חוטפים וחטופים
חוטפים וחטופים
שלמה גזית
| 06/12/2014
לפני למעלה משבועיים נחטפו שלושת הנערים – נפתלי, אייל וגיל-עד, בצומת כפר עציון. סיפור החטיפה נודע לציבור באיחור, רק ערב כניסת השבת. לח"כ אורית סטרוק הייתה הארה, והיא ביקשה את אישור הרב לחלל שבת ולהתקשר טלפונית עם הצעתה – לעצור ולכלוא מחדש את משוחררי עסקת שליט. בהתניה – כשתתקבל דרישת החוטפים לשחרור מחבלים מן הכלא, תעמוד מולה התשובה הישראלית – לא רק שלא נשחרר אלא אף עצרנו מאות וכלאנום, כצעד-נגד.
בעת כתיבת שורות אלה עצרה ישראל כ- 60 ממשוחררי שליט שמתגוררים ביהודה ושומרון, ועוד למעלה מ- 400 אחרים. עד כה לא שמענו את תביעות החוטפים. המבחן האמיתי של ח"כ סטרוק איננו היום, המבחן יהיה ביום שתגיע התביעה. באותו יום תעמוד ישראל בפני הצורך להחליט:
לפעול בהתאם למדיניות הנקוטה במקרה של חטופים המצויים בשטח שבשליטה ישראלית, מדיניות שאיננה מנהלת מו"מ ומנסה לשחרר החטופים במבצע צבאי, תוך נטילת סיכון לגורלם וסיכון חיילי הכוח הפורץ; להודיע לחוטפים כי ישראל מוכנה לעסקה של שחרור אסיר אחד בתמורה לחטוף חי אחד; או לקיים עמדה נחושה זו, גם לאחר חמש שנים, אל מול תנועה עממית שתלחץ על הממשלה להיכנע לתביעת החוטפים.
אפילו תסתיים פרשה זו מבלי שישראל תשחרר ולו אסיר אחד מן הכלא בתמורה לשחרור שלושת הנערים החטופים, במבחן התוצאה ניתן לקבוע כבר היום – נחלנו מפלה קשה. לפני כ- 63 שנים, בהיותי קצין-מערכת בביטאון צה"ל "מערכות", נדרשתי לנסח אימרות-שפר בנושאי הלוחמה הבלתי סדירה. להלן מה שפורסם בגיליון "מערכות", במארס 1951: "מידת הצלחתה של המלחמה הבלתי סדירה אינה תלויה בעצמת הכוחות הזעירים המופעלים בה, או בהישגיהם הטקטיים, אלא, בראש וראשונה, בעצמת הכוחות הסדירים המרותקים להתגוננות בפני מלחמה זו. יתר על כן, ככל שהיחס המספרי בין הכוחות הבלתי-סדירים לסדירים גדול יותר, באותה מידה גם ההצלחה גדולה יותר".
כאמור, איננו יודעים בשלב זה כיצד יסתיים מבצע "שובו אחים", אך ניתן כבר לקבוע כי החוטפים ותנועת המאבק הפלסטיני האלים נהנים מהישג אדיר, הישג שככל הנראה אף לא צפו ולא התכוונו לו. ברוח ההגדרה שלמעלה – עלה בידם להפוך מן היסוד את תוכניות העבודה של המערכת הביטחונית, זו נדרשה להשקעת משאבים אדירה, השקעה שהפכה בין יום את עמדת הממשלה ומשרד האוצר באשר לתקציב הביטחון. וזו נדרשה להפוך מן היסוד את תו כנית העבודה של המערכת הביטחונית.
הלקח ברור, אף כי אינני בטוח כלל כי אכן נלמד – ישראל נקלעת שוב ושוב לצורך של התמודדות באירועי פח"ע. היא חייבת להיות מוכנה לתגובה צבאית-מיידית-נקודתית, ובהיעדר תוצאה מיידית – עליה לעבור לפעולה המודיעינית. אכן, אם התגובה הצבאית הנקודתית לא תניב פירות ייראה הדבר כהזנחה ואזלת יד, אך התוצאה תהיה אותה תוצאה, ואלו המשאבים שיושקעו והשיבוש הכללי יהיו מזעריים.
ודבר אחרון: במהלך החיפושים אחר הנערים נסרקים המערות והבורות שבמרחבי הר חברון. בדיקת בורות המים נעשית ע"י שאיבת המים מתוך הבור וחיסולו בפועל של המאגר. "המשימה להשבת החטופים היא מספיק ערכית", הגיב קצין בכיר שנשאל בעניין זה, "כדי שנרוקן את בורות המים". דרום הר חברון הוא אחד האזורים היבשים בארץ. תושבי האזור הפלסטינים נסמכים על הבורות בהם נאגרים מי הגשמים של החורף, בעיקר להשקיית הצאן, אך במקומות רבים בהם טרם הגיעו מים זורמים, כמו ברוב המוחלט של הכפרים המקומיים, נזקקים אלפי בני אדם למי הבורות. כך נולדת סיבה ערכית נגדית, סיבה העלו לה להצית אש.
