קרב סולטאן יעקוב: פצע פתוח
השבוע מלאו 35 שנים למלחמת לבנון הראשונה, בעקבותיה נדרש צה"ל לשהות בלבנון 18 שנים ולהילחם בטרור השיעי ממדינה זו. למרות 35 שנים שחלפו, עדיין נעדרים שלושה מחיילי צה"ל שלחמו במלחמה בקרב סולטאן יעקוב, ולמרות כל המאמצים שעשתה מדינת ישראל, היא לא הצליחה להשיבם חיים או מתים הביתה
שאול שי
| 08/06/2017
אזור חירבת רוחא, (צילום: אתר וויקיפדיה)
ב- 10 ביוני 1982 בערב עמדו הסורים בפני העובדה שמערך ההגנה האווירית שלהם בגבול סוריה – לבנון נפרץ בעקבות השמדת סוללות טילי הקרקע – אוויר ע"י חיל האוויר ושהדרג הראשון של רצועת ההגנה הראשונה שלהם התמוטט. הכוחות הסורים בלבנון עמדו בפני איום על הדרג השני של דיביזיה 1 הסורית בבקעת הלבנון,על בירות ועל כביש בירות – דמשק ולגבי סוריה גופה גבר האיום על דמשק.
על רקע זה החליטו הסורים – כנראה כבר בשעות אחר הצהריים המוקדמות של ה - 10 ביוני לשגר את דיביזיה שריון 3 לבקעת הלבנון ול"מעברים" על מנת לעבות את המערכים הסורים בלבנון. אולם המהלך מומש באיטיות ודיביזיה 3 הגיעה לזירת הלחימה ב - 11 ביוני 1982 לקראת הצהריים. ב - 10 ביוני 1982 היו כוחות הגייס של צה"ל ערוכים בגזרה המזרחית בלבנון לאחר שהבקיעו את מערכי הדרג הראשון של הסורים, במוכנות להמשך התקדמות לעבר ציר בירות – דמשק.
בשעות הערב של ה - 10 ביוני 1982 הייתה מגמת הגייס להמשיך ולהתקדם צפונה בשני שלבים: בשלב ראשון – להתייצב עוד בליל ה - 10 ביוני על הקו ינטא – כמד א לוז – ג´ב ג'נין ולהתקדם ממערב לליטאני , מכפריא צפונה, עד אזור א – צפרא. בשלב שני – לפרוץ עם שחר אל המעברים ושטחי התמרון של בקעת הלבנון תוך ניתוק כביש בירות - דמשק.
לאור זאת, נדרשה אוגדה משוריינת בשעות הערב לשגר חטיבה לאזור "משולש טובלנו", במגמה לתפוס את המצר הזה לשתי מטרות, כדי ליצור בסיס להמשך התקפה צפונה וכדי למנוע התקפת נגד צפויה של חטיבה ממוכנת 58 של דיביזיה 1 הסורית.
קרב סולטאן יעקוב
תמונת האויב שעמדה ביסוד הוראת מפקדת הגייס לשיגור החטיבה צפונה הייתה: חטיבה 91 הסורית נסוגה מזרחה וצפונה, כוח של כ 66 נושאי גיסות משוריינים (נגמ"שי בי אמ פי- (1 ו 19 טנקים של חטיבה ממוכנת 58 מתקדם מאזור מצנע דרומה לביצוע התקפת נגד. ציר ההתקדמות הצפוי של חטיבה 58 נצפה ע"י כוח אחר של צה"ל ולפי דיווחיו במועד קבלת ההחלטה על שיגור החטיבה צפונה, היה האזור "נקי" מאויב למעט כלי רכב סוריים בודדים שנסוגו מהגזרה.
לאור זאת הנחה הגייס את מפקד האוגדה,( בשעה 1900 לערך), לשגר במהירות כוח אל "משולש טובלנו" על מנת לקדם את הגעתו של הכוח הסורי. מפקד האוגדה הורה למח"ט להגיע ל "משולש טובלנו" ופירט לו את משימותיו כדלקמן: "להציב בהקדם חסימות על הציר (כביש) המזרחי באזור "משולש טובלנו", מצפון לו ובפינתו המערבית,על הצירים הפונים מן הציר הזה מזרחה, לעבר מדוחה, חירבת רוחא וכפר דניס". מפקד האוגדה גם עדכן את המח"ט כי כוחות סוריים צפויים להתקדם על ציר הכביש מאזור ענג'ר דרומה.
תמונת מצב זו לא לקחה בחשבון שחטיבה ממוכנת 58 הסורית מתוגברת בכוח קומנדו יחד עם יחידות מחבלים פלסטיניות היו כבר ערוכות במערכי הגנה באזור עיתא אל פוחאר וסולטאן יעקוב באזור "משולש טובלנו". החטיבה התקדמה באיטיות אל הציר (כביש) אליו הגיעה בשעה 24:00 לערך ומפקד האוגדה האיץ בה להתקדם מהר יותר.
