"חור שחור" במרחב האיסלאמי
כ"חור שחור" הבולע כל גוף שבקרבתו, כך איראן מבקשת לבלוע את המדינות שבסביבתה ולהקים מחדש את האימפריה הפרסית "מהודו ועד כוש". כיצד יגיבו בעולם, ובישראל בפרט?
רפאל אופק
| 06/12/2014
גבול איראן-אפגניסטן (צילום: AP)
"חור שחור" במשמעותו הפיסיקלית הוא "גרם שמים", כוכב זעיר בעל מסה עצומה.קוטרו של חור שחור שמסתו גבוהה פי שלוש ממסת השמש הינו פחות מעשרה ק"מ. גרם שמימי זה מכיל אך ורק נויטרונים, אותם חלקיקים תת-אטומיים אשר יוצרים יחד עם פרוטונים את גרעיני האטומים של כל היסודות הכימיים.
בשל הצפיפות העצומה של הנויטרונים שבתוכו, נוצר סביב ה"חור השחור" שדה כבידה כה חזק, כך שאף גוף, לרבות אור, אינו יכול להתנתק ממנו. בשל כך, "חור שחור" עצמו אינו פולט אור, ומכאן נובע שמו. זאת ועוד, עצם כלשהו המתקרב לחור השחור מעבר למרחק מסוים, המוגדר בתורת היחסות הכללית כ"אופק האירועים", נבלע בתוכו ונמעך לנויטרונים.
ה"חור השחור" הינו כמשל לאיראן, אף שמבחינה טריטוריאלית כלל איננה זעירה. ברם, שאיפתה היא לשאוב לתוכה את כל המצוי בטווח "אופק האירועים" האופף אותה בעולם המוסלמי - במזרח התיכון ובמרכז אסיה.
האימפריה הפרסית
כידוע, כבר תחת שלטון השאה איראן החלה לחתור למעמד מעצמה אזורית, ואף לא הסתירה את כוונתה. אולם מאז מהפכת ח'ומייני ב-1979 נבנו נדבכים נוספים - איראן הפכה לנושאת דגלו של האיסלאם השיעי ברחבי העולם, והציבה את עצמה כאויב המר של ארה"ב והמערב.
היא החלה לתקוע יתדות בכל אתר של נוכחות שיעית: בתחילת שנות ה-80, בעת שהיית צה"ל בלבנון, היא החלה בבניית חיזבאללה כמיליציה, שהפכה לאחר נסיגת צה"ל לגורם הדומיננטי במדינה זו. בד בבד, איראן אימצה לחיקה את משטר אסד בסוריה, כאשר תרמה לכך השתייכות משפחת אסד לעדה העלאווית, זרם הקרוב לאיסלאם השיעי.
המשטר האיראני סיפח למחנהו גם את עיראק. לאחר נסיגת החיילים האמריקניים מאדמתה – הוקמה ב-2006 ממשלה פרו איראנית הנתמכת על ידי הרוב השיעי במדינה (כ-35 אחוזים). נראה, שהמשטר בטהרן אינו מסתפק בכך, והוא לוטש עיניו גם לאוצרות הטבע בחצי האי ערב. מכל מקום, איראן יצאה לאחרונה ב"מתקפת חיוכים" כלפי אזור המפרץ, בשיגור שר החוץ מוחמד זאריף בתחילת דצמבר 2013 לביקור בכוויית, עומאן וקטאר. הוא הביע את רצונו לבקר בהקדם גם בערב הסעודית. זאת, כדי להרגיע את ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, החשות עצמן נבגדות בגין הסכם הגרעין שנחתם בג'נבה. הן מוטרדות מפני התקרבות ארה"ב והמערב לאיראן על חשבונן, וגם חוששות כי, כפועל יוצא, יתחזקו המיעוטים שבאוכלוסיותיהן.
בחריין במיוחד חוששת מהמצב החדש, לאור הטרור השיעי בשטחה, שעל פי פרסומים נתמך בידי "משמרות המהפכה" האיראניים. בהקשר לכך, ד"ר מרדכי קידר במאמרו ב"מקור ראשון" (20.12.2013), התייחס לפגישה שהתקיימה לפני מספר שנים בטהרן בין משלחת פרלמנטרית כווייתית לבין רוחאני, יושב ראש וועדת החוץ במאג'ליס האיראני באותה עת.
רוחאני הבהיר למשלחת, חד וחלק, כי לדעת ארצו, כל החוף המערבי של המפרץ הפרסי - החל מכוויית בצפון וכלה בסולטנות עומאן בדרום - הינו שטח ריבוני איראני, אשר בבוא היום תשתלט עליו.
מסתבר, כי כוונת איראן להשתלט אף על אפגניסטן, שכנתה ממזרח. בפגישתם בטהרן של נשיא אפגניסטן, חמיד קרזאי (Hamid Karzai), ונשיא איראן רוחאני, הסכימו שניהם לחתום על חוזה ידידות משותף להגברת "הביטחון האזורי" - מול מאמצי האמריקנים לשכנע את נשיא אפגניסטן לחתום על "ברית ביטחונית" (security pact) עם וושינגטון. הגבול המשותף בין שתי המדינות הינו אך מרכיב אחד בזיקה הקיימת בין אפגניסטן ואיראן. מרכיבים נוספים: שפת הדיבור - אפגניסטן היא המדינה היחידה בה קיימת אוכלוסייה גדולה יחסית של דוברי ניבים הקרובים לשפה הפרסית; קשרים אתניים ותרבותיים; ובמיוחד המיעוט השיעי הגדול יחסית באוכלוסיית אפגניסטן (כ-20 אחוזים).
ואולם, חשיבות רבה יש לאוצרות הטבע הרבים המצויים באפגניסטן, שטרם נוצלו. לפי מחקרים גיאולוגיים יש בהם עתודות נפט וגז וכן מרבצי מתכות ומינרלים שונים. איראן חומדת, אפוא, משאבים אלה. נכון ל-2006 דחה קרזאי כל ניסיון התערבות איראני באפגניסטן. אך כיום, נוכח העובדה שבעוד כשנה ייסוג צבא ארה"ב סופית מהמדינה, ותחושתו שארה"ב מפקירה אותו, אין לו ברירה אלא להיכנע לתכתיבי טהרן. לכן קרזאי ייאלץ לדחות את ניסיונות וושינגטון להגיע להסכם להשארת בסיסי צבא אמריקנים בארצו.
ד"ר קידר הסביר במאמרו מדוע טהרן מבקשת למנוע מאפגניסטן להשאיר כוחות זרים על אדמתה. ראשית, היא מבקשת להוכיח כי הינה "בעלת הבית" במרכז אסיה ובעולם האסלאמי. בראייתה, סילוק ארה"ב מהאזור יונצח כניצחון האסלאם השיעי על הכופרים, ובכללם האסלאם הסוני בראשות ערב הסעודית. הסיבה השנייה לדעתו - בסיסים אמריקניים באפגניסטן ישרתו את המודיעין האמריקני במעקב אחר התקשורת באיראן ובהפעלת סוכנים בתוככי איראן – בפרט מול תכנית הגרעין האיראנית. הטרור שימש עד כה כמכשיר עיקרי בשימוש המשטר בטהרן לשם קידום מטרותיו. זאת, ישירות באמצעות פעילי ארגון "משמרות המהפכה" של איראן, או באמצעו אנשי חיזבאללה, או על ידי תמיכה במימון ובהעברת אמל"ח לארגוני טרור פלסטיניים כמו החמאס או הג'יהאד האסלאמי.
פעולות הטרור של איראן וחיזבאללה התפרסו בכל רחבי העולם: אסיה ומדינות המזרח התיכון בפרט, אירופה, אפריקה, וכן אמריקה (בדגש על אמריקה הלטינית). אמנם הפעילות הטרוריסטית התמקדה בעיקר נגד יעדים ישראליים, כגון שגרירויות או קבוצות תיירים (לדוגמה: הפיגוע בבורגאס, בולגריה ב-2012, שנרצחו בו 6 ישראלים), אך כוונה גם נגד מטרות נוספות – כגון הניסיון שנחשף ב-2011 לרצוח את השגריר הסעודי בארