סכנת הפיצוץ שמתעלמים ממנה בנמל החדש במפרץ חיפה
תסקיר של חברת נמלי ישראל קובע כי מכולה המאחסנת גז דליק אינה מסוכנת עקב העדר מקורות הצתה במכולה. עם זאת, תקנות בינלאומיוות דורשות מרחק ביטחון של כ-2000 מטרים
דני קרוננברג
| 17/12/2020
bigstockphoto
היועצת הסביבתית אלה נווה הפנתה אלי שאלה מקצועית בנוגע לטענה של חברת נמלי ישראל, שבמכולות המכילות גזים מתלקחים אין מקור הצתה, ולכן החומר המתלקח שנמצא בתוכן (והמוגדר על ידי ועדות האו"ם כחומר מסוכן), הופך מעצמו, באורח פלא, לחומר בלתי מסוכן.
מעבר לכך, חברת נמלי ישראל טענה שבגלל שחומרים אלו אינם יוצרים סיכון, אין צורך אפילו לבדוק את מרחקי ההפרדה הנדרשים ממכולות אלו. טענה זו נראית תמוהה מאוד, אך להפתעתי בעמוד 197, ושוב בעמוד 203 בתסקיר השפעה על הסביבה לגבי נמל המפרץ, אכן מצאתי טענה זו, עם הסבר מלומד שנועד לתמוך בטענה זו.
גזים מתלקחים
וכך כתבו נציגי חברת נמלי ישראל בתסקיר: "גזים דליקים - ככלל, גז דליק המאוחסן במכולה ועקב אי המצאות מקורות הצתה במכולה, אינו מהווה מקור סיכון. לאור זאת, לא יבחנו מרחקי הפרדה מקבוצת חומרים זו.
"בהקשר זה יצוין שככלל, המשטחים במכולה הינם בגודל סטנדרטי ותואמים את אורך המכולה אולם בסוף יתכן וישנם כ- 20 ס"מ רווח. במקרה כזה (וכך נעשה גם בספנות העולמית) קיים תהליך של "לאשינג". תהליך זה מחייב הכנסת טריז (קורות עץ) במרווח שנוצר וזאת כדי לעגן את המטענים ולמנוע את תזוזתם. התהליך הינו כלל עולמי ומבוצע בכל מכולה ביבוא\יצוא. לסיכום, המטענים אינם זזים ימינה\שמאלה ועל כן, אין היתכנות להיווצרות מקורות חיכוך והצתה בתוך המכולה".
אני מניח שמהנדסי חברת נמלי ישראל יופתעו כאשר מישהו יגלה להם שעלולה להתרחש דליפה מהמכולות, או שהמכולות עלולות להיפגע כתוצאה מאירוע חיצוני (לדוגמה: המכולות עלולות להיות אפופות בלהבות כתוצאה מדליקה שתשתולל מחוץ למכולות) ובעקבות כך לגרום התפוצצויות מסוכנות מאוד. מקרים כאלו התרחשו בעבר וקיימת ודאות שיתרחשו גם בעתיד.
בין הגזים המתלקחים שאליהם התייחס התסקיר, באופן מפורש, מצאתי פְּרוֹפָּאן ופְּרוֹפִּילֵן. מדובר בגזים שמסווגים כגפ"מ (גז פחמימני מעובה) שהתייחסתי אליהם לאחרונה במאמר "סכנת פיצוץ במאגרי גז בישול ובחוות מכלי דלק" כי הם גורמים סיכון של פאמנ"ר - פיצוץ אד מתפשט של נוזל רותח. חומרים אלו לרוב מאוחסנים תחת לחץ מתון (ואז מצב הצבירה שלהם משתנה לנוזל), אך כאשר הם משתחררים לסביבה בתנאים רגילים, הם חוזרים למצב צבירה גזי.