ב- 00:30 פגע בשוגג גדוד טנקים של צה"ל שנמצא באזור א –רפיד בשני טנקים של הגדוד המוביל את החטיבה, כיוון שחשב בטעות שמדובר בכוח סורי. הפגיעה בטנקים גרמה לעיכוב נוסף בהתקדמות הגדוד והחטיבה.
למרות תקרית זו המשיך הגדוד שהוביל את החטיבה בתנועתו צפונה ובשעה 01:30 נקלע לשטח ההשמדה של חטיבה 58 הסורית. לעבר הגדוד נפתחה אש תופת מהמערך הסורי וכבר במכת האש הראשונה נפגעו מספר טנקים. בתגובה למכת האש הורה המג"ד לכוחות ל"היחלץ לפנים" מהשטח המוכה באש וכתוצאה מכך הגדוד התפצל לשניים כאשר המג"ד עם שתי פלוגות הגיע לאזור צפון "משולש טובלנו" ואילו שאר הגדוד נשאר מדרום.
עוד לפני שהגדוד החל את הלחימה ב"משולש טובלנו" , בחצות לערך, למפקדת הפיקוד ולגייס הגיע מידע מודיעיני אודות התקפה צפויה של דיביזיה 3 הסורית לכוון גזרת הגייס. לאור מידע זה שונתה בחצות משימת הגייס, מהתקפית להגנתית, שעיקרה מעבר להגנה על קו "40 הק"מ" כאשר שתי אוגדות נועדו להיערך להגנה בקו ג'ב ג'נין – כמד א - לוז – מדוחה , נוכח האיום הצפוי של דיביזיה 3 הסורית.
במפקדת הגייס גם היה ידוע שהפסקת אש מתוכננת למחרת ה- 11 ביוני בשעה 12:00 בצהריים. הגדוד דיווח לחטיבה על הלחימה ועל מצבו הקשה וזו עדכנה את מפקדת האוגדה אולם במפקדות הממונות לא היה ידוע שחלקו של הגדוד מצוי בצפון "משולש טובלנו" ומידת החומרה של מצבו.
בשעה 04:15 לערך התקשר המג"ד ישירות למפקד האוגדה, הבהיר את חומרת מצבו ודרש פיתרון מיידי לבעיה. בשעה 05:00 פנה המג"ד בשנית וביקש את עזרת האוגדה ובעיקר סיוע אווירי. מפקד האוגדה השיב לו כי הגדוד יחולץ במסגרת ההשתלטות על סולטאן יעקוב שתחל בתוך זמן קצר.
החילוץ
רק ארבע שעות מאוחר יותר, בשעה 08:50 ,לאחר מערכת תיאומים בין הגייס, לאוגדה, לחטיבה ולגדוד , ניתנה פקודה לגדוד להיות מוכן לחלץ את עצמו בחסות הפגזה ארטילרית מסיבית על העמדות הסוריות. המג"ד הורה לכל הכוחות שנמצאו עימו בצפון ל"משולש טובלנו" לנתק מגע ולנוע בעקבותיו בתנועה מהירה דרומה אל מחוץ לשטח ההשמדה.
בחסות האש הארטילרית אכן מרבית הכוח הצליח להיחלץ אולם הגדוד הותיר מאחוריו בנסיגתו 6 לוחמים ו- 8 טנקים מרביתם פגועים. בצהרי ה- 11 ביוני 1982, נכנסה לתוקף הפסקת אש בין ישראל לכוחות הסורים וארגוני הטרור הפלסטינים. החטיבה עסקה במשך היום בטיפול בנפגעי הקרב ובהתארגנות לקראת משימות נוספות ולמחרת עזבה את הגזרה ועברה לגזרה אחרת.
האבדות של צה"ל בקרב סולטאן יעקוב היו קשות, 20 הרוגים, כ-30 פצועים, 2 שבויים (חזי שי נשבה ע"י ארגון ג'יבריל ואילו אריה ליברמן ע"י הסורים) ו- 4 נעדרים. אריה ליברמן יחד עם גופתו של הנעדר סגן זוהר ליפשיץ ז"ל הושבו בעסקת חילופי השבויים עם סוריה ואילו חזי שי, שוחרר ב"עסקת ג'יבריל".
שלושה לוחמים של צה"ל נעדרים מאז קרב סולטאן יעקוב : זכריה באומל ,צבי פלדמן ויהודה כץ. מאמר זה נועד להזכיר לחברה הישראלית ולמקבלי ההחלטות שלמרות הזמן שחלף, מדינת ישראל חייבת לעשות הכול על מנת להביאם הביתה חיים או מתים.
