המלצה לתקוף מיידית את איראן - הבהרות
התזמון המתאים ביותר להשמדת טיל בליסטי הוא זמן קצר לאחר שיגורו, בטרם יצבור תאוצה. כך לפי דעתי יש לפעול בסוגיית הגרעין האיראני. דעה
רפאל אופק
| 17/09/2015
שמחתי לקרוא את התגובות הרבות למאמרי הקודם באתר ישראל דיפנס ("הגרעין האיראני – כן, יש לתקוף עכשיו!", 1/08/2015), אשר חלקן היו ראויות ורציניות בעיני. על כן ברצוני להתייחס כאן לביקורת שהושמעה נגד המאמר.
אנשים לא מעטים בישראל, אשר אינם מכירים את העובדות לאישורן, נוטים להגזים בכוחה הצבאי של איראן עד כדי דמוניזציה - תוך ראייתם את איראן כבר היום כמעצמה גרעינית העלולה להשתמש בנשק גרעיני כלפי ישראל. בפרט הם חוששים כי אם ישראל תתקוף את מתקני הגרעין האיראניים, אזי איראן תגיב בשיגור טילים גרעיניים אל ישראל. על פי השערתם, לאחר התפרקות ברה"מ בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, איראן הצליחה לרכוש בחשאי פצצות גרעיניות או לפחות כמות מספקת של חומרים בקיעים באיכות צבאית (אורניום או מועשר פלוטוניום) מגורמים כלשהם שהייתה להם נגישות לנשק הגרעיני הסובייטי. לחילופין, הם חוששים כי איראן רכשה נשק גרעיני מוכן מקוריאה הצפונית או פקיסטן.
תשובתי בקשר לכך היא כדלהלן: לפי מיטב ידיעתי, לא נמצא אימות לשמועות הרבות שנפוצו בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת על מאמצים איראניים לרכוש נשק גרעיני מוכן או חומרים בקיעים באיכות צבאית מגורמי "שוק שחור" ברחבי ברה"מ המתפרקת. כמו כן, גם לחשש כי איראן רכשה פצצות גרעינית מוכנות או חומרים בקיעים באיכות צבאית מקוריאה הצפונית או פקיסטן אין בסיס. אמל"ח גרעיני אינו סחורה העומדת למכירה, ובכל מקרה גם אם היו מאמצים לבצע עסקה מעין זו, הייתה סבירות לא מעטה כי היא תיחשף על כל המשתמע מכך. כבר מעמאר קדאפי, שליט לוב לשעבר, חודשים מועטים לאחר שתפס את השלטון בארצו בספטמבר 1969, ביקש לרכוש בסין נשק גרעיני. לפיכך הוא שיגר לבייג'ינג את סגנו, מייג'ור עבד אל סלאם ג'אלוד. אולם צ'ו אן לאי, ראש ממשלת סין דאז, הסביר לג'אלוד בעת פגישתם, בנימוס רב, כי "פצצות אטום, אינן עומדות למכירה". כמו סין בעבר, כך גם קוריאה הצפונית ופקיסטן רואות את הנשק הגרעיני שברשותן כמרכיב מרכזי וחיוני במערכת ההגנה שלהן, וספק רב אם הן יעלה בדעתן להתחלק בו עם איראן.
להערכת לא מעט אנשים בישראל, אף אם אין עדיין לאיראן נשק גרעיני, עדיין היא מסוגלת לשגר לישראל מספר רב של טילים בעלי ראשי קרב קונבנציונליים או כימיים וכך לגרום למספר רב של אבדות בישראל. אכן מבחינת ישראל הסכנה קיימת, אך בהנחה כי מלאי הטילים הבליסטיים המבצעיים מדגם "שהאב-3" המצויים היום בארסנל האיראני הינו מוגבל, בסדר גודל של כ-100 טילים, אזי סביר שסוללות טילי ה"חץ" שבידי ישראל תוכלנה לספק הגנה די סבירה כנגד הטילים הללו. להבנתי, מספר ההרוגים בישראל בעת מלחמת המפרץ הראשונה ("סופה במדבר"), בתחילת 1991, אינו יכול לשמש מדד להערכת מספר האבדות הצפוי כתוצאה מתקיפת טילים איראניים המצוידים בראשי קרב קונבנציונליים. ברם, יש לזכור, כי אף שעיראק שיגרה במהלך המלחמה לשטח ישראל 39 טילי "אל-חוסיין" (סקאד משופר), שגרמו לנזקים כלשהם באתרי פגיעתם, מספר ההרוגים הישראליים היה נמוך מאד, ואף זאת לא בשל פגיעות ישירות, אלא כתוצאות לוואי בשל חנק עקב שימוש בלתי נכון במסכה, או בשל התקפי לב.
