דעה | ההישג הגדול של יוסי כהן - שימור המיתוס של המוסד
במקום אחד כהן הצליח מאד - וזה להשאיר את החותם של המוסד כגוף ביון אגדי באמצעות שימור המיתוס. וזה מה שחשוב לעתיד. יותר מכל מבצע באיראן
עמי רוחקס דומבה
| 26/05/2021
עמוס בן גרשום, לע״מ
יוסי כהן, ראש המוסד בין השנים 2016-2021 נפרד בימים האחרונים מגורמים בממשל הישראלי לאור חילופיו עם דוד ברנע. כהן, נחשב לאחד מראשי המוסד הכי סנסציונים, אם לא הכי, בזכות מעטפת היח״צ שעשה לעצמו. לטובה או לרעה, הוא ראש המוסד הכי מתוקשר בעשור האחרון לפחות. אחת השאלות העולות לאור סיום תפקידו היא מה המורשת שהוא משאיר אחריו? מה ההישגים הגדולים ביותר בקריירה שלו. לפחות אלו שחשופים לציבור.
אין סולם מדידה למוסד
אתחיל מהעובדות לגבי המוסד באופן כללי. אין כיום לממשלת ישראל סולם מדידה לאפקטיביות המוסד. אף פעם לא היה, ולא נראה שיהיה בקרוב. המוסד, לפחות לפי השיח השולט בכיפה הביטחונית בישראל, הוא גוף שדי עושה מה שבא לו. מידת הפיקוח עליו קטנה מאד, את הצי״ח המרכזי מכתיב ראש הממשלה שגם בוחר את ראש המוסד בעצמו, ומלבד ההכוונה הכללית של ראש הממשלה, ראש המוסד בוחר לעצמו את המשימות.
כלומר, לא ניתן למדוד את הקריירה של כהן כרמס״ד לעומת קודמו תמיר פרדו או לעומת כל ראש מוסד אחר בעבר. מכאן, שכל דעה לגבי תפקודו של ראש מוסד, באשר הוא, סובייקטיבית ביסודה. אחת הסיבות שנטען כי אי אפשר למדוד את אפקטיביות המוסד כגוף איסוף, היא שמספיקה ידיעת ״זהב״ אחת איכותית, שהתקבלה בדרך אקראית, כדי שהמוסד יצדיק את ההשקעה בו.
שוב, תלוי את מי שואלים. במדינות אחרות שירותי ביון חיצוניים עברו רפורמות עומק בשנים האחרונות (ארה״ב, ניו זילנד, אוסטרליה בין היתר) בשל חוסר אפקטיביות הנגרם מחוסר פיקוח פרלמנטרי והעדר ביקורת ציבורית.
נמשיך. המוסד הוא גוף שמתוקצב בלפחות 5 מיליארדי ש״ח בשנה וכולל מספר אלפי עובדים בודד. לאחרונה, המוסד סיים פרויקט בינוי ענק במטה שלו במרכז הארץ, פרויקט שזכה לביקורת קשה על ניהולו מידי מבקר המדינה. מרבית הביקורת מסווגת, כך שביקורת ציבורית לא הייתה ולא תהיה לגביו. אבל הניחו כי מדובר בהרבה מאד כסף ציבורי.
הצי״ח המרכזי - איראן
כהן, שנכנס למוסד, קיבל בנידוניה את הצי״ח המרכזי שהכתיב בנימין נתניהו - פרויקט הגרעין האיראני. הצי״ח החל אי שם בתחילת ה-2000 עם אריק שרון ז״ל שמינה את מאיר דגן ז״ל, המשיך עם פרדו וכהן ויכתיב גם את הקדנציה של ברנע. כהן קיבל בנידוניה גם הסכם גרעין עם איראן, אשר יחד עם נתניהו, שיכנעו את טראמפ לצאת ממנו.
