דעה | בספק אם תקציב הביטחון שאושר מתאים לאיראן עם פצצת גרעין 

תקציב הביטחון שאושר בימים האחרונים בספק לוקח בחשבון שלאיראן תהיה פצצה גרעינית או שכבר יש לה. חלק ניכר מההשקעה הולך על חיל האוויר, שאין לו ממש מול מי להלחם או מה להפיץ, וחלק מהפעולות שלו ניתן לבצע באמצעות טילים, רקטות או מל״טים. והאם בצה״ל מישהו מעז להטיל ספק בנחיצות חיל אוויר כזה גדול? 

דעה | בספק אם תקציב הביטחון שאושר מתאים לאיראן עם פצצת גרעין 

סטילס: עמוס בן גרשום/ לע"מ

אתמול (ב) בבוקר הממשלה בראשות נפתלי בנט הגיעה להישג ראשון - אישור מסגרת התקציב בממשלה. מסגרת זו תצטרך את אישור הכנסת עד סוף השנה, אך מדובר בצעד מבורך. לאחר כשלוש שנים בהן המדינה מתנהלת ללא תקציב מסודר (על בסיס תקציב 2019 עם תוספות). 

מתוך תקציב זה, תקציב הביטחון צפוי לעמוד על כ-58 מיליארדי ש״ח, לפני סיוע חוץ, התחייבות עתידית לסעיפים מסוימים (סוג של אשראי לפרויקטים ביטחוניים). סה״כ תקציב הביטחון הכולל צפוי לעמוד על קרוב ל-80-90 מיליארדי ש״ח. תקציב זה מחולק כמעט שווה בשווה בין צה״ל למשרד הביטחון. 

אין שיח ציבורי על מהות התקציב 
אחת השאלות העולות מאישור התקציב היא האם התקציב מותאם למציאות במזרח התיכון. בשונה מארה״ב, בישראל, משרד הביטחון וצה״ל אינם חולקים עם הציבור, באמצעות דיונים בכנסת, את ההיגיון בבקשת התקציב השנתית. במציאות, לציבור אין מושג למה המשרד הגיע לתקציב כזה והאם יש היגיון בחלוקה הפנימית שלו לעומת האתגרים הביטחוניים של ישראל. 

בכל הקשור לפרה הקדושה שנקראת תקציב הביטחון, קברניטי הביטחון מתנהגים כאחרון הכמרים הקתולים. רק הם יודעים לפרש את דבר האל. בכל אופן, חלק מהויכוחים על איפה להשקיע את הכסף יצאו לתקשורת. בעיקר סביב העדר הסכמות בין שר האוצר, אביגדור ליברמן, לבין בני גנץ, שר הביטחון. בעוד ליברמן רוצה יותר טילים, גנץ רוצה יותר מטוסים. 

הויכוח הזה מוביל לדיון סביב איראן עם פצצה גרעינית. מה עושים במצב כזה? בישראל משדרים לציבור שצה״ל יוכל לעצור את איראן בדקה ה-90. עם זאת, לא כולם תמימי דעים ביכולת זו. חלק מההערכות גורסות כי איראן הגיעה לנקודה שהרכבת פצצה היא רק עניין של החלטה פוליטית. עד שצה״ל ידע, לאיראן כבר תהיה פצצה וישראל תכנס למצב של הרתעה גרעינית הדדית מול איראן, אם הפרסומים בדבר המצאות נשק גרעיני בידי ישראל נכונים. 

במצב זה, בספק אם בניין הכוח בתר״ש תנופה שמקדם רא״ל אביב כוכבי וההצטיידות שמקדם מח״א, אלוף עמירם נורקין, נכונים במציאות שבה לאיראן יש פצצה גרעינית. ואם בניין כוח זה שגוי, אזי, ייתכן ומסגרת התקציב שאושרה לביטחון - גם היא, שגויה. 

מה ישתנה כאשר לאיראן תהיה פצצה? 
ובכן, השינוי העיקרי הוא שסבירות המלחמה בין ישראל לאיראן קטנה לכיוון האפס. נדיר שמדינות גרעיניות נלחמות זו בזו. גם הודו ופקיסטן שנלחמו לאחרונה בקשמיר, סיימו מהר את הסאגה. בעיקר בלחץ המעצמות שחששו מעימות גרעיני בין השתיים. המשמעות היא שמטוסים של חיל האוויר הישראלי כנראה לא יגיעו לאיראן להפציץ. 

כלומר, ההשקעה ברכש המתדלקים, החמקנים, וכל שאר היכולות שנועדו להפציץ במרחק של 1600 ק״מ מישראל (3200 ק״מ הלוך-חזור), כנראה ירדו לטימיון. בשביל להפציץ בעזה, לבנון, סוריה או עירק, לא צריך F-35 ולא מתדלקים. 

שלוש האחרונות הן מדינות קורסות עם יכולות הגנ״א ישנות ולא מקושרות, שיקח להן לפחות עשור, במקרה הטוב, להשלים פערים. עם מצרים לא צפויה מלחמה. ואם רוסיה תחליט למנוע מישראל לפעול בסוריה או לבנון, גם ה-F-35 לא יעזור. כך שטרם ברור לאיזה איום בדיוק נורקין מבקש כל כך הרבה כסף. 

בשונה ממטוסים עם טייסים שיכולים לפול (על כל המשתמע מכך) וכאלו שצריך לתדלק בדרך (מורכבות לוגיסטית), אפשר להצטייד בטילים ארוכי טווח. לפי פרסומים זרים, ישראל מחזיקה בכאלו ויודעת לייצר כאלו במרכז הארץ. טילים לא צריכים טייסים, תדלוק ואם הם נופלים או לא פוגעים - ההפסד הכלכלי קטן בהרבה מאיבוד מטוס דור-4 או דור-5. 

במצב של הרתעה גרעינית הדדית, ייתכנו מידי פעם חילופי ירי טילים לעבר מטרות שאינן אסטרטגיות. איראן שיגרה בעבר טילים לעבר סוריה עם רמז עבה לישראל. טענות לגבי ירי רקטי של מיליציות בחסות איראניות כלפי ישראל נשמעות מידי פעם בתקשורת הישראלית. 

מול מתקפות כאלו, ישראל צריכה ארסנל טילאות לטווחים שונים. החל ברקטות 40 ק״מ שקיימות היום בצה״ל, דרך רקטות לטווחים של 150-300 ק״מ וכלה בטילים לטווח של כ-3000 ק״מ שיכסו כל נקודה באיראן. 

ישראל צריכה מספיק מכל טווח להחזיק גם מלחמה התשה מבוססת טילאות. את צד ההגנ״א ישראל פתרה באמצעות השקעה אמריקאית בשכבות שונות - חץ, שרביט קסמים וכיפת ברזל. לאחרונה לוקהיד מרטין נכנסה לפיתוח עם רפאל של לייזר שיתמוך את כיפת ברזל כשכבה נוספת להוזלת עלויות תפעול. חיזוק צד ההתקפה הטילי, ישלים את המשוואה בהיבט זה. 

מל״טים וכוחות מיוחדים
בהנתן פצצה איראנית והסיכוי הנמוך למלחמה, ההערכה היא כי האיראנים יפנו למלחמת טרור וגרילה נגד ישראל. זאת, על מנת לא להגיע לסף מלחמה. המשמעות היא שפרט לטילים, אירן תשקיע במלטים ויחידות מיוחדות. 

גם ישראל תצטרך להשקיע באותם וקטורים. בישראל יש כבר תעשיית מל"טים מפותחת בת עשרות שנים. בנוסף, יש גם פרויקט מסווג שזכתה בו רפאל. הפרויקט תקוע וצפוי לעלות הרבה מעבר להערכה הראשונית במפאת שעמדה על כמיליארד - מיליארד וחצי ש"ח. 

פרויקט נוסף הוא פיתוח רחפנים תוצרת ישראל במקום הרכש של רחפנים תוצרת סין בצה״ל. בצבא מפחדים מבעיות אבטחת מידע, אז משרד הביטחון יצא למכרז ייצור ואספקה של רחפנים לצה״ל מבוססים על חברה ישראלית. יחד, הפרויקט של רפאל, הרחפן הצה״לי ותעשיית המל״טים הקיימת, אמורים לספק את ממד הכלים הבלתי מאוישים באוויר להתמודדות עם האיראנים.

בהיבט כלים בלתי מאוישים קרקעיים (כרב״מ), מנסים בישראל לפתח כאלו במסגרת ״גבול חכם וקטלני״. יש פרויקט מקביל גם באירופה שמבוסס על אותם קווי חשיבה. הרעיון הוא שאת פעילות הבט״ש, שמירת גבולות, יעשו עם מכונות ולא אנשים. במלחמת טרור או גרילה, האיראנים ינסו להרוג חיילים ישראלים על הגבול. הרי ישראל לא תצא למלחמה על כל חייל הרוג, אז פיגועים על הגבול יהיו חלק מהשגרה במציאות המתוארת. 

מכאן, ישראל עושה נכון שהיא משקיעה בתחום הבלתי מאוישים הזולים, הקטנים וכאלו שאפשר לספק לצה״ל בכמויות גדולות בלי להביא את האוצר לפשיטת רגל. עם זאת, נדרש פיקוח פיננסי הדוק יותר על מפא״ת ומשרד הביטחון בהקשר זה. בשוק תחרותי שבו יש כלים מהמדף, הכלכלה הישראלית יכולה להנות מהשקעות מו״פ של מדינות אחרות במקום להשקיע שקלים שאין לה. 

בהיבט כוחות מיוחדים, האיראנים משתמשים במשמרות המהפכה לצורך בניית רצועת החנק מסביב לישראל. עזה, סיני, עירק, סוריה ולבנון. בכל תאי השטח האלו, מוכשרים ארגונים מקומיים באמצעות כסף, ידע צבאי ותספוקת אמל״ח ואמצעים. אלו זוכים לתמיכה לפי דרישה של כוחות איראנים מקצועיים, מיוחדים יותר או פחות. בהנתן פצצה גרעינית, ההערכה היא כי איראן תגביר את הלחץ מסביב לגבולות ישראל באמצעות טרור וגרילה. בהתבסס על כוחות מיוחדים של משמרות המהפכה. 

מול אלו, ישראל תצטרך להציב את חטיבת הקומנדו והיחידות המיוחדות האחרות לצורך סיכול מתמשך של התארגנויות. כמו גם, להפחתה של אירועי טרור וגרילה שמטרתם ללחוץ על ישראל להגיע לפשרות מדיניות, מול דרישות איראניות או כאלו של בעלי בריתה. 

האתגר: להטיל ספק בנחיצות חיל האוויר 
לסיכום, טילאות, כלים בלתי מאוישים וכוחות מיוחדים יהיו, כנראה, יותר חשובים ממטוסים בעידן שבו לאיראן יש פצצה. ועם זאת, תקציב צה״ל בנוי ל״עוד מאותו דבר״. בשביל להוריד משגר בעזה מרימים מטוס במקום רקטה מדויקת, בשביל להוריד קרון שליטה בשדה תעופה בסוריה מרימים מטוס במקום טיל או רקטה ועוד ועוד. 

נראה שבצה״ל קשה לאתגר את הקיבעון סביב המותג שנקרא חיל האוויר. במהלך המלחמות הסימטריות, בנה את עצמו החיל לדרגת פרה קדושה, וכל שנה הוא מקבל את החלק העיקרי בתקציב בניין הכוח. עם זאת, בעשורים האחרונים אין מלחמות סימטריות וגם לא צפויות כאלו. גם התפתחו חלופות בדמות טילים וכטב״מ לחלק גדול ממשימות המטוס המאויש.

זה לא שינה את מתווה ההשקעות של צה״ל בחיל האוויר. האם יש לצה״ל יכולת לשנות את עצמו בהקשר זה, או שמא נדרש גורם חיצוני שיעשה זאת? שאלה פתוחה. 

כאמור, לא רק שיש ספק אם צה״ל בונה את עצמו למציאות שבה איראן עם פצצת גרעין, הוא גם נותן בידי איראן יתרון פיננסי במציאות כזו. כפי שנטען, התרעה גרעינית הדדית תוביל לטרור וגרילה מתמשכים. במציאות כזו, האיראנים יכולים להשתמש בקיבעון השימוש בחיל האוויר ככוח תגובה לכל אירוע, על מנת לנצח את ישראל במשוואה הפיננסית. באמצעות גירוי זול ומתמשך בגבולות ישראל, ניתן להביא את מדינת ישראל להוצאות כספיות אדירות על ביטחון.

אז שאפו לממשלה החדשה על העברת מסגרת התקציב, נקווה שהמסגרת תעבור גם את הכנסת. רק כדאי להקפיד שהכסף מנוצל להתמודדות עם המציאות האמיתית - ולא אחת מדומיינת. 

אולי יעניין אותך גם

ד״ר כפיר לוצאטו. צילום: מיכל לוצאטו, באדיבות קבוצת לוצאטו

״קניין רוחני בתחום הסייבר מהווה חזית מלחמתית לכל דבר״

בשיחה עם ישראל דיפנס מספק ד״ר כפיר לוצאטו, מבכירי עורכי הפטנטים בישראל, הצצה לעולם המרתק של פטנטים וקניין רוחני בכל הקשור לתעשייה הביטחונית ולתעשיית הסייבר במדינה: ״אם לא הגנו על הידע, איבדנו את המוצר״