קיימת סכנה מאד מוחשית לנוכח מערך הטילים והרקטות שבידי ארגון חיזבאללה. על פי הערכת אגף המודיעין של צה"ל, בידי הארגון מצויים היום כ- 700 טילים ורקטות לטווח ארוך, 5,500 רקטות וטילים לטווח בינוני, ו-100,000 רקטות לטווח קצר, אשר יכולים לכסות את כל שטחה של מדינת ישראל. אולם למרבית המזל, החיזבאללה שקוע עתה עמוק במלחמה בסוריה, בהגנה נואשת על משטרו של בשאר אסאד. על כן, לא ברור אם הוא מעוניין, או יכול, לפתוח בחזית נוספת - נגד ישראל. זאת ועוד, כנראה ברור למנהיג הארגון, חסן נסראללה, על סמך תוצאות מלחמת לבנון השנייה, כי אם ארגונו ינסה "לשטח" יישובים כלשהם במדינת ישראל, הוא ישלם על כך מחיר בלתי נסבל, שיכלול בין היתר "שיטוח" מאסיבי בתוך שטח לבנון.
שאלה אחרת שעולה היא: האם ארה"ב, או רוסיה תפעלנה למנוע או להפריע לתקיפה ישראלית באיראן, ואני חוזר כאן על תשובתי במאמרי הקודם. אשר לארה"ב, ספק רב אם אובמה, אשר חושש מאד ממעורבות צבאית אמריקנית הרחק מגבולות ארה"ב ובמזרח התיכון בפרט, יורה לטייסים אמריקנים להתמודד מול טייסים ישראלים. בוודאות רבה הוא לא יגובה על ידי הקונגרס. אמנם, כפי שמתברר עתה, מרבית חברי הקונגרס הדמוקרטים צפויים להצביע בעד הסכם הגרעין עם איראן, אך חרף זאת רבים מהם הביעו את חששם מפני השלכותיו בעתיד. לכן ייתכן כי להיפך - בקונגרס ישמחו לשמוע אם ישראל תוציא לארה"ב את הערמונים מן האש. אשר לרוסיה, זו עסוקה עדיין בבעיות שבגבולותיה, לדוגמה באוקראינה. כמו כן, כפי שנודע בימים האחרונים, רוסיה החלה עתה בהגברת מעורבותה הצבאית בסוריה. זאת, במטרה להציל את משטר בשאר אסאד, ובפרט לשמור על רצועת החוף הסורית, אשר כוללת מעגן רוסי בנמל טרטוס, מפני כיבוש על ידי המורדים.
בהקשר לכך, אלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, נשאל בכנס הרצליה האחרון (8 בספטמבר) על ידי דן וויליאמס, כתב רויטרס, אם ישראל יצרה קשר עם רוסיה בניסיון למנוע עימות לא מכוון בין כוחותיהן בשטח סוריה. על כך ענה עמוס גלעד: "ישנן דרכים, הם לא אויבינו כיום".
יש בכך להצביע רצונה של רוסיה להימנע בעתיד הקרוב מחיכוך צבאי עם צה"ל, על מנת שישראל לא תפריע לה בחיזוק מאחזיה בשטח סוריה. ייתכן כי הדברים יהיו רלוונטיים גם בסוגיה האיראנית. אשר לגורם הצבאי הרלוונטי הנוסף - חיל האוויר האיראני, אכן הוא עלול להפריע לצה"ל, אך אני סבור כי יכולתו נמוכה במידה משמעותית ביחס לכושרו של חיל האוויר הישראלי.
