דעה | האם האופוזיציה עלולה לסכן את ביטחון ישראל?

דן ארקין סבור, כי האופוזיציה לא עברה את שלב עיבוד האבל על אובדן השלטון, ומציע ללמוד משהו מהבריטים

האופוזיציה בישראל. צילום: REUTERS/Ronen Zvulun

השם הרשמי של ממשלת בריטניה הוא HER MAJESTY'S GOVERNMENT ואילו האופוזיציה קרויה HER MAJESTY'S OPPOSITION. כלומר גם הממשלה וגם האופוזיציה שייכות למלכה, לכתר, לממלכה, למדינה.

עדיין חסרות לפרלמנט שלנו, הכנסת, כמה מאות שנות מסורת פרלמנטרית בריטית. ובכל זאת יותר משבעים שנות כנסת ידעו אופוזיציות מסוגים, מגוונים, מהרכבי מפלגות ודעות שונים, אבל כזאת עוד לא היתה בישראל, כפי שמצטיירת האופוזיציה בשבועות הראשונים לכהונת ממשלה חדשה. עד כדי כך שיש המעלים חששות שהאופוזיציה הזאת עלולה להוות סכנה ביטחונית. בעתות חירום וסכנות ביטחון חמורות זקוקה כל מממשלה לאופוזיציה. האם יקבלו הממשלה המכהנת  וראשה את הסיוע הפרלמנטרי הזה?

אופוזיציה היא לעומתית, זה טבעה. חבריה חייבים לנסות להפיל את הממשלה המכהנת. לאופוזיציה יש עוד תפקיד: לייצג את  המיעוט בעם, שכן הרוב מרכיב את הקואליציה. האם יש חבר אופוזיציה אחד כיום שיהיה מוכן להודות שהוא מייצג את המיעוט ולכן מחוייב לדאוג לזכויות המיעוט?. במזג האוויר הנוכחי בכנסת, אין כזה. שם כולם משוכנעים למעלה מכל ספק שהם-הם, האופוזיציה, מייצגים את רוב הציבור, ואילו הממשלה היא בלתי חוקית, בלתי לגלית, בחטא נולדה, בכלל זמנית.

כך החלה האופוזיציה מרגע לידתה להנדס תודעה, תפקיד שמילאה בהצלחה רבה כשהיתה בשלטון – ממשלה לא לגיטימית, ראש הממשלה מרעננה הוא כמעט זמני, או 'נוכחי', כאילו 'לא קבוע', בעוד ראש הממשלה מבלפור (עדיין) הוא ראש הממשלה ומשום מה שוכחים להוסיף 'לשעבר'.

מנין הטיעון האווילי שמשמיעים חוזר והשמע ׳עד שייקלט׳, כאילו מי שהוא בעל  ששה מנדטים איננו יכול להיות ראש ממשלה. ברור שרצוי שראש ממשלה ייצג עשרות מנדטים. אבל בשיטה הקיימת אצלנו של הרכבים קואליציוניים, יהיה ראש הממשלה זה שתבחר הקואליציה שלו. אם כך, באיזה 'חטא' בדיוק נולדה הממשלה? הובטחו הבטחות לבוחרים שלא מולאו? וכי איזה מועמד לתפקיד כלשהו איננו מבטיח, אך לא מבטיח לקיים.

הכול מותר ואין סייגים?

חומרת דרכה של האופוזיציה באה לידי ביטוי בעניין ההצבעה על חוק האזרחות. והרי חידוש במדעי המדינה: מפלגות אופוזיציוניות מצהירות שיצביעו נגד חוק שהן בעצם בעדו כבר שנים, חוק שהן תומכות בו אידאולוגית. כלומר חברי פרלמנט מוכנים להרים יד כנגד חוק שהם מצפונית תומכים בו בלב ונפש, והכל כדי חלילה לא להצביע עם הקואליציה וכדי להפיל את הממשלה. כלומר הכל מותר ואין סייגים במאמץ להפעיל ממשלה "שבחטא נולדה, שהיא לא לגיטימית", אפילו זכתה לרוב בכנסת וחבריה הושבעו כחוק והצטלמו בבית הנשיא.

הגדיל לעשות  ח"כ יואב קיש כאשר נשאל אם יצביע אי אמון בממשלה לקראת מבצע צבאי, והשיב: "אעשה הכל כדי להפיל את הממשלה המסוכנת הזאת". ואנו שואלים את ח"כ קיש עד כמה יכולה ממשלה להיות מסוכנת פחות מחודש אחרי שהחלה לעבוד. אחד מבכירי שרי הממשלה לא היסס לומר שהאופוזיציה הזאת עלולה להיות סכנה ביטחונית.