התסקיר האמור מתייחס למכולות מטען כללי ולמכולות מכל ("איזוטנק") ובנספחי התסקיר הובהר כי לחברת נמלי ישראל אין מידע לגבי גודל המארזים שבהם משונעים החומרים המסוכנים. מחישוב של טבלאות הנתונים בנספחי התסקיר, המשקל הממוצע של תכולת פְּרוֹפָּאן במכולה הוא מעל 9 טונות (והנתונים בטבלאות הנתונים גם לגבי פְּרוֹפִּילֵן וגפ"ם הינם דומים). על פי נתונים ממקור אחר, נפח מקובל לאיחסון 9 טונות פְּרוֹפָּאן הוא כ- 22 מטר מעוקב.
במתח"ב-חומ"ס (מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים) יש טבלה מפורטת לגבי סיכוני פאמנ"ר של פְּרוֹפָּאן (המתאימה לתרחיש של איזוטנק). על פי טבלה זו, מכל המכיל 8.8 טונות של פְּרוֹפָּאן, כאשר הוא מעורב בדליקה מחייב מרחק פינוי מזערי במרחק של 926 מטר, ומרחק הפינוי המומלץ הוא 1,852 מטר.
על פי כרטיס ההדרכה המתאים במתח"ב-חומ"ס, אם יש דליפה ממכל יביל (כגון מכולה) המכיל חומרים מסוג זה יש לשקול פינוי ראשוני של האזור בטווח של 800 מטר. כאשר מכל יביל המכיל חומרים מקבוצה זו מעורב בדליקה, יש לבודד את האזור בטווח של 1,600 מטר עד לביצוע הערכת סיכונים פרטנית.
טעויות בתסקיר בנוגע לחומרים מסוכנים
ברור שהטענה של חברת נמלי ישראל שהטענה שמכולה שיש בה 9 טונות פְּרוֹפָּאן (או גפ"ם) אינה מסוכנת כי אין בתוכה מקורות הצתה (ולכן אין צורך לחשב עבורה מרחקי הפרדה) הינה טענה מופרכת, תלושה מהמציאות ומנוגדת להנחיות ועדת האו"ם לחומרים מסוכנים.
בפרק 4ג' (ניתוח תרחישים) ב"מדריך לניהול סיכונים לנמלים בהיבט של תקריות חומרים מסוכנים" שהכין המשרד להגנת הסביבה, נדרש, לגבי תרחיש בעל השפעה בקנה מידה קטן: "הנמל ינתח תרחיש סביר אחד עבור כל חומר מסוכן שייבחר לפי ההגדרות בסעיף ב' לעיל ויוכיח כי ניתן להכיל את השפעותיו בתוך גבולות הנמל. כגון: תרחיש דליפה קטנה, שפך קטן, שריפה וכד'; או תרחיש כשל של אמצעי בטיחות בודד".
תרחיש בעל השפעה בקנה מידה גדול: "הנמל ינתח תרחיש שלא ניתן להכיל את השפעותיו בתוך גבולות הנמל, כגון: תרחיש דליפה גדולה, שפך גדול, פיצוץ, שריפה גדולה וכד'; או תרחיש כשל של מספר אמצעי בטיחות. לכל הפחות ינותח תרחיש מחמיר שבו מתקבלים טווחי הסיכון הגדולים ביותר עבור כל חומר מייצג שייבחר".
לאור זאת, עולה חשש כי חברת נמלי ישראל הצליחה לאשר את התוכנית על סמך פרשנות מטעה. אין זה סוד שהגורמים המכינים והמגישים תסקיר הגנה על הסביבה, יוצאים מתוך נקודת הנחה שוועדות התכנון מאוישות על ידי הדיוטות בתחום החומרים המסוכנים, שלא יוכלו להבין טענות בנושא חומרים מסוכנים, מופרכות ככל שיהיו.
יש החושבים כי באמצעות שימוש בהצהרות פסקניות חסרות כל ביסוס, ובאמצעות שימוש במונחים מקצועיים שחברי וועדות התכנון אינם מבינים, ניתן להטעות את חברי ועדות התכנון. למרבה הצער, פעמים רבות הם מצליחים בכך. יש לציין כי בתסקיר האמור מצאתי טעויות נוספות בנוגע לחומרים מסוכנים, ונושאים אחרים המעלים סימני שאלה והמצריכים בדיקה מעמיקה.