ואכן, בינואר 2017, טראמפ נבחר לנשיא, יצא מהסכם הגרעין עם איראן, והכתיב מאמץ חלופי תחת השם ״לחץ מירבי״ שמהותו מכבש פיננסי על כלכלת איראן באמצעות אוסף אין סופי כמעט של סנקציות אמריקאיות. כהן, בהקשר זה, סיפק לאמריקאים מידע שגרר סנקציות על אישים, חברות וארגונים איראנים או כאלו הקשורים לאיראן. בסופו של יום, בינואר האחרון, נבחר ג׳ו ביידן שכנראה חוזר לאותו הסכם של 2015 או משהו דומה. סגירה לא מיטבית לקדנציה של כהן, אבל זו המציאות.
בתקופתו של כהן חוסל, במבצע המיוחס לישראל, ראש תכנית הגרעין הצבאית של איראן. כמו גם, חוסלו כמה מדענים איראנים, כפי שקרה בתקופת קודמו, פרדו. בנוסף, חוסל גם קאסם סולימאני על ידי האמריקאים בעירק, כאשר הטענה, על פי מקורות זרים, שהמוסד הביא את מספר הטלפון הנייד שלו, עובדה שעזרה לאמריקאים לאכן אותו טרם החיסול מהאוויר.
בתקופתו של כהן מיוחס למוסד גם גניבת הארכיון הגרעיני של איראן. מדובר בארכיון חלקי, היות והוא אינו כולל אירועים שהתרחשו לאחר 2015 (לא הצליחו להוכיח הפרה איראנית בזמן ההסכם עם האמריקאים). עם זאת, מדובר במבצע מתוקשר מאד של המוסד.
לצד ההצלחות המבצעיות, בבחינה עובדתית, לא בטוח שהבחירות של כהן הביאו למיצוי מקסימלי של פונקציית המטרה - לעכב את הגרעין האיראני. בתקופתו, האירנים הצליחו להשמיש יתירות בהעשרת אוראניום באמצעות שני מתקני העשרת אוראנים מקבילים (נתנאז ופורדו), הם פיתחו דגמים מתקדמים של צנטריפוגות בפיתוח עצמי והצליחו לצבור כמויות אוראניום מועשר בדרגות מעל 3-5 אחוז המיועדות לדלק, מעל למותר בהסכמות הגרעין. הרבה מעבר.
נכון, אי אפשר לזרוק את האשמה רק על המוסד. בסופו של יום, כפי שטען בימים אלו ראש סבא״א, מהרגע שיש לאיראנים את הידע ההנדסי, זו החלטה שלהם כיצד להתקדם. דרך אגב, גם פרדו טען זאת בגלוי. לפיו, ההחלטה של איראן להגיע לפצצה היא רק החלטה פנימית של טהרן. היכולת של גוף חיצוני, טוב ככל שיהיה, להשפיע על החלטה זו, שולית.
רשמית: איראן לא הגיעה לפצצה
המוסד בהקשר זה, עיכב, לכל היותר, סוף ידוע מראש. וגם זה, לא ברור בכמה. כהן כן יכול להצהיר לזכותו, כי בתקופתו, איראן לא הגיעה לפצצה. לפחות לא רשמית. מה שיש לאיראן מתחת לאדמה, כנראה שרק מעטים באיראן יודעים. ובספק אם מישהו מהם סיפר למוסד. מרבית הלימוד אודות פרויקט הגרעין הצבאי של איראן הגיע מהארכיון וממבצעים קודמים שבוצעו בתקופת פרדו ודגן.
אין ספק כי כהן התרכז במרבית הקדנציה שלו במה שביקש ממנו נתניהו - הגרעין האיראני. המוסד אמנם עובד בכל העולם, אבל לא באותה עצימות. לפי הערכות, היכולות של המוסד מוגבלות לאיסוף עומק בשתי מדינות לכל היותר. בשל ריכוז המאמץ באיראן, בספק אם יש מדינה נוספת בה יש תוצרי מודיעין שווי ערך מטעם המוסד.
