שיחות הגרעין עם איראן – אובמה נלחץ בין הפטיש לסדן
האם אובמה מסוגל להתגבר על המכשולים? מצד אחד טהרן מנהלת מו"מ קשוח, ורוסיה וסין מערימות קשיים - חרף השתתפותן בשיחות. מצד שני ניצב קונגרס החושש מההסכם המתגבש, וכן ישראל, סעודיה ומדינות המפרץ
רפאל אופק
| 24/06/2015
צילום: AP
אף כי בשיחות הגרעין בלוזאן, בין קבוצת 5+1P (החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם: ארה"ב, בריטניה, צרפת רוסיה וסין, וכן גרמניה) לבין איראן, הוסכם (ב-2 באפריל) על פרמטרים של "תכנית פעולה משותפת כוללת" (Joint Comprehensive Plan of Action - JCPOA), במטרה להגיע להסכם מסגרת ב-30 ביוני, עדיין נותרו פערים משמעותיים ביותר בין הצדדים. יתר על כן, גם קיימים בקיעים בתוך קבוצת 5+1P, בפרט בין רוסיה וארה"ב, ואכן נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, דרש מהמערב (19 ביוני) להימנע מלהציג לאיראן דרישות "שאינן ניתנות למימוש". סוכנויות ידיעות (AP, 17 ביוני; AFP, 12 ביוני) דיווחו מפי גורמים המעורבים בשיחות מול איראן, המתנהלות בוינה בדרג מומחים, כי בשל המחלוקת העומדת בעינה לפחות בעשרה מרכיבים חיוניים בעסקה המתגבשת, הן הגיעו עתה למבוי סתום. לפיכך, להערכתם, ייתכן כי הדיונים יתארכו מעבר למועד הסף שנקבע - 30 ביוני. הצרפתים בפרט, כמשתמע מדברי לורן פאביוס, שר החוץ הצרפתי (11 ביוני), מגלים עמדה תקיפה במיוחד מול האיראנים.
אך אין זה פלא כי שיחות וינה הינן 'קשוחות למדי', על פי התרשמות פקיד אמריקני בכיר. זאת, מכיוון שכל הפרטים הבעייתיים בסוגיית הגרעין האיראני נעקפו בשיחות לוזאן. עם זאת ניתן היה לצפות את הקשיים שיתעוררו בשיחות אלה גם על סמך דו"ח סבא"א האחרון (29 במאי). ראשית, קיימים הבדלי סמנטיקה בין סבא"א לבין איראן בהתייחסות למגבלות המוטלות כיום על תכנית הגרעין האיראנית. בהקדמה לדו"ח סבא"א נכתב: "מועצת הביטחון (של האו"ם) אישרה, כי כל הצעדים שנדרשו בהחלטות מועצת הנגידים (של סבא"א) מחייבות את איראן", אך מנגד, איראן מגדירה את ההגבלות עליה כ"אמצעים התנדבותיים" (voluntary measures) שקיבלה על עצמה. שנית, הדו"ח קובע: "בניגוד להחלטות הרלוונטיות של מועצת הנגידים ומועצת הביטחון, איראן אינה מיישמת את הפרוטוקול הנוסף (לפיקוח מוגבר של סבא"א). הסוכנות (סבא"א) לא תוכל להיות במצב של יכולת לספק אבטחה אמינה בנוגע להיעדר חומרים גרעיניים שלא הוצהרו ופעילויות באיראן, אלא אם איראן תספק את שיתוף הפעולה הנחוץ לסוכנות , כולל יישום הפרוטוקול הנוסף". וכן בסוגיית PMD(Possible Military Dimensions – פעילויות החשודות כקשורות לפיתוח נשק גרעיני), הדו"ח קובע: "הסוכנות נשארת מודאגת בדבר קיומם האפשרי באיראן של פעילויות הקשורות לגרעין שטרם נחשפו, במעורבות ארגונים המתייחסים לצבא, ובכללן פעילויות המתייחסות לפיתוח ראש קרבי לטיל". עם זאת, איראן הואילה הפעם להעביר לסבא"א "מידע כלשהו" בתחום סוגיית ה- PMD.
האורניום המועשר שבידי איראן
בנוסף לעיל, הנתונים המוצגים בדו"ח סבא"א האחרון, בהשוואה לדו"חות קודמים, מעלים סימני שאלה בדבר נכונותה של איראן למלא אחר התחייבותה בהסכם שחתמה בג'נבה ב-24 בנובמבר 2013 עם קבוצת 5+1P על "תכנית פעולה משותפת" (Joint Plan of Action - JPA) לנטרול המרכיבים הצבאיים של תכניתה הגרעינית. איראן התחייבה בתכנית זו להמיר את כל המלאי החדש של גז UF6(אורניום הקסא-פלואוריד) שיועשר לשיעור הנמוך מ-5 אחוזים (דרגת ההעשרה בפועל של הגז היא כ-3.5 אחוזים) לתחמוצת אורניום UO2 (במטרה לייצר ממנו דלק עבור כורי תחנת הכוח הגרעינית בושהר). מתקן ההמרה לתחמוצת אורניום החל לפעול במאי 2014. אולם כפי שעולה מדו"חות סבא"א, מאז נובמבר 2014 הופסקה הזנת UF6 מועשר ל-3.5 אחוזים למתקן. כתוצאה מכך, עד מועד 30 ביוני צפוי להיות בידי איראן מלאי של למעלה מ-1,000 ק"ג UF6 מועשר ל-3.5 אחוזים אשר לא הומר לתחמוצת אורניום, בניגוד להתחייבותה.
בינתיים, לפי דו"ח סבא"א האחרון, איראן ממשיכה עדיין להגדיל את עתודות ה-UF6 המועשר ל-3.5 אחוזים, המסתכמות עתה בכ-9,000 ק"ג (אשר תכולת האורניום בהן היא מעל 6,000 ק"ג). על סמך כל הדו"חות מהשנה האחרונה, נראה כי קצב העשרת האורניום הכולל של מתקני נתאנז ופורדו לשיעור 3.5 אחוזים במהלך השנה האחרונה עמד על כמות ממוצעת של 167 ק"ג אורניום לחודש. גם על פי חישובים המתבססים על נתוני הדו"חות, כושר העבודה של הצנטריפוגות מדגם IR-1 הפועלות בנתאנז ופורדו נותר יציב.