טוב יעשו עובדי העיריות והרשויות בקרבת נמל חיפה ונמל אשדוד, אם להבא יבדקו בשבע עיניים את תסקירי ההשפעה על הסביבה שחברת נמלי ישראל (וחברות אחרות) מגישות לוועדות התכנון. גם לאחר סיום בניית נמל המפרץ חשוב לבדוק את המצב בפועל בשטח על מנת לאתר נקודות תורפה בטיחותיות המצריכות טיפול, ולבדוק את תכניות הבטיחות ונהלי החירום.
בניגוד למפעלים מסוכנים, שבאופן תאורטי ניתן להעתיק למקומות מרוחקים מאוכלוסייה (לדוגמה לאזור הנגב), ברור שאי אפשר להעתיק את נמלי הים לנגב, ויש לפתור את הקונפליקטים בינם לבין שכניהם. זאת, באמצעות חשיבה יצירתית והשקעת המשאבים הנדרשים ניתן לעשות זאת. בנמלים עוברות כמויות עתק של מטענים, ובכלל כך גם חומרים מסוכנים. לא ניתן להפסיק את הייבוא והייצוא של חומרים מסוכנים כי הם חיוניים, אך יש לפעול על מנת לבצע זאת באופן בטיחותי.
החשש: פיצוץ כמו בנמל לבנון
התעלמות מהבעיות הכרוכות בייבוא וייצוא של חומרים מסוכנים (כפי שעשו מנהלי חברת נמלי ישראל במקרה זה) אינה הפתרון המתאים. לגבי חומרים מסוכנים חובה להיות מודעים לגורמי הסיכון, לפעול על מנת להקטין את רמת הסיכון לרמה קבילה, ולהיערך באופן ראוי למצבי חירום.
מנהלי חברת נמלי ישראל צריכים ללמוד את הלקחים של הפיצוץ האדיר שהתרחש בנמל ביירות, רק לפני חודשים ספורים ורק כ- 140 קילומטרים מצפון לנמלי חיפה, על מנת להבין שהתעלמות מהסכנות הכרוכות בחומרים מסוכנים אינה קבילה. רק בשבוע שעבר פורסם כי הוחלט להעמיד לדין פלילי את ראש ממשלת לבנון ושלושה שרי ממשלה, בגלל הרשלנות שגרמה לפיצוץ בנמל ביירות.
אני סבור כי אם, חלילה, תתרחש תקרית חומרים מסוכנים חמורה בנמלי חיפה, אשדוד או אילת, בגלל גזים מתלקחים המאוחסנים במכולות (ושחברת נמלי ישראל הצהירה שאינם גורמים סיכון ולכן אין צורך לחשב מרחקי הפרדה עבורם), לא מן הנמנע שחברת נמלי ישראל, מנהלי החברה, חברי מועצת המנהלים של החברה ועובדי החברה האחראים למחדל, ייתכן ויעמדו, באופן אישי, למשפט פלילי לגבי התרשלות, וכן יעמדו בפני תביעות בדין אזרחי לגבי נזיקין.
כעת, כאשר הם מודעים למצב, אני סבור כי הם אינם יכולים "לעצום את עיניהם" לנוכח הסכנה, וטוב תעשה חברת נמלי ישראל אם היא תודיע לוועדות התכנון כי נפלה שגגה בתסקיר שהיא הגישה, תגיש תסקיר מתוקן שיכלול את כל החישובים הנדרשים, ותבקש מוועדות התכנון לדון מחדש בתסקיר המתוקן.
תגובת המשרד להגנת הסביבה
למשרד להגנת הסביבה הועברה השאלה הממוקדת והקצרה הבאה: חברת נמלי ישראל הגישה תסקיר השפעה על הסביבה לגבי נמל המפרץ (תכנית304-0277111) ובו נכתב: "גזים דליקים - ככלל, גז דליק המאוחסן במכולה ועקב אי המצאות מקורות הצתה במכולה, אינו מהווה מקור סיכון. לאור זאת, לא יבחנו מרחקי הפרדה מקבוצת חומרים זו". הדבר נכתב גם בעמוד 197 וגם בעמוד 203 בתסקיר. נבקש התייחסות רשמית של המשרד להגנת הסביבה, האם זו גם המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, או שהדבר מנוגד למדיניות של המשרד להגנת הסביבה.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:
"המדיניות הכללית למרחקי הפרדה ממקורות סיכון נייחים של המשרד להגנת הסביבה קובעת, כי על המפעל שבו נעשה שימוש בחומרים מסוכנים מעל לכמויות המפורטות בנספח ב' של המדיניות, לבצע סקר מרחקי הפרדה ולבחון מספר תרחישים לרבות תרחיש לגזים דליקים. פעילות נמלית מטבעה כוללת עיסוק נרחב בחומרים מסוכנים מגוונים, לרבות פריקה וטעינה, שינוע פנימי ואחסון.
"חלק נרחב מפעולות אלה אינן נחשבות לעיסוק נייח בחומרים מסוכנים, ומכאן שמדיניות מרחקי ההפרדה הכללית לא נמצאה מספקת עבור נמל. לכן הוציא המשרד בספטמבר 2016 מדריך עבור מוקדי סיכון המאופיינים בפעילות זו - "מדריך לניהול סיכונים ממחסני חומרים מסוכנים בהיבט של תקריות חומרים מסוכנים".
המדיניות עבור הנמלים קובעת, כי יש לבצע סקר סיכונים המורכב מבחינת מרחקי ההפרדה ממקורות נייחים - אחסון חומרים בשיטה דטרמיניסטית ועבור פעילות תפעולית כגון שינוע פנימי, פריקה וטעינה בשיטה ההסתברותית. המדיניות קובעת, כי הנמל יבצע בחינת סיכונים עבור קבוצות סיכון שונות (נוזלים וגזים רעילים, נוזלים וגזים דליקים). עבור כל קבוצה, הנמל יבצע הערכת סיכונים עבור שלושה חומרים מייצגים, בעלי הסיכון הגבוה ביותר בשל תכונות החומר או אריזתו.
התייחסות פרטנית לעניין בחינת סיכוני חומרים מסוכנים בנמל המפרץ (תכנית 304-0277111): יזם התוכנית נדרש לבצע סקר סיכונים בהתאם למדיניות, במסגרתו נבחנו מספר תרחישים לרבות תרחיש עבור גזים דליקים בהם נעשה שימוש בנמל. במסגרת הבחינה נבחנו שלושה חומרים מייצגים, בעלי הסיכון הגבוה ביותר – פרופאן, פרופילן ואירוסולים המיכלים בוטאן. חומרים אלו מיובאים ומיוצאים במכלים המאוחסנים בתוך מכולה. כמות הגזים במכלים היא קטנה וטווח הסיכון הוא מצומצם.
לפרטים על המדיניות הכללית: https://tinyurl.com/ybczfd7c
תגובת חברת נמלי ישראל
"התייחסותך הינה לתוכנית מס' 304-0277111 - "נמל המפרץ – מבנים ושימושים" שפורסמה לתוקף ביום 19.12.19. התוכנית קובעת בסעיף 6.5. א (3) ש: "סוגי החומרים המסוכנים המותרים לאחסון בנמל המפרץ יקבעו בהיתר הרעלים המתחדש מעת לעת".
"כלומר – התוכנית אינה קובעת אילו סוגי חומ"ס ניתן בפועל לאחסן ובאילו כמויות. הרגולציה העוסקת בכך היא היתר הרעלים הניתן ע"י המשרד להגנת הסביבה למפעיל הנמל ומתחדש מעת לעת. תסקיר ההשפעה על הסביבה נערך על פי הנחיות להכנתו שנכתבו ע"י המשרד להגנת הסביבה ואושרו ע"י מליאת הועדה המחוזית. סקר הסיכונים שבתסקיר, הוכן ועל פי המתודולוגיה ומדיניות המשרד להג"ס שהיתה מקובלת בעת הכנתו. התסקיר הוא כלי לקבלת החלטות של הועדה המחוזית בנוגע להוראות התוכנית שהן בסופו של דבר הדין הקובע."