טענה נוספת שהועלתה בתוך כלל הביקורות על המאמר התייחסה להיקף הרב של מטרות שיש להשמיד באיראן על מנת לנטרל את האיום הגרעיני שלה. על פי התרשמותי, כפי שכתבתי במאמרי הקודם, מספר המטרות המועדפות אינו חורג מיכולתה של ישראל לפגוע בהן. אני משוכנע כי בידי צה"ל מצויים פתרונות הולמים לכך.
עם זאת, לא מעט אנשים בישראל חרדים מה תהיה התגובה בעולם לתקיפה ישראלית באיראן, והאם לא צפויה סכנה של הגברת החרם על ישראל כתוצאה מכך. לדעתי, אפשר כי תגובותיהן של מדינות רבות בעולם כלפי תקיפה ישראלית באיראן תתבטאנה כלפי חוץ בגינויים חריפים. בפרט צפוי גינוי חריף מצד האיחוד האירופי, אך כנראה לא יותר מכך. לפי תמונת המצב הנוכחית, האיחוד האירופי שקוע במאמץ נואש לפתור את סוגיית המהגרים הרבים מסוריה, עיראק וממדינות מוסלמיות נוספות. על כל פנים, סביר כי גם במדינות הצפויות לגנות את ישראל תישמע בחדרי חדרים אנחת רווחה.
כמו כן, יש הסבורים כי אין טעם בתקיפה ישראלי באיראן, מכיוון שאיראן תוכל לשקם במהרה את תשתיתה הגרעינית. לדעתי, אין הדבר כך, יידרשו לה לשם כך לא מעט שנים. בכל מקרה, גם פעילות שיקום התשתית הגרעינית באיראן תעמוד תחת מעקב המודיעין הישראלי, כך שניתן יהיה לתקוף אותה שנית. עם זאת אין לשלול גם את האפשרות שמשטר האיאטולות יתחלף בשל הביקורת שתישמע באיראן על המשאבים הכלכליים שבוזבזו לשווא על תכנית הגרעין הצבאית, תחת היותם מנוצלים למען רווחתו של העם האיראני.
בכל מקרה, אני סבור כי מול פני הסיכונים לישראל נוכח התעצמותה הצפויה של איראן עם מימושו של הסכם הגרעין, אשר פורטו במאמרי הקודם, המצב הנוכחי הינו מצב של "אין ברירה" - האיום הגרעין האיראני יהווה בשלב זה או אחר איום קיומי על ישראל, וככל שיחלוף הזמן כן יקשה להתמודד עימו. המשל המתאים לתאר מצב זה הינו התמודדות מול שיגור של טיל בליסטי, אשר התזמון המתאים ביותר להשמידו הינו הטווח הזמן הקצר שלאחר שיגורו, בטרם יצבור תאוצה.
כהדגמה לכך, אציג את "תכנית ההגנה האסטרטגית" (Strategic Defense Initiative- SDI) להגנת ארה"ב מפני הטילים הגרעיניים הבין-יבשתיים של ברה"מ, שכונתה "מלחמת הכוכבים", ושהוצגה ב-1983 על ידי הנשיא האמריקני דאז, רונלד רייגן. לתכנית זו הייתה תרומה מכרעת לשבירת עוצמתה של ברה"מ ולתום "המלחמה הקרה". מרכיב מרכזי בתכנית הייתה מערכת לוויינים, שכללה הצבת מאות לווייני התצפית "עיניים בוהקות" (Brilliant Eyes) בגובה 700 ק"מ, במטרה לאתר שיגור טילים בליסטיים בין יבשתיים מברה"מ לעבר ארה"ב, וכן כ-4,000 לווייני "חלוקי אבן בוהקים" (Brilliant Pebbles) בגובה כ-500 ק"מ, שנועדו ליירט את הטילים הסובייטיים ולהשמידם תוך זמן קצר לאחר ששוגרו. זיהוי שיגורם של טילים בליסטיים מתוך שטחה של ברה"מ על ידי לווייני "העיניים הבוהקות" היה מתאפשר אודות ללהבה האדירה שפורצת מזנב הטיל הבליסטי בעת שיגורו וגם על פי מאפייני ספקטרום הלהבה בתחומי האינפרה-אדום, האור הנראה, והאולטרה-סגול וכן באמצעות מכ"מ. יתרון השמדת הטיל הבליסטי על ידי "חלוקי האבן הבוהקים" זמן קצר לאחר שיגורו (בגובה של כ-150 ק"מ), הוא בכך שהטיל טרם צבר תאוצה מספקת, ולפיכך דיוק הפגיעה בו רב יותר. איתורם והשמדתם של הטילים הבין-יבשתיים בהתקדמותם מחוץ לאטמוספרה בגובה של כ-1,250 ק"מ, הינה משימה קשה לעין ערוך. הגנת ארה"ב חייבה גם פיתוח שכבת הגנה אחורית בגבולותיה של ארה"ב, כנגד הטילים הסובייטיים, בעת חזרתם לאטמוספרה והתקרבותם ליעדיהם. שכבת הגנה זו הייתה אמורה להתבסס על טילים אנטי- בליסטיים (ABM - Anti-Ballistic Missile), שנועדו ליירט את הטילים הסובייטים כבר בהתקדמותם לגובה 100 ק"מ. אולם גם שכבה זו לא הייתה עשויה להבטיח הגנה מלאה לאזרחי ארה"ב. זאת, מכיוון שסביר כי בטילים הסובייטיים פותחו אמצעי הגנה שונים למניעת יירוטם על ידי טילים אנטי-בליסטיים, כגון ראשי קרב המתפצלים למספר ראשים גרעיניים, פיתיונות , וכן אמצעי הטעיה אחרים.