חוטפים וחטופים
שלמה גזית
| 06/12/2014
לפני למעלה משבועיים נחטפו שלושת הנערים – נפתלי, אייל וגיל-עד, בצומת כפר עציון. סיפור החטיפה נודע לציבור באיחור, רק ערב כניסת השבת. לח"כ אורית סטרוק הייתה הארה, והיא ביקשה את אישור הרב לחלל שבת ולהתקשר טלפונית עם הצעתה – לעצור ולכלוא מחדש את משוחררי עסקת שליט. בהתניה – כשתתקבל דרישת החוטפים לשחרור מחבלים מן הכלא, תעמוד מולה התשובה הישראלית – לא רק שלא נשחרר אלא אף עצרנו מאות וכלאנום, כצעד-נגד.
בעת כתיבת שורות אלה עצרה ישראל כ- 60 ממשוחררי שליט שמתגוררים ביהודה ושומרון, ועוד למעלה מ- 400 אחרים. עד כה לא שמענו את תביעות החוטפים. המבחן האמיתי של ח"כ סטרוק איננו היום, המבחן יהיה ביום שתגיע התביעה. באותו יום תעמוד ישראל בפני הצורך להחליט:
לפעול בהתאם למדיניות הנקוטה במקרה של חטופים המצויים בשטח שבשליטה ישראלית, מדיניות שאיננה מנהלת מו"מ ומנסה לשחרר החטופים במבצע צבאי, תוך נטילת סיכון לגורלם וסיכון חיילי הכוח הפורץ; להודיע לחוטפים כי ישראל מוכנה לעסקה של שחרור אסיר אחד בתמורה לחטוף חי אחד; או לקיים עמדה נחושה זו, גם לאחר חמש שנים, אל מול תנועה עממית שתלחץ על הממשלה להיכנע לתביעת החוטפים.
אפילו תסתיים פרשה זו מבלי שישראל תשחרר ולו אסיר אחד מן הכלא בתמורה לשחרור שלושת הנערים החטופים, במבחן התוצאה ניתן לקבוע כבר היום – נחלנו מפלה קשה. לפני כ- 63 שנים, בהיותי קצין-מערכת בביטאון צה"ל "מערכות", נדרשתי לנסח אימרות-שפר בנושאי הלוחמה הבלתי סדירה. להלן מה שפורסם בגיליון "מערכות", במארס 1951: "מידת הצלחתה של המלחמה הבלתי סדירה אינה תלויה בעצמת הכוחות הזעירים המופעלים בה, או בהישגיהם הטקטיים, אלא, בראש וראשונה, בעצמת הכוחות הסדירים המרותקים להתגוננות בפני מלחמה זו. יתר על כן, ככל שהיחס המספרי בין הכוחות הבלתי-סדירים לסדירים גדול יותר, באותה מידה גם ההצלחה גדולה יותר".
כאמור, איננו יודעים בשלב זה כיצד יסתיים מבצע "שובו אחים", אך ניתן כבר לקבוע כי החוטפים ותנועת המאבק הפלסטיני האלים נהנים מהישג אדיר, הישג שככל הנראה אף לא צפו ולא התכוונו לו. ברוח ההגדרה שלמעלה – עלה בידם להפוך מן היסוד את תוכניות העבודה של המערכת הביטחונית, זו נדרשה להשקעת משאבים אדירה, השקעה שהפכה בין יום את עמדת הממשלה ומשרד האוצר באשר לתקציב הביטחון. וזו נדרשה להפוך מן היסוד את תו כנית העבודה של המערכת הביטחונית.
הלקח ברור, אף כי אינני בטוח כלל כי אכן נלמד – ישראל נקלעת שוב ושוב לצורך של התמודדות באירועי פח"ע. היא חייבת להיות מוכנה לתגובה צבאית-מיידית-נקודתית, ובהיעדר תוצאה מיידית – עליה לעבור לפעולה המודיעינית. אכן, אם התגובה הצבאית הנקודתית לא תניב פירות ייראה הדבר כהזנחה ואזלת יד, אך התוצאה תהיה אותה תוצאה, ואלו המשאבים שיושקעו והשיבוש הכללי יהיו מזעריים.
