא אינו מחייב אותה. מדינת ישראל, אומר בנט, חייבת לשמור על חופש פעולה. קרי בעברית פשוטה: לא הסכם הגנה עם ארה"ב.

הרמטכ"ל רא"ל אביב כוכבי אומר דברים ברורים: אם הדרג המדיני יחליט, יהיו בידי צה"ל תכניות פעולה אפשריות, אמר, והורה לתכנן לאפשרות של תקיפה. מנכ"ל משהב"ט אמיר אשל, שמבין משהו בחיל האוויר, ברור עוד יותר: "הצבא מוכן לתקיפה באיראן. אנו עובדים על בניין הכוח ושיפור יכולות". מותר לשומע לקבל הצהרות אלו כפשוטן מפי אומרים מהימנים, אם כי מוטב היה למעט בהצהרות מסוג זה. 

שאלת השאלות היא האם יש לצה"ל יכולת אמיתית לפעול לבדו כדי להשמיד מתקני גרעין באיראן, למנוע העשרה, למנוע ייצור טיל שישא את הפצצה. בקיצור - למנוע מאיראן נשק גרעיני, כפי שמבטיחים מנהיגי ישראל וארה"ב. זו שאלה שרבים בציבור שואלים את עצמם ואת 'יודעי הדבר' שבסביבתם. אלא שכמו במקרים דומים אחרים, תלוי את מי שואלים.

להלן תשובות לדוגמה של מומחה א': לצה"ל, בעיקר לחיל האוויר אבל לא רק, יש בהחלט יכולת להגיע לשם ולתקוף. יש F-15  ויש F-35 ויש מטוסי תדלוק ויש חטיבת קומנדו ויש זרוע ים ויש צוללות. ישראל יודעת לנטרל מערכי הגנ"א ומכ"מים, והעיקר: יש לה מודיעין מצויין והיא יודעת היטב מה מתרחש באיראן. לכן תקיפה שם אפשרית, לא נטולת סכנות, זו אולי לא תהיה מכת מוות לתכנית הגרעין האיראנית, אך תהיה מכה אנושה שתעכב תהליכים קריטיים. 

להלן תשובות מומחה ב', שמכיר את יכולות צה"ל על בוריין, לא פחות ממומחה א': לישראל אין יכולת לבצע תקיפה בקנה מידה גדול, בהפתעה, במרחק שבין 1,700 ליותר מ-2,000 ק"מ (קו אווירי וקו יבשתי). כדי להגיע צריך לטוס מעל ארצות ערביות, חלקן עויינות.

המתקנים קבורים עמוק באדמה, צריך חימוש מיוחד, והמתקנים מפוזרים במדינה ענקית. והתגובה בבית: זו לא תבוא בהכרח מטהרן אלא מחיזבאללה לבנון ומחמאס עזה. מאות אלפי הקנים שמרבים להזהיר מפניהם, עלולים לתקוף את צפון הארץ בהיקף שלא ידענו.

מומחה ג': יש לישראל יכולת צבאית, אבל היא לא תעז לתקוף לבדה, אלא רק בשת"פ עם ארה"ב, שהיא מעצמה בעל עוצמה צבאית ויבשתית היכולה ליזום פעולה מסוג זה. יש סימנים להידוק השת"פ האסטרטגי בין ישראל לארה"ב בתחום הצבאי-מבצעי - ריבוי תרגילים צבאיים באחרונה של חילות האוויר של ישאל וארה"ב, BLUE FLAG רב-מדינתי, תרגיל יחידות מיוחדות עם המרינס, תרגיל של חיל הים עם הצי החמישי, ועוד.

ארה״ב רוצה הסכם
אבל זו אינה הרוח הנושבת בימים אלו מהבית הלבן בוושינגטון. הנשיא ג'ו ביידן רוצה הסכם עם איראן. הוא מלא חששות מסין. הוא עוקב אחר מזרח אירופה, שם צופים הגנרלים שלו פלישה רוסית לאוקראינה. שר ההגנה אוסטין לויד חוזר ומבטיח שארה"ב לא תאפשר לאיראן להגיע לנשק גרעיני, ומיד מוסיף שיש עדיפות לניסיון ללכת בדרך דיפלומטית.