אפילו "ניו יורק טיימס", הידוע בתמיכתו באובמה, התריע לאחרונה (David Sanger And William Broad, 1 ביוני) על הגידול בכמויות האורניום המועשר של איראן, אשר בשל כך איראן לא תצליח לעמוד בהתחייבותה על פי תכנית JPA. על כך מארי הארף (Marie Harf), היועצת הבכירה לתקשורת אסטרטגית במחלקת המדינה, הגיבה בחמת זעם, וטענה כי הסיפור של ה"ניו יורק טיימס" הוא 'ביזארי' ומעיד על חוסר הבנה במחויבות של איראן, וכי היא "נבוכה מאד (‘totally perplexed’) נוכח הדפסת אי דיוקים כאלה"
יתר על כן, על פי מסמך "תכנית הפעולה המשותפת הכוללת" ((JCPOA מ-2 באפריל בגרסתו האמריקנית, איראן הסכימה לצמצם את מאגר ה-UF6 המועשר בשיעור נמוך שברשותה כעת ולהמירו לתחמוצת אורניום, ולהגביל את כמות ה-UF6 ל-300 ק"ג בלבד, וזאת לפחות למשך 15 שנה. אולם במישור הטכני, בשל הכמות הרבה של UF6, ספק רב אם תוכל לבצע זאת תוך זמן סביר.
משטר העיצומים
דיוני שיחות הגרעין המתנהלות עם איראן עוסקים בשני היבטים של סוגיית העיצומים: תהליך הסרת העיצומים כאשר ייחתם הסכם בין שני הצדדים, ואופי המנגנון להטלת העיצומים מחדש במקרה של הפרת ההסכם על ידי איראן. העיצומים המופעלים כיום כלפי איראן הן מטעם ארה"ב, האיחוד האירופי, וכן מטעם האו"ם על פי החלטות שנתקבלו במועצת הביטחון ב-2006. הם מתייחסים למישור הכלכלי - הקפאת נכסי ממשלת איראן בארה"ב בעקבות מהפכת חומייני ב-1979, וכן הגבלה דראסטית של הפעילויות הבינלאומיות של בנקים איראניים; לתחום הצבאי - אמברגו על מכירת נשק, איסור להעביר לאיראן טכנולוגיות בעלות יישום בפיתוח נשק גרעיני או טילים בליסטיים; ואף להקפאת נכסי חברות ויחידים המעורבים בעסקות המסייעות לה בפיתוח התכנית הגרעין הצבאית.
לפי הגרסה האמריקנית של "תכנית הפעולה המשותפת הכוללת" (JCPOA), העיצומים הכלכליים על איראן יוסרו בהדרגה, בהתאם לקצב שבו איראן תציית למחויבויות שתקבל על עצמה על פי ההסכם. זאת ועוד - תהיה הקלה בעיצומים מצד ארה"ב והאיחוד האירופי בהתאמה לכך שסבא"א תאשר כי אכן זו נקטה בצעדים שנדרשה לבצע. מנגד, נציגי איראן בשיחות לוזאן טענו, כי שני הצדדים הסכימו על הסרה "מיידית" של העיצומים עם כניסת ההסכם לתוקפו. על פי המדווח, בפגישתם של זאריף, שר החוץ האיראני, וד"ר עלי אכבאר סאלחי (Ali Akbar Salehi) - נשיא הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, עם חברי הפרלמנט האיראני (7 באפריל), זאריף הבטיח להפיץ מסמך המפרט את ההסכמות שגובשו, וזאת בתגובה ל"שקרים האמריקניים". מכל מקום, כמחווה לממשל בטהרן, הציע אובמה (17 באפריל) להקל מעל איראן מיידית חלק ניכר מהעיצומים הכלכליים כלפיה, בד בבד עם השגת הסכם לריסון תכניתה הגרעינית. אולם לפי דיווח מאוחר יותר (29 באפריל), איראן התרככה מעט - זאריף מסר כי על אף חשיבות יישום "סימולטני" של התחייבויות שני הצדדים, איראן תסכים לדחייה של "שבועות מספר" בין מועד תחולת ההסכם לבין הסרת העיצומים.
ברם, הסעיף המשמעותי ביותר בסוגיה זו , במידה וייחתם הסכם בין הנושאים ונותנים מטעם קבוצת 5+1P לבין הצד האיראני, יתייחס ליכולת לחדש בהקדם את העיצומים אם איראן תפר את ההסכם. מטרת ארה"ב והאיחוד האירופי הינה כינון מנגנון אוטומטי שיאפשר התאוששות (snapback) ותגובה מהירה לנוכח חשיפת מעשי רמאות והפרת ההסכם מצד איראן. החלק הקל במנגנון כזה מתייחס לעיצומים שהוטלו על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי. תיאורטית, במידה ואיראן תפר את ההסכם, תהיה לארה"ב ולאיחוד האירופי יכולת לפעול חד צדדית ולהחזיר מידית את העיצומים לתוקפם. אולם החלק הקשה הוא כינון מנגנון מקביל של העיצומים שהוטלו על איראן על ידי האו"ם. אמנם אובמה הצהיר: "אם איראן תפר את העסקה, ניתן יהיה לחדש מידית את העיצומים", ואף טען כי להטלה מחדש של הסנקציות הבינלאומיות לא יידרש קונצנזוס של חברות מועצת הביטחון של האו"ם. אף בהמשך עמד על כך מזכיר האנרגיה האמריקני, ארנסט מוניץ (Ernest Moniz), והצהיר כי "אף מדינה לא תוכל לחסום את הטלתן מחדש". טענות אלה מתבססות על פשרה בלתי רשמית שהושגה בלוזאן, לפיה התגובה להפרה אפשרית של ההסכם מצד איראן תטופל בהליך מהיר, שיעקוף את התהליך המקובל והמסורבל של העלאת הסוגיה לדיון במועצת הביטחון של האו"ם - לפיו רשאית כל אחת מהמדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון להטיל וטו. מכל מקום, טרם נפתרה השאלה מה יקרה אם שתיים ממדינות אלה, בדגש על רוסיה וסין, תתנגדנה להחלטה. על כן, האמריקנים הציעו שני רעיונות יצירתיים: האחד - במקום הצבעה במועצת הביטחון על הטלה מחדש של העיצומים כתגובה להפרה איראנית, יוטלו העיצומים אוטומטית על איראן, אלא אם מועצת הביטחון תצביע להימנע מכך; השני –תישלל זכות הוטו של החברות הקבועות במועצת הביטחון ביחס לסוגיה זו, ויספיק רוב רגיל ביניהן לקבלת החלטה על חידוש העיצומים (AP, 9 באפריל). אף על פי כן, אנשי ממשל אמריקנים לשעבר הודו, כי התהליך להחזרת העיצומים, ובפרט אלו שהוטלו על ידי האו"ם, לא יהיה קל.