השבוע מלאו 35 שנים למלחמת לבנון הראשונה, בעקבותיה נדרש צה"ל לשהות בלבנון 18 שנים ולהילחם בטרור השיעי ממדינה זו. למרות 35 שנים שחלפו, עדיין נעדרים שלושה מחיילי צה"ל שלחמו במלחמה בקרב סולטאן יעקוב, ולמרות כל המאמצים שעשתה מדינת ישראל, היא לא הצליחה להשיבם חיים או מתים הביתה
אזור חירבת רוחא, (צילום: אתר וויקיפדיה)
ב- 10 ביוני 1982 בערב עמדו הסורים בפני העובדה שמערך ההגנה האווירית שלהם בגבול סוריה – לבנון נפרץ בעקבות השמדת סוללות טילי הקרקע – אוויר ע"י חיל האוויר ושהדרג הראשון של רצועת ההגנה הראשונה שלהם התמוטט. הכוחות הסורים בלבנון עמדו בפני איום על הדרג השני של דיביזיה 1 הסורית בבקעת הלבנון,על בירות ועל כביש בירות – דמשק ולגבי סוריה גופה גבר האיום על דמשק.
על רקע זה החליטו הסורים – כנראה כבר בשעות אחר הצהריים המוקדמות של ה - 10 ביוני לשגר את דיביזיה שריון 3 לבקעת הלבנון ול"מעברים" על מנת לעבות את המערכים הסורים בלבנון. אולם המהלך מומש באיטיות ודיביזיה 3 הגיעה לזירת הלחימה ב - 11 ביוני 1982 לקראת הצהריים. ב - 10 ביוני 1982 היו כוחות הגייס של צה"ל ערוכים בגזרה המזרחית בלבנון לאחר שהבקיעו את מערכי הדרג הראשון של הסורים, במוכנות להמשך התקדמות לעבר ציר בירות – דמשק.
בשעות הערב של ה - 10 ביוני 1982 הייתה מגמת הגייס להמשיך ולהתקדם צפונה בשני שלבים: בשלב ראשון – להתייצב עוד בליל ה - 10 ביוני על הקו ינטא – כמד א לוז – ג´ב ג'נין ולהתקדם ממערב לליטאני , מכפריא צפונה, עד אזור א – צפרא. בשלב שני – לפרוץ עם שחר אל המעברים ושטחי התמרון של בקעת הלבנון תוך ניתוק כביש בירות - דמשק.
לאור זאת, נדרשה אוגדה משוריינת בשעות הערב לשגר חטיבה לאזור "משולש טובלנו", במגמה לתפוס את המצר הזה לשתי מטרות, כדי ליצור בסיס להמשך התקפה צפונה וכדי למנוע התקפת נגד צפויה של חטיבה ממוכנת 58 של דיביזיה 1 הסורית.
קרב סולטאן יעקוב
תמונת האויב שעמדה ביסוד הוראת מפקדת הגייס לשיגור החטיבה צפונה הייתה: חטיבה 91 הסורית נסוגה מזרחה וצפונה, כוח של כ 66 נושאי גיסות משוריינים (נגמ"שי בי אמ פי- (1 ו 19 טנקים של חטיבה ממוכנת 58 מתקדם מאזור מצנע דרומה לביצוע התקפת נגד. ציר ההתקדמות הצפוי של חטיבה 58 נצפה ע"י כוח אחר של צה"ל ולפי דיווחיו במועד קבלת ההחלטה על שיגור החטיבה צפונה, היה האזור "נקי" מאויב למעט כלי רכב סוריים בודדים שנסוגו מהגזרה.
לאור זאת הנחה הגייס את מפקד האוגדה,( בשעה 1900 לערך), לשגר במהירות כוח אל "משולש טובלנו" על מנת לקדם את הגעתו של הכוח הסורי. מפקד האוגדה הורה למח"ט להגיע ל "משולש טובלנו" ופירט לו את משימותיו כדלקמן: "להציב בהקדם חסימות על הציר (כביש) המזרחי באזור "משולש טובלנו", מצפון לו ובפינתו המערבית,על הצירים הפונים מן הציר הזה מזרחה, לעבר מדוחה, חירבת רוחא וכפר דניס". מפקד האוגדה גם עדכן את המח"ט כי כוחות סוריים צפויים להתקדם על ציר הכביש מאזור ענג'ר דרומה.
תמונת מצב זו לא לקחה בחשבון שחטיבה ממוכנת 58 הסורית מתוגברת בכוח קומנדו יחד עם יחידות מחבלים פלסטיניות היו כבר ערוכות במערכי הגנה באזור עיתא אל פוחאר וסולטאן יעקוב באזור "משולש טובלנו". החטיבה התקדמה באיטיות אל הציר (כביש) אליו הגיעה בשעה 24:00 לערך ומפקד האוגדה האיץ בה להתקדם מהר יותר.