כמובן, לעולם אין המשל דומה לממשל במלוא מאת האחוזים, אך יירוטו של טיל בליסטי בתור משל ממחיש לדעתי היטב את הפתרון המועדף של סוגיית הגרעין האיראני.
כהערה בקשר לכך, אמנם הסנאטור הרפובליקני טום קוטון סבור, כפי שהביע עתה בעת ביקורו בישראל בראיון ל"ישראל היום" (4 בספטמבר), כי הנשיא האמריקני הבא יוכל לבטל את הסכם הגרעין עם איראן. אך עדיין קשה אפילו להעריך מי יהיה הנשיא הבא, ובכל מקרה, לדעתי, אין לסמוך על כך. בכל מקרה, כבר דוהרת לקראת הסרת העיצומים מעל איראן ופתיחת השוק האיראני בפניה, ללא קשר מה תהיה עמדת ארה"ב בעתיד.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
התזמון המתאים ביותר להשמדת טיל בליסטי הוא זמן קצר לאחר שיגורו, בטרם יצבור תאוצה. כך לפי דעתי יש לפעול בסוגיית הגרעין האיראני. דעה
שמחתי לקרוא את התגובות הרבות למאמרי הקודם באתר ישראל דיפנס ("הגרעין האיראני – כן, יש לתקוף עכשיו!", 1/08/2015), אשר חלקן היו ראויות ורציניות בעיני. על כן ברצוני להתייחס כאן לביקורת שהושמעה נגד המאמר.
אנשים לא מעטים בישראל, אשר אינם מכירים את העובדות לאישורן, נוטים להגזים בכוחה הצבאי של איראן עד כדי דמוניזציה - תוך ראייתם את איראן כבר היום כמעצמה גרעינית העלולה להשתמש בנשק גרעיני כלפי ישראל. בפרט הם חוששים כי אם ישראל תתקוף את מתקני הגרעין האיראניים, אזי איראן תגיב בשיגור טילים גרעיניים אל ישראל. על פי השערתם, לאחר התפרקות ברה"מ בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, איראן הצליחה לרכוש בחשאי פצצות גרעיניות או לפחות כמות מספקת של חומרים בקיעים באיכות צבאית (אורניום או מועשר פלוטוניום) מגורמים כלשהם שהייתה להם נגישות לנשק הגרעיני הסובייטי. לחילופין, הם חוששים כי איראן רכשה נשק גרעיני מוכן מקוריאה הצפונית או פקיסטן.
