יחידה עם 101 מאפיינים ייחודיים
בימים אלה פורסם ספר על מאיר הר ציון ומציינים 66 שנה להקמת יחידה 101. הזדמנות להזכיר את תרומתה לביטחון ישראל בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 30/07/2019
חוליה בפיקודו של מאיר הר ציון בסיור לילי צילום: אוסף ארכיון צה"ל ומעהב"ט
הרמטכ"ל משה דיין (בספרו "אבני דרך") הזכיר כי בעיניו השאלה החשובה לא הייתה "מה עלינו לעשות כדי לפגוע בערבים?", אלא איך וכיצד להעלות את רמת לחימתו של צה"ל? את התשובה לכך הוא נתן, בין היתר, במורשת הקרב של יחידה 101.
משנת 1952 החלו הערבים להפעיל מסתננים לישראל מרצועת עזה ומהגדה המערבית מירדן. המסתננים רצחו יהודים, הציתו שדות, פגעו באספקת מים, מסילות ברזל ומיקשו כבישים. חדירות הערבים פגעו במרכזים עירוניים וביישובים לאורך הגבולות. מול המסתננים עמדו אז שומרים אזרחים, רובם עולים חדשים.
שנה לאחר מכן, בעקבות פגיעות חמורות באזרחי המדינה, ביניהם מקרי רצח אכזריים של חיילים ואזרחים, החליטו ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, והמטה הכללי להפעיל מנגנון של גמול. מטרתו הייתה גביית מחיר כבד מהערבים על כל יהודי שנרצח. צה"ל של אחרי מלחמת העצמאות, לא היה מיומן לסוג זה של מלחמה ונחל לא אחת כישלונות מחפירים בפעולות מעבר לגבול.
בדיון שהתקיים במטכ"ל הציע אל"מ מישאל שחם, מפקד חטיבה 16 ומפקד מחוז ירושלים, להקים יחידת פשיטה לפעולות תגמול. אז, הוחלט להקים את יחידה 101 במסגרת חטיבה 16- חטיבת ירושלים בפיקודו של אל"מ שחם.
חבר מביא חבר
בראשית חודש אוגוסט 1953, עברה מפה לאוזן השמועה על הקמת יחידת פשיטה סודית ורצינית במסגרת חטיבת ירושלים. המתנדבים מיחידות צה"ל השונות, מקיבוצים ומושבים, שהגיעו בשיטת 'חבר מביא חבר', התייצבו למיון קפדני בפני שלמה באום או אריק שרון במחנה "שנלר" בירושלים. אחר כך בבניין משטרת אבו-גוש ולבסוף במחנה היחידה ליד שרידי הכפר סטף (בשיפולי הר איתן דרומית לקיבוץ צובה).
ליחידה התקבלו בחורים שהיה בהם שילוב תכונות של יושר וצניעות, כושר גופני ואומץ לב, אהבת מולדת ונכונות להקריב. לבסוף התקבלו כ-50 איש אשר החלו באימונים שכללו סיורים וניווט למרחקים ארוכים, ירי וקליעה תוך כדי ריצה בהרים, שימוש בחומרי נפץ, חבלה והטלת רימונים. חיילי היחידה קיבלו נשק אישי שונה מהמקובל בצה"ל, שכלל טומיגן וסכין קומנדו. הם הסתובבו ברובם בבגדים אזרחיים, במכנסיים קצרים וסנדלים, ללא משמעת צבאית מחמירה וללא יחס לדרגות או סולם פיקודי.
ביחידה פותחו יכולות לחימה וערכי לחימה כגון דבקות במטרה, חברות, העזה וביצוע מושלם של משימות. חלק מתכונות אלה הוטמע בדרכים שונות. למשל, לוחמי היחידה הוכשרו לנוע, להפתיע ולהילחם בעיקר בשעות הלילה (ללא משקפות לראיית לילה). הם אומנו לנהל קרב בשטחים בנויים המוגנים ע"י גדרות ותעלות או ע"י זקיפים ואנשי המשמר הלאומי הירדני; הם שמרו על כושר גופני גבוה על ידי מסעות ליליים רבים בשטחים הרריים. כתוצאה ממסעות אלה, גדלה סיבולת הלוחמים ויכולתם לבצע פעילות קשה לאורך זמן ממושך; הלוחמים התמצאו היטב בקריאת מפות טופוגרפיות, תצלומי אוויר ושיטות בניווט לילי מדויק תוך כדי תנועה; הכושר הגופני והידע בניווט אפשרו ללוחמים לבצע בהצלחה סיורים וחדירות עומק ארוכות טווח מעבר לגבול; החיילים ידעו גם ללחום בחוליות קטנות מוסוות בלבוש אזרחי.
בחודש ינואר 1954, חמישה חודשים לאחר הקמתה, פורקה היחידה ושולבה בגדוד הצנחנים 890 בבסיסו בתל נוף. כיום פועל גדוד 101 ("פתן") במסגרת חטיבת הצנחנים הסדירה (35).
תודה לדוד בן עוזיאל ("טרזן") ואתר עמותת הצנחנים
בימים אלה פורסם ספר על מאיר הר ציון ומציינים 66 שנה להקמת יחידה 101. הזדמנות להזכיר את תרומתה לביטחון ישראל בטור השבועי של אפרים לפיד
חוליה בפיקודו של מאיר הר ציון בסיור לילי צילום: אוסף ארכיון צה"ל ומעהב"ט
הרמטכ"ל משה דיין (בספרו "אבני דרך") הזכיר כי בעיניו השאלה החשובה לא הייתה "מה עלינו לעשות כדי לפגוע בערבים?", אלא איך וכיצד להעלות את רמת לחימתו של צה"ל? את התשובה לכך הוא נתן, בין היתר, במורשת הקרב של יחידה 101.
משנת 1952 החלו הערבים להפעיל מסתננים לישראל מרצועת עזה ומהגדה המערבית מירדן. המסתננים רצחו יהודים, הציתו שדות, פגעו באספקת מים, מסילות ברזל ומיקשו כבישים. חדירות הערבים פגעו במרכזים עירוניים וביישובים לאורך הגבולות. מול המסתננים עמדו אז שומרים אזרחים, רובם עולים חדשים.
שנה לאחר מכן, בעקבות פגיעות חמורות באזרחי המדינה, ביניהם מקרי רצח אכזריים של חיילים ואזרחים, החליטו ראש הממשלה ושר הביטחון, דוד בן גוריון, והמטה הכללי להפעיל מנגנון של גמול. מטרתו הייתה גביית מחיר כבד מהערבים על כל יהודי שנרצח. צה"ל של אחרי מלחמת העצמאות, לא היה מיומן לסוג זה של מלחמה ונחל לא אחת כישלונות מחפירים בפעולות מעבר לגבול.
בדיון שהתקיים במטכ"ל הציע אל"מ מישאל שחם, מפקד חטיבה 16 ומפקד מחוז ירושלים, להקים יחידת פשיטה לפעולות תגמול. אז, הוחלט להקים את יחידה 101 במסגרת חטיבה 16- חטיבת ירושלים בפיקודו של אל"מ שחם.
חבר מביא חבר
בראשית חודש אוגוסט 1953, עברה מפה לאוזן השמועה על הקמת יחידת פשיטה סודית ורצינית במסגרת חטיבת ירושלים. המתנדבים מיחידות צה"ל השונות, מקיבוצים ומושבים, שהגיעו בשיטת 'חבר מביא חבר', התייצבו למיון קפדני בפני שלמה באום או אריק שרון במחנה "שנלר" בירושלים. אחר כך בבניין משטרת אבו-גוש ולבסוף במחנה היחידה ליד שרידי הכפר סטף (בשיפולי הר איתן דרומית לקיבוץ צובה).
ליחידה התקבלו בחורים שהיה בהם שילוב תכונות של יושר וצניעות, כושר גופני ואומץ לב, אהבת מולדת ונכונות להקריב. לבסוף התקבלו כ-50 איש אשר החלו באימונים שכללו סיורים וניווט למרחקים ארוכים, ירי וקליעה תוך כדי ריצה בהרים, שימוש בחומרי נפץ, חבלה והטלת רימונים. חיילי היחידה קיבלו נשק אישי שונה מהמקובל בצה"ל, שכלל טומיגן וסכין קומנדו. הם הסתובבו ברובם בבגדים אזרחיים, במכנסיים קצרים וסנדלים, ללא משמעת צבאית מחמירה וללא יחס לדרגות או סולם פיקודי.
ביחידה פותחו יכולות לחימה וערכי לחימה כגון דבקות במטרה, חברות, העזה וביצוע מושלם של משימות. חלק מתכונות אלה הוטמע בדרכים שונות. למשל, לוחמי היחידה הוכשרו לנוע, להפתיע ולהילחם בעיקר בשעות הלילה (ללא משקפות לראיית לילה). הם אומנו לנהל קרב בשטחים בנויים המוגנים ע"י גדרות ותעלות או ע"י זקיפים ואנשי המשמר הלאומי הירדני; הם שמרו על כושר גופני גבוה על ידי מסעות ליליים רבים בשטחים הרריים. כתוצאה ממסעות אלה, גדלה סיבולת הלוחמים ויכולתם לבצע פעילות קשה לאורך זמן ממושך; הלוחמים התמצאו היטב בקריאת מפות טופוגרפיות, תצלומי אוויר ושיטות בניווט לילי מדויק תוך כדי תנועה; הכושר הגופני והידע בניווט אפשרו ללוחמים לבצע בהצלחה סיורים וחדירות עומק ארוכות טווח מעבר לגבול; החיילים ידעו גם ללחום בחוליות קטנות מוסוות בלבוש אזרחי.
בחודש ינואר 1954, חמישה חודשים לאחר הקמתה, פורקה היחידה ושולבה בגדוד הצנחנים 890 בבסיסו בתל נוף. כיום פועל גדוד 101 ("פתן") במסגרת חטיבת הצנחנים הסדירה (35).
תודה לדוד בן עוזיאל ("טרזן") ואתר עמותת הצנחנים
