תקראו - זה מציל חיים: השפעות ההרס של רקטה באזורים בנויים בסביבה אורבנית
אריק גורן מסביר את השפעות ההרס של רקטה על אזורים בנויים בסביבה אורבנית. ״מבנים המצויים במרחק של 10 מטר ומטה, הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות יהיה כ-38% עד 100% ברמות השונות״
אריק גורן
| 20/05/2021
ירי הרקטות לעבר ישובים במדינת ישראל בימים האחרונים מותיר מראות קשים של בתי מגורים חרוכים ומרוסקים עקב פגיעות ישירות וכאלה שבסביבה הקרובה לנקודת הפגיעה. הממ"ד אינו מבטיח הגנה מלאה. לא רק מפני פגיעה ישירה, אלא גם כאשר רסיס חודר שלא על פי "המתוכנן" כפי שראינו בטרגדיה של עידו אביגל משדרות.
תוצרי הפגיעה של נפילת הרקטה המהווים איום וסיכון משמעותיים הינם ההדף והרסס. גל ההדף המהווה על-לחץ המתפשט בסביבת הפגיעה, והרסס אשר מורכב מרסיסים ראשוניים (חלקי ומעטפת הרקטה) ורסיסים משניים ו/או רגמות (חלקי מבנים, עצמים מועפים, שברי חלונות, משקופים וכדומה).
מתוך כך, בלימה מיטבית לא תמיד קיימת לאור הפגיעות הרבה הקיימת במבנים (בעיקר מיושנים) אשר מהווים למעשה לא אחת "תוספת" לסיכון הדומיננטי הקיים – רסס משני/רגמות לשוהים במבנים או למצויים בקרבתם.
כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה נבחנו תוצרי פגיעה בשטח בנוי בעת נפילות פצצות (כדוגמת התקפות הבליץ על לונדון). הממצאים הרבים שנאספו מזירות בעלות רמות נזקים שונות, סייעו לפיתוח "קטגוריות נזק" להמחשת פוטנציאל ורמת החומרה של השפעת פיצוץ בקרבת בתי מגורים העשויים לבנים. רמות ההדף/על-הלחץ סווגו מרמה של צורך בתיקונים קלים אשר מאפשרים מגורים במבנה ועד רמת נזק של הרס טוטאלי/צורך בהריסת המבנה.
מעטפת הרסס
במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת נבנו ערכים "מתוקנים" אשר לוקחים בחשבון גם את נושא מעטפת הרסס (של החימוש הפוגע) המפחיתה מעוצמת אנרגית ההדף לסביבת הפגיעה. כך למשל, באם נתייחס לכתבה בה הוצג כי משקל חומר הנפץ ברקטה שפגעה לפני מספר ימים ברמת-גן הנו כ-90 ק"ג, נגלה כי עבור משקל זה יהיו נזקים למבנים (קריטריון נזק D) בטווח של כמעט 60 מטר ממקום הפגיעה ברמת תיקונים קלים.
כמובן שרסיסים יכולים להגיע לטווחים ארוכים יותר ולכן המשמעות של שהייה במרחב המוגן היא קריטית אף מעבר לטווח זה. חיזוק לכך נמצא גם בטבלאות לנושא הרחקת אזרחים ממטענים ממולכדים. לדוגמא, מרחק פינוי מומלץ מפיצוץ של מטען במשקל 23 ק"ג (כדוגמת תיק מנהלים) עבור מבנים יהיה 46 מטר (בהנחה כי הינם עמידים בפני התמוטטות/נזק כבד). ואילו לשטח פתוח המרחק יהיה 564 מטר (כאשר המרחק בפועל נקבע על פי טווח ההעפה המרבי של שברי/נפילת זכוכיות או העפה של רסיסים). המרחק עצמו, כמובן, יכול לגדול גם על פי מאפייני הרסס של המטען.
מרכיב חשוב נוסף המשפיע על עוצמת הפגיעה הוא הכיוון בו מצויים החלונות ביחס לנקודת הפגיעה. מרחקי ההפרדה הידועים לנו למבנים מאוכלסים/מבנים פגיעים מבוססים על רמת הדף שהינה באוויר החופשי, כאשר יש לקחת בחשבון את העוצמה האפקטיבית של גל ההדף בעת פגיעה בחזית המבנה.
מחקרים אירופאיים שבוצעו לניתוח ממצאים פורנזיים בעת פיצוץ, למול מבנים, מראים בבירור כיצד כמות גבוהה יותר בקבוצת חלונות המצויה בחזית בנין מול גל ההדף מתנפצת מאשר כמות קטנה יותר של אותה קבוצת חלונות לו היתה בצדו של הבניין בניצב לגל ההדף. למעשה חזית הבניין "זוכה" לתוספת עומס רב יותר של לחץ ההדף המוחזר מקיר הבניין.