לדעת אובמה, תהליך חידוש אוטומטי של עיצומים על איראן יותנע רק בעקבות קביעת סבא"א כי זיהתה "בעיה ממשית ביותר" בהתנהלות האיראנית. מכל מקום, גם כאן עולים לא מעט קשיים : ראשית, לא ברור כיצד יוגדר מונח זה; שנית, האם זיהוי "בעיה ממשית" יהיה במסגרת המנדט של מנכ"ל סבא"א, או שיוכרע בהצבעה של מועצת נגידי סבא"א, אשר מרבית מדינותיהם חשות אהדה כלפי איראן, או מנהלות איתה קשרים כלכליים; ולבסוף, כתוצאה מכך, סביר כי גם אם תהליך זיהוי "הבעיה" לא ינוטרל בתוך מסגרת סבא"א, בכל זאת יתנהל באיטיות.
אולם, ספק אם אובמה יכול לערוב לקבלת הסכמה באו"ם לכך. הקושי בסוגיה זו אינו רק מול איראן, אלא היא שנויה במחלוקת אף בתוך קבוצת 5+1P, כאשר מצד אחד עומדות ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, ומנגד עומדות רוסיה וסין. רוסיה וסין, השואפות להרחיב את קשריהן הכלכליים עם טהרן, פועלות יחדיו מול החזית המשותפת של ארה"ב ובנות בריתה באירופה. בפרט הן מתנגדות לכל מגמה שתשלול מהן את יכולתן להשפיע על מהלכי מועצת הביטחון בסוגיה האיראנית. אולם רוסיה במיוחד, תחת שלטון פוטין השאפתן, מנהלת זה מכבר מדיניות לעומתית נגד ארה"ב, במטרה לחדור לתוך הואקום שיצרה מדיניות החוץ חסרת העקביות של אובמה, וכך להשיב לעצמה את מעמדה כמעצמת על. אך בפרט עתה, בשל העיצומים הכלכליים שארה"ב והאיחוד האירופי הטילו על רוסיה נוכח מעורבותה הצבאית במשבר באוקראינה, הרעיון של מנגנון אוטומטי מתקבל במוסקבה בסלידה. סגן שר החוץ הרוסי, סרגיי ריבאקוב (Sergey Rybakov) בראיון לסוכנות הידיעות הרוסית Novosti (28 באפריל), וכן שגריר רוסיה באו"ם, ויטאלי צ'ורקין (Vitaly Churkin) בראיון לסוכנות Bloomberg (6 במאי), שללו לחלוטין אפשרות זו. זאת, בניגוד לטענת ממשל אובמה, כי רוסיה הסכימה "באופן עקרוני" על הצורך במכניזם של הפעלה מחודשת של הסנקציות.
גם להערכתם המשותפת של הנרי קיסינג'ר (Henry Kissinger ) וג'ורג' שולץ (George Shultz), מזכירי המדינה של ארה"ב לשעבר (Wall Street Journal, 7 באפריל) יכולת הטלת עיצומים מחדש, ואפילו תהיה אוטומטית, איננה דבר ברור ופשוט כלל וכלל. זאת, כי בשל האינטרסים הכלכליים ודעת הקהל באי אלו מדינות בעולם, במאמץ האמריקני לאכוף מחדש סנקציות נגד איראן, "טמון סיכון שיבודד בעיקר את ארה"ב, ולא את איראן".
מנגנון ניטור ואימות (monitoring and verification) חודרני
נכון עתה, אופי הפיקוח על הגרעין האיראני עומד במרכז המחלוקת במשא ומתן. סוגיה זו הינה בעלת חשיבות ראשונה במעלה, מכיוון שהתנעת חידוש הסנקציות כתוצאה מהפרה, לא תתאפשר ללא יכולת לבצע ניטור חודרני ואימות כי אכן איראן מצייתת למחויבותה לרסן את תכנית הגרעין. הנושאים הבעייתיים במיוחד מבחינת הפיקוח הינם הפעילויות הקשורות ישירות לפיתוח התקן הנפץ גרעיני וחימושו בטיל בליסטי - אשר מבחינת סבא"א נכללות בקטגוריה של PMD, ואשר מתנהלות באתרים בעלי אופי ביטחוני. הנושאים ונותנים עם איראן מצד המערב דורשים שאיראן תאפשר לפקחים זרים גישה חסרת תקדים לאתרים החשודים בפעילות גרעינית בלתי לגיטימית, כולל מתקנים צבאיים.
אולם בטהרן מתנגדים נמרצות לדרישת המערב, או לפחות מציגים זאת כך - האיראנים יודעים כיצד להתנהג ב"שוק פרסי". 'מנהיג' איראן, עלי חמינאי, אשר דחה בנאומו האחרון בשידור חי (רויטרס, 23 ביוני), את דרישת 5+1P להקפאתן של פעילויות המחקר והפיתוח הרגישות בתחומי הגרעין באיראן במהלך עשר השנים הקרובות, גם שלל לחלוטין אפשרות של פיקוח סבא"א באתרים ביטחוניים. לדבריו: "פיקוח על אתרינו הצבאיים איננו מתקבל על הדעת, והינו אחד מקווינו האדומים". בכך הוא חזר על דבריו בנאומו לכבוד 'יום הטכנולוגיות הגרעיניות של איראן' (BBC, 9 באפריל), כאשר נימק זאת, בטענה, או תואנה, שכך תתאפשר חשיפת האתרים הביטחוניים הסודיים של איראן על ידי גורמים זרים (אך ברור, כי בהיעדר שקיפות יתאפשר לאיראן להתקדם לעבר הפצצה). לבסוף, לטענתו, פיקוח מיוחד על איראן יעמיד אותה במצב בלתי מתקבל על הדעת. מכיוון שפיקוח כה חמור הנדרש עתה על ידי האמריקנים, טרם הופעל עד כה על אף מדינה. הוא רואה בכך כוונה להשפיל את איראן (הוא רק מתעלם מכך שהמשטר שהוא עומד בראשו הביא את איראן למצב זה). כמו כן, אף נשיא איראן, חסן רוחאני, הצהיר בראיון טלוויזיוני (13 ביוני) כי ארצו "לא תאפשר לסודותיה הלאומיים ליפול בידי זרים", כתוצאה מהפעלת הפיקוח החודרני הנכלל "בפרוטוקול הנוסף" של סבא"א, אשר איראן נדרשת לקבל על עצמה.
