דעה: בשם הקורונה נעקוב ונזהה
חששתם ממעקב שב"כ? תתרגלו למצלמות אבטחה עם אלגוריתמים לזיהוי פנים שיעקבו אם שמתם מסיכה מחוץ לבית. ממשלת ישראל הולכת בעקבות סין. תראו מופתעים
עמי רוחקס דומבה
| 05/11/2020
bigstockphoto
מדינת ישראל הופכת למדינת "כל מעקביה" בשם הקורונה. אחרי השימוש בכלי שב"כ לטובת קטיעת שרשרת ההדבקה, מציע פרוייקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו, לעקוב אחרי אזרחים ברחובות. גם כאן הסיבה טובה: לזהות מי לא חובש מסיכה.
כן, בישראל פרוסות מצלמות אבטחה בחלק מהרשויות המקומיות. אפילו המשטרה משתמשת בהן תחת מערכת "עין הנץ" שעלתה לכותרות בחודשים האחרונים. חלקן הותקנו ומומנו גם על ידי המדינה במסגרת תכנית ממשלתית בשם "עיר ללא אלימות". מתוך תכנית זו הכוללת שלוש החלטות ממשלה, שתיים רלוונטיות לטכנולוגיה. החלטה 3757 (הרחבת מערכים טכנולוגיים למניעה, איתור ותחקור של אירועי אלימות במרחב הציבורי ברשויות המקומיות.) והחלטה 3758 (הרחבת מערכים טכנולוגיים עם מיקוד בחופי הים וסביבתם).
לצד אלו שהותקנו על ידי הבט"פ ורשויות מקומיות, ישנן מצלמות שמותקנות על ידי עסקים מסחריים וצופות לרחוב. בעוד מטרת אלו היא תחקור פשעים בדיעבד, טכנית, ניתן להתחבר אליהן ממוקד מרכזי, של המשטרה או כל גוף ממשלתי אחר, ולצפות בהן בזמן אמת. בעוד מרבית המצלמות המותקנות בישראל אינן כוללות יכולות זיהוי פנים מובנות, את השידור שלהן שנקלט באותו מוקד מרכזי, ניתן להעביר באלגוריתמים ייעודים ובתוך שניות לזהות אדם. בתנאי שיש תמונה שלו להשוואה במאגר ממשלתי כלשהו.
לאחרונה פירסמה חברת מוטורולה סולושיינס, הפועלת גם בישראל, סרטון המסביר כיצד ניתן לעשות זאת. חברה ישראלית נוספת המובילה את תחום זיהוי הפנים היא חברת AnyVision. לאחרונה חתמה החברה הסכם עם רפאל.
נחזור לקורונה. אמנם הכוונה של גמזו הייתה לבחון , באופן סטטיסטי ואנונימי, כמה אנשים חובשים מסיכות. אולם, בעולם המודיעין (וכן, מצלמת CCTV היא חיישן מודיעיני), אין באמת אנונימי. המטרה היא בסוף לעשות משהו עם המידע. אז אפשר, למשל, לייעל את עבודת המשטרה בקורונה. כלומר, המצלמות יסמנו אזורים בערי ישראל איפה שיש התרופפות משמעת בהקשר לבישת מסיכה, והשוטרים ילכו לשם. כך באמצעות פחות שוטרים אפשר להשיג יותר קנסות. יותר קנסות, יותר הרתעה, ויותר כסף למדינה. בעיקר בתקופה שהמשק חנוק ותשלום המיסים בירידה.
שימוש נוסף שאפשר לעשות במצלמות הוא להפעיל זיהוי פנים. כאמור, זה עובד גם עם מסיכה על הפנים. זיהוי פנים על בסיס מאגרים של משרד הפנים או התחבורה, יוכל לאפשר שליחת קנסות אוטומטיים על אי לבישת מסיכה. אין ספק, מודל עסקי עדיף. למה לשלם לשוטר אם אפשר לתת קנס אוטומטי על בסיס מצלמה?