ב- 00:30 פגע בשוגג גדוד טנקים של צה"ל שנמצא באזור א –רפיד בשני טנקים של הגדוד המוביל את החטיבה, כיוון שחשב בטעות שמדובר בכוח סורי. הפגיעה בטנקים גרמה לעיכוב נוסף בהתקדמות הגדוד והחטיבה.
למרות תקרית זו המשיך הגדוד שהוביל את החטיבה בתנועתו צפונה ובשעה 01:30 נקלע לשטח ההשמדה של חטיבה 58 הסורית. לעבר הגדוד נפתחה אש תופת מהמערך הסורי וכבר במכת האש הראשונה נפגעו מספר טנקים. בתגובה למכת האש הורה המג"ד לכוחות ל"היחלץ לפנים" מהשטח המוכה באש וכתוצאה מכך הגדוד התפצל לשניים כאשר המג"ד עם שתי פלוגות הגיע לאזור צפון "משולש טובלנו" ואילו שאר הגדוד נשאר מדרום.
עוד לפני שהגדוד החל את הלחימה ב"משולש טובלנו" , בחצות לערך, למפקדת הפיקוד ולגייס הגיע מידע מודיעיני אודות התקפה צפויה של דיביזיה 3 הסורית לכוון גזרת הגייס. לאור מידע זה שונתה בחצות משימת הגייס, מהתקפית להגנתית, שעיקרה מעבר להגנה על קו "40 הק"מ" כאשר שתי אוגדות נועדו להיערך להגנה בקו ג'ב ג'נין – כמד א - לוז – מדוחה , נוכח האיום הצפוי של דיביזיה 3 הסורית.
במפקדת הגייס גם היה ידוע שהפסקת אש מתוכננת למחרת ה- 11 ביוני בשעה 12:00 בצהריים. הגדוד דיווח לחטיבה על הלחימה ועל מצבו הקשה וזו עדכנה את מפקדת האוגדה אולם במפקדות הממונות לא היה ידוע שחלקו של הגדוד מצוי בצפון "משולש טובלנו" ומידת החומרה של מצבו.
בשעה 04:15 לערך התקשר המג"ד ישירות למפקד האוגדה, הבהיר את חומרת מצבו ודרש פיתרון מיידי לבעיה. בשעה 05:00 פנה המג"ד בשנית וביקש את עזרת האוגדה ובעיקר סיוע אווירי. מפקד האוגדה השיב לו כי הגדוד יחולץ במסגרת ההשתלטות על סולטאן יעקוב שתחל בתוך זמן קצר.
החילוץ
רק ארבע שעות מאוחר יותר, בשעה 08:50 ,לאחר מערכת תיאומים בין הגייס, לאוגדה, לחטיבה ולגדוד , ניתנה פקודה לגדוד להיות מוכן לחלץ את עצמו בחסות הפגזה ארטילרית מסיבית על העמדות הסוריות. המג"ד הורה לכל הכוחות שנמצאו עימו בצפון ל"משולש טובלנו" לנתק מגע ולנוע בעקבותיו בתנועה מהירה דרומה אל מחוץ לשטח ההשמדה.
בחסות האש הארטילרית אכן מרבית הכוח הצליח להיחלץ אולם הגדוד הותיר מאחוריו בנסיגתו 6 לוחמים ו- 8 טנקים מרביתם פגועים. בצהרי ה- 11 ביוני 1982, נכנסה לתוקף הפסקת אש בין ישראל לכוחות הסורים וארגוני הטרור הפלסטינים. החטיבה עסקה במשך היום בטיפול בנפגעי הקרב ובהתארגנות לקראת משימות נוספות ולמחרת עזבה את הגזרה ועברה לגזרה אחרת.
האבדות של צה"ל בקרב סולטאן יעקוב היו קשות, 20 הרוגים, כ-30 פצועים, 2 שבויים (חזי שי נשבה ע"י ארגון ג'יבריל ואילו אריה ליברמן ע"י הסורים) ו- 4 נעדרים. אריה ליברמן יחד עם גופתו של הנעדר סגן זוהר ליפשיץ ז"ל הושבו בעסקת חילופי השבויים עם סוריה ואילו חזי שי, שוחרר ב"עסקת ג'יבריל".
שלושה לוחמים של צה"ל נעדרים מאז קרב סולטאן יעקוב : זכריה באומל ,צבי פלדמן ויהודה כץ. מאמר זה נועד להזכיר לחברה הישראלית ולמקבלי ההחלטות שלמרות הזמן שחלף, מדינת ישראל חייבת לעשות הכול על מנת להביאם הביתה חיים או מתים.