הפניתי שאלה גם לעיריית חיפה בנושא. אם תתקבל תגובה, תפורסם כאן.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
תסקיר של חברת נמלי ישראל קובע כי מכולה המאחסנת גז דליק אינה מסוכנת עקב העדר מקורות הצתה במכולה. עם זאת, תקנות בינלאומיוות דורשות מרחק ביטחון של כ-2000 מטרים
bigstockphoto
היועצת הסביבתית אלה נווה הפנתה אלי שאלה מקצועית בנוגע לטענה של חברת נמלי ישראל, שבמכולות המכילות גזים מתלקחים אין מקור הצתה, ולכן החומר המתלקח שנמצא בתוכן (והמוגדר על ידי ועדות האו"ם כחומר מסוכן), הופך מעצמו, באורח פלא, לחומר בלתי מסוכן.
מעבר לכך, חברת נמלי ישראל טענה שבגלל שחומרים אלו אינם יוצרים סיכון, אין צורך אפילו לבדוק את מרחקי ההפרדה הנדרשים ממכולות אלו. טענה זו נראית תמוהה מאוד, אך להפתעתי בעמוד 197, ושוב בעמוד 203 בתסקיר השפעה על הסביבה לגבי נמל המפרץ, אכן מצאתי טענה זו, עם הסבר מלומד שנועד לתמוך בטענה זו.
גזים מתלקחים
וכך כתבו נציגי חברת נמלי ישראל בתסקיר: "גזים דליקים - ככלל, גז דליק המאוחסן במכולה ועקב אי המצאות מקורות הצתה במכולה, אינו מהווה מקור סיכון. לאור זאת, לא יבחנו מרחקי הפרדה מקבוצת חומרים זו.
"בהקשר זה יצוין שככלל, המשטחים במכולה הינם בגודל סטנדרטי ותואמים את אורך המכולה אולם בסוף יתכן וישנם כ- 20 ס"מ רווח. במקרה כזה (וכך נעשה גם בספנות העולמית) קיים תהליך של "לאשינג". תהליך זה מחייב הכנסת טריז (קורות עץ) במרווח שנוצר וזאת כדי לעגן את המטענים ולמנוע את תזוזתם. התהליך הינו כלל עולמי ומבוצע בכל מכולה ביבוא\יצוא. לסיכום, המטענים אינם זזים ימינה\שמאלה ועל כן, אין היתכנות להיווצרות מקורות חיכוך והצתה בתוך המכולה".
אני מניח שמהנדסי חברת נמלי ישראל יופתעו כאשר מישהו יגלה להם שעלולה להתרחש דליפה מהמכולות, או שהמכולות עלולות להיפגע כתוצאה מאירוע חיצוני (לדוגמה: המכולות עלולות להיות אפופות בלהבות כתוצאה מדליקה שתשתולל מחוץ למכולות) ובעקבות כך לגרום התפוצצויות מסוכנות מאוד. מקרים כאלו התרחשו בעבר וקיימת ודאות שיתרחשו גם בעתיד.
בין הגזים המתלקחים שאליהם התייחס התסקיר, באופן מפורש, מצאתי פְּרוֹפָּאן ופְּרוֹפִּילֵן. מדובר בגזים שמסווגים כגפ"מ (גז פחמימני מעובה) שהתייחסתי אליהם לאחרונה במאמר "סכנת פיצוץ במאגרי גז בישול ובחוות מכלי דלק" כי הם גורמים סיכון של פאמנ"ר - פיצוץ אד מתפשט של נוזל רותח. חומרים אלו לרוב מאוחסנים תחת לחץ מתון (ואז מצב הצבירה שלהם משתנה לנוזל), אך כאשר הם משתחררים לסביבה בתנאים רגילים, הם חוזרים למצב צבירה גזי.
התסקיר האמור מתייחס למכולות מטען כללי ולמכולות מכל ("איזוטנק") ובנספחי התסקיר הובהר כי לחברת נמלי ישראל אין מידע לגבי גודל המארזים שבהם משונעים החומרים המסוכנים. מחישוב של טבלאות הנתונים בנספחי התסקיר, המשקל הממוצע של תכולת פְּרוֹפָּאן במכולה הוא מעל 9 טונות (והנתונים בטבלאות הנתונים גם לגבי פְּרוֹפִּילֵן וגפ"ם הינם דומים). על פי נתונים ממקור אחר, נפח מקובל לאיחסון 9 טונות פְּרוֹפָּאן הוא כ- 22 מטר מעוקב.