ודבר אחרון: במהלך החיפושים אחר הנערים נסרקים המערות והבורות שבמרחבי הר חברון. בדיקת בורות המים נעשית ע"י שאיבת המים מתוך הבור וחיסולו בפועל של המאגר. "המשימה להשבת החטופים היא מספיק ערכית", הגיב קצין בכיר שנשאל בעניין זה, "כדי שנרוקן את בורות המים". דרום הר חברון הוא אחד האזורים היבשים בארץ. תושבי האזור הפלסטינים נסמכים על הבורות בהם נאגרים מי הגשמים של החורף, בעיקר להשקיית הצאן, אך במקומות רבים בהם טרם הגיעו מים זורמים, כמו ברוב המוחלט של הכפרים המקומיים, נזקקים אלפי בני אדם למי הבורות. כך נולדת סיבה ערכית נגדית, סיבה העלו לה להצית אש.
בעת כתיבת שורות אלה עצרה ישראל כ- 60 ממשוחררי שליט שמתגוררים ביהודה ושומרון, ועוד למעלה מ- 400 אחרים. עד כה לא שמענו את תביעות החוטפים. המבחן האמיתי של ח"כ סטרוק איננו היום, המבחן יהיה ביום שתגיע התביעה. באותו יום תעמוד ישראל בפני הצורך להחליט:
לפעול בהתאם למדיניות הנקוטה במקרה של חטופים המצויים בשטח שבשליטה ישראלית, מדיניות שאיננה מנהלת מו"מ ומנסה לשחרר החטופים במבצע צבאי, תוך נטילת סיכון לגורלם וסיכון חיילי הכוח הפורץ; להודיע לחוטפים כי ישראל מוכנה לעסקה של שחרור אסיר אחד בתמורה לחטוף חי אחד; או לקיים עמדה נחושה זו, גם לאחר חמש שנים, אל מול תנועה עממית שתלחץ על הממשלה להיכנע לתביעת החוטפים.
אפילו תסתיים פרשה זו מבלי שישראל תשחרר ולו אסיר אחד מן הכלא בתמורה לשחרור שלושת הנערים החטופים, במבחן התוצאה ניתן לקבוע כבר היום – נחלנו מפלה קשה. לפני כ- 63 שנים, בהיותי קצין-מערכת בביטאון צה"ל "מערכות", נדרשתי לנסח אימרות-שפר בנושאי הלוחמה הבלתי סדירה. להלן מה שפורסם בגיליון "מערכות", במארס 1951: "מידת הצלחתה של המלחמה הבלתי סדירה אינה תלויה בעצמת הכוחות הזעירים המופעלים בה, או בהישגיהם הטקטיים, אלא, בראש וראשונה, בעצמת הכוחות הסדירים המרותקים להתגוננות בפני מלחמה זו. יתר על כן, ככל שהיחס המספרי בין הכוחות הבלתי-סדירים לסדירים גדול יותר, באותה מידה גם ההצלחה גדולה יותר".
כאמור, איננו יודעים בשלב זה כיצד יסתיים מבצע "שובו אחים", אך ניתן כבר לקבוע כי החוטפים ותנועת המאבק הפלסטיני האלים נהנים מהישג אדיר, הישג שככל הנראה אף לא צפו ולא התכוונו לו. ברוח ההגדרה שלמעלה – עלה בידם להפוך מן היסוד את תוכניות העבודה של המערכת הביטחונית, זו נדרשה להשקעת משאבים אדירה, השקעה שהפכה בין יום את עמדת הממשלה ומשרד האוצר באשר לתקציב הביטחון. וזו נדרשה להפוך מן היסוד את תו כנית העבודה של המערכת הביטחונית.
הלקח ברור, אף כי אינני בטוח כלל כי אכן נלמד – ישראל נקלעת שוב ושוב לצורך של התמודדות באירועי פח"ע. היא חייבת להיות מוכנה לתגובה צבאית-מיידית-נקודתית, ובהיעדר תוצאה מיידית – עליה לעבור לפעולה המודיעינית. אכן, אם התגובה הצבאית הנקודתית לא תניב פירות ייראה הדבר כהזנחה ואזלת יד, אך התוצאה תהיה אותה תוצאה, ואלו המשאבים שיושקעו והשיבוש הכללי יהיו מזעריים.
ודבר אחרון: במהלך החיפושים אחר הנערים נסרקים המערות והבורות שבמרחבי הר חברון. בדיקת בורות המים נעשית ע"י שאיבת המים מתוך הבור וחיסולו בפועל של המאגר. "המשימה להשבת החטופים היא מספיק ערכית", הגיב קצין בכיר שנשאל בעניין זה, "כדי שנרוקן את בורות המים". דרום הר חברון הוא אחד האזורים היבשים בארץ. תושבי האזור הפלסטינים נסמכים על הבורות בהם נאגרים מי הגשמים של החורף, בעיקר להשקיית הצאן, אך במקומות רבים בהם טרם הגיעו מים זורמים, כמו ברוב המוחלט של הכפרים המקומיים, נזקקים אלפי בני אדם למי הבורות. כך נולדת סיבה ערכית נגדית, סיבה העלו לה להצית אש.