בהקשר זה של חזית מבנה וסיכוני רסס, די לבחון את הקריטריון האמריקאי אשר עודכן אשתקד והעוסק בדרישות תקן מינימליות למבנים לעמידות בפני פעולות טרור, לבניה חדשה וקיימת. קריטריון זה מפרט את התקנים ההנדסיים למיגון מבנים אשר שייכים למשרד ההגנה האמריקאי, כאשר בין שאר אסטרטגיות התכנון, נכללים מניעת התמוטטות המבנה, מזעור רסס משני מסוכן (חלקי מבנה ושברי זכוכיות), תכנון המבנה (כיווניות) וכמובן אפשרות למתן התראה בזמן לדיירי המבנה.
מרחקי הפרדה
בין שאר הדברים מפורטים בקריטריון זה, מרחקים מייצגים להפרדה למשקלים שונים של חומר נפץ מול סוגי מבנים שונים על פי רמת ההגנה הצפויה. באם נחזור לדוגמא של הרקטה בעלת ראש נפץ במשקל 90 ק"ג, נוכל לראות כי על מנת לקבל את רמת ההגנה הגבוהה ביותר נדרש מרחק הפרדה של לפחות 119 מטר לחלונות.
מרחק זה מותאם למרחק המינימלי הנדרש מחלונות קטנים על פי הוראות האו"ם (הוראות ה- IATG עליהן עומדת להתבסס מדיניות המשרד להגנת הסביבה) אשר עודכנו בחודש מרץ האחרון. בהוראות אלו מוגדרים מרחקים מינימליים למניעת ניפוץ חלונות מ-116 מטר לחלונות קטנים (0.55X0.55 מ"ר) ועד ל-421 מ' מטר בחלונות גדולים (1.25X1.55 מ"ר).
רוב הפגיעות שנראו בכתבות השונות הציגו כי במבני קרקע בעלי חלונות גדולים ובמבנים ישנים בעלי תריסי פלסטיק קיים פיזור רב של ניפוצי חלונות גם שאינם קרובים מאוד לנקודת הפגיעה. ההסתברות לניפוץ הזכוכית תלויה בגודל החלון והינה יחסית גם לרמת הפציעה. מעבר לכך ההסתברות לפגיעה באנשים המצויים במבנים החשופים לנקודת הפגיעה על פי קטגורית הנזק (כפי שהוצגו בטבלה) הוגדרה בשנות ה-90 במונחים של צירופים שונים של רמת הפגיעה (הרג, פציעות קשות ופציעות קלות).
למשל, בפגיעת הרקטה שהזכרנו, מבנים המצויים במרחק של 17 עד 29 מטר מנקודת הפגיעה (קריטריון נזק עבור מבנים הנדרשים בתיקונים ואינם ראויים למגורים - CB,CA ) הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות הנו כ-0.6% עד 13%. בעוד שלמבנים המצויים במרחק של 10 מטר ומטה (קריטריון נזק לבתים המיועדים להריסה עד הרס טוטאלי - A,B) הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות יהיה כ-38% עד 100% ברמות השונות.
פוטנציאל הסיכון
תורה זו, בת 80 שנה לערך, בנושא רמות הפגיעה בנפש והנזקים למבנים, הינה דינמית וממשיכה להתפתח. עם זאת יש לזכור כי נושא פגיעה בזמן לחימה אינו שונה מכל תרחיש שאינו רצוני של פיצוץ/אירוע נפיצים וכך יש להתייחס אליו.
אסיים באנקדוטה קטנה: אדוארד מורו, עיתונאי נערץ שהיה כתב ה-CBS אשר שידר מלונדון את מאורעות הבליץ ב-1940, היה מתחיל את שידוריו ב"זו לונדון" וחותם את השידור בכל פעם בביטוי "לילה טוב ובהצלחה". תושבי לונדון השתמשו בביטוי זה לסיום שיחותיהם כאשר לא היו בטוחים באם יראו אחד את חברו ביום שלמחרת.
ניתוח הסיכונים לקטגוריות הנזק חייב להיבחן מול המדריכים המתקדמים כיום על ידי אנשי המקצוע הן למבנים קיימים והן בתכנון לבניה עתידית. במדינה בה נושא אירועי הנפיצים אינו בבחינת נדיר, שומה על מקבלי ההחלטות לבחון ביתר שאת את פוטנציאל הסיכון מול האיומים המתקיימים בסביבת המבנים המאוכלסים, אם בשגרה ואם בלחימה, על מנת שלא נאמץ את אמרת הלונדוניים של אז.
מחבר המאמר הוא מנכ"ל המרכז הישראלי לבטיחות בנפיצים וראש ענף הבטיחות לנפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות בלשכת המהנדסים.
אריק גורן מסביר את השפעות ההרס של רקטה על אזורים בנויים בסביבה אורבנית. ״מבנים המצויים במרחק של 10 מטר ומטה, הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות יהיה כ-38% עד 100% ברמות השונות״
ירי הרקטות לעבר ישובים במדינת ישראל בימים האחרונים מותיר מראות קשים של בתי מגורים חרוכים ומרוסקים עקב פגיעות ישירות וכאלה שבסביבה הקרובה לנקודת הפגיעה. הממ"ד אינו מבטיח הגנה מלאה. לא רק מפני פגיעה ישירה, אלא גם כאשר רסיס חודר שלא על פי "המתוכנן" כפי שראינו בטרגדיה של עידו אביגל משדרות.
תוצרי הפגיעה של נפילת הרקטה המהווים איום וסיכון משמעותיים הינם ההדף והרסס. גל ההדף המהווה על-לחץ המתפשט בסביבת הפגיעה, והרסס אשר מורכב מרסיסים ראשוניים (חלקי ומעטפת הרקטה) ורסיסים משניים ו/או רגמות (חלקי מבנים, עצמים מועפים, שברי חלונות, משקופים וכדומה).
מתוך כך, בלימה מיטבית לא תמיד קיימת לאור הפגיעות הרבה הקיימת במבנים (בעיקר מיושנים) אשר מהווים למעשה לא אחת "תוספת" לסיכון הדומיננטי הקיים – רסס משני/רגמות לשוהים במבנים או למצויים בקרבתם.
כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה נבחנו תוצרי פגיעה בשטח בנוי בעת נפילות פצצות (כדוגמת התקפות הבליץ על לונדון). הממצאים הרבים שנאספו מזירות בעלות רמות נזקים שונות, סייעו לפיתוח "קטגוריות נזק" להמחשת פוטנציאל ורמת החומרה של השפעת פיצוץ בקרבת בתי מגורים העשויים לבנים. רמות ההדף/על-הלחץ סווגו מרמה של צורך בתיקונים קלים אשר מאפשרים מגורים במבנה ועד רמת נזק של הרס טוטאלי/צורך בהריסת המבנה.
מעטפת הרסס
במהלך שנות ה-90 של המאה הקודמת נבנו ערכים "מתוקנים" אשר לוקחים בחשבון גם את נושא מעטפת הרסס (של החימוש הפוגע) המפחיתה מעוצמת אנרגית ההדף לסביבת הפגיעה. כך למשל, באם נתייחס לכתבה בה הוצג כי משקל חומר הנפץ ברקטה שפגעה לפני מספר ימים ברמת-גן הנו כ-90 ק"ג, נגלה כי עבור משקל זה יהיו נזקים למבנים (קריטריון נזק D) בטווח של כמעט 60 מטר ממקום הפגיעה ברמת תיקונים קלים.
כמובן שרסיסים יכולים להגיע לטווחים ארוכים יותר ולכן המשמעות של שהייה במרחב המוגן היא קריטית אף מעבר לטווח זה. חיזוק לכך נמצא גם בטבלאות לנושא הרחקת אזרחים ממטענים ממולכדים. לדוגמא, מרחק פינוי מומלץ מפיצוץ של מטען במשקל 23 ק"ג (כדוגמת תיק מנהלים) עבור מבנים יהיה 46 מטר (בהנחה כי הינם עמידים בפני התמוטטות/נזק כבד). ואילו לשטח פתוח המרחק יהיה 564 מטר (כאשר המרחק בפועל נקבע על פי טווח ההעפה המרבי של שברי/נפילת זכוכיות או העפה של רסיסים). המרחק עצמו, כמובן, יכול לגדול גם על פי מאפייני הרסס של המטען.
מרכיב חשוב נוסף המשפיע על עוצמת הפגיעה הוא הכיוון בו מצויים החלונות ביחס לנקודת הפגיעה. מרחקי ההפרדה הידועים לנו למבנים מאוכלסים/מבנים פגיעים מבוססים על רמת הדף שהינה באוויר החופשי, כאשר יש לקחת בחשבון את העוצמה האפקטיבית של גל ההדף בעת פגיעה בחזית המבנה.
מחקרים אירופאיים שבוצעו לניתוח ממצאים פורנזיים בעת פיצוץ, למול מבנים, מראים בבירור כיצד כמות גבוהה יותר בקבוצת חלונות המצויה בחזית בנין מול גל ההדף מתנפצת מאשר כמות קטנה יותר של אותה קבוצת חלונות לו היתה בצדו של הבניין בניצב לגל ההדף. למעשה חזית הבניין "זוכה" לתוספת עומס רב יותר של לחץ ההדף המוחזר מקיר הבניין.