במתח"ב-חומ"ס (מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים) יש טבלה מפורטת לגבי סיכוני פאמנ"ר של פְּרוֹפָּאן (המתאימה לתרחיש של איזוטנק). על פי טבלה זו, מכל המכיל 8.8 טונות של פְּרוֹפָּאן, כאשר הוא מעורב בדליקה מחייב מרחק פינוי מזערי במרחק של 926 מטר, ומרחק הפינוי המומלץ הוא 1,852 מטר.
על פי כרטיס ההדרכה המתאים במתח"ב-חומ"ס, אם יש דליפה ממכל יביל (כגון מכולה) המכיל חומרים מסוג זה יש לשקול פינוי ראשוני של האזור בטווח של 800 מטר. כאשר מכל יביל המכיל חומרים מקבוצה זו מעורב בדליקה, יש לבודד את האזור בטווח של 1,600 מטר עד לביצוע הערכת סיכונים פרטנית.
טעויות בתסקיר בנוגע לחומרים מסוכנים
ברור שהטענה של חברת נמלי ישראל שהטענה שמכולה שיש בה 9 טונות פְּרוֹפָּאן (או גפ"ם) אינה מסוכנת כי אין בתוכה מקורות הצתה (ולכן אין צורך לחשב עבורה מרחקי הפרדה) הינה טענה מופרכת, תלושה מהמציאות ומנוגדת להנחיות ועדת האו"ם לחומרים מסוכנים.
בפרק 4ג' (ניתוח תרחישים) ב"מדריך לניהול סיכונים לנמלים בהיבט של תקריות חומרים מסוכנים" שהכין המשרד להגנת הסביבה, נדרש, לגבי תרחיש בעל השפעה בקנה מידה קטן: "הנמל ינתח תרחיש סביר אחד עבור כל חומר מסוכן שייבחר לפי ההגדרות בסעיף ב' לעיל ויוכיח כי ניתן להכיל את השפעותיו בתוך גבולות הנמל. כגון: תרחיש דליפה קטנה, שפך קטן, שריפה וכד'; או תרחיש כשל של אמצעי בטיחות בודד".
תרחיש בעל השפעה בקנה מידה גדול: "הנמל ינתח תרחיש שלא ניתן להכיל את השפעותיו בתוך גבולות הנמל, כגון: תרחיש דליפה גדולה, שפך גדול, פיצוץ, שריפה גדולה וכד'; או תרחיש כשל של מספר אמצעי בטיחות. לכל הפחות ינותח תרחיש מחמיר שבו מתקבלים טווחי הסיכון הגדולים ביותר עבור כל חומר מייצג שייבחר".
לאור זאת, עולה חשש כי חברת נמלי ישראל הצליחה לאשר את התוכנית על סמך פרשנות מטעה. אין זה סוד שהגורמים המכינים והמגישים תסקיר הגנה על הסביבה, יוצאים מתוך נקודת הנחה שוועדות התכנון מאוישות על ידי הדיוטות בתחום החומרים המסוכנים, שלא יוכלו להבין טענות בנושא חומרים מסוכנים, מופרכות ככל שיהיו.
יש החושבים כי באמצעות שימוש בהצהרות פסקניות חסרות כל ביסוס, ובאמצעות שימוש במונחים מקצועיים שחברי וועדות התכנון אינם מבינים, ניתן להטעות את חברי ועדות התכנון. למרבה הצער, פעמים רבות הם מצליחים בכך. יש לציין כי בתסקיר האמור מצאתי טעויות נוספות בנוגע לחומרים מסוכנים, ונושאים אחרים המעלים סימני שאלה והמצריכים בדיקה מעמיקה.