ההתייחסות בקונגרס, וכן בישראל, ערב הסעודית ומדינות המפרץ
למרות החששות וההפחדות ערב נאום נתניהו בקונגרס האמריקני (3 במרץ), נראה כי נתניהו עשה זאת. הוא הצליח לגייס את הקונגרס ואת דעת הקהל האמריקנית להתייחס בביקורתיות כלפי מהלך ההתקרבות לטהרן שהנשיא אובמה מנסה לקדם. הרפובליקנים בקונגרס היו ספקנים בדבר יכולת הממשל לקדם עסקה משמעותית עם איראן, הממשיכה עדיין לתמוך בטרור. אד רויס (Ed Royce), רפובליקני העומד בראש הוועדה לנושאי חוץ בבית הנבחרים אמר: "אני חושש שההסכם הצפוי יהיה קצר מדי, הסרת העיצומים תהיה מהירה מדי, הפקחים יהיו מוגבלים מדי, ואילו מתכנית הטילים האיראנית פשוט יתעלמו". כתוצאה מכך התגבשה פשרה בין יושב ראש וועדת קשרי חוץ בסנאט, הרפובליקני בוב קורקר (Bob Corker) לבין הסנאטור הדמוקרטי הבכיר בן קארדין (Ben Cardin), אשר אושרה בסנאט וגם בבית הנבחרים. לפיכך נאלץ אובמה לקבל את הצעת הפשרה, וכך למגינת ליבו, חתם (22 במאי) על חוק שיאפשר לקונגרס לבדוק מבחינה משפטית במשך חודש ימים את העסקה המתגבשת עם איראן, כאשר תוך תקופה זו יימנע הנשיא מביטול העיצומים החלים עתה כלפי איראן מטעם הקונגרס.
עם זאת, בישראל, הן בממשלה והן בדעת הקהל, לא התפוגג החשש מפני עסקה גרעינית עם איראן. אף ערב הסעודית ומדינות המפרץ חוששות מאד מאפשרות זו. על כן, בפגישת הפסגה עם מנהיגים מערב הסעודית ומדינות המפרץ אשר אובמה קיים בקמפ דייויד (11 במאי), מרבית ראשי מדינות אלה הדירו רגליהם מהפסגה. ברם, אובמה טען בפני הנוכחים, כי עסקה גרעינית עם איראן הינה הדרך הטובה ביותר להבטיח את ביטחון האזור. מכל מקום, בתום שיחות לוזאן נוצר רושם כי ישראל, ערב הסעודית ומדינות המפרץ עברו לפי שעה למצב המתנה, לראות כיצד ייפול דבר. אולם אובמה מבקש עתה לרצותן, באמצעות מתן אור ירוק לעסקות נשק גדולות עימן. על פי הפרסומים האחרונים (16 ביוני), הוא אף הזמין את נתניהו להיפגש עימו בבית הלבן, למרות היעדר סימפטיה רבה ביניהם.
מהו חזונו של אובמה?
כפי שהסביר בקמפ דייויד למנהיגים מערב הסעודית והמפרץ, כך בראיון לסטיב אינסקיפ (Steve Inskeep) מרשת הרדיו האמריקנית NPR שהתקיים ב-7 באפריל ובהזדמנויות נוספות, אובמה טען כי הוא רואה בעסקה גרעינית עם איראן כאפשרות הטובה ביותר לארה"ב, לבעלות בריתה ולשלום העולם, בלי להתחשב במהות המשטר האיראני. בראיון ל- NPRהוא נימק זאת בכך שלאיראן יש כיום צנטריפוגות מתקדמות המסוגלות להעשיר אורניום בקצב מהיר, ובשל כך זמן הפריצה של איראן אל הנשק הגרעיני התכווץ לכמעט אפס, ועל כן ההסכם עם איראן ידחה את יכולת איראן לפרוץ לנשק גרעיני ב-13 עד 15 שנה. אולם אם במהלך תקופה זו תשבור איראן את הכלים ותפר את העסקה, תעמוד לארה"ב שהות של לפחות שנה כדי להגיב.
אולם ניתן לשאול האם אכן אובמה מאמין כי יצליח להסיר את סכנת האיום הגרעיני האיראני, או שמטרתו היא אך ורק לדחות את מועד הסכנה ולהשאיר את הטיפול בסוגיה קשה זו למשמרות הנשיאים שיכהנו אחריו. כדי להסיר ספק בקשר לכך, בראיון לג'פרי גולדברג, (אטלנטיק, 19 במאי) אמר אובמה: "אני מתבונן בתקופה של עשרים שנה מעכשיו, אני עומד להיות עדיין בסביבה, על פי רצון האל, אם יהיה לאיראן נשק גרעיני, יהיה הדבר רשום על שמי... אני סבור שזה הוגן לומר, כי בנוסף לאינטרסים העמוקים שיש לנו בתחום הביטחון הלאומי, יש לי גם אינטרס אישי לכלוא אפשרות זו".
מכל מקום ברור, על רקע מדיניותו של אובמה עד כה להימנע ככל האפשר מלהשתמש "במקל", כי אף מול טהרן הוא מעדיף להשתמש "בגזר", אולי מתוך תקווה שיצליח לרכך את אופי המשטר. אולם האם אין גישתו של אובמה אוטופית? האם הוא מתעלם מהסתייגות ראשי המשטר בטהרן מעמדת המערב הן בסוגיית העיצומים, הן בסוגיית הפיקוח, והן בהיבטים הטכניים של ההסכם. על כן, לפיכך, התשובות שמציג ממשל אובמה (נאום אובמה בגן הוורדים, 2 באפריל; דברי סגן הנשיא ג'ו בידן, CNN, 30 באפריל; נאום שר האוצר ג'ק לו - Jack Lew, בכנס הג'רוזאלם פוסט בניו יורק, 8 ביוני) היו, לנוכח התהיות הנשמעות בתקשורת האמריקנית בדבר היכולת להגיע להסכם עם איראן, יותר מטרידות מאשר מרגיעות. הן נטעו תחושה כי אובמה נחוש להוציא לפועל את ההסכם כמעט בכל מחיר.
על רקע התנהלותה של ארה"ב בעבר הלא רחוק באפגניסטן ובעיראק, הפתרון אשר ממשל אובמה מייחל לו בסוגיית הגרעין האיראני מעורר מחשבות נוגות. קיים חשש סביר כי כתוצאה ממנו תיגזרנה בעתיד בעיות חמורות יותר מאשר במצב הנוכחי.
