תזכורת מן העבר
תזכורת מן העבר
שלמה גזית
| 06/12/2014
התקרית בשבוע שעבר בוועדת הכנסת בה סירבה ח"כ חנין זועבי לכנות כ'טרוריסטים' את חוטפי שלושת הנערים בצומת כפר-עציון הזכירה לי נשכחות. הימים – חודש יוני של שנת 1947. ב– 16 ביוני 1947 גזר בית משפט צבאי של ממשלת המנדט הבריטי בפלשתינה גזר-דין מוות על שלושה "טרוריסטים" יהודים, חברי אצ"ל – אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס.
שלושתם הועמדו לדין לאחר שנעצרו והואשמו כמי שהיו שותפים למבצע פריצת האצ"ל לכלא עכו. השלושה לא היו לוחמי המחתרת היחידים והראשונים שנגזר עליהם עונש מוות ואשר הוצאו להורג. פיקוד האצ"ל, בהנהגת מנחם בגין, החליט לשים קץ לגזרי דין המוות, וכך, ארבעה ימים לאחר מתן גזר הדין, חטפו אנשי הארגון שני סרג'נטים בריטים והחזיקו בהם כבני ערובה: אם יבוצע גזר הדין של בית המשפט ושלושת העצורים יוצאו להורג, יוצאו גם שני הסרג'נטים להורג. משטרת המנדט וכוחות הצבא הבריטי נכנסו למבצע חיפושים רחב ממדים. אך לא עלה בידם למצוא את הבור במלטשת יהלומים נטושה בנתניה המקום בו הוחזקו והוסתרו שני החטופים.
הנהגת היישוב היהודי, ופיקוד ההגנה, ניסו לסייע לשלטון הבריטי בחיפושים, אך, כאמור, גם הם העלו חרס בידם. כעבור חודש, ב- 20 ביולי, נתלו שלושת חברי האצ"ל. ביום שלמחרת מימש פיקוד האצ"ל את איומו. שני הסרג'נטים הוצאו להורג. גופותיהם נמצאו בחורשת איקליפטוס בסמוך לנתניה. בדיעבד, הייתה תגובת אצ"ל אפקטיבית והשיגה את מטרתה. אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס היו שלושת אנשי המחתרת האחרונים שהוצאו להורג ע"י השלטון הבריטי בפלשתינה.
בעיני הבריטים, היו שלושתם טרוריסטים, שלושתם חברים בארגון הטרור היהודי. כך ראה אותם בית הדין הצבאי, כך התייחס אליהם הרוב המכריע של חברי הפרלמנט הבריטי. ואלו בעיניים ישראליות, אז וללא ספק היום, היו השלושה גיבורים נערצים, שלושה שעלו לגרדום כלוחמים לחרות ישראל. שמותיהם מונצחים היום ברחבי הארץ.
שישים ושבע שנים לאחר אותם ימים עומדת ישראל במעמדה של בריטניה, המחבלים הפלסטינים הם הטרוריסטים המבקשים את רעתנו. חנין זועבי הפלסטינית, על אף אזרחותה הישראלית וחברותה בפרלמנט-בכנסת, היא שתומכת במאבק המחבלים ורואה בהם את לוחמי החרות של העם הפלסטיני. ואלו אבו מזן וחבריו במוקטעה הם הסוכנות היהודית ופיקוד ההגנה של אז – הם אמנם מתעמתים עם השלטון הישראלי, אך מתנגדים למאבק האלים. הם מסייעים לישראל למצוא את שלושת הנערים החטופים. במציאות יוצאת דופן זו, אז והיום, מיהו אפוא "טרוריסט"? והתשובה, דומני, ברורה – מי שלוחם בך הוא הטרוריסט, ואם פועל הוא לצדך ולמענך – או אז הוא לוחם חרות.
תזכורת מן העבר
שלמה גזית
| 06/12/2014
התקרית בשבוע שעבר בוועדת הכנסת בה סירבה ח"כ חנין זועבי לכנות כ'טרוריסטים' את חוטפי שלושת הנערים בצומת כפר-עציון הזכירה לי נשכחות. הימים – חודש יוני של שנת 1947. ב– 16 ביוני 1947 גזר בית משפט צבאי של ממשלת המנדט הבריטי בפלשתינה גזר-דין מוות על שלושה "טרוריסטים" יהודים, חברי אצ"ל – אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס.
שלושתם הועמדו לדין לאחר שנעצרו והואשמו כמי שהיו שותפים למבצע פריצת האצ"ל לכלא עכו. השלושה לא היו לוחמי המחתרת היחידים והראשונים שנגזר עליהם עונש מוות ואשר הוצאו להורג. פיקוד האצ"ל, בהנהגת מנחם בגין, החליט לשים קץ לגזרי דין המוות, וכך, ארבעה ימים לאחר מתן גזר הדין, חטפו אנשי הארגון שני סרג'נטים בריטים והחזיקו בהם כבני ערובה: אם יבוצע גזר הדין של בית המשפט ושלושת העצורים יוצאו להורג, יוצאו גם שני הסרג'נטים להורג. משטרת המנדט וכוחות הצבא הבריטי נכנסו למבצע חיפושים רחב ממדים. אך לא עלה בידם למצוא את הבור במלטשת יהלומים נטושה בנתניה המקום בו הוחזקו והוסתרו שני החטופים.