טוב יעשו עובדי העיריות והרשויות בקרבת נמל חיפה ונמל אשדוד, אם להבא יבדקו בשבע עיניים את תסקירי ההשפעה על הסביבה שחברת נמלי ישראל (וחברות אחרות) מגישות לוועדות התכנון. גם לאחר סיום בניית נמל המפרץ חשוב לבדוק את המצב בפועל בשטח על מנת לאתר נקודות תורפה בטיחותיות המצריכות טיפול, ולבדוק את תכניות הבטיחות ונהלי החירום.
בניגוד למפעלים מסוכנים, שבאופן תאורטי ניתן להעתיק למקומות מרוחקים מאוכלוסייה (לדוגמה לאזור הנגב), ברור שאי אפשר להעתיק את נמלי הים לנגב, ויש לפתור את הקונפליקטים בינם לבין שכניהם. זאת, באמצעות חשיבה יצירתית והשקעת המשאבים הנדרשים ניתן לעשות זאת. בנמלים עוברות כמויות עתק של מטענים, ובכלל כך גם חומרים מסוכנים. לא ניתן להפסיק את הייבוא והייצוא של חומרים מסוכנים כי הם חיוניים, אך יש לפעול על מנת לבצע זאת באופן בטיחותי.
החשש: פיצוץ כמו בנמל לבנון
התעלמות מהבעיות הכרוכות בייבוא וייצוא של חומרים מסוכנים (כפי שעשו מנהלי חברת נמלי ישראל במקרה זה) אינה הפתרון המתאים. לגבי חומרים מסוכנים חובה להיות מודעים לגורמי הסיכון, לפעול על מנת להקטין את רמת הסיכון לרמה קבילה, ולהיערך באופן ראוי למצבי חירום.
מנהלי חברת נמלי ישראל צריכים ללמוד את הלקחים של הפיצוץ האדיר שהתרחש בנמל ביירות, רק לפני חודשים ספורים ורק כ- 140 קילומטרים מצפון לנמלי חיפה, על מנת להבין שהתעלמות מהסכנות הכרוכות בחומרים מסוכנים אינה קבילה. רק בשבוע שעבר פורסם כי הוחלט להעמיד לדין פלילי את ראש ממשלת לבנון ושלושה שרי ממשלה, בגלל הרשלנות שגרמה לפיצוץ בנמל ביירות.
אני סבור כי אם, חלילה, תתרחש תקרית חומרים מסוכנים חמורה בנמלי חיפה, אשדוד או אילת, בגלל גזים מתלקחים המאוחסנים במכולות (ושחברת נמלי ישראל הצהירה שאינם גורמים סיכון ולכן אין צורך לחשב מרחקי הפרדה עבורם), לא מן הנמנע שחברת נמלי ישראל, מנהלי החברה, חברי מועצת המנהלים של החברה ועובדי החברה האחראים למחדל, ייתכן ויעמדו, באופן אישי, למשפט פלילי לגבי התרשלות, וכן יעמדו בפני תביעות בדין אזרחי לגבי נזיקין.
כעת, כאשר הם מודעים למצב, אני סבור כי הם אינם יכולים "לעצום את עיניהם" לנוכח הסכנה, וטוב תעשה חברת נמלי ישראל אם היא תודיע לוועדות התכנון כי נפלה שגגה בתסקיר שהיא הגישה, תגיש תסקיר מתוקן שיכלול את כל החישובים הנדרשים, ותבקש מוועדות התכנון לדון מחדש בתסקיר המתוקן.
תגובת המשרד להגנת הסביבה
למשרד להגנת הסביבה הועברה השאלה הממוקדת והקצרה הבאה: חברת נמלי ישראל הגישה תסקיר השפעה על הסביבה לגבי נמל המפרץ (תכנית304-0277111) ובו נכתב: "גזים דליקים - ככלל, גז דליק המאוחסן במכולה ועקב אי המצאות מקורות הצתה במכולה, אינו מהווה מקור סיכון. לאור זאת, לא יבחנו מרחקי הפרדה מקבוצת חומרים זו". הדבר נכתב גם בעמוד 197 וגם בעמוד 203 בתסקיר. נבקש התייחסות רשמית של המשרד להגנת הסביבה, האם זו גם המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, או שהדבר מנוגד למדיניות של המשרד להגנת הסביבה.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:
"המדיניות הכללית למרחקי הפרדה ממקורות סיכון נייחים של המשרד להגנת הסביבה קובעת, כי על המפעל שבו נעשה שימוש בחומרים מסוכנים מעל לכמויות המפורטות בנספח ב' של המדיניות, לבצע סקר מרחקי הפרדה ולבחון מספר תרחישים לרבות תרחיש לגזים דליקים. פעילות נמלית מטבעה כוללת עיסוק נרחב בחומרים מסוכנים מגוונים, לרבות פריקה וטעינה, שינוע פנימי ואחסון.
