אנשי השנה של כותבי ישראל דיפנס: איש השנה של תא"ל (מיל') ניצן נוריאל: חייל המילואים המשרת ביחידות השדה
"אלו אנשים שיש להם ביקורת על המדינה אבל הם אוהבים את הפלוגה" (יהונתן גפן)
ניצן נוריאל
| 02/10/2016
צילום: דובר צה"ל
רוחות הסתיו ,פריחת החצב ולוח השנה מספרים לנו שאנו לקראת תום השנה ועת הסיכומים הגיעה. איש השנה שלי בביטחון ובהוויה הכה ישראלית הוא סמ"ר/רס"מ/סרן/רס"ן מיחידות השדה במילואים. שפעם אחר פעם מקבל את צו הגיוס בעיתוי הכי לא נוח, מבחני סוף סמסטר או בדיוק בזמן שנולד/ה הילד/ה וקשיי הפרנסה מעבר לפינה ומאיימים על שלוות המשפחה. בכל זאת מתייצב לפרק אימון קצר בצאלים (המקום שרוב אנשי המילואים מיחידות השדה שבאים להתאמן בו יודעים מראש שזה לא הולך להיות פיקניק, בלשון המעטה) או עולים לתעסוקה (כן לתעסוקה תמיד עולים, גם אם זה לאילת) שתהא ארוכה ומתישה, מרובת פעילות מורכבת, הן מן הצד המבצעי והן בשאלות נורמטיביות ובכל זאת מתייצב.
הם, אנשי המילואים של יחידות השדה, הנושאים בנטל, תוך שהם יודעים שרק 40% ,לערך מן הפוטנציאל מתייצב וכל השאר מוצאים דרך להימנע מכך, שלא לומר להשתמט מחובתם זו. ההתייצבות האדוקה הזו, ממש לא מובנת מאליה, כפי שיהונתן גפן כתב: "אלו אנשים שיש להם ביקורת על המדינה אבל הם אוהבים את הפלוגה". רוב אנשי השנה שלי מתוך מערך המילואים הלוחם הם אנשים שלצד פעילותם בסדיר הם ממשיכים לשאת בנטל המילואים, בלי קשר לעמדותיהם הפוליטיות, אבני הריחיים של המדינה טוחנות אותם כמעט בכל תחום ומעמידות בספק את חלומם לבית או לעבודה יציבה ובכל זאת - הם מתייצבים.
פגשתי בהם ברוב תפקידי בשירות הצבאי כמח"ט חטיבת המילואים "עודד", כסגן מפקד אוגדת אזח"ע ועוד. הם אנשי השנה שלי דווקא משום שלא עשו בהכרח מעשה הירואי השנה, אבל כל עשייתם הינה הקרבה אישית ומשפחתית כמעט ללא תמורה, כמעט ללא הכרת טובה ציבורית גלויה וכמעט ללא תמיכה ממסדית. אם רק נראה את המאמץ של אנשי המילואים, הסטודנטים, להשיג מועד ג' נבין עד כמה הם "בודדים במערכה".
והשנה על רקע האירועים חלק לא מבוטל מאנשי המילואים קיבל צווי 8 ונקרא מעכשיו לעכשיו לתגבר את הפעילות אל מול טרור הבודדים וגם כאן לא אכזבו. כמו גם בתרגילי הפתע, שהם חלק ממשנתו של הרמטכ"ל לקיים את הכשירות והכוננות הלכה למעשה, קראו להם והם התייצבו, עשו את שנדרש וחזרו לשגרת חייהם.
חובתנו לוודא שנכונות זו לא תתקבל כמובנית מאליה וכזו שתמשיך להתקיים ללא תנאי, השקעה במגזר ההולך ומתמעט של אנשי מילואים ממערכי הלחימה הנושאים בנטל, היא הכרח. אני מצדיע להם, שמח לפגוש בהם במעלה העשייה בה אני שותף וכמו כולם מתפלל שישובו בשלום לביתם.