זה לא נגמר כאן. אם כבר יש מצלמות ואלגוריתמים, למה לעצור? אם יש זיהוי פנים אז אפשר, למשל, לתפוס גם כאלו שמפירים בידוד. הרי משרד הבריאות יודע מי חולה ומי בבידוד, משרד הפנים והתחבורה מחזיקים תמונה שלו, והמשטרה 'יושבת' על המצלמות. אז אפשר לתת פקודת חיפוש קבועה, ואם אותו מפר בידוד נתפס במצלמה, הוא נקנס אוטומטית ונשלח אליו שוטר להתרעה פיזית. כמובן, אפשר לחשוב על עוד תרחישים "חיוביים" בהיבט המלחמה בקורונה. פחות בהקשרים של שמירה על חופש הפרט.
ומה עם תשתית חוקית? אה, זה לא בעיה. יש כבר תקנות חירום, אין אופזיציה מתפקדת, ושתי המפלגות הגדולות בכנסת משתפות פעולה כדי לשמור על הכסאות. מכאן, שכל שצריך הוא הרחבה של התקנות הקיימות, בהצבעה שתוצאותיה ידועות מראש, על מנת לאפשר את כל השימוש הטוב הזה בטכנולוגיה.
רגע. לא סיימנו. פלוני ישאל, "ומה יקרה אחרי הקורונה?". ובכן, כמו הרבה חקיקות ותקנות בישראל, אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק. בכסות הקורונה הממשלה תרגיל את הציבור שיש מצלמות שעוקבות אחריו (כמו מעקב שב"כ ושוטר שיכול להכנס הביתה בלי צו), ושהקורונה תסתיים עם חיסון, לאף אחד לא יהיה אינטרס לחוקק חוק שמגביל את הממשלה לעשות את שעשתה בתקנות החירום. ואז יבוא עוד משבר, והציבור כבר יהיה רגיל לזיהוי פנים ברחוב, למעקב שב"כ, לביקור שוטר ללא צו. ואנחנו נמשיך להאמין שסין זה שם, רחוק.
חששתם ממעקב שב"כ? תתרגלו למצלמות אבטחה עם אלגוריתמים לזיהוי פנים שיעקבו אם שמתם מסיכה מחוץ לבית. ממשלת ישראל הולכת בעקבות סין. תראו מופתעים
bigstockphoto
מדינת ישראל הופכת למדינת "כל מעקביה" בשם הקורונה. אחרי השימוש בכלי שב"כ לטובת קטיעת שרשרת ההדבקה, מציע פרוייקטור הקורונה, פרופסור רוני גמזו, לעקוב אחרי אזרחים ברחובות. גם כאן הסיבה טובה: לזהות מי לא חובש מסיכה.
כן, בישראל פרוסות מצלמות אבטחה בחלק מהרשויות המקומיות. אפילו המשטרה משתמשת בהן תחת מערכת "עין הנץ" שעלתה לכותרות בחודשים האחרונים. חלקן הותקנו ומומנו גם על ידי המדינה במסגרת תכנית ממשלתית בשם "עיר ללא אלימות". מתוך תכנית זו הכוללת שלוש החלטות ממשלה, שתיים רלוונטיות לטכנולוגיה. החלטה 3757 (הרחבת מערכים טכנולוגיים למניעה, איתור ותחקור של אירועי אלימות במרחב הציבורי ברשויות המקומיות.) והחלטה 3758 (הרחבת מערכים טכנולוגיים עם מיקוד בחופי הים וסביבתם).
לצד אלו שהותקנו על ידי הבט"פ ורשויות מקומיות, ישנן מצלמות שמותקנות על ידי עסקים מסחריים וצופות לרחוב. בעוד מטרת אלו היא תחקור פשעים בדיעבד, טכנית, ניתן להתחבר אליהן ממוקד מרכזי, של המשטרה או כל גוף ממשלתי אחר, ולצפות בהן בזמן אמת. בעוד מרבית המצלמות המותקנות בישראל אינן כוללות יכולות זיהוי פנים מובנות, את השידור שלהן שנקלט באותו מוקד מרכזי, ניתן להעביר באלגוריתמים ייעודים ובתוך שניות לזהות אדם. בתנאי שיש תמונה שלו להשוואה במאגר ממשלתי כלשהו.