מומחה ד' סבור שאנו רואים עתה לנגד עינינו הוא ניסיון ישראלי לשלול הסכם גרעין בגרסתו הנוכחית. בארץ אין מבחינים בהתלהבות אירופית ואמריקנית לנקוט בצעדים ממשיים נגד איראן, ולכן אנו מתכוננים בהיבט הצבאי-מבצעי. אבל מומחה ד' היה רוצה לראות זרוע שנייה, מקבילה לזרוע הכנת היכולות הצבאיות, והיא זרוע  מדינית- הסברתית. 

יתכן שמנהיגים בדרג הבכיר ביותר, אולי אפילו ראש הממשלה, היו חייבים לנסוע לוושינגטון ולבירות אירופיות למסע הסברה. לחזור ולהתריע מפני סכנות המשטר היושב בטהרן. אין אמנם טעם לזעוק 'געוואלד, האיראנים על הגדרות", אבל יש טעם לחזור ולהסביר מי המדינה המאויימת מספר 1 בפצצה איראנית. מי המדינה החברה באו"ם שמדינה חברה אחרת באו"ם מאיימת להשמידה. 

הזירה הסורית 
לישראל יש יתרון מודיעיני על פני מדינות אחרות. לראש המוסד ולראש אמ"ן יש הרבה מה לספר, גם לאמריקנים, על המתרחש באיראן ובתכנית הגרעין שלה. מטוסים של חיל האוויר הישראלי טסים מעל מטרות איראניות בסוריה כמעט בשגרה. 

אולי האמריקנים אינן אוהבים טיסות אלו שלנו, אבל הם מבינים שישראל מכירה היטב את כל מה שקורה בסוריה, זירה רוויית משתתפים: סורים, רוסים, אמריקנים, חיזבאללה, איראן, משמרות מהפכה, מיליציות ואחרים. מודיעין וידע הם כוח, מנוף.

ישראל לא רואה עצמה חלק מהסכם הגרעין חדש, אם ייחתם, ולכן אינה מחוייבת לו, כמאמר ראש הממשלה בנט. אבל היא מחוייבת לעשות הכל כדי להשפיע על תוכן ההסכם. 

בפעם הקודמת זה לא עבד. אבל בנט הבטיח שלא לחזור על שגיאות העבר. לכן מותר לנו ללחוץ בנושאי פעולות הטרור האיראני באמצעות PROXIES מתימן ועד סוריה ועירק. לחלוק מידע עם בעלות ברית בהקשרים שהזכיר ממש השבוע שר הביטחון כי שלוחות איראן מגיעות עד ונצואלה, שהם יודעים להפעיל נחילי כטמ"מים, שהם העבירו חומרי נפץ באמצעות מל"ט, שכלים בלתי מאויישיים וטילי שיוט הם נשק העתיד בזירה.

יש לנו עכשיו במטה הכללי אלוף טל קלמן, ראש אגף אסטרטגיה ומעגל שלישי. מהו מעגל שלישי אם לא איראן, ולא בכדי מכונה אלוף קלמן "אלוף פיקוד איראן". זה הפן האחד, הצבאי-מבצעי שבמסגרתו מצווה צה"ל להתכונן, להכין תכניות, לבנות כוח, להצטייד ולהתאמן, וכבר הוקצו כספים.

ולא רק בצבא, אלא גם ב'תחבולות', בסייבר ובמבצעי סתר. והעיקר, בשיתוף פעולה מרבי עם ארצות הברית של אמריקה. בעלת הברית האמיתית היחידה של ישראל בתחום הצבאי. 

הזרוע האחרת היא המדינית-הסברתית, זו שקולה לא נשמע ברמה בימים אלו שלקראת 29 בנובמבר. זו הממלכה של ראש הממשלה, משרד החוץ, שגרירי ישראל בכל מדינה וכל מי שידו בנושא. 

צאו וספרו שוב לעולם מה עושה איראן, איך, והאם, ועד כמה, היא מתקרבת לנשק גרעיני, מעללי טרור שלה, חטיפת אניות סוחר והפעלת מיליציות זדוניות בכמה יבשות. זו חייבת להית פעולה ממשלתית ישראלית דו-זרועית: התכוננות ביטחונית לסכמה האיראנית ואופנסיבה מדינית אנטי-איראנית.

אולי יעניין אותך גם