****
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
האם אובמה מסוגל להתגבר על המכשולים? מצד אחד טהרן מנהלת מו"מ קשוח, ורוסיה וסין מערימות קשיים - חרף השתתפותן בשיחות. מצד שני ניצב קונגרס החושש מההסכם המתגבש, וכן ישראל, סעודיה ומדינות המפרץ
צילום: AP
אף כי בשיחות הגרעין בלוזאן, בין קבוצת 5+1P (החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם: ארה"ב, בריטניה, צרפת רוסיה וסין, וכן גרמניה) לבין איראן, הוסכם (ב-2 באפריל) על פרמטרים של "תכנית פעולה משותפת כוללת" (Joint Comprehensive Plan of Action - JCPOA), במטרה להגיע להסכם מסגרת ב-30 ביוני, עדיין נותרו פערים משמעותיים ביותר בין הצדדים. יתר על כן, גם קיימים בקיעים בתוך קבוצת 5+1P, בפרט בין רוסיה וארה"ב, ואכן נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, דרש מהמערב (19 ביוני) להימנע מלהציג לאיראן דרישות "שאינן ניתנות למימוש". סוכנויות ידיעות (AP, 17 ביוני; AFP, 12 ביוני) דיווחו מפי גורמים המעורבים בשיחות מול איראן, המתנהלות בוינה בדרג מומחים, כי בשל המחלוקת העומדת בעינה לפחות בעשרה מרכיבים חיוניים בעסקה המתגבשת, הן הגיעו עתה למבוי סתום. לפיכך, להערכתם, ייתכן כי הדיונים יתארכו מעבר למועד הסף שנקבע - 30 ביוני. הצרפתים בפרט, כמשתמע מדברי לורן פאביוס, שר החוץ הצרפתי (11 ביוני), מגלים עמדה תקיפה במיוחד מול האיראנים.
אך אין זה פלא כי שיחות וינה הינן 'קשוחות למדי', על פי התרשמות פקיד אמריקני בכיר. זאת, מכיוון שכל הפרטים הבעייתיים בסוגיית הגרעין האיראני נעקפו בשיחות לוזאן. עם זאת ניתן היה לצפות את הקשיים שיתעוררו בשיחות אלה גם על סמך דו"ח סבא"א האחרון (29 במאי). ראשית, קיימים הבדלי סמנטיקה בין סבא"א לבין איראן בהתייחסות למגבלות המוטלות כיום על תכנית הגרעין האיראנית. בהקדמה לדו"ח סבא"א נכתב: "מועצת הביטחון (של האו"ם) אישרה, כי כל הצעדים שנדרשו בהחלטות מועצת הנגידים (של סבא"א) מחייבות את איראן", אך מנגד, איראן מגדירה את ההגבלות עליה כ"אמצעים התנדבותיים" (voluntary measures) שקיבלה על עצמה. שנית, הדו"ח קובע: "בניגוד להחלטות הרלוונטיות של מועצת הנגידים ומועצת הביטחון, איראן אינה מיישמת את הפרוטוקול הנוסף (לפיקוח מוגבר של סבא"א). הסוכנות (סבא"א) לא תוכל להיות במצב של יכולת לספק אבטחה אמינה בנוגע להיעדר חומרים גרעיניים שלא הוצהרו ופעילויות באיראן, אלא אם איראן תספק את שיתוף הפעולה הנחוץ לסוכנות , כולל יישום הפרוטוקול הנוסף". וכן בסוגיית PMD(Possible Military Dimensions – פעילויות החשודות כקשורות לפיתוח נשק גרעיני), הדו"ח קובע: "הסוכנות נשארת מודאגת בדבר קיומם האפשרי באיראן של פעילויות הקשורות לגרעין שטרם נחשפו, במעורבות ארגונים המתייחסים לצבא, ובכללן פעילויות המתייחסות לפיתוח ראש קרבי לטיל". עם זאת, איראן הואילה הפעם להעביר לסבא"א "מידע כלשהו" בתחום סוגיית ה- PMD.
האורניום המועשר שבידי איראן
בנוסף לעיל, הנתונים המוצגים בדו"ח סבא"א האחרון, בהשוואה לדו"חות קודמים, מעלים סימני שאלה בדבר נכונותה של איראן למלא אחר התחייבותה בהסכם שחתמה בג'נבה ב-24 בנובמבר 2013 עם קבוצת 5+1P על "תכנית פעולה משותפת" (Joint Plan of Action - JPA) לנטרול המרכיבים הצבאיים של תכניתה הגרעינית. איראן התחייבה בתכנית זו להמיר את כל המלאי החדש של גז UF6(אורניום הקסא-פלואוריד) שיועשר לשיעור הנמוך מ-5 אחוזים (דרגת ההעשרה בפועל של הגז היא כ-3.5 אחוזים) לתחמוצת אורניום UO2 (במטרה לייצר ממנו דלק עבור כורי תחנת הכוח הגרעינית בושהר). מתקן ההמרה לתחמוצת אורניום החל לפעול במאי 2014. אולם כפי שעולה מדו"חות סבא"א, מאז נובמבר 2014 הופסקה הזנת UF6 מועשר ל-3.5 אחוזים למתקן. כתוצאה מכך, עד מועד 30 ביוני צפוי להיות בידי איראן מלאי של למעלה מ-1,000 ק"ג UF6 מועשר ל-3.5 אחוזים אשר לא הומר לתחמוצת אורניום, בניגוד להתחייבותה.
בינתיים, לפי דו"ח סבא"א האחרון, איראן ממשיכה עדיין להגדיל את עתודות ה-UF6 המועשר ל-3.5 אחוזים, המסתכמות עתה בכ-9,000 ק"ג (אשר תכולת האורניום בהן היא מעל 6,000 ק"ג). על סמך כל הדו"חות מהשנה האחרונה, נראה כי קצב העשרת האורניום הכולל של מתקני נתאנז ופורדו לשיעור 3.5 אחוזים במהלך השנה האחרונה עמד על כמות ממוצעת של 167 ק"ג אורניום לחודש. גם על פי חישובים המתבססים על נתוני הדו"חות, כושר העבודה של הצנטריפוגות מדגם IR-1 הפועלות בנתאנז ופורדו נותר יציב.
