דעה: עלויות אפשריות לחיסול מוחסן פח'ריזאדה
האצת פרויקט הגרעין וקבלת איראן כמדינה גרעינית יכולות להיות חלק מהתשלום על חיסול מנהל פרויקט הגרעין האירני. אל"מ (מיל') פסח מלובני בניתוח מרתק
פסח מלובני
| 03/12/2020
en.irna.ir
חיסולו של מוחסן פח'ריזאדה באיראן, האיש שנחשב לאבי מיזם הפצצה הגרעינית האיראנית, על ידי גורמים בלתי מזוהים יוצר מאז הדים ותגובות בעולם ובאזור. הארוע העמיד דילמה קשה בפני ההנהגה האיראנית, המצביעה על ישראל, כמי שעומדת מאחורי המעשה, בסיוע ותמיכה אמריקאית של ממשל טראמפ, כמעין מהלך אחרון שלו לפגוע בתכנית הגרעין שלהם לפני חילופי הנשיאים בבית הלבן.
האיראנים, כמנהגם, מבטיחים לעמם ולעולם כולו כי יבואו חשבון עם מי שאחראי לו, לפחות במילים אם לא במעשים, ועומדים בפני הדילמה האם אין כאן מלכודת שנועדה להפילם בפח. תגובה שלהם, כזו או אחרת, נגד ישראל, או נגד אינטרסים אמריקאים באזור, נועדה כדי להביא עליהם תגובה קשה ביותר, כמו הפצצת מתקניהם הגרעיניים בנתנז, פורדו, אראק ובמקומות נוספים. בכך עשוי מיזם זה להפגע לשנים רבות, וכל המאמץ שהשקיעו בו עד כה, ירד לטמיון.
מאידך, הפגיעה בגאווה הלאומית שלהם, מרכיב חשוב מאוד באזור ובמשחק בו הם משתתפים, יכולה לדחוף אותם לתגובה הפוכה מזו שאולי רצו להשיג אלה שעומדים מאחורי חיסול זה. בדומה לחיסולים קודמים של מדענים איראנים בעשור השנים האחרון, המטרה היא שיבוש ופגיעה במיזם הגרעין האיראני, ובהתקדמותו.
פח'ריזאדה היה אמנם דמות מרכזית וחשובה במיזם, אך על פי הערכות שונות, המיזם יכול להמשיך ולהתקדם גם בלעדיו. הוא לא היה גורם קריטי שהעלמותו תביא לקריסת המיזם ולהפסקת הפעילות בו. לאיראנים יש מספיק כוח אדם מיומן וידע, כדי להמשיך לקדם את המיזם גם לאחר ארוע זה.
גם אם האיראנים יגיבו בפעולה נגדית לחיסול זה, כנקמה, במקום ובתזמון כלשהם שיבחרו, הרי שהסכנה המשמעותית יותר העשויה לנבוע מחיסול הבכיר האיראני, היא, שהם יחליטו על הגברת המאמץ לקידום המיזם. זאת, כדי להוכיח קבל עם ועדה, כי המעשה שנעשה לא יעצור אותם, ולא ימנע מהם להגיע ליעד, אותו השאיר להם ח'ומיני כמורשת.
בהקשר הזה יש להם דוגמא משכנתם עיראק, אשר הנהגתה בראשות צדאם חוסיין, החליטה לא לוותר על החזון הגרעיני לאחר השמדת הכור הגרעיני מדרום לבגדאד על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי ביוני 1981, ופתחה במיזם חדש, חשאי ביותר, ובשיטות שונות, כדי להגיע ליעד נכסף זה.
אלא שבמקרה העיראקי, צדאם עשה את טעות חייו בכך שפלש לכווית והשתלט עליה, עוד לפני שהיה בידו לפחות מיתקן גרעיני שיוכל לפוצצו במדבר העיראקי כדי להרתיע כל מי שירצה לסלקו מכווית. מהלך זה גרר בעקבותיו תגובה כלל עולמית, ומהלך צבאי, שפגע קשות בצבאו וגם חיסל את כל מיזמי היוקרה שעסקו בנשק לא קונבנציונלי – כימי, ביולוגי וגרעין, וכן בטילים הבליסטיים שלו.
לאחר חיסול הכור ב-1981, החליטו העיראקים, שלמרות המכה הקשה שספגו מעצם המעשה, הם נחושים להמשיך, ולהראות לעולם שאיש לא יעצור אותם וימנע מהם להגיע לנשק יום הדין. המיזם שניהלו במשך השנים שלאחר השמדת הכור ועד למלחמת המפרץ בתחילת 1991, היה חסוי ולא נחשף בפני שירותי המודיעין המערביים, אלא רק בסוף שנות ה-80.