אתם אנשי המילואים של היחידות הלוחמות, אתם אנשי השנה שלי.
"אלו אנשים שיש להם ביקורת על המדינה אבל הם אוהבים את הפלוגה" (יהונתן גפן)
צילום: דובר צה"ל
רוחות הסתיו ,פריחת החצב ולוח השנה מספרים לנו שאנו לקראת תום השנה ועת הסיכומים הגיעה. איש השנה שלי בביטחון ובהוויה הכה ישראלית הוא סמ"ר/רס"מ/סרן/רס"ן מיחידות השדה במילואים. שפעם אחר פעם מקבל את צו הגיוס בעיתוי הכי לא נוח, מבחני סוף סמסטר או בדיוק בזמן שנולד/ה הילד/ה וקשיי הפרנסה מעבר לפינה ומאיימים על שלוות המשפחה. בכל זאת מתייצב לפרק אימון קצר בצאלים (המקום שרוב אנשי המילואים מיחידות השדה שבאים להתאמן בו יודעים מראש שזה לא הולך להיות פיקניק, בלשון המעטה) או עולים לתעסוקה (כן לתעסוקה תמיד עולים, גם אם זה לאילת) שתהא ארוכה ומתישה, מרובת פעילות מורכבת, הן מן הצד המבצעי והן בשאלות נורמטיביות ובכל זאת מתייצב.
הם, אנשי המילואים של יחידות השדה, הנושאים בנטל, תוך שהם יודעים שרק 40% ,לערך מן הפוטנציאל מתייצב וכל השאר מוצאים דרך להימנע מכך, שלא לומר להשתמט מחובתם זו. ההתייצבות האדוקה הזו, ממש לא מובנת מאליה, כפי שיהונתן גפן כתב: "אלו אנשים שיש להם ביקורת על המדינה אבל הם אוהבים את הפלוגה". רוב אנשי השנה שלי מתוך מערך המילואים הלוחם הם אנשים שלצד פעילותם בסדיר הם ממשיכים לשאת בנטל המילואים, בלי קשר לעמדותיהם הפוליטיות, אבני הריחיים של המדינה טוחנות אותם כמעט בכל תחום ומעמידות בספק את חלומם לבית או לעבודה יציבה ובכל זאת - הם מתייצבים.
פגשתי בהם ברוב תפקידי בשירות הצבאי כמח"ט חטיבת המילואים "עודד", כסגן מפקד אוגדת אזח"ע ועוד. הם אנשי השנה שלי דווקא משום שלא עשו בהכרח מעשה הירואי השנה, אבל כל עשייתם הינה הקרבה אישית ומשפחתית כמעט ללא תמורה, כמעט ללא הכרת טובה ציבורית גלויה וכמעט ללא תמיכה ממסדית. אם רק נראה את המאמץ של אנשי המילואים, הסטודנטים, להשיג מועד ג' נבין עד כמה הם "בודדים במערכה".
והשנה על רקע האירועים חלק לא מבוטל מאנשי המילואים קיבל צווי 8 ונקרא מעכשיו לעכשיו לתגבר את הפעילות אל מול טרור הבודדים וגם כאן לא אכזבו. כמו גם בתרגילי הפתע, שהם חלק ממשנתו של הרמטכ"ל לקיים את הכשירות והכוננות הלכה למעשה, קראו להם והם התייצבו, עשו את שנדרש וחזרו לשגרת חייהם.
חובתנו לוודא שנכונות זו לא תתקבל כמובנית מאליה וכזו שתמשיך להתקיים ללא תנאי, השקעה במגזר ההולך ומתמעט של אנשי מילואים ממערכי הלחימה הנושאים בנטל, היא הכרח. אני מצדיע להם, שמח לפגוש בהם במעלה העשייה בה אני שותף וכמו כולם מתפלל שישובו בשלום לביתם.
אתם אנשי המילואים של היחידות הלוחמות, אתם אנשי השנה שלי.
