האם יצליח האיש העשיר בלבנון להציל את המדינה השוקעת?
נג׳יב מיקאתי נבחר כראש הממשלה המיועד, והוא ינסה להקים קואליציה במקום בו כשל קודמו במשך עשרה חודשים. ביקורת לא מעטה כבר נשמעת על המינוי של מי שנחשב בעיני רבים כחלק מהממסד המסואב
מנדי קוגוסובסקי
| 29/07/2021
נג׳יב מיקאתי לאחר קבלת המנדט להקמת ממשלה, השבוע. צילום: Dalati Nohra/Handout via REUTERS
״אין לי שרביט קסמים ולא אוכל לחולל ניסים לבדי. אנחנו מצויים במצב קשה, משימה קשה עומדת בפנינו ונוכל להשלים אותה בהצלחה רק אם נעבוד כולנו יחד״, כך אמר ראש הממשלה המיועד של לבנון, נג׳יב מיקאתי, לאחר שקיבל את המינוי ביום שני השבוע. בכך הופך מיקאתי למועמד השלישי שינסה להקים ממשלה במדינה הקורסת בשנה האחרונה, מאז התפטרותו של חסן דיאב בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות. קדמו לו מוסטפה אדיב שהרים ידיים אחרי כחודש, וסעד חרירי, שניסה לעמוד באתגר במשך קרוב לעשרה חודשים. ״שאללה יעזור ללבנון״, אמר חרירי בייאוש כשהודיע על כישלונו, לפני כשבועיים. בעקבות ההודעה על המינוי התחזקה מעט הלירה הלבנונית.
נג׳יב מיקאתי, שנולד לפני 65 שנה בטריפולי שבצפון לבנון, נחשב כאדם העשיר במדינה ואחד העשירים במזרח התיכון, ומחזיק בהון המוערך בכ-2.7 מיליארד דולר, כך על פי רשימת המיליארדרים האחרונה של פורבס. בשנות ה-80׳ הקים יחד עם אחיו טהא (שחולק עמו את המקום הראשון ברשימה של פורבס) את חברת הטלקומוניקציה אינבסטקום (Investcom), אותה מכר לתאגיד דרום אפריקני בשנת 2006 בעבור 5.5 מיליארד דולר. ב-2007 הקימו האחים את ענקית ההשקעות M1 Group (קוריוז: לאחרונה רכשה M1 את חברת הטלקום המובילה במיאנמר, המצויה שוב תחת שלטון החונטה הצבאית. כדאי לבחון את השקעות החברה באופן כללי כדי לראות לאן נושבת הרוח).
פוליטיקאי מוסכם שיוכל לבצע רפורמות, או איש עסקים מושחת שישמר את הסטטוס-קוו?
כס ראש הממשלה אינו זר למיקאתי, שכבר ישב עליו בשני סבבים קודמים: ב-2005, ובין 2011 לתחילת 2014. הוא עמד בראש קואליציית ה-8 במרץ שהייתה מזוהה עם ציר איראן-סוריה (המחנה המנוגד לקואליציית ה-14 במרץ הפרו-מערבית של חרירי), ונחשב בעבר כידיד אישי של נשיא סוריה בשאר אסד. בסוף 2013 התפטר בשל מתיחות עם חיזבאללה ששלט בממשלה בפועל, והרחיק את עצמו מהציר המיליטנטי, אך הוא עדיין נחשב כמועמד המועדף על ארגון הטרור, שהעניק לו את תמיכת מחוקקיו. מיקאתי זכה לתמיכתם של 72 מתוך 128 חברי הפרלמנט.
בראיונות בעיתונות הלבנונית אמר מיקאתי כי יקים ״בהקדם האפשרי״ ממשלת מומחים טכנוקרטית שתכלול 24 שרים ותפעל בהתאם למפת הדרכים הצרפתית לשיקום המדינה, המשרטטת את הרפורמות הנדרשות על מנת לקבל סיוע מקרן המטבע העולמית, וכי קיבל ״ערבויות חיצוניות״ בעטיין הסכים לקבל את המינוי. עם זאת, הדרך לממשלה אינה צפויה להיות קלה, במיוחד בשל התנגדויות של המפלגות הנוצריות בפרלמנט ומתיחות עם הנשיא מישל עאון (שמפלגתו נמנעה בהצבעה) – הסיבה העיקרית בגינה כשל חרירי בהרכבת ממשלה.
בנוסף, במדינה שחווה את אחד המשברים הכלכליים הקשים ביותר ב-150 השנה האחרונות (כך על פי הבנק העולמי), בה 55% מתושבים נמצאים מתחת לקו העוני – נתון שעוד צפוי להחריף – בכלל לא בטוח שמיקאתי העשיר המופלג, הנחשב בעיני רבים כסמל של האליטה הממסדית המסואבת ששולטת בלבנון בעשורים האחרונים, ותרמה לא מעט לפשיטת הרגל שלה, הוא האדם הנכון למשימה. בזמן ההתייעצויות בפרלמנט, הפגינו עשרות מחוץ לביתו בקריאות ״מושחת״. וזה לא הכול: רבים מאשימים אותו באחריות עקיפה לפיצוץ שהחריב את הנמל בביירות ודרדר את המדינה למצבה העגום הנוכחי.