רבים מרכיביו ומתקניו לא היו ידועים למתכנני מבצע "סופה במדבר" (Desert Storm) , ולכן אלה לא נכללו ברשימת המטרות שהותקפו והושמדו בתקיפות הרבות שביצעו מטוסי חילות האוויר של הקואליציה במהלך המבצע. רק לאחר המלחמה הם נחשפו בפני ועדות הפיקוח של האו"ם והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), והושמדו על ידם.
אם צדאם לא היה עושה אותה טעות שנבעה מיהירותו ומשיקוליו המוטעים, יתכן שעיראק היתה הופכת למדינה הערבית הראשונה המחזיקה בידיה נשק גרעיני.
המקרה האיראני הנוכחי עשוי להיות דומה. אמנם המתקנים האיראנים לא נפגעו (עדיין), אבל הפגיעה באיש, ששימש כסמל, עשויה להיות המאיץ בכיוון שיוביל להתגרענותה של איראן, כדי להוכיח לאויביה ולעולם כולו, כי כל המאמצים למנוע זאת ממנו לא יצלחו. לא הסנקציות, לא חיסולי המדענים, לא לוחמת הסייבר, ולא מעשי החבלה.
הם ביטאו זאת גם בעבר וגם לאחר הארוע האחרון. התגובות הבינלאומיות שנשמעו מאז יום שישי האחרון, מגנות את חיסולו של פח'ריזאדה. כולל מבכירים במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, העומדים לקבל את השלטון לידיהם בעוד כחודשיים, מרוסיה וממדינות אירופה וגם ממדינות המפרץ. אלו עשויות לשמש רוח גבית לאיראנים, ולחזק את תחושתם כי העולם כבר מוכן לקבל את העובדה שאיראן תהפוך למדינה המחזיקה בידיה נשק גרעיני.
זו גם עשויה להיות התשובה למבוכה שנגרמה להם פעם אחר פעם מפעולות כאלה ואחרות, שהתבצעו על אדמתם ומתחת לאפם על ידי גורמים עוינים, ובכלל זה הבאת הארכיון הגרעיני שלהם מטהרן לתל אביב.
עדיין עומדת הדילמה האיראנית בנושא זה מול הממשל האמריקאי החדש של ביידן, העשוי להיות מתון יותר כלפיהם מזה של טראמפ. אם יתאכזבו ממנו ומההסכם החדש שיציע להם, עשוי ארוע ההתנקשות בפח'ריזאדה לשמש מאיץ להחשת מאמציהם להגעה לנשק גרעיני. חשש העומד על הפרק בישראל ובמערב, מאז ביטול ההסכם על ידי ממשל טראמפ במאי 2018.
האצת פרויקט הגרעין וקבלת איראן כמדינה גרעינית יכולות להיות חלק מהתשלום על חיסול מנהל פרויקט הגרעין האירני. אל"מ (מיל') פסח מלובני בניתוח מרתק
en.irna.ir
חיסולו של מוחסן פח'ריזאדה באיראן, האיש שנחשב לאבי מיזם הפצצה הגרעינית האיראנית, על ידי גורמים בלתי מזוהים יוצר מאז הדים ותגובות בעולם ובאזור. הארוע העמיד דילמה קשה בפני ההנהגה האיראנית, המצביעה על ישראל, כמי שעומדת מאחורי המעשה, בסיוע ותמיכה אמריקאית של ממשל טראמפ, כמעין מהלך אחרון שלו לפגוע בתכנית הגרעין שלהם לפני חילופי הנשיאים בבית הלבן.
האיראנים, כמנהגם, מבטיחים לעמם ולעולם כולו כי יבואו חשבון עם מי שאחראי לו, לפחות במילים אם לא במעשים, ועומדים בפני הדילמה האם אין כאן מלכודת שנועדה להפילם בפח. תגובה שלהם, כזו או אחרת, נגד ישראל, או נגד אינטרסים אמריקאים באזור, נועדה כדי להביא עליהם תגובה קשה ביותר, כמו הפצצת מתקניהם הגרעיניים בנתנז, פורדו, אראק ובמקומות נוספים. בכך עשוי מיזם זה להפגע לשנים רבות, וכל המאמץ שהשקיעו בו עד כה, ירד לטמיון.
מאידך, הפגיעה בגאווה הלאומית שלהם, מרכיב חשוב מאוד באזור ובמשחק בו הם משתתפים, יכולה לדחוף אותם לתגובה הפוכה מזו שאולי רצו להשיג אלה שעומדים מאחורי חיסול זה. בדומה לחיסולים קודמים של מדענים איראנים בעשור השנים האחרון, המטרה היא שיבוש ופגיעה במיזם הגרעין האיראני, ובהתקדמותו.
פח'ריזאדה היה אמנם דמות מרכזית וחשובה במיזם, אך על פי הערכות שונות, המיזם יכול להמשיך ולהתקדם גם בלעדיו. הוא לא היה גורם קריטי שהעלמותו תביא לקריסת המיזם ולהפסקת הפעילות בו. לאיראנים יש מספיק כוח אדם מיומן וידע, כדי להמשיך לקדם את המיזם גם לאחר ארוע זה.