תשובתי בקשר לכך היא כדלהלן: לפי מיטב ידיעתי, לא נמצא אימות לשמועות הרבות שנפוצו בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת על מאמצים איראניים לרכוש נשק גרעיני מוכן או חומרים בקיעים באיכות צבאית מגורמי "שוק שחור" ברחבי ברה"מ המתפרקת. כמו כן, גם לחשש כי איראן רכשה פצצות גרעינית מוכנות או חומרים בקיעים באיכות צבאית מקוריאה הצפונית או פקיסטן אין בסיס. אמל"ח גרעיני אינו סחורה העומדת למכירה, ובכל מקרה גם אם היו מאמצים לבצע עסקה מעין זו, הייתה סבירות לא מעטה כי היא תיחשף על כל המשתמע מכך. כבר מעמאר קדאפי, שליט לוב לשעבר, חודשים מועטים לאחר שתפס את השלטון בארצו בספטמבר 1969, ביקש לרכוש בסין נשק גרעיני. לפיכך הוא שיגר לבייג'ינג את סגנו, מייג'ור עבד אל סלאם ג'אלוד. אולם צ'ו אן לאי, ראש ממשלת סין דאז, הסביר לג'אלוד בעת פגישתם, בנימוס רב, כי "פצצות אטום, אינן עומדות למכירה". כמו סין בעבר, כך גם קוריאה הצפונית ופקיסטן רואות את הנשק הגרעיני שברשותן כמרכיב מרכזי וחיוני במערכת ההגנה שלהן, וספק רב אם הן יעלה בדעתן להתחלק בו עם איראן.
להערכת לא מעט אנשים בישראל, אף אם אין עדיין לאיראן נשק גרעיני, עדיין היא מסוגלת לשגר לישראל מספר רב של טילים בעלי ראשי קרב קונבנציונליים או כימיים וכך לגרום למספר רב של אבדות בישראל. אכן מבחינת ישראל הסכנה קיימת, אך בהנחה כי מלאי הטילים הבליסטיים המבצעיים מדגם "שהאב-3" המצויים היום בארסנל האיראני הינו מוגבל, בסדר גודל של כ-100 טילים, אזי סביר שסוללות טילי ה"חץ" שבידי ישראל תוכלנה לספק הגנה די סבירה כנגד הטילים הללו. להבנתי, מספר ההרוגים בישראל בעת מלחמת המפרץ הראשונה ("סופה במדבר"), בתחילת 1991, אינו יכול לשמש מדד להערכת מספר האבדות הצפוי כתוצאה מתקיפת טילים איראניים המצוידים בראשי קרב קונבנציונליים. ברם, יש לזכור, כי אף שעיראק שיגרה במהלך המלחמה לשטח ישראל 39 טילי "אל-חוסיין" (סקאד משופר), שגרמו לנזקים כלשהם באתרי פגיעתם, מספר ההרוגים הישראליים היה נמוך מאד, ואף זאת לא בשל פגיעות ישירות, אלא כתוצאות לוואי בשל חנק עקב שימוש בלתי נכון במסכה, או בשל התקפי לב.
קיימת סכנה מאד מוחשית לנוכח מערך הטילים והרקטות שבידי ארגון חיזבאללה. על פי הערכת אגף המודיעין של צה"ל, בידי הארגון מצויים היום כ- 700 טילים ורקטות לטווח ארוך, 5,500 רקטות וטילים לטווח בינוני, ו-100,000 רקטות לטווח קצר, אשר יכולים לכסות את כל שטחה של מדינת ישראל. אולם למרבית המזל, החיזבאללה שקוע עתה עמוק במלחמה בסוריה, בהגנה נואשת על משטרו של בשאר אסאד. על כן, לא ברור אם הוא מעוניין, או יכול, לפתוח בחזית נוספת - נגד ישראל. זאת ועוד, כנראה ברור למנהיג הארגון, חסן נסראללה, על סמך תוצאות מלחמת לבנון השנייה, כי אם ארגונו ינסה "לשטח" יישובים כלשהם במדינת ישראל, הוא ישלם על כך מחיר בלתי נסבל, שיכלול בין היתר "שיטוח" מאסיבי בתוך שטח לבנון.