״המצב בלבנון מתוח מאוד. מינויו של מיקאתי אינו מתקבל בברכה על ידי חלק נכבד מהעם״, אמרה האנליסטית דניה קולייטאט ח׳אטיב מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות ל-Voice of America. ״אנשים מאשימים אותו בכך שהאמוניום החנקתי שהוביל לפיצוץ בנמל הגיע ללבנון ב-2013, כאשר כיהן כראש ממשלה. הוא גם הואשם בשחיתות (ב-2019, אך ההאשמות לא הגיעו לכדי משפט, מ״ק). אני לא חושבת שתהיה הסכמה על ממשלה בקרוב״.
״למרות שזכה לרוב בפרלמנט, מיקאתי מייצג את אותה בעייה מהותית שהכשילה ניסיונות קודמים להקמת ממשלה לגיטימית ויעילה – כלומר, המעמד הפוליטי שמתמיד בהצעת אפשרויות שמייצגות את האינטרסים האליטיסטיים שלהם עצמם, במקום לשאוף לרפורמות הממסדיות הרציניות שהעם כה זקוק להן״, מנתחת חנין גאדר, עמיתת מחקר ב-Washington Institute, ומסבירה כי הסיבה בעטייה הצביע חיזבאללה בעד המינוי ״היא ברורה: הם מעדיפים לשלוט במדינה כושלת במקום לאפשר רפורמות שינגסו בכוח שצברו בבחירות 2018״.
״כמו רוב המעמד הפוליטי, חיזבאללה ובני בריתו מבקשים לשמור על האשליה שהתהליך הפוליטי במדינה עדיין מתפקד, גישה שמונעת על ידי שני חששות עיקריים״, מסבירה גאדר במאמר שהתפרסם באתר המכון. ״האחד הוא הסנקציות הממשמשות של האיחוד האירופי על מנהיגים לבנוניים, והשני הוא החשש מסבב נוסף של מחאה המונית. כדי לדחות את התגובות הללו, האליטות ממשיכות לעורר תקוות שווא בדבר קיום פתרון פנימי...אם מיקאתי יצליח להרכיב ממשלה, משימתו ככל הנראה תהיה לעקוף רפורמות רציניות ולשמור על הסטטוס קוו״.
נג׳יב מיקאתי נבחר כראש הממשלה המיועד, והוא ינסה להקים קואליציה במקום בו כשל קודמו במשך עשרה חודשים. ביקורת לא מעטה כבר נשמעת על המינוי של מי שנחשב בעיני רבים כחלק מהממסד המסואב
נג׳יב מיקאתי לאחר קבלת המנדט להקמת ממשלה, השבוע. צילום: Dalati Nohra/Handout via REUTERS
״אין לי שרביט קסמים ולא אוכל לחולל ניסים לבדי. אנחנו מצויים במצב קשה, משימה קשה עומדת בפנינו ונוכל להשלים אותה בהצלחה רק אם נעבוד כולנו יחד״, כך אמר ראש הממשלה המיועד של לבנון, נג׳יב מיקאתי, לאחר שקיבל את המינוי ביום שני השבוע. בכך הופך מיקאתי למועמד השלישי שינסה להקים ממשלה במדינה הקורסת בשנה האחרונה, מאז התפטרותו של חסן דיאב בעקבות הפיצוץ בנמל ביירות. קדמו לו מוסטפה אדיב שהרים ידיים אחרי כחודש, וסעד חרירי, שניסה לעמוד באתגר במשך קרוב לעשרה חודשים. ״שאללה יעזור ללבנון״, אמר חרירי בייאוש כשהודיע על כישלונו, לפני כשבועיים. בעקבות ההודעה על המינוי התחזקה מעט הלירה הלבנונית.
נג׳יב מיקאתי, שנולד לפני 65 שנה בטריפולי שבצפון לבנון, נחשב כאדם העשיר במדינה ואחד העשירים במזרח התיכון, ומחזיק בהון המוערך בכ-2.7 מיליארד דולר, כך על פי רשימת המיליארדרים האחרונה של פורבס. בשנות ה-80׳ הקים יחד עם אחיו טהא (שחולק עמו את המקום הראשון ברשימה של פורבס) את חברת הטלקומוניקציה אינבסטקום (Investcom), אותה מכר לתאגיד דרום אפריקני בשנת 2006 בעבור 5.5 מיליארד דולר. ב-2007 הקימו האחים את ענקית ההשקעות M1 Group (קוריוז: לאחרונה רכשה M1 את חברת הטלקום המובילה במיאנמר, המצויה שוב תחת שלטון החונטה הצבאית. כדאי לבחון את השקעות החברה באופן כללי כדי לראות לאן נושבת הרוח).