הסכסוך האחרון בעזה ״שומר החומות״ הציף את בעיית ׳השמיכה הקצרה׳ במוסד - חמאס נהנה באופן יחסי מקווי אספקה חופשיים שעוברים דרך אפריקה, בואך מצרים וסיני. בעוד שב״כ וצה״ל אחראים על עזה, על קווי האספקה המקושרים אליה, אחראי המוסד. גם את מערך המימון של חמאס המוסד לא הצליח לסכל. לפי הערכות, מדובר בעשרות מליוני דולרים בשנה.
גם את מערך הלבנת ההון האיראני המוסד לא הצליח לסכל. על פי פרסומים גלויים, מדובר באוסף חברות קש מסביב לעולם שאחראיות להלבין מאות מליוני דולרים בשנה ממכירת נפט שחורה ופעילויות לא חוקיות אחרות שמבצע הממשל האיראני. באותה מידה, גם מערך הלבנת ההון של חיזבאללה עובד כמעט באין מפריע מצד מדינת ישראל.
המוסד העביר בתקופת כהן חלק מהאחריות הזו למטה הלוחמה הכלכלית במשרד הביטחון. עולה שאלה כמה המוסד והשב״כ עוזרים למטה הזה עם היכולות שלהם. לפחות חלק המהמקורות של כותב שורות אלו טוענים שלא הרבה (בלשון המעטה).
ההישג הגדול: שמירה על המיתוס
כהן פילס את דרכו לצמרת המוסד בדרך שגררה ביקורת ציבורית רבה. בעוד סגנו של פרדו, נ׳, מונה בפועל לראש המוסד, נתניהו שינה את דעתו בדקה ה-90, ובחר בכהן. מאז, נוצר נרטיב שכהן פיתח באמצעות קשריו עם מקורבי נתניהו, מנוף על נתניהו. לא משנה אם זה נכון או לא, כהן אינו שונה מכל ראש מוסד אחר.
בחינה היסטורית תראה שהחל בראובן שילוח (אבי הביון הישראלי), דרך איסר הראל, מאיר עמית, מאיר דגן ואחרים, כמעט כולם היו בקשרים אישיים עם ראש הממשלה. זו אינה קומבינה. כך בנוי השלטון בישראל. ראש הממשלה בוחר את ראש המוסד. מדובר ב״סוג של״ משרת אמון. ראש הממשלה רוצה מישהו שיממש את הצי״ח שלו, בלי שאלות מיותרת ובלי משחקי כוחות. וכהן סיפק את הסחורה לאורך כל הקריירה שלו.
עוד נאמר על כהן שהוא ״חורג״ מכללי ההתנהגות של ראש המוסד בכך שהוא מיחצ״ן את עצמו ופותח את המוסד לתקשורת. בעיקר נאמרו הדברים סביב חשיפת מבצע גניבת הארכיון באיראן. עם זאת, ההחלטה כיצד לפרסם והאם לפרסם מבצע כזה היא של נתניהו. לא של כהן. אם ראש הממשלה רוצה, הוא יכול לפרסם מה שהוא רוצה ביחס לעבודת המוסד. כל עוד אין מדובר בסיכון חיי אדם (סוכנים בשטח או מקורות), זכותו לעשות זאת.
במבט אחר, אטען כי היח״צנות שעשה כהן לעצמו ולמוסד הצליחה לשמר את המיתוס של המוסד. וזה חשוב יותר מכל מבצע כזה או אחר. המוסד, כאמור, נחשב לשירות ביון קטן יחסית, עם יכולות מוגבלות מטבע הדברים. ועם זאת, לאורך השנים, פיתח המוסד מיתוס עולמי שעוטף את שמו. אם בסיום הקדנציה של כהן, כל שריפה או פיצוץ באיראן מיוחסת מיידית למוסד - ההישג הושלם. זה בכלל לא משנה מה נכון, זה משנה מה הציבור בעולם חושב.