מחר תחליט ממשלת ישראל לפתוח במבצע צבאי. האם האופוזיציה תצביע נגד אפילו אם רוב חבריה יצדדו במבצע הצבאי, שהרי האופוזיציה היא ימנית. האם ניתן לסמוך על האופוזיציה שתדע לשתף פעולה עם הקואליציה והממשלה בנושאים אסטרטגיים, מבצעיים, מדיניים שהם מחוץ לחשבונות פוליטיים-מפלגתיים צרים אלא דרושה הסכמה מקיר לקיר של רוב חברי הבית.

ניסיון השבועות הראשונים ליחסי קואליציה-אופוזיציה הוא מר. נראה שחברי האופוזיציה, אלו שהיו בלב השלטון יותר מעשור, עדיין לא עברו את שלב עיבוד האבל על אובדן השלטון. לא רק שלא התרגלו למעמד החדש, להיות פתאום ח"כים נטולי שררת שלטון, מכוניות שרד, שיירות, מאבטחים ובודקה מיוחדת ליד הבית, אלא נראה שעדיין לא חדרה למוחם ההכרה שהם, רחמנא ליצלן, לא בשלטון אלא באופוזיציה.

ומה עושים ח"כים מזן מסויים כאשר אובדן השלטון  'לא נראה להם'? מנבלים פה, מתנסחים בבוטות ובגסות רוח. כמו למשל להתלונן על שקובעים ישיבה לשעה 08.30 בבוקר. זו, אדוני הח"כ, השעה שרוב תושבי מדינת ישראל מתחילים לעבוד בה. או, למשל, להתנפל על ח"כית יו"ר ועדה בכינויים כמו "ילדה קטנה", או משפט שייקספירי של ח"כית אחת לחברתה: "עוכרת ישראל, מייצגת רוצחים". או להתלונן מרה על שנקבעה ישיבה ביום י"ז בתמוז, שהוא יום צום. לידיעת הח"כים החרדים: יום י"ז בתמוז איננו יום חופש רשמי במדינת ישראל, ורבים הצמים ההולכים לעבודה.

לא לחלושי לב

לא נטען שדברי הבל ורעות רוח, קללות וגסות רוח הם נחלת האופוזיציה בלבד. לא ולא. גם ח"כים קואליציוניים יודעים את מלאכת הבוטות בכנסת, בוועדותיה ומחוצה לה. אך דומה שאלו שהיו עד אתמול בקואליציה, בשלטון, מצטיינים במלאכת ההתקפות המילוליות הבוטות כשהחליפו צבע ועברו לספסלי האופוזיציה. וכמו שנהגו כשהיו אך אתמול בשלטון, הם מסתייעים יפה בשופרות, אותם נציגיהם הנאמנים בכמה כלי תקשורת פופולריים.

ספינים, טריקים  ושטיקים  מוכרים היטב בפוליטיקה. לפעמים הם נבזיים, לפעמים משעשעים, אבל בדרך כלל נסבלים. זה שם המשחק, והמשחק הפוליטי הוא קשה, אכזרי, לא לחלושי לב.

אבל לכל משחק יש גבולות, אחרת המשחק מתחיל להיות מסוכן.  לנסות להפיל ממשלה? כן. זה תפקידה של אופוזיציה. תודה לאל שאצלנו לא מפילים שלטון בהפיכות צבאיות. להפיל שלטון אך ורק באמצעים פרלמנטריים. קוראים לזה הצבעת אי אמון. להפיל ממשלה בכל מחיר? התשובה לדעתנו לא כאשר המחיר הוא פגיעה בביטחון לאומי, נסיבות של מצב חירום, בעת סכנה קיומית חלילה, בעתות משבר. אין חידוש בכך: במלחמות ישראל משלו בירושלים בהצלחה ממשלות אחדות לאומית נתמכות ימין ושמאל ומפלגות נוספות.

ההתחלה של קמפיין השלילה, הזילות, הביטול והזלזול של האופוזיציה כלפי הממשלה הנוכחית מדאיג ואינו מבשר טובות. אין שום סימנים שראש הממשלה לשעבר מנסה להרגיע את עמיתיו לאופוזיציה, להרגילם, ולהתרגל יחד עמם למצב חדש, ולשכנעם להוות אופוזיציה חזקה אבל הגיונית, כזו שתדע להיות שותפה בנושאי ביטחון וחוץ.

יש לנו הצעה מעשית: ללמוד מהפרלמנטריזם הבריטי. תקים לה האופוזיציה ממשלת צללים. יבחרו ראש ממשלת צללים, ימנו מיניסטרים לכל משרד ממשלתי, ילמדו שרי ממשלת הצללים את תפקידיהם, וכך יתכוננו בצורה מקצועית ורצינית לקראת היום שאליו הם מיייחלים – יום החזרה לשלטון. באמצעים דמוקרטיים, כמובן.

האם זה יקרה במציאות הישראלית, בכנסת ישראל בירושלים? לא, זה לא יקרה כי זה רעיון טוב וחינוכי.

אולי יעניין אותך גם