בהקשר זה של חזית מבנה וסיכוני רסס, די לבחון את הקריטריון האמריקאי אשר עודכן אשתקד והעוסק בדרישות תקן מינימליות למבנים לעמידות בפני פעולות טרור, לבניה חדשה וקיימת. קריטריון זה מפרט את התקנים ההנדסיים למיגון מבנים אשר שייכים למשרד ההגנה האמריקאי, כאשר בין שאר אסטרטגיות התכנון, נכללים מניעת התמוטטות המבנה, מזעור רסס משני מסוכן (חלקי מבנה ושברי זכוכיות), תכנון המבנה (כיווניות) וכמובן אפשרות למתן התראה בזמן לדיירי המבנה.
מרחקי הפרדה
בין שאר הדברים מפורטים בקריטריון זה, מרחקים מייצגים להפרדה למשקלים שונים של חומר נפץ מול סוגי מבנים שונים על פי רמת ההגנה הצפויה. באם נחזור לדוגמא של הרקטה בעלת ראש נפץ במשקל 90 ק"ג, נוכל לראות כי על מנת לקבל את רמת ההגנה הגבוהה ביותר נדרש מרחק הפרדה של לפחות 119 מטר לחלונות.
מרחק זה מותאם למרחק המינימלי הנדרש מחלונות קטנים על פי הוראות האו"ם (הוראות ה- IATG עליהן עומדת להתבסס מדיניות המשרד להגנת הסביבה) אשר עודכנו בחודש מרץ האחרון. בהוראות אלו מוגדרים מרחקים מינימליים למניעת ניפוץ חלונות מ-116 מטר לחלונות קטנים (0.55X0.55 מ"ר) ועד ל-421 מ' מטר בחלונות גדולים (1.25X1.55 מ"ר).
רוב הפגיעות שנראו בכתבות השונות הציגו כי במבני קרקע בעלי חלונות גדולים ובמבנים ישנים בעלי תריסי פלסטיק קיים פיזור רב של ניפוצי חלונות גם שאינם קרובים מאוד לנקודת הפגיעה. ההסתברות לניפוץ הזכוכית תלויה בגודל החלון והינה יחסית גם לרמת הפציעה. מעבר לכך ההסתברות לפגיעה באנשים המצויים במבנים החשופים לנקודת הפגיעה על פי קטגורית הנזק (כפי שהוצגו בטבלה) הוגדרה בשנות ה-90 במונחים של צירופים שונים של רמת הפגיעה (הרג, פציעות קשות ופציעות קלות).
למשל, בפגיעת הרקטה שהזכרנו, מבנים המצויים במרחק של 17 עד 29 מטר מנקודת הפגיעה (קריטריון נזק עבור מבנים הנדרשים בתיקונים ואינם ראויים למגורים - CB,CA ) הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות הנו כ-0.6% עד 13%. בעוד שלמבנים המצויים במרחק של 10 מטר ומטה (קריטריון נזק לבתים המיועדים להריסה עד הרס טוטאלי - A,B) הסיכון להרג/פציעות קשות/פציעות קלות יהיה כ-38% עד 100% ברמות השונות.
פוטנציאל הסיכון
תורה זו, בת 80 שנה לערך, בנושא רמות הפגיעה בנפש והנזקים למבנים, הינה דינמית וממשיכה להתפתח. עם זאת יש לזכור כי נושא פגיעה בזמן לחימה אינו שונה מכל תרחיש שאינו רצוני של פיצוץ/אירוע נפיצים וכך יש להתייחס אליו.
אסיים באנקדוטה קטנה: אדוארד מורו, עיתונאי נערץ שהיה כתב ה-CBS אשר שידר מלונדון את מאורעות הבליץ ב-1940, היה מתחיל את שידוריו ב"זו לונדון" וחותם את השידור בכל פעם בביטוי "לילה טוב ובהצלחה". תושבי לונדון השתמשו בביטוי זה לסיום שיחותיהם כאשר לא היו בטוחים באם יראו אחד את חברו ביום שלמחרת.
ניתוח הסיכונים לקטגוריות הנזק חייב להיבחן מול המדריכים המתקדמים כיום על ידי אנשי המקצוע הן למבנים קיימים והן בתכנון לבניה עתידית. במדינה בה נושא אירועי הנפיצים אינו בבחינת נדיר, שומה על מקבלי ההחלטות לבחון ביתר שאת את פוטנציאל הסיכון מול האיומים המתקיימים בסביבת המבנים המאוכלסים, אם בשגרה ואם בלחימה, על מנת שלא נאמץ את אמרת הלונדוניים של אז.
מחבר המאמר הוא מנכ"ל המרכז הישראלי לבטיחות בנפיצים וראש ענף הבטיחות לנפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות בלשכת המהנדסים.