העובדה שחיסולי מדעני גרעין מיוחסת למוסד, כמו גם חבלות במתקני גרעין, גניבת ארכיון, וחיסול ראש תכנית הגרעין הצבאית, מחלחלת גם לשכבות השלטון באיראן. או בכל מדינה אחרת. ערעור תחושת הביטחון של השלטון באנשיו, היא תוצר בלעדי של המיתוס סביב המוסד - שהוא מסוגל לחדור גם לפורומים האנושיים הכי מצומצמים וסודיים שיש. כמו פרויקט הגרעין האיראני.
לסיכום, אמנם לא ניתן למדוד את תקופתו של כהן לעומת תקופות קודמות, אמנם ארה״ב חוזרת להסכם הגרעין ממנו כהן לחץ לצאת, אמנם איראן הגדילה את פרויקט הגרעין בתקופתו של כהן, אבל כל אלו הם תופעות שלא ניתן לייחס למוסד את כל האחריות להן. בסוף יש מציאות, והמוסד עושה מה שהוא יכול. אבל במקום אחד כהן הצליח מאד - וזה להשאיר את החותם של המוסד כגוף ביון אגדי באמצעות שימור המיתוס. וזה מה שחשוב לעתיד.
ומה לגבי ברנע? ובכן, במקום אחד נקווה שברנע יצליח יותר - וזה אימוץ מודל פיקוח הדוק יותר על אפקטיביות המוסד ביחס לכסף שמושקע בו. המוסד הגדיל את צריכת התקציב שלו משמעותית בשנים האחרונות וספג ביקורת קשה על ניהול התקציב של פרויקט הבינוי האחרון וניהול כוח האדם שלו. נקווה שברנע יצליח גם לשמור על המיתוס וגם להבטיח לאזרחי ישראל שהכסף הציבורי שלהם מפוקח כראוי. גם במוסד. בסופו של יום, יש לנו רק מוסד אחד.
במקום אחד כהן הצליח מאד - וזה להשאיר את החותם של המוסד כגוף ביון אגדי באמצעות שימור המיתוס. וזה מה שחשוב לעתיד. יותר מכל מבצע באיראן
עמוס בן גרשום, לע״מ
יוסי כהן, ראש המוסד בין השנים 2016-2021 נפרד בימים האחרונים מגורמים בממשל הישראלי לאור חילופיו עם דוד ברנע. כהן, נחשב לאחד מראשי המוסד הכי סנסציונים, אם לא הכי, בזכות מעטפת היח״צ שעשה לעצמו. לטובה או לרעה, הוא ראש המוסד הכי מתוקשר בעשור האחרון לפחות. אחת השאלות העולות לאור סיום תפקידו היא מה המורשת שהוא משאיר אחריו? מה ההישגים הגדולים ביותר בקריירה שלו. לפחות אלו שחשופים לציבור.
אין סולם מדידה למוסד
אתחיל מהעובדות לגבי המוסד באופן כללי. אין כיום לממשלת ישראל סולם מדידה לאפקטיביות המוסד. אף פעם לא היה, ולא נראה שיהיה בקרוב. המוסד, לפחות לפי השיח השולט בכיפה הביטחונית בישראל, הוא גוף שדי עושה מה שבא לו. מידת הפיקוח עליו קטנה מאד, את הצי״ח המרכזי מכתיב ראש הממשלה שגם בוחר את ראש המוסד בעצמו, ומלבד ההכוונה הכללית של ראש הממשלה, ראש המוסד בוחר לעצמו את המשימות.