לאחרונה פירסמה חברת מוטורולה סולושיינס, הפועלת גם בישראל, סרטון המסביר כיצד ניתן לעשות זאת. חברה ישראלית נוספת המובילה את תחום זיהוי הפנים היא חברת AnyVision. לאחרונה חתמה החברה הסכם עם רפאל.
נחזור לקורונה. אמנם הכוונה של גמזו הייתה לבחון , באופן סטטיסטי ואנונימי, כמה אנשים חובשים מסיכות. אולם, בעולם המודיעין (וכן, מצלמת CCTV היא חיישן מודיעיני), אין באמת אנונימי. המטרה היא בסוף לעשות משהו עם המידע. אז אפשר, למשל, לייעל את עבודת המשטרה בקורונה. כלומר, המצלמות יסמנו אזורים בערי ישראל איפה שיש התרופפות משמעת בהקשר לבישת מסיכה, והשוטרים ילכו לשם. כך באמצעות פחות שוטרים אפשר להשיג יותר קנסות. יותר קנסות, יותר הרתעה, ויותר כסף למדינה. בעיקר בתקופה שהמשק חנוק ותשלום המיסים בירידה.
שימוש נוסף שאפשר לעשות במצלמות הוא להפעיל זיהוי פנים. כאמור, זה עובד גם עם מסיכה על הפנים. זיהוי פנים על בסיס מאגרים של משרד הפנים או התחבורה, יוכל לאפשר שליחת קנסות אוטומטיים על אי לבישת מסיכה. אין ספק, מודל עסקי עדיף. למה לשלם לשוטר אם אפשר לתת קנס אוטומטי על בסיס מצלמה?
זה לא נגמר כאן. אם כבר יש מצלמות ואלגוריתמים, למה לעצור? אם יש זיהוי פנים אז אפשר, למשל, לתפוס גם כאלו שמפירים בידוד. הרי משרד הבריאות יודע מי חולה ומי בבידוד, משרד הפנים והתחבורה מחזיקים תמונה שלו, והמשטרה 'יושבת' על המצלמות. אז אפשר לתת פקודת חיפוש קבועה, ואם אותו מפר בידוד נתפס במצלמה, הוא נקנס אוטומטית ונשלח אליו שוטר להתרעה פיזית. כמובן, אפשר לחשוב על עוד תרחישים "חיוביים" בהיבט המלחמה בקורונה. פחות בהקשרים של שמירה על חופש הפרט.
ומה עם תשתית חוקית? אה, זה לא בעיה. יש כבר תקנות חירום, אין אופזיציה מתפקדת, ושתי המפלגות הגדולות בכנסת משתפות פעולה כדי לשמור על הכסאות. מכאן, שכל שצריך הוא הרחבה של התקנות הקיימות, בהצבעה שתוצאותיה ידועות מראש, על מנת לאפשר את כל השימוש הטוב הזה בטכנולוגיה.
רגע. לא סיימנו. פלוני ישאל, "ומה יקרה אחרי הקורונה?". ובכן, כמו הרבה חקיקות ותקנות בישראל, אי אפשר להחזיר את השד לבקבוק. בכסות הקורונה הממשלה תרגיל את הציבור שיש מצלמות שעוקבות אחריו (כמו מעקב שב"כ ושוטר שיכול להכנס הביתה בלי צו), ושהקורונה תסתיים עם חיסון, לאף אחד לא יהיה אינטרס לחוקק חוק שמגביל את הממשלה לעשות את שעשתה בתקנות החירום. ואז יבוא עוד משבר, והציבור כבר יהיה רגיל לזיהוי פנים ברחוב, למעקב שב"כ, לביקור שוטר ללא צו. ואנחנו נמשיך להאמין שסין זה שם, רחוק.