"חלק נרחב מפעולות אלה אינן נחשבות לעיסוק נייח בחומרים מסוכנים, ומכאן שמדיניות מרחקי ההפרדה הכללית לא נמצאה מספקת עבור נמל. לכן הוציא המשרד בספטמבר 2016 מדריך עבור מוקדי סיכון המאופיינים בפעילות זו - "מדריך לניהול סיכונים ממחסני חומרים מסוכנים בהיבט של תקריות חומרים מסוכנים".
המדיניות עבור הנמלים קובעת, כי יש לבצע סקר סיכונים המורכב מבחינת מרחקי ההפרדה ממקורות נייחים - אחסון חומרים בשיטה דטרמיניסטית ועבור פעילות תפעולית כגון שינוע פנימי, פריקה וטעינה בשיטה ההסתברותית. המדיניות קובעת, כי הנמל יבצע בחינת סיכונים עבור קבוצות סיכון שונות (נוזלים וגזים רעילים, נוזלים וגזים דליקים). עבור כל קבוצה, הנמל יבצע הערכת סיכונים עבור שלושה חומרים מייצגים, בעלי הסיכון הגבוה ביותר בשל תכונות החומר או אריזתו.
התייחסות פרטנית לעניין בחינת סיכוני חומרים מסוכנים בנמל המפרץ (תכנית 304-0277111): יזם התוכנית נדרש לבצע סקר סיכונים בהתאם למדיניות, במסגרתו נבחנו מספר תרחישים לרבות תרחיש עבור גזים דליקים בהם נעשה שימוש בנמל. במסגרת הבחינה נבחנו שלושה חומרים מייצגים, בעלי הסיכון הגבוה ביותר – פרופאן, פרופילן ואירוסולים המיכלים בוטאן. חומרים אלו מיובאים ומיוצאים במכלים המאוחסנים בתוך מכולה. כמות הגזים במכלים היא קטנה וטווח הסיכון הוא מצומצם.
לפרטים על המדיניות הכללית: https://tinyurl.com/ybczfd7c
תגובת חברת נמלי ישראל
"התייחסותך הינה לתוכנית מס' 304-0277111 - "נמל המפרץ – מבנים ושימושים" שפורסמה לתוקף ביום 19.12.19. התוכנית קובעת בסעיף 6.5. א (3) ש: "סוגי החומרים המסוכנים המותרים לאחסון בנמל המפרץ יקבעו בהיתר הרעלים המתחדש מעת לעת".
"כלומר – התוכנית אינה קובעת אילו סוגי חומ"ס ניתן בפועל לאחסן ובאילו כמויות. הרגולציה העוסקת בכך היא היתר הרעלים הניתן ע"י המשרד להגנת הסביבה למפעיל הנמל ומתחדש מעת לעת. תסקיר ההשפעה על הסביבה נערך על פי הנחיות להכנתו שנכתבו ע"י המשרד להגנת הסביבה ואושרו ע"י מליאת הועדה המחוזית. סקר הסיכונים שבתסקיר, הוכן ועל פי המתודולוגיה ומדיניות המשרד להג"ס שהיתה מקובלת בעת הכנתו. התסקיר הוא כלי לקבלת החלטות של הועדה המחוזית בנוגע להוראות התוכנית שהן בסופו של דבר הדין הקובע."
הפניתי שאלה גם לעיריית חיפה בנושא. אם תתקבל תגובה, תפורסם כאן.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".