כלומר, לא ניתן למדוד את הקריירה של כהן כרמס״ד לעומת קודמו תמיר פרדו או לעומת כל ראש מוסד אחר בעבר. מכאן, שכל דעה לגבי תפקודו של ראש מוסד, באשר הוא, סובייקטיבית ביסודה. אחת הסיבות שנטען כי אי אפשר למדוד את אפקטיביות המוסד כגוף איסוף, היא שמספיקה ידיעת ״זהב״ אחת איכותית, שהתקבלה בדרך אקראית, כדי שהמוסד יצדיק את ההשקעה בו.
שוב, תלוי את מי שואלים. במדינות אחרות שירותי ביון חיצוניים עברו רפורמות עומק בשנים האחרונות (ארה״ב, ניו זילנד, אוסטרליה בין היתר) בשל חוסר אפקטיביות הנגרם מחוסר פיקוח פרלמנטרי והעדר ביקורת ציבורית.
נמשיך. המוסד הוא גוף שמתוקצב בלפחות 5 מיליארדי ש״ח בשנה וכולל מספר אלפי עובדים בודד. לאחרונה, המוסד סיים פרויקט בינוי ענק במטה שלו במרכז הארץ, פרויקט שזכה לביקורת קשה על ניהולו מידי מבקר המדינה. מרבית הביקורת מסווגת, כך שביקורת ציבורית לא הייתה ולא תהיה לגביו. אבל הניחו כי מדובר בהרבה מאד כסף ציבורי.
הצי״ח המרכזי - איראן
כהן, שנכנס למוסד, קיבל בנידוניה את הצי״ח המרכזי שהכתיב בנימין נתניהו - פרויקט הגרעין האיראני. הצי״ח החל אי שם בתחילת ה-2000 עם אריק שרון ז״ל שמינה את מאיר דגן ז״ל, המשיך עם פרדו וכהן ויכתיב גם את הקדנציה של ברנע. כהן קיבל בנידוניה גם הסכם גרעין עם איראן, אשר יחד עם נתניהו, שיכנעו את טראמפ לצאת ממנו.
ואכן, בינואר 2017, טראמפ נבחר לנשיא, יצא מהסכם הגרעין עם איראן, והכתיב מאמץ חלופי תחת השם ״לחץ מירבי״ שמהותו מכבש פיננסי על כלכלת איראן באמצעות אוסף אין סופי כמעט של סנקציות אמריקאיות. כהן, בהקשר זה, סיפק לאמריקאים מידע שגרר סנקציות על אישים, חברות וארגונים איראנים או כאלו הקשורים לאיראן. בסופו של יום, בינואר האחרון, נבחר ג׳ו ביידן שכנראה חוזר לאותו הסכם של 2015 או משהו דומה. סגירה לא מיטבית לקדנציה של כהן, אבל זו המציאות.
בתקופתו של כהן חוסל, במבצע המיוחס לישראל, ראש תכנית הגרעין הצבאית של איראן. כמו גם, חוסלו כמה מדענים איראנים, כפי שקרה בתקופת קודמו, פרדו. בנוסף, חוסל גם קאסם סולימאני על ידי האמריקאים בעירק, כאשר הטענה, על פי מקורות זרים, שהמוסד הביא את מספר הטלפון הנייד שלו, עובדה שעזרה לאמריקאים לאכן אותו טרם החיסול מהאוויר.
בתקופתו של כהן מיוחס למוסד גם גניבת הארכיון הגרעיני של איראן. מדובר בארכיון חלקי, היות והוא אינו כולל אירועים שהתרחשו לאחר 2015 (לא הצליחו להוכיח הפרה איראנית בזמן ההסכם עם האמריקאים). עם זאת, מדובר במבצע מתוקשר מאד של המוסד.
לצד ההצלחות המבצעיות, בבחינה עובדתית, לא בטוח שהבחירות של כהן הביאו למיצוי מקסימלי של פונקציית המטרה - לעכב את הגרעין האיראני. בתקופתו, האירנים הצליחו להשמיש יתירות בהעשרת אוראניום באמצעות שני מתקני העשרת אוראנים מקבילים (נתנאז ופורדו), הם פיתחו דגמים מתקדמים של צנטריפוגות בפיתוח עצמי והצליחו לצבור כמויות אוראניום מועשר בדרגות מעל 3-5 אחוז המיועדות לדלק, מעל למותר בהסכמות הגרעין. הרבה מעבר.