שאלה אחרת שעולה היא: האם ארה"ב, או רוסיה תפעלנה למנוע או להפריע לתקיפה ישראלית באיראן, ואני חוזר כאן על תשובתי במאמרי הקודם. אשר לארה"ב, ספק רב אם אובמה, אשר חושש מאד ממעורבות צבאית אמריקנית הרחק מגבולות ארה"ב ובמזרח התיכון בפרט, יורה לטייסים אמריקנים להתמודד מול טייסים ישראלים. בוודאות רבה הוא לא יגובה על ידי הקונגרס. אמנם, כפי שמתברר עתה, מרבית חברי הקונגרס הדמוקרטים צפויים להצביע בעד הסכם הגרעין עם איראן, אך חרף זאת רבים מהם הביעו את חששם מפני השלכותיו בעתיד. לכן ייתכן כי להיפך - בקונגרס ישמחו לשמוע אם ישראל תוציא לארה"ב את הערמונים מן האש. אשר לרוסיה, זו עסוקה עדיין בבעיות שבגבולותיה, לדוגמה באוקראינה. כמו כן, כפי שנודע בימים האחרונים, רוסיה החלה עתה בהגברת מעורבותה הצבאית בסוריה. זאת, במטרה להציל את משטר בשאר אסאד, ובפרט לשמור על רצועת החוף הסורית, אשר כוללת מעגן רוסי בנמל טרטוס, מפני כיבוש על ידי המורדים.
בהקשר לכך, אלוף (מיל') עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון, נשאל בכנס הרצליה האחרון (8 בספטמבר) על ידי דן וויליאמס, כתב רויטרס, אם ישראל יצרה קשר עם רוסיה בניסיון למנוע עימות לא מכוון בין כוחותיהן בשטח סוריה. על כך ענה עמוס גלעד: "ישנן דרכים, הם לא אויבינו כיום".
יש בכך להצביע רצונה של רוסיה להימנע בעתיד הקרוב מחיכוך צבאי עם צה"ל, על מנת שישראל לא תפריע לה בחיזוק מאחזיה בשטח סוריה. ייתכן כי הדברים יהיו רלוונטיים גם בסוגיה האיראנית. אשר לגורם הצבאי הרלוונטי הנוסף - חיל האוויר האיראני, אכן הוא עלול להפריע לצה"ל, אך אני סבור כי יכולתו נמוכה במידה משמעותית ביחס לכושרו של חיל האוויר הישראלי.
טענה נוספת שהועלתה בתוך כלל הביקורות על המאמר התייחסה להיקף הרב של מטרות שיש להשמיד באיראן על מנת לנטרל את האיום הגרעיני שלה. על פי התרשמותי, כפי שכתבתי במאמרי הקודם, מספר המטרות המועדפות אינו חורג מיכולתה של ישראל לפגוע בהן. אני משוכנע כי בידי צה"ל מצויים פתרונות הולמים לכך.
עם זאת, לא מעט אנשים בישראל חרדים מה תהיה התגובה בעולם לתקיפה ישראלית באיראן, והאם לא צפויה סכנה של הגברת החרם על ישראל כתוצאה מכך. לדעתי, אפשר כי תגובותיהן של מדינות רבות בעולם כלפי תקיפה ישראלית באיראן תתבטאנה כלפי חוץ בגינויים חריפים. בפרט צפוי גינוי חריף מצד האיחוד האירופי, אך כנראה לא יותר מכך. לפי תמונת המצב הנוכחית, האיחוד האירופי שקוע במאמץ נואש לפתור את סוגיית המהגרים הרבים מסוריה, עיראק וממדינות מוסלמיות נוספות. על כל פנים, סביר כי גם במדינות הצפויות לגנות את ישראל תישמע בחדרי חדרים אנחת רווחה.
כמו כן, יש הסבורים כי אין טעם בתקיפה ישראלי באיראן, מכיוון שאיראן תוכל לשקם במהרה את תשתיתה הגרעינית. לדעתי, אין הדבר כך, יידרשו לה לשם כך לא מעט שנים. בכל מקרה, גם פעילות שיקום התשתית הגרעינית באיראן תעמוד תחת מעקב המודיעין הישראלי, כך שניתן יהיה לתקוף אותה שנית. עם זאת אין לשלול גם את האפשרות שמשטר האיאטולות יתחלף בשל הביקורת שתישמע באיראן על המשאבים הכלכליים שבוזבזו לשווא על תכנית הגרעין הצבאית, תחת היותם מנוצלים למען רווחתו של העם האיראני.
