שוב אפרטהייד
שוב אפרטהייד
שלמה גזית
| 06/12/2014
המילה 'אפרטהייד', שתרגומה 'הפרדה', הפכה למילה גסה. לא אופתע אם ממשלת ישראל תקבל בקרוב החלטה האוסרת שימוש בה, ממש כשם שנאסר השימוש ב'נאציזם'. הפרדה היא תופעה מוכרת ומקובלת בעולמנו, ואיש איננו מתרגש מכך.
מה שייחד את ה'אפרטהייד' של דרום אפריקה היו שלושה מאפיינים: הפרדה בכוח מדיניות ממשלתית מוצהרת, הפרדה שנקבעה על בסיס גזעי והפרדה שהתבטאה במדיניות של קיפוח ואפליה קיצוניים. עד כאן דרום אפריקה. מי שמשתמשים במונח 'אפרטהייד' היום אינם מתייחסים לשלושת מאפייני המשטר הדרום אפריקאי, אלא לכל משטר של אפליה מקפחת, בצורה כזו או אחרת. השימוש האומלל שעשה מזכיר המדינה האמריקאי ב'אפרטהייד', בפורום פנימי סגור, לא כוון כדי להטיף ולהזהיר את ישראל. בסך הכול, ביטא את הרהורי ליבו הפסימיים בסיכום תשעה חודשים של מו"מ מתסכל.
מי שהדליף את דברי ג'ון קרי ביקש להביכו פוליטית, אך מבלי משים הסב בכך נזק רב לישראל: המסר שהופץ ונקלט בתקשורת העולמית לא היה ההתנצלות של ג'ון קרי אלא ההצבעה על מציאות אפרטהייד בישראל. הפרסום הפומבי לא עשה את האבחנה שבדברי מזכיר המדינה, בין המצב היום לבין הסכנה לעתיד, ואף לא את האבחנה בין ישראל המדינה לבין המציאות בשטח שבשליטת ישראל. ההתנצלות המביכה והפומבית של מזכיר המדינה שכנעה את המפקפקים בעוצמתה המסוכנת של השדולה הישראלית והיהודית בארה"ב. הנזק, אולי החמור ביותר, זו התרומה להתעלמות בישראל מדברי האזהרה למציאות שעלולה להתפתח אם הסטאטוס קוו יימשך.
משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, על משמעויותיו הקשות, לא נולד בין יום. שם התפתח תהליך ממושך, שראשיתו בשחורים שבאו לחפש עבודה במכרות הזהב והיהלומים שבמדינה, ואשר הפכו בהדרגה לתושבי-קבע לצד קהילות הלבנים, מה שהוליד, עם הזמן, את משטר ההפרדה המקפחת. זו איננה המציאות שבישראל. אין חשש שישראל תאמץ את תריסר חוקי האפרטהייד שחוקק המשטר הלבן. אני אף מניח כי על אף הביקורת המושמעת, כל עוד לא נוצר מצב משפטי חדש, מקבל העולם את המשך קיומו של הממשל הצבאי בשטח שנכבש ב- 1967.
הבעיה המדינית, המשפטית והתקשורתית מקורה בשתי מגמות מסוכנות - ישראל מסרבת להכיר במעמדה של הגדה המערבית (יהודה ושומרון) כשטח כבוש, שעליו חלים כללי המשפט והמעמד של שטח כבוש. לעומת זאת, להוציא השטח המוגבל של מזרח ירושלים עליו הוחלה ריבונית ישראל ביוני 67, נמנעת ישראל מלהחיל ריבונותה על כלל השטח. המגמה המסוכנת השנייה היא ההתיישבות המסיבית של יהודים-ישראלים לאורכו לרוחבו של השטח שנכבש. המציאות מפניה ביקש ג'ון קרי להזהיר לא עסקה בשאלה המשפטית, אלא בהיווצרותה של טריטוריה בה חיה מסה ישראלית גדולה לצד אוכלוסייה פלסטינית גדולה. מציאות זו לא תוכל להימשך לאורך זמן.