אפילו "ניו יורק טיימס", הידוע בתמיכתו באובמה, התריע לאחרונה (David Sanger And William Broad, 1 ביוני) על הגידול בכמויות האורניום המועשר של איראן, אשר בשל כך איראן לא תצליח לעמוד בהתחייבותה על פי תכנית JPA. על כך מארי הארף (Marie Harf), היועצת הבכירה לתקשורת אסטרטגית במחלקת המדינה, הגיבה בחמת זעם, וטענה כי הסיפור של ה"ניו יורק טיימס" הוא 'ביזארי' ומעיד על חוסר הבנה במחויבות של איראן, וכי היא "נבוכה מאד (‘totally perplexed’) נוכח הדפסת אי דיוקים כאלה"
יתר על כן, על פי מסמך "תכנית הפעולה המשותפת הכוללת" ((JCPOA מ-2 באפריל בגרסתו האמריקנית, איראן הסכימה לצמצם את מאגר ה-UF6 המועשר בשיעור נמוך שברשותה כעת ולהמירו לתחמוצת אורניום, ולהגביל את כמות ה-UF6 ל-300 ק"ג בלבד, וזאת לפחות למשך 15 שנה. אולם במישור הטכני, בשל הכמות הרבה של UF6, ספק רב אם תוכל לבצע זאת תוך זמן סביר.
משטר העיצומים
דיוני שיחות הגרעין המתנהלות עם איראן עוסקים בשני היבטים של סוגיית העיצומים: תהליך הסרת העיצומים כאשר ייחתם הסכם בין שני הצדדים, ואופי המנגנון להטלת העיצומים מחדש במקרה של הפרת ההסכם על ידי איראן. העיצומים המופעלים כיום כלפי איראן הן מטעם ארה"ב, האיחוד האירופי, וכן מטעם האו"ם על פי החלטות שנתקבלו במועצת הביטחון ב-2006. הם מתייחסים למישור הכלכלי - הקפאת נכסי ממשלת איראן בארה"ב בעקבות מהפכת חומייני ב-1979, וכן הגבלה דראסטית של הפעילויות הבינלאומיות של בנקים איראניים; לתחום הצבאי - אמברגו על מכירת נשק, איסור להעביר לאיראן טכנולוגיות בעלות יישום בפיתוח נשק גרעיני או טילים בליסטיים; ואף להקפאת נכסי חברות ויחידים המעורבים בעסקות המסייעות לה בפיתוח התכנית הגרעין הצבאית.
לפי הגרסה האמריקנית של "תכנית הפעולה המשותפת הכוללת" (JCPOA), העיצומים הכלכליים על איראן יוסרו בהדרגה, בהתאם לקצב שבו איראן תציית למחויבויות שתקבל על עצמה על פי ההסכם. זאת ועוד - תהיה הקלה בעיצומים מצד ארה"ב והאיחוד האירופי בהתאמה לכך שסבא"א תאשר כי אכן זו נקטה בצעדים שנדרשה לבצע. מנגד, נציגי איראן בשיחות לוזאן טענו, כי שני הצדדים הסכימו על הסרה "מיידית" של העיצומים עם כניסת ההסכם לתוקפו. על פי המדווח, בפגישתם של זאריף, שר החוץ האיראני, וד"ר עלי אכבאר סאלחי (Ali Akbar Salehi) - נשיא הארגון האיראני לאנרגיה אטומית, עם חברי הפרלמנט האיראני (7 באפריל), זאריף הבטיח להפיץ מסמך המפרט את ההסכמות שגובשו, וזאת בתגובה ל"שקרים האמריקניים". מכל מקום, כמחווה לממשל בטהרן, הציע אובמה (17 באפריל) להקל מעל איראן מיידית חלק ניכר מהעיצומים הכלכליים כלפיה, בד בבד עם השגת הסכם לריסון תכניתה הגרעינית. אולם לפי דיווח מאוחר יותר (29 באפריל), איראן התרככה מעט - זאריף מסר כי על אף חשיבות יישום "סימולטני" של התחייבויות שני הצדדים, איראן תסכים לדחייה של "שבועות מספר" בין מועד תחולת ההסכם לבין הסרת העיצומים.
ברם, הסעיף המשמעותי ביותר בסוגיה זו , במידה וייחתם הסכם בין הנושאים ונותנים מטעם קבוצת 5+1P לבין הצד האיראני, יתייחס ליכולת לחדש בהקדם את העיצומים אם איראן תפר את ההסכם. מטרת ארה"ב והאיחוד האירופי הינה כינון מנגנון אוטומטי שיאפשר התאוששות (snapback) ותגובה מהירה לנוכח חשיפת מעשי רמאות והפרת ההסכם מצד איראן. החלק הקל במנגנון כזה מתייחס לעיצומים שהוטלו על ידי ארה"ב והאיחוד האירופי. תיאורטית, במידה ואיראן תפר את ההסכם, תהיה לארה"ב ולאיחוד האירופי יכולת לפעול חד צדדית ולהחזיר מידית את העיצומים לתוקפם. אולם החלק הקשה הוא כינון מנגנון מקביל של העיצומים שהוטלו על איראן על ידי האו"ם. אמנם אובמה הצהיר: "אם איראן תפר את העסקה, ניתן יהיה לחדש מידית את העיצומים", ואף טען כי להטלה מחדש של הסנקציות הבינלאומיות לא יידרש קונצנזוס של חברות מועצת הביטחון של האו"ם. אף בהמשך עמד על כך מזכיר האנרגיה האמריקני, ארנסט מוניץ (Ernest Moniz), והצהיר כי "אף מדינה לא תוכל לחסום את הטלתן מחדש". טענות אלה מתבססות על פשרה בלתי רשמית שהושגה בלוזאן, לפיה התגובה להפרה אפשרית של ההסכם מצד איראן תטופל בהליך מהיר, שיעקוף את התהליך המקובל והמסורבל של העלאת הסוגיה לדיון במועצת הביטחון של האו"ם - לפיו רשאית כל אחת מהמדינות החברות הקבועות במועצת הביטחון להטיל וטו. מכל מקום, טרם נפתרה השאלה מה יקרה אם שתיים ממדינות אלה, בדגש על רוסיה וסין, תתנגדנה להחלטה. על כן, האמריקנים הציעו שני רעיונות יצירתיים: האחד - במקום הצבעה במועצת הביטחון על הטלה מחדש של העיצומים כתגובה להפרה איראנית, יוטלו העיצומים אוטומטית על איראן, אלא אם מועצת הביטחון תצביע להימנע מכך; השני –תישלל זכות הוטו של החברות הקבועות במועצת הביטחון ביחס לסוגיה זו, ויספיק רוב רגיל ביניהן לקבלת החלטה על חידוש העיצומים (AP, 9 באפריל). אף על פי כן, אנשי ממשל אמריקנים לשעבר הודו, כי התהליך להחזרת העיצומים, ובפרט אלו שהוטלו על ידי האו"ם, לא יהיה קל.