נכון, אי אפשר לזרוק את האשמה רק על המוסד. בסופו של יום, כפי שטען בימים אלו ראש סבא״א, מהרגע שיש לאיראנים את הידע ההנדסי, זו החלטה שלהם כיצד להתקדם. דרך אגב, גם פרדו טען זאת בגלוי. לפיו, ההחלטה של איראן להגיע לפצצה היא רק החלטה פנימית של טהרן. היכולת של גוף חיצוני, טוב ככל שיהיה, להשפיע על החלטה זו, שולית.
רשמית: איראן לא הגיעה לפצצה
המוסד בהקשר זה, עיכב, לכל היותר, סוף ידוע מראש. וגם זה, לא ברור בכמה. כהן כן יכול להצהיר לזכותו, כי בתקופתו, איראן לא הגיעה לפצצה. לפחות לא רשמית. מה שיש לאיראן מתחת לאדמה, כנראה שרק מעטים באיראן יודעים. ובספק אם מישהו מהם סיפר למוסד. מרבית הלימוד אודות פרויקט הגרעין הצבאי של איראן הגיע מהארכיון וממבצעים קודמים שבוצעו בתקופת פרדו ודגן.
אין ספק כי כהן התרכז במרבית הקדנציה שלו במה שביקש ממנו נתניהו - הגרעין האיראני. המוסד אמנם עובד בכל העולם, אבל לא באותה עצימות. לפי הערכות, היכולות של המוסד מוגבלות לאיסוף עומק בשתי מדינות לכל היותר. בשל ריכוז המאמץ באיראן, בספק אם יש מדינה נוספת בה יש תוצרי מודיעין שווי ערך מטעם המוסד.
הסכסוך האחרון בעזה ״שומר החומות״ הציף את בעיית ׳השמיכה הקצרה׳ במוסד - חמאס נהנה באופן יחסי מקווי אספקה חופשיים שעוברים דרך אפריקה, בואך מצרים וסיני. בעוד שב״כ וצה״ל אחראים על עזה, על קווי האספקה המקושרים אליה, אחראי המוסד. גם את מערך המימון של חמאס המוסד לא הצליח לסכל. לפי הערכות, מדובר בעשרות מליוני דולרים בשנה.
גם את מערך הלבנת ההון האיראני המוסד לא הצליח לסכל. על פי פרסומים גלויים, מדובר באוסף חברות קש מסביב לעולם שאחראיות להלבין מאות מליוני דולרים בשנה ממכירת נפט שחורה ופעילויות לא חוקיות אחרות שמבצע הממשל האיראני. באותה מידה, גם מערך הלבנת ההון של חיזבאללה עובד כמעט באין מפריע מצד מדינת ישראל.
המוסד העביר בתקופת כהן חלק מהאחריות הזו למטה הלוחמה הכלכלית במשרד הביטחון. עולה שאלה כמה המוסד והשב״כ עוזרים למטה הזה עם היכולות שלהם. לפחות חלק המהמקורות של כותב שורות אלו טוענים שלא הרבה (בלשון המעטה).
ההישג הגדול: שמירה על המיתוס
כהן פילס את דרכו לצמרת המוסד בדרך שגררה ביקורת ציבורית רבה. בעוד סגנו של פרדו, נ׳, מונה בפועל לראש המוסד, נתניהו שינה את דעתו בדקה ה-90, ובחר בכהן. מאז, נוצר נרטיב שכהן פיתח באמצעות קשריו עם מקורבי נתניהו, מנוף על נתניהו. לא משנה אם זה נכון או לא, כהן אינו שונה מכל ראש מוסד אחר.