הנהגת היישוב היהודי, ופיקוד ההגנה, ניסו לסייע לשלטון הבריטי בחיפושים, אך, כאמור, גם הם העלו חרס בידם. כעבור חודש, ב- 20 ביולי, נתלו שלושת חברי האצ"ל. ביום שלמחרת מימש פיקוד האצ"ל את איומו. שני הסרג'נטים הוצאו להורג. גופותיהם נמצאו בחורשת איקליפטוס בסמוך לנתניה. בדיעבד, הייתה תגובת אצ"ל אפקטיבית והשיגה את מטרתה. אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס היו שלושת אנשי המחתרת האחרונים שהוצאו להורג ע"י השלטון הבריטי בפלשתינה.
בעיני הבריטים, היו שלושתם טרוריסטים, שלושתם חברים בארגון הטרור היהודי. כך ראה אותם בית הדין הצבאי, כך התייחס אליהם הרוב המכריע של חברי הפרלמנט הבריטי. ואלו בעיניים ישראליות, אז וללא ספק היום, היו השלושה גיבורים נערצים, שלושה שעלו לגרדום כלוחמים לחרות ישראל. שמותיהם מונצחים היום ברחבי הארץ.
שישים ושבע שנים לאחר אותם ימים עומדת ישראל במעמדה של בריטניה, המחבלים הפלסטינים הם הטרוריסטים המבקשים את רעתנו. חנין זועבי הפלסטינית, על אף אזרחותה הישראלית וחברותה בפרלמנט-בכנסת, היא שתומכת במאבק המחבלים ורואה בהם את לוחמי החרות של העם הפלסטיני. ואלו אבו מזן וחבריו במוקטעה הם הסוכנות היהודית ופיקוד ההגנה של אז – הם אמנם מתעמתים עם השלטון הישראלי, אך מתנגדים למאבק האלים. הם מסייעים לישראל למצוא את שלושת הנערים החטופים. במציאות יוצאת דופן זו, אז והיום, מיהו אפוא "טרוריסט"? והתשובה, דומני, ברורה – מי שלוחם בך הוא הטרוריסט, ואם פועל הוא לצדך ולמענך – או אז הוא לוחם חרות.
שלושתם הועמדו לדין לאחר שנעצרו והואשמו כמי שהיו שותפים למבצע פריצת האצ"ל לכלא עכו. השלושה לא היו לוחמי המחתרת היחידים והראשונים שנגזר עליהם עונש מוות ואשר הוצאו להורג. פיקוד האצ"ל, בהנהגת מנחם בגין, החליט לשים קץ לגזרי דין המוות, וכך, ארבעה ימים לאחר מתן גזר הדין, חטפו אנשי הארגון שני סרג'נטים בריטים והחזיקו בהם כבני ערובה: אם יבוצע גזר הדין של בית המשפט ושלושת העצורים יוצאו להורג, יוצאו גם שני הסרג'נטים להורג. משטרת המנדט וכוחות הצבא הבריטי נכנסו למבצע חיפושים רחב ממדים. אך לא עלה בידם למצוא את הבור במלטשת יהלומים נטושה בנתניה המקום בו הוחזקו והוסתרו שני החטופים.
הנהגת היישוב היהודי, ופיקוד ההגנה, ניסו לסייע לשלטון הבריטי בחיפושים, אך, כאמור, גם הם העלו חרס בידם. כעבור חודש, ב- 20 ביולי, נתלו שלושת חברי האצ"ל. ביום שלמחרת מימש פיקוד האצ"ל את איומו. שני הסרג'נטים הוצאו להורג. גופותיהם נמצאו בחורשת איקליפטוס בסמוך לנתניה. בדיעבד, הייתה תגובת אצ"ל אפקטיבית והשיגה את מטרתה. אבשלום חביב, מאיר נקר ויעקב וייס היו שלושת אנשי המחתרת האחרונים שהוצאו להורג ע"י השלטון הבריטי בפלשתינה.
בעיני הבריטים, היו שלושתם טרוריסטים, שלושתם חברים בארגון הטרור היהודי. כך ראה אותם בית הדין הצבאי, כך התייחס אליהם הרוב המכריע של חברי הפרלמנט הבריטי. ואלו בעיניים ישראליות, אז וללא ספק היום, היו השלושה גיבורים נערצים, שלושה שעלו לגרדום כלוחמים לחרות ישראל. שמותיהם מונצחים היום ברחבי הארץ.
שישים ושבע שנים לאחר אותם ימים עומדת ישראל במעמדה של בריטניה, המחבלים הפלסטינים הם הטרוריסטים המבקשים את רעתנו. חנין זועבי הפלסטינית, על אף אזרחותה הישראלית וחברותה בפרלמנט-בכנסת, היא שתומכת במאבק המחבלים ורואה בהם את לוחמי החרות של העם הפלסטיני. ואלו אבו מזן וחבריו במוקטעה הם הסוכנות היהודית ופיקוד ההגנה של אז – הם אמנם מתעמתים עם השלטון הישראלי, אך מתנגדים למאבק האלים. הם מסייעים לישראל למצוא את שלושת הנערים החטופים. במציאות יוצאת דופן זו, אז והיום, מיהו אפוא "טרוריסט"? והתשובה, דומני, ברורה – מי שלוחם בך הוא הטרוריסט, ואם פועל הוא לצדך ולמענך – או אז הוא לוחם חרות.