גם אם האיראנים יגיבו בפעולה נגדית לחיסול זה, כנקמה, במקום ובתזמון כלשהם שיבחרו, הרי שהסכנה המשמעותית יותר העשויה לנבוע מחיסול הבכיר האיראני, היא, שהם יחליטו על הגברת המאמץ לקידום המיזם. זאת, כדי להוכיח קבל עם ועדה, כי המעשה שנעשה לא יעצור אותם, ולא ימנע מהם להגיע ליעד, אותו השאיר להם ח'ומיני כמורשת.
בהקשר הזה יש להם דוגמא משכנתם עיראק, אשר הנהגתה בראשות צדאם חוסיין, החליטה לא לוותר על החזון הגרעיני לאחר השמדת הכור הגרעיני מדרום לבגדאד על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי ביוני 1981, ופתחה במיזם חדש, חשאי ביותר, ובשיטות שונות, כדי להגיע ליעד נכסף זה.
אלא שבמקרה העיראקי, צדאם עשה את טעות חייו בכך שפלש לכווית והשתלט עליה, עוד לפני שהיה בידו לפחות מיתקן גרעיני שיוכל לפוצצו במדבר העיראקי כדי להרתיע כל מי שירצה לסלקו מכווית. מהלך זה גרר בעקבותיו תגובה כלל עולמית, ומהלך צבאי, שפגע קשות בצבאו וגם חיסל את כל מיזמי היוקרה שעסקו בנשק לא קונבנציונלי – כימי, ביולוגי וגרעין, וכן בטילים הבליסטיים שלו.
לאחר חיסול הכור ב-1981, החליטו העיראקים, שלמרות המכה הקשה שספגו מעצם המעשה, הם נחושים להמשיך, ולהראות לעולם שאיש לא יעצור אותם וימנע מהם להגיע לנשק יום הדין. המיזם שניהלו במשך השנים שלאחר השמדת הכור ועד למלחמת המפרץ בתחילת 1991, היה חסוי ולא נחשף בפני שירותי המודיעין המערביים, אלא רק בסוף שנות ה-80.
רבים מרכיביו ומתקניו לא היו ידועים למתכנני מבצע "סופה במדבר" (Desert Storm) , ולכן אלה לא נכללו ברשימת המטרות שהותקפו והושמדו בתקיפות הרבות שביצעו מטוסי חילות האוויר של הקואליציה במהלך המבצע. רק לאחר המלחמה הם נחשפו בפני ועדות הפיקוח של האו"ם והסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א), והושמדו על ידם.
אם צדאם לא היה עושה אותה טעות שנבעה מיהירותו ומשיקוליו המוטעים, יתכן שעיראק היתה הופכת למדינה הערבית הראשונה המחזיקה בידיה נשק גרעיני.
המקרה האיראני הנוכחי עשוי להיות דומה. אמנם המתקנים האיראנים לא נפגעו (עדיין), אבל הפגיעה באיש, ששימש כסמל, עשויה להיות המאיץ בכיוון שיוביל להתגרענותה של איראן, כדי להוכיח לאויביה ולעולם כולו, כי כל המאמצים למנוע זאת ממנו לא יצלחו. לא הסנקציות, לא חיסולי המדענים, לא לוחמת הסייבר, ולא מעשי החבלה.
הם ביטאו זאת גם בעבר וגם לאחר הארוע האחרון. התגובות הבינלאומיות שנשמעו מאז יום שישי האחרון, מגנות את חיסולו של פח'ריזאדה. כולל מבכירים במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית, העומדים לקבל את השלטון לידיהם בעוד כחודשיים, מרוסיה וממדינות אירופה וגם ממדינות המפרץ. אלו עשויות לשמש רוח גבית לאיראנים, ולחזק את תחושתם כי העולם כבר מוכן לקבל את העובדה שאיראן תהפוך למדינה המחזיקה בידיה נשק גרעיני.
זו גם עשויה להיות התשובה למבוכה שנגרמה להם פעם אחר פעם מפעולות כאלה ואחרות, שהתבצעו על אדמתם ומתחת לאפם על ידי גורמים עוינים, ובכלל זה הבאת הארכיון הגרעיני שלהם מטהרן לתל אביב.
עדיין עומדת הדילמה האיראנית בנושא זה מול הממשל האמריקאי החדש של ביידן, העשוי להיות מתון יותר כלפיהם מזה של טראמפ. אם יתאכזבו ממנו ומההסכם החדש שיציע להם, עשוי ארוע ההתנקשות בפח'ריזאדה לשמש מאיץ להחשת מאמציהם להגעה לנשק גרעיני. חשש העומד על הפרק בישראל ובמערב, מאז ביטול ההסכם על ידי ממשל טראמפ במאי 2018.