בחינה היסטורית תראה שהחל בראובן שילוח (אבי הביון הישראלי), דרך איסר הראל, מאיר עמית, מאיר דגן ואחרים, כמעט כולם היו בקשרים אישיים עם ראש הממשלה. זו אינה קומבינה. כך בנוי השלטון בישראל. ראש הממשלה בוחר את ראש המוסד. מדובר ב״סוג של״ משרת אמון. ראש הממשלה רוצה מישהו שיממש את הצי״ח שלו, בלי שאלות מיותרת ובלי משחקי כוחות. וכהן סיפק את הסחורה לאורך כל הקריירה שלו.
עוד נאמר על כהן שהוא ״חורג״ מכללי ההתנהגות של ראש המוסד בכך שהוא מיחצ״ן את עצמו ופותח את המוסד לתקשורת. בעיקר נאמרו הדברים סביב חשיפת מבצע גניבת הארכיון באיראן. עם זאת, ההחלטה כיצד לפרסם והאם לפרסם מבצע כזה היא של נתניהו. לא של כהן. אם ראש הממשלה רוצה, הוא יכול לפרסם מה שהוא רוצה ביחס לעבודת המוסד. כל עוד אין מדובר בסיכון חיי אדם (סוכנים בשטח או מקורות), זכותו לעשות זאת.
במבט אחר, אטען כי היח״צנות שעשה כהן לעצמו ולמוסד הצליחה לשמר את המיתוס של המוסד. וזה חשוב יותר מכל מבצע כזה או אחר. המוסד, כאמור, נחשב לשירות ביון קטן יחסית, עם יכולות מוגבלות מטבע הדברים. ועם זאת, לאורך השנים, פיתח המוסד מיתוס עולמי שעוטף את שמו. אם בסיום הקדנציה של כהן, כל שריפה או פיצוץ באיראן מיוחסת מיידית למוסד - ההישג הושלם. זה בכלל לא משנה מה נכון, זה משנה מה הציבור בעולם חושב.
העובדה שחיסולי מדעני גרעין מיוחסת למוסד, כמו גם חבלות במתקני גרעין, גניבת ארכיון, וחיסול ראש תכנית הגרעין הצבאית, מחלחלת גם לשכבות השלטון באיראן. או בכל מדינה אחרת. ערעור תחושת הביטחון של השלטון באנשיו, היא תוצר בלעדי של המיתוס סביב המוסד - שהוא מסוגל לחדור גם לפורומים האנושיים הכי מצומצמים וסודיים שיש. כמו פרויקט הגרעין האיראני.
לסיכום, אמנם לא ניתן למדוד את תקופתו של כהן לעומת תקופות קודמות, אמנם ארה״ב חוזרת להסכם הגרעין ממנו כהן לחץ לצאת, אמנם איראן הגדילה את פרויקט הגרעין בתקופתו של כהן, אבל כל אלו הם תופעות שלא ניתן לייחס למוסד את כל האחריות להן. בסוף יש מציאות, והמוסד עושה מה שהוא יכול. אבל במקום אחד כהן הצליח מאד - וזה להשאיר את החותם של המוסד כגוף ביון אגדי באמצעות שימור המיתוס. וזה מה שחשוב לעתיד.
ומה לגבי ברנע? ובכן, במקום אחד נקווה שברנע יצליח יותר - וזה אימוץ מודל פיקוח הדוק יותר על אפקטיביות המוסד ביחס לכסף שמושקע בו. המוסד הגדיל את צריכת התקציב שלו משמעותית בשנים האחרונות וספג ביקורת קשה על ניהול התקציב של פרויקט הבינוי האחרון וניהול כוח האדם שלו. נקווה שברנע יצליח גם לשמור על המיתוס וגם להבטיח לאזרחי ישראל שהכסף הציבורי שלהם מפוקח כראוי. גם במוסד. בסופו של יום, יש לנו רק מוסד אחד.