פוליטיקאי מוסכם שיוכל לבצע רפורמות, או איש עסקים מושחת שישמר את הסטטוס-קוו?
כס ראש הממשלה אינו זר למיקאתי, שכבר ישב עליו בשני סבבים קודמים: ב-2005, ובין 2011 לתחילת 2014. הוא עמד בראש קואליציית ה-8 במרץ שהייתה מזוהה עם ציר איראן-סוריה (המחנה המנוגד לקואליציית ה-14 במרץ הפרו-מערבית של חרירי), ונחשב בעבר כידיד אישי של נשיא סוריה בשאר אסד. בסוף 2013 התפטר בשל מתיחות עם חיזבאללה ששלט בממשלה בפועל, והרחיק את עצמו מהציר המיליטנטי, אך הוא עדיין נחשב כמועמד המועדף על ארגון הטרור, שהעניק לו את תמיכת מחוקקיו. מיקאתי זכה לתמיכתם של 72 מתוך 128 חברי הפרלמנט.
בראיונות בעיתונות הלבנונית אמר מיקאתי כי יקים ״בהקדם האפשרי״ ממשלת מומחים טכנוקרטית שתכלול 24 שרים ותפעל בהתאם למפת הדרכים הצרפתית לשיקום המדינה, המשרטטת את הרפורמות הנדרשות על מנת לקבל סיוע מקרן המטבע העולמית, וכי קיבל ״ערבויות חיצוניות״ בעטיין הסכים לקבל את המינוי. עם זאת, הדרך לממשלה אינה צפויה להיות קלה, במיוחד בשל התנגדויות של המפלגות הנוצריות בפרלמנט ומתיחות עם הנשיא מישל עאון (שמפלגתו נמנעה בהצבעה) – הסיבה העיקרית בגינה כשל חרירי בהרכבת ממשלה.
בנוסף, במדינה שחווה את אחד המשברים הכלכליים הקשים ביותר ב-150 השנה האחרונות (כך על פי הבנק העולמי), בה 55% מתושבים נמצאים מתחת לקו העוני – נתון שעוד צפוי להחריף – בכלל לא בטוח שמיקאתי העשיר המופלג, הנחשב בעיני רבים כסמל של האליטה הממסדית המסואבת ששולטת בלבנון בעשורים האחרונים, ותרמה לא מעט לפשיטת הרגל שלה, הוא האדם הנכון למשימה. בזמן ההתייעצויות בפרלמנט, הפגינו עשרות מחוץ לביתו בקריאות ״מושחת״. וזה לא הכול: רבים מאשימים אותו באחריות עקיפה לפיצוץ שהחריב את הנמל בביירות ודרדר את המדינה למצבה העגום הנוכחי.
״המצב בלבנון מתוח מאוד. מינויו של מיקאתי אינו מתקבל בברכה על ידי חלק נכבד מהעם״, אמרה האנליסטית דניה קולייטאט ח׳אטיב מהאוניברסיטה האמריקנית בביירות ל-Voice of America. ״אנשים מאשימים אותו בכך שהאמוניום החנקתי שהוביל לפיצוץ בנמל הגיע ללבנון ב-2013, כאשר כיהן כראש ממשלה. הוא גם הואשם בשחיתות (ב-2019, אך ההאשמות לא הגיעו לכדי משפט, מ״ק). אני לא חושבת שתהיה הסכמה על ממשלה בקרוב״.
״למרות שזכה לרוב בפרלמנט, מיקאתי מייצג את אותה בעייה מהותית שהכשילה ניסיונות קודמים להקמת ממשלה לגיטימית ויעילה – כלומר, המעמד הפוליטי שמתמיד בהצעת אפשרויות שמייצגות את האינטרסים האליטיסטיים שלהם עצמם, במקום לשאוף לרפורמות הממסדיות הרציניות שהעם כה זקוק להן״, מנתחת חנין גאדר, עמיתת מחקר ב-Washington Institute, ומסבירה כי הסיבה בעטייה הצביע חיזבאללה בעד המינוי ״היא ברורה: הם מעדיפים לשלוט במדינה כושלת במקום לאפשר רפורמות שינגסו בכוח שצברו בבחירות 2018״.
״כמו רוב המעמד הפוליטי, חיזבאללה ובני בריתו מבקשים לשמור על האשליה שהתהליך הפוליטי במדינה עדיין מתפקד, גישה שמונעת על ידי שני חששות עיקריים״, מסבירה גאדר במאמר שהתפרסם באתר המכון. ״האחד הוא הסנקציות הממשמשות של האיחוד האירופי על מנהיגים לבנוניים, והשני הוא החשש מסבב נוסף של מחאה המונית. כדי לדחות את התגובות הללו, האליטות ממשיכות לעורר תקוות שווא בדבר קיום פתרון פנימי...אם מיקאתי יצליח להרכיב ממשלה, משימתו ככל הנראה תהיה לעקוף רפורמות רציניות ולשמור על הסטטוס קוו״.