ללא שינוי, המצב הפורמלי - יתפתח, יעמיק ויתרחב בהכרח משטר של הפרדה מקפחת. זו הסכנה וזו המציאות שאסור לנו להתעלם ממנה, בין אם תוצמד לה התיבה 'אפרטהייד' ובין אם לאו.
שוב אפרטהייד
שלמה גזית
| 06/12/2014
המילה 'אפרטהייד', שתרגומה 'הפרדה', הפכה למילה גסה. לא אופתע אם ממשלת ישראל תקבל בקרוב החלטה האוסרת שימוש בה, ממש כשם שנאסר השימוש ב'נאציזם'. הפרדה היא תופעה מוכרת ומקובלת בעולמנו, ואיש איננו מתרגש מכך.
מה שייחד את ה'אפרטהייד' של דרום אפריקה היו שלושה מאפיינים: הפרדה בכוח מדיניות ממשלתית מוצהרת, הפרדה שנקבעה על בסיס גזעי והפרדה שהתבטאה במדיניות של קיפוח ואפליה קיצוניים. עד כאן דרום אפריקה. מי שמשתמשים במונח 'אפרטהייד' היום אינם מתייחסים לשלושת מאפייני המשטר הדרום אפריקאי, אלא לכל משטר של אפליה מקפחת, בצורה כזו או אחרת. השימוש האומלל שעשה מזכיר המדינה האמריקאי ב'אפרטהייד', בפורום פנימי סגור, לא כוון כדי להטיף ולהזהיר את ישראל. בסך הכול, ביטא את הרהורי ליבו הפסימיים בסיכום תשעה חודשים של מו"מ מתסכל.
מי שהדליף את דברי ג'ון קרי ביקש להביכו פוליטית, אך מבלי משים הסב בכך נזק רב לישראל: המסר שהופץ ונקלט בתקשורת העולמית לא היה ההתנצלות של ג'ון קרי אלא ההצבעה על מציאות אפרטהייד בישראל. הפרסום הפומבי לא עשה את האבחנה שבדברי מזכיר המדינה, בין המצב היום לבין הסכנה לעתיד, ואף לא את האבחנה בין ישראל המדינה לבין המציאות בשטח שבשליטת ישראל. ההתנצלות המביכה והפומבית של מזכיר המדינה שכנעה את המפקפקים בעוצמתה המסוכנת של השדולה הישראלית והיהודית בארה"ב. הנזק, אולי החמור ביותר, זו התרומה להתעלמות בישראל מדברי האזהרה למציאות שעלולה להתפתח אם הסטאטוס קוו יימשך.
משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, על משמעויותיו הקשות, לא נולד בין יום. שם התפתח תהליך ממושך, שראשיתו בשחורים שבאו לחפש עבודה במכרות הזהב והיהלומים שבמדינה, ואשר הפכו בהדרגה לתושבי-קבע לצד קהילות הלבנים, מה שהוליד, עם הזמן, את משטר ההפרדה המקפחת. זו איננה המציאות שבישראל. אין חשש שישראל תאמץ את תריסר חוקי האפרטהייד שחוקק המשטר הלבן. אני אף מניח כי על אף הביקורת המושמעת, כל עוד לא נוצר מצב משפטי חדש, מקבל העולם את המשך קיומו של הממשל הצבאי בשטח שנכבש ב- 1967.
הבעיה המדינית, המשפטית והתקשורתית מקורה בשתי מגמות מסוכנות - ישראל מסרבת להכיר במעמדה של הגדה המערבית (יהודה ושומרון) כשטח כבוש, שעליו חלים כללי המשפט והמעמד של שטח כבוש. לעומת זאת, להוציא השטח המוגבל של מזרח ירושלים עליו הוחלה ריבונית ישראל ביוני 67, נמנעת ישראל מלהחיל ריבונותה על כלל השטח. המגמה המסוכנת השנייה היא ההתיישבות המסיבית של יהודים-ישראלים לאורכו לרוחבו של השטח שנכבש. המציאות מפניה ביקש ג'ון קרי להזהיר לא עסקה בשאלה המשפטית, אלא בהיווצרותה של טריטוריה בה חיה מסה ישראלית גדולה לצד אוכלוסייה פלסטינית גדולה. מציאות זו לא תוכל להימשך לאורך זמן.