בכל מקרה, אני סבור כי מול פני הסיכונים לישראל נוכח התעצמותה הצפויה של איראן עם מימושו של הסכם הגרעין, אשר פורטו במאמרי הקודם, המצב הנוכחי הינו מצב של "אין ברירה" - האיום הגרעין האיראני יהווה בשלב זה או אחר איום קיומי על ישראל, וככל שיחלוף הזמן כן יקשה להתמודד עימו. המשל המתאים לתאר מצב זה הינו התמודדות מול שיגור של טיל בליסטי, אשר התזמון המתאים ביותר להשמידו הינו הטווח הזמן הקצר שלאחר שיגורו, בטרם יצבור תאוצה.
כהדגמה לכך, אציג את "תכנית ההגנה האסטרטגית" (Strategic Defense Initiative- SDI) להגנת ארה"ב מפני הטילים הגרעיניים הבין-יבשתיים של ברה"מ, שכונתה "מלחמת הכוכבים", ושהוצגה ב-1983 על ידי הנשיא האמריקני דאז, רונלד רייגן. לתכנית זו הייתה תרומה מכרעת לשבירת עוצמתה של ברה"מ ולתום "המלחמה הקרה". מרכיב מרכזי בתכנית הייתה מערכת לוויינים, שכללה הצבת מאות לווייני התצפית "עיניים בוהקות" (Brilliant Eyes) בגובה 700 ק"מ, במטרה לאתר שיגור טילים בליסטיים בין יבשתיים מברה"מ לעבר ארה"ב, וכן כ-4,000 לווייני "חלוקי אבן בוהקים" (Brilliant Pebbles) בגובה כ-500 ק"מ, שנועדו ליירט את הטילים הסובייטיים ולהשמידם תוך זמן קצר לאחר ששוגרו. זיהוי שיגורם של טילים בליסטיים מתוך שטחה של ברה"מ על ידי לווייני "העיניים הבוהקות" היה מתאפשר אודות ללהבה האדירה שפורצת מזנב הטיל הבליסטי בעת שיגורו וגם על פי מאפייני ספקטרום הלהבה בתחומי האינפרה-אדום, האור הנראה, והאולטרה-סגול וכן באמצעות מכ"מ. יתרון השמדת הטיל הבליסטי על ידי "חלוקי האבן הבוהקים" זמן קצר לאחר שיגורו (בגובה של כ-150 ק"מ), הוא בכך שהטיל טרם צבר תאוצה מספקת, ולפיכך דיוק הפגיעה בו רב יותר. איתורם והשמדתם של הטילים הבין-יבשתיים בהתקדמותם מחוץ לאטמוספרה בגובה של כ-1,250 ק"מ, הינה משימה קשה לעין ערוך. הגנת ארה"ב חייבה גם פיתוח שכבת הגנה אחורית בגבולותיה של ארה"ב, כנגד הטילים הסובייטיים, בעת חזרתם לאטמוספרה והתקרבותם ליעדיהם. שכבת הגנה זו הייתה אמורה להתבסס על טילים אנטי- בליסטיים (ABM - Anti-Ballistic Missile), שנועדו ליירט את הטילים הסובייטים כבר בהתקדמותם לגובה 100 ק"מ. אולם גם שכבה זו לא הייתה עשויה להבטיח הגנה מלאה לאזרחי ארה"ב. זאת, מכיוון שסביר כי בטילים הסובייטיים פותחו אמצעי הגנה שונים למניעת יירוטם על ידי טילים אנטי-בליסטיים, כגון ראשי קרב המתפצלים למספר ראשים גרעיניים, פיתיונות , וכן אמצעי הטעיה אחרים.
כמובן, לעולם אין המשל דומה לממשל במלוא מאת האחוזים, אך יירוטו של טיל בליסטי בתור משל ממחיש לדעתי היטב את הפתרון המועדף של סוגיית הגרעין האיראני.
כהערה בקשר לכך, אמנם הסנאטור הרפובליקני טום קוטון סבור, כפי שהביע עתה בעת ביקורו בישראל בראיון ל"ישראל היום" (4 בספטמבר), כי הנשיא האמריקני הבא יוכל לבטל את הסכם הגרעין עם איראן. אך עדיין קשה אפילו להעריך מי יהיה הנשיא הבא, ובכל מקרה, לדעתי, אין לסמוך על כך. בכל מקרה, כבר דוהרת לקראת הסרת העיצומים מעל איראן ופתיחת השוק האיראני בפניה, ללא קשר מה תהיה עמדת ארה"ב בעתיד.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
