פרשנות | חמאס תכננה סבב ומצאה עצמה במבצע

הלחימה ממחישה כי חמאס נסוגה מההבנות עם ישראל. לאור זאת, על ישראל לבחון ביטול של ההבנות הקיימות או לכל הפחות לעצבן מחדש, תוך שילוב התניות ורכיבים שהוצאו מהן בעבר ובראשם נושא השבויים והנעדרים

צילום: דובר צה״ל 

אחד הלקחים הנוקבים שייסרו את בכירי חמאס בתחקורים שקיימה התנועה לאחר מבצע "צוק איתן" היה כי במערכה הבאה אסור לה להעניק שוב לישראל את היכולת להיות הגורם היוזם בעימות. מבצע "שומר החומות" ("חרב ירושלים" בלשון חמאס) גילם מימוש של הלקח אשר הופק ב-2014: התנועה הייתה זו שיזמה הפעם את המערכה והיא שקבעה את עיתויה.

המטרה: סבב בן מספר ימים

מדובר במהלך שנראה כי תוכנן זמן רב מראש בחמאס, דבר שגם העניק לתנועה יכולת להיערך בהתאם: מערכיה הצבאיים היו דרוכים וכשירותם המבצעית גבוהה, ובכירי חמאס ירדו למחתרת עוד לפני פרוץ הלחימה. ואולם ככל שמתארכת ומחריפה הלחימה מתחיל להתגלע פער בין ההערכה הראשונית של החמאס באשר למשך ולעוצמת העימות שתוכנן לבין האופן שבו הוא מתממש בפועל.

החמאס כך נראה תכננה מעין "סבב", כלומר מהלך צבאי דרמטי שנפתח בשיגורי הרקטות לעבר ירושלים במהלך "יום ירושלים". זאת תוך ביסוס מעמדה המנהיג במערכת הפלסטינית ותוך הצגת חתירתה לשנות את "כללי המשוואה" בינה לישראל. להערכתה המהלך היה אמור לפתוח סבב בן מספר ימים שיסב - לתנועה בפרט ולרצועת עזה בכלל - נזק "נסבל" יחסית וייחתם לפי הדגם של עימותי העבר בינה לישראל, כלומר בעקבות פעילות של מתווך חיצוני שישיב לכנו את השקט ברצועה. 

אפשר שהפעם ביטחונה העצמי של חמאס היה רב מדי והתאפיין בהערכת חסר לגבי המוכנות ויכולת התגובה של ישראל. ייתכן כי ברקע לכך ניצבה תחושה ולפיה המשבר הפוליטי העמוק במדינה יקשה עליה לנהל בעיתוי הנוכחי מערכה רבת עוצמה, קל וחומר ממושכת.

הפער הזה מעורר כך נראה מוטרדות שמשתקפת בהכרזות החמאס בימים האחרונים, בפרט הכרזותיה לגבי "סיום המערכה", והבלטתה את מה שהיא מתארת כסירוב ישראל להיענות למאמצי תיווך לסיום הלחימה. חיסול בכירי התנועה מחדד ומיטוט רבי הקומות ברצועה מחדדים עוד יותר את הפער בין תכנוניה הראשוניים למציאות המתהווה בפועל, ולא ברור האם התנועה לקחה בחשבון כי ייגבה ממנה מחיר כזה בעימות הנוכחי.

יכולות מרשימות של חמאס

במישור הצבאי נראה כי מאזנה הכולל של החמאס עד כה מעורב. מצד אחד היא הפגינה יכולות מרשימות בתחום האש הארטילרית, ובמוקדן שיגורי המטחים רחבי ההיקף של רקטות לטווח ארוך בבת אחת לעבר מרכז ישראל. הדבר מוצג ע"י התנועה כ"הישג היסטורי", בין היתר עקב התהודה לה זכו השיגורים האלה בציבור הישראלי והעובדה שהביאו לשיבוש זמני בפעילות נתב"ג. חמאס ולצידו הג'האד האסלאמי גם הפגינו, כמו בעבר, הצלחות בתחום הנ"ט במרחב הגבול ברצועת עזה.

מנגד נראה כי החמאס מתקשה לממש מהלכים במימדים אחרים שבאו לביטוי בולט ב"צוק איתן", ובראשם הקומנדו הימי, הכטב"מים ובמיוחד המנהור ההתקפי. הקושי הזה לא מאפשר לחמאס, לפחות עד כה, לממש את אחד היעדים האסטרטגיים המרכזיים שהיא מתכננת מזה שנים במסגרת מערכה רחבה נגד ישראל: החדרת כוחות לשטח המדינה ותקיפה או אף השתלטות על יישוב ו/או מתקן צבאי במרחב עוטף עזה, מהלך שצפוי להיות לשיטתה בעל הד תודעתי עז וממושך.

כשלון להצית את יו״ש

גם מחוץ לרצועת עזה נראה כי מאזנה של החמאס מורכב. מצד אחד היא ממשיכה לנחול כישלון - כמו בכל העשור האחרון - במאמציה להצית את איו"ש ולהפיכת האזור לזירת עימות נוספת שעימה ישראל תצטרך להתמודד, ולא מצליחה בגיוס הממשלים והקהלים בעולם הערבי לצורך הפיכתם למנוף לחץ משפיע על ישראל. מצד שני, החמאס מזהה במאבק הנוכחי "הזדמנות" חדשה בדמות הבעירה הרחבה והחריפה בחברה הערבית בישראל שאותה היא מנסה ללבות ומגדירה כחזית נוספת במערכה הכוללת.

שלושה ימים לאחר שפרצה, נראה כי מתחוור לחמאס שעוצמת המערכה ומישכה לא תואמים את הערכותיה הראשוניות. התנועה נקלעת בהדרגה למתח בין שאיפתה לשמר הישג תודעתי, למנוע עוד פגיעות בה ובמרחב האזרחי ברצועת עזה ולהגיב על מכות שהיא סופגת, לבין רצונה בעימות קצר יחסית והבנתה שהתארכותו תיתן אותותיה על אורך הנשימה של הציבור העזתי, ומכאן שגם על יציבות שלטונה ברצועת עזה (שיקול מרכזי שהביא אותה להסכים על סיום הלחימה ב"צוק איתן").

נסיגה מההבנות/ההסדרה שהתקיימו עד שחמאס החליטה להפר אותן באופן חד-צדדי ושלילת המחוות האזרחיות שקודמו מול הרצועה בשנים האחרונות, עשויות להתווסף למכות הקשות שסופגת רצועת עזה כבר עתה ובאמצעות כך לערער את יכולת התנועה להציג ״תודעת ניצחון״ עם תום הלחימה ולהשיב את כוח ההרתעה מולה. על ישראל אפוא לבחון ביטול של ההבנות הקיימות או לכל הפחות לעצבן מחדש, תוך שילוב התניות ורכיבים שהוצאו מהן בעבר, ובראשם נושא השבויים והנעדרים.

ד"ר מיכאל מילשטיין משמש חוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה וראש הפורום ללימודים פלסטינים במרכז משה דיין באוניברסיטת ת"א.