ללא שינוי, המצב הפורמלי - יתפתח, יעמיק ויתרחב בהכרח משטר של הפרדה מקפחת. זו הסכנה וזו המציאות שאסור לנו להתעלם ממנה, בין אם תוצמד לה התיבה 'אפרטהייד' ובין אם לאו.
מה שייחד את ה'אפרטהייד' של דרום אפריקה היו שלושה מאפיינים: הפרדה בכוח מדיניות ממשלתית מוצהרת, הפרדה שנקבעה על בסיס גזעי והפרדה שהתבטאה במדיניות של קיפוח ואפליה קיצוניים. עד כאן דרום אפריקה. מי שמשתמשים במונח 'אפרטהייד' היום אינם מתייחסים לשלושת מאפייני המשטר הדרום אפריקאי, אלא לכל משטר של אפליה מקפחת, בצורה כזו או אחרת. השימוש האומלל שעשה מזכיר המדינה האמריקאי ב'אפרטהייד', בפורום פנימי סגור, לא כוון כדי להטיף ולהזהיר את ישראל. בסך הכול, ביטא את הרהורי ליבו הפסימיים בסיכום תשעה חודשים של מו"מ מתסכל.
מי שהדליף את דברי ג'ון קרי ביקש להביכו פוליטית, אך מבלי משים הסב בכך נזק רב לישראל: המסר שהופץ ונקלט בתקשורת העולמית לא היה ההתנצלות של ג'ון קרי אלא ההצבעה על מציאות אפרטהייד בישראל. הפרסום הפומבי לא עשה את האבחנה שבדברי מזכיר המדינה, בין המצב היום לבין הסכנה לעתיד, ואף לא את האבחנה בין ישראל המדינה לבין המציאות בשטח שבשליטת ישראל. ההתנצלות המביכה והפומבית של מזכיר המדינה שכנעה את המפקפקים בעוצמתה המסוכנת של השדולה הישראלית והיהודית בארה"ב. הנזק, אולי החמור ביותר, זו התרומה להתעלמות בישראל מדברי האזהרה למציאות שעלולה להתפתח אם הסטאטוס קוו יימשך.
משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, על משמעויותיו הקשות, לא נולד בין יום. שם התפתח תהליך ממושך, שראשיתו בשחורים שבאו לחפש עבודה במכרות הזהב והיהלומים שבמדינה, ואשר הפכו בהדרגה לתושבי-קבע לצד קהילות הלבנים, מה שהוליד, עם הזמן, את משטר ההפרדה המקפחת. זו איננה המציאות שבישראל. אין חשש שישראל תאמץ את תריסר חוקי האפרטהייד שחוקק המשטר הלבן. אני אף מניח כי על אף הביקורת המושמעת, כל עוד לא נוצר מצב משפטי חדש, מקבל העולם את המשך קיומו של הממשל הצבאי בשטח שנכבש ב- 1967.
הבעיה המדינית, המשפטית והתקשורתית מקורה בשתי מגמות מסוכנות - ישראל מסרבת להכיר במעמדה של הגדה המערבית (יהודה ושומרון) כשטח כבוש, שעליו חלים כללי המשפט והמעמד של שטח כבוש. לעומת זאת, להוציא השטח המוגבל של מזרח ירושלים עליו הוחלה ריבונית ישראל ביוני 67, נמנעת ישראל מלהחיל ריבונותה על כלל השטח. המגמה המסוכנת השנייה היא ההתיישבות המסיבית של יהודים-ישראלים לאורכו לרוחבו של השטח שנכבש. המציאות מפניה ביקש ג'ון קרי להזהיר לא עסקה בשאלה המשפטית, אלא בהיווצרותה של טריטוריה בה חיה מסה ישראלית גדולה לצד אוכלוסייה פלסטינית גדולה. מציאות זו לא תוכל להימשך לאורך זמן.
ללא שינוי, המצב הפורמלי - יתפתח, יעמיק ויתרחב בהכרח משטר של הפרדה מקפחת. זו הסכנה וזו המציאות שאסור לנו להתעלם ממנה, בין אם תוצמד לה התיבה 'אפרטהייד' ובין אם לאו.
