דעה: גיוס נשים ליחידות מיוחדות - בלי לשכוח את המשימה העיקרית

"אם נעמוד בפוזיציה להבטיח את הניצחון בעת הצורך, למי באמת אכפת מי הניצבים מאחורי ההגה? אישה או גבר בתא הטייס או בצריח הטנק. הזהות המינית לא רלוונטית", אומר עקיבא שפיגלמן במאמר דעה 

עקיבא שפיגלמן, יועץ תקשורת. קרדיט: אלבום פרטי
 

נראה שיש קונצנזוס בעניין גיוס נשים ליחידות מיוחדות, עם תנאי: אין למנוע את זכותן לגשת למיונים או את הצטרפותן ליחידות כל עוד יעמדו בתנאים הנהוגים. מלבד אופרטוניסטים למיניהם שהפכו את צה"ל לגוף שמטרתו לטפח שוויון כלל-לאומי, ההסכמה הכללית היא שהדבר החשוב ביותר עבור הצבא הוא יכולתו לנצח בשעת השין. 

היכולת לעמוד במשימה אל מול הגחמות השונות והמאבקים השוליים שעולים בקצב מסחרר מתנגשות בעוצמה, ולמרות ההבנה לפיה ישנה מטרה עליונה. זו המטרה האחרונה שזוכה לתשומת לב אמיתית. נראה שכל יום עולה בכותרות מאבק נוסף, שאינו קשור בהכרח למהות צה"ל ותפקידו. בין אם מדובר בתלונות על טיב האוכל, תנאי השירות, ועד לכומתות העשויות חומר מלאכותי. לאחרונה הרימה את ראשה שוב מחאת הזקנים, מחאה שנובעת ממאבק רב שנים שמצביע הן על שינוי דפוס הלבוש, הן בדרישה לחופש ביטוי והן על התעקשות מיותרת של מערכת שאינה מעוניינת להיכנע למודרניזם. 

בשיא המחאה נשלחו מספר חיילים ל-10 ימי מחבוש על ידי המג"ד, עבירה שגוררת עמה עיכוב בשחרור ועיכוב דרגה. בתור חובש פלוגתי נחשפתי לחיילים שחתרו לזכותם לגידול זקן על פי צורך רפואי. אז, כמו היום, האובססיה לא מובנת לי. לצד זאת מובנת בעיניי עוד פחות מכך ההתעסקות של אלוף-משנה כזה או אחר בעניין כה שולי.

הדיון בבג"ץ אתמול בעניין פתיחת היחידות המיוחדות בפני נשים הוביל לבעיטת העניין בחזרה לידיו של צה"ל, שם היה אמור העניין להיפתר מלכתחילה. ככלל, לא נכון שבתי המשפט יתערבו בעניינים פנימיים שהשלכתם הרבה מעבר להחלטה עצמה. מדובר בעניין בריאותי, ביטחוני ומקצועי שעליו יש לקבל החלטה עם כלל הגורמיים הצבאיים הרלוונטיים. דומה העניין לדרישה לפתיחת מגמת השריון בפני נשים, שהופסקה לאחר תקופה קצרה, לא בגלל חוסר יכולת אלא בעקבות חוסר היענות. הונף דגל השילוב לחצי התורן. יש כאלו שהכריזו על ניצחון בכל זאת. 

בתחילתו של יום, ולא בסופו, צה"ל חייב להבטיח את הניצחון. עם אישה או גבר בתא הטייס או בצריח הטנק. הזהות המינית לא רלוונטית כל עוד זו המטרה העומדת לנגד המלש"בים. אם היא יכולה ומסוגלת - בהצלחה לה. לא בתור אמירה פמניסטית אלא ממקום של רצון לעליונות צבאית. גם לא כל גבר מתאים לקרבי. על כל אחת ואחד לדרוש את מקומם בצבא ללא הנחות וקיצורי דרך. 

אם נעמוד בעיקרון של מצוינות בלתי מתפשרת ונעמוד בפוזיציה להבטיח את הניצחון בעת הצורך, למי באמת אכפת מי הניצבים מאחורי ההגה? צה"ל חייב לחזור לגישה מנצחת ולהפקיד את המאבקים בבקו"ם. 

אולי יעניין אותך גם