לדעת אובמה, תהליך חידוש אוטומטי של עיצומים על איראן יותנע רק בעקבות קביעת סבא"א כי זיהתה "בעיה ממשית ביותר" בהתנהלות האיראנית. מכל מקום, גם כאן עולים לא מעט קשיים : ראשית, לא ברור כיצד יוגדר מונח זה; שנית, האם זיהוי "בעיה ממשית" יהיה במסגרת המנדט של מנכ"ל סבא"א, או שיוכרע בהצבעה של מועצת נגידי סבא"א, אשר מרבית מדינותיהם חשות אהדה כלפי איראן, או מנהלות איתה קשרים כלכליים; ולבסוף, כתוצאה מכך, סביר כי גם אם תהליך זיהוי "הבעיה" לא ינוטרל בתוך מסגרת סבא"א, בכל זאת יתנהל באיטיות.
אולם, ספק אם אובמה יכול לערוב לקבלת הסכמה באו"ם לכך. הקושי בסוגיה זו אינו רק מול איראן, אלא היא שנויה במחלוקת אף בתוך קבוצת 5+1P, כאשר מצד אחד עומדות ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה, ומנגד עומדות רוסיה וסין. רוסיה וסין, השואפות להרחיב את קשריהן הכלכליים עם טהרן, פועלות יחדיו מול החזית המשותפת של ארה"ב ובנות בריתה באירופה. בפרט הן מתנגדות לכל מגמה שתשלול מהן את יכולתן להשפיע על מהלכי מועצת הביטחון בסוגיה האיראנית. אולם רוסיה במיוחד, תחת שלטון פוטין השאפתן, מנהלת זה מכבר מדיניות לעומתית נגד ארה"ב, במטרה לחדור לתוך הואקום שיצרה מדיניות החוץ חסרת העקביות של אובמה, וכך להשיב לעצמה את מעמדה כמעצמת על. אך בפרט עתה, בשל העיצומים הכלכליים שארה"ב והאיחוד האירופי הטילו על רוסיה נוכח מעורבותה הצבאית במשבר באוקראינה, הרעיון של מנגנון אוטומטי מתקבל במוסקבה בסלידה. סגן שר החוץ הרוסי, סרגיי ריבאקוב (Sergey Rybakov) בראיון לסוכנות הידיעות הרוסית Novosti (28 באפריל), וכן שגריר רוסיה באו"ם, ויטאלי צ'ורקין (Vitaly Churkin) בראיון לסוכנות Bloomberg (6 במאי), שללו לחלוטין אפשרות זו. זאת, בניגוד לטענת ממשל אובמה, כי רוסיה הסכימה "באופן עקרוני" על הצורך במכניזם של הפעלה מחודשת של הסנקציות.
גם להערכתם המשותפת של הנרי קיסינג'ר (Henry Kissinger ) וג'ורג' שולץ (George Shultz), מזכירי המדינה של ארה"ב לשעבר (Wall Street Journal, 7 באפריל) יכולת הטלת עיצומים מחדש, ואפילו תהיה אוטומטית, איננה דבר ברור ופשוט כלל וכלל. זאת, כי בשל האינטרסים הכלכליים ודעת הקהל באי אלו מדינות בעולם, במאמץ האמריקני לאכוף מחדש סנקציות נגד איראן, "טמון סיכון שיבודד בעיקר את ארה"ב, ולא את איראן".
מנגנון ניטור ואימות (monitoring and verification) חודרני
נכון עתה, אופי הפיקוח על הגרעין האיראני עומד במרכז המחלוקת במשא ומתן. סוגיה זו הינה בעלת חשיבות ראשונה במעלה, מכיוון שהתנעת חידוש הסנקציות כתוצאה מהפרה, לא תתאפשר ללא יכולת לבצע ניטור חודרני ואימות כי אכן איראן מצייתת למחויבותה לרסן את תכנית הגרעין. הנושאים הבעייתיים במיוחד מבחינת הפיקוח הינם הפעילויות הקשורות ישירות לפיתוח התקן הנפץ גרעיני וחימושו בטיל בליסטי - אשר מבחינת סבא"א נכללות בקטגוריה של PMD, ואשר מתנהלות באתרים בעלי אופי ביטחוני. הנושאים ונותנים עם איראן מצד המערב דורשים שאיראן תאפשר לפקחים זרים גישה חסרת תקדים לאתרים החשודים בפעילות גרעינית בלתי לגיטימית, כולל מתקנים צבאיים.
אולם בטהרן מתנגדים נמרצות לדרישת המערב, או לפחות מציגים זאת כך - האיראנים יודעים כיצד להתנהג ב"שוק פרסי". 'מנהיג' איראן, עלי חמינאי, אשר דחה בנאומו האחרון בשידור חי (רויטרס, 23 ביוני), את דרישת 5+1P להקפאתן של פעילויות המחקר והפיתוח הרגישות בתחומי הגרעין באיראן במהלך עשר השנים הקרובות, גם שלל לחלוטין אפשרות של פיקוח סבא"א באתרים ביטחוניים. לדבריו: "פיקוח על אתרינו הצבאיים איננו מתקבל על הדעת, והינו אחד מקווינו האדומים". בכך הוא חזר על דבריו בנאומו לכבוד 'יום הטכנולוגיות הגרעיניות של איראן' (BBC, 9 באפריל), כאשר נימק זאת, בטענה, או תואנה, שכך תתאפשר חשיפת האתרים הביטחוניים הסודיים של איראן על ידי גורמים זרים (אך ברור, כי בהיעדר שקיפות יתאפשר לאיראן להתקדם לעבר הפצצה). לבסוף, לטענתו, פיקוח מיוחד על איראן יעמיד אותה במצב בלתי מתקבל על הדעת. מכיוון שפיקוח כה חמור הנדרש עתה על ידי האמריקנים, טרם הופעל עד כה על אף מדינה. הוא רואה בכך כוונה להשפיל את איראן (הוא רק מתעלם מכך שהמשטר שהוא עומד בראשו הביא את איראן למצב זה). כמו כן, אף נשיא איראן, חסן רוחאני, הצהיר בראיון טלוויזיוני (13 ביוני) כי ארצו "לא תאפשר לסודותיה הלאומיים ליפול בידי זרים", כתוצאה מהפעלת הפיקוח החודרני הנכלל "בפרוטוקול הנוסף" של סבא"א, אשר איראן נדרשת לקבל על עצמה.
ההתייחסות בקונגרס, וכן בישראל, ערב הסעודית ומדינות המפרץ
למרות החששות וההפחדות ערב נאום נתניהו בקונגרס האמריקני (3 במרץ), נראה כי נתניהו עשה זאת. הוא הצליח לגייס את הקונגרס ואת דעת הקהל האמריקנית להתייחס בביקורתיות כלפי מהלך ההתקרבות לטהרן שהנשיא אובמה מנסה לקדם. הרפובליקנים בקונגרס היו ספקנים בדבר יכולת הממשל לקדם עסקה משמעותית עם איראן, הממשיכה עדיין לתמוך בטרור. אד רויס (Ed Royce), רפובליקני העומד בראש הוועדה לנושאי חוץ בבית הנבחרים אמר: "אני חושש שההסכם הצפוי יהיה קצר מדי, הסרת העיצומים תהיה מהירה מדי, הפקחים יהיו מוגבלים מדי, ואילו מתכנית הטילים האיראנית פשוט יתעלמו". כתוצאה מכך התגבשה פשרה בין יושב ראש וועדת קשרי חוץ בסנאט, הרפובליקני בוב קורקר (Bob Corker) לבין הסנאטור הדמוקרטי הבכיר בן קארדין (Ben Cardin), אשר אושרה בסנאט וגם בבית הנבחרים. לפיכך נאלץ אובמה לקבל את הצעת הפשרה, וכך למגינת ליבו, חתם (22 במאי) על חוק שיאפשר לקונגרס לבדוק מבחינה משפטית במשך חודש ימים את העסקה המתגבשת עם איראן, כאשר תוך תקופה זו יימנע הנשיא מביטול העיצומים החלים עתה כלפי איראן מטעם הקונגרס.
עם זאת, בישראל, הן בממשלה והן בדעת הקהל, לא התפוגג החשש מפני עסקה גרעינית עם איראן. אף ערב הסעודית ומדינות המפרץ חוששות מאד מאפשרות זו. על כן, בפגישת הפסגה עם מנהיגים מערב הסעודית ומדינות המפרץ אשר אובמה קיים בקמפ דייויד (11 במאי), מרבית ראשי מדינות אלה הדירו רגליהם מהפסגה. ברם, אובמה טען בפני הנוכחים, כי עסקה גרעינית עם איראן הינה הדרך הטובה ביותר להבטיח את ביטחון האזור. מכל מקום, בתום שיחות לוזאן נוצר רושם כי ישראל, ערב הסעודית ומדינות המפרץ עברו לפי שעה למצב המתנה, לראות כיצד ייפול דבר. אולם אובמה מבקש עתה לרצותן, באמצעות מתן אור ירוק לעסקות נשק גדולות עימן. על פי הפרסומים האחרונים (16 ביוני), הוא אף הזמין את נתניהו להיפגש עימו בבית הלבן, למרות היעדר סימפטיה רבה ביניהם.
מהו חזונו של אובמה?
כפי שהסביר בקמפ דייויד למנהיגים מערב הסעודית והמפרץ, כך בראיון לסטיב אינסקיפ (Steve Inskeep) מרשת הרדיו האמריקנית NPR שהתקיים ב-7 באפריל ובהזדמנויות נוספות, אובמה טען כי הוא רואה בעסקה גרעינית עם איראן כאפשרות הטובה ביותר לארה"ב, לבעלות בריתה ולשלום העולם, בלי להתחשב במהות המשטר האיראני. בראיון ל- NPRהוא נימק זאת בכך שלאיראן יש כיום צנטריפוגות מתקדמות המסוגלות להעשיר אורניום בקצב מהיר, ובשל כך זמן הפריצה של איראן אל הנשק הגרעיני התכווץ לכמעט אפס, ועל כן ההסכם עם איראן ידחה את יכולת איראן לפרוץ לנשק גרעיני ב-13 עד 15 שנה. אולם אם במהלך תקופה זו תשבור איראן את הכלים ותפר את העסקה, תעמוד לארה"ב שהות של לפחות שנה כדי להגיב.
אולם ניתן לשאול האם אכן אובמה מאמין כי יצליח להסיר את סכנת האיום הגרעיני האיראני, או שמטרתו היא אך ורק לדחות את מועד הסכנה ולהשאיר את הטיפול בסוגיה קשה זו למשמרות הנשיאים שיכהנו אחריו. כדי להסיר ספק בקשר לכך, בראיון לג'פרי גולדברג, (אטלנטיק, 19 במאי) אמר אובמה: "אני מתבונן בתקופה של עשרים שנה מעכשיו, אני עומד להיות עדיין בסביבה, על פי רצון האל, אם יהיה לאיראן נשק גרעיני, יהיה הדבר רשום על שמי... אני סבור שזה הוגן לומר, כי בנוסף לאינטרסים העמוקים שיש לנו בתחום הביטחון הלאומי, יש לי גם אינטרס אישי לכלוא אפשרות זו".
מכל מקום ברור, על רקע מדיניותו של אובמה עד כה להימנע ככל האפשר מלהשתמש "במקל", כי אף מול טהרן הוא מעדיף להשתמש "בגזר", אולי מתוך תקווה שיצליח לרכך את אופי המשטר. אולם האם אין גישתו של אובמה אוטופית? האם הוא מתעלם מהסתייגות ראשי המשטר בטהרן מעמדת המערב הן בסוגיית העיצומים, הן בסוגיית הפיקוח, והן בהיבטים הטכניים של ההסכם. על כן, לפיכך, התשובות שמציג ממשל אובמה (נאום אובמה בגן הוורדים, 2 באפריל; דברי סגן הנשיא ג'ו בידן, CNN, 30 באפריל; נאום שר האוצר ג'ק לו - Jack Lew, בכנס הג'רוזאלם פוסט בניו יורק, 8 ביוני) היו, לנוכח התהיות הנשמעות בתקשורת האמריקנית בדבר היכולת להגיע להסכם עם איראן, יותר מטרידות מאשר מרגיעות. הן נטעו תחושה כי אובמה נחוש להוציא לפועל את ההסכם כמעט בכל מחיר.
על רקע התנהלותה של ארה"ב בעבר הלא רחוק באפגניסטן ובעיראק, הפתרון אשר ממשל אובמה מייחל לו בסוגיית הגרעין האיראני מעורר מחשבות נוגות. קיים חשש סביר כי כתוצאה ממנו תיגזרנה בעתיד בעיות חמורות יותר מאשר במצב הנוכחי.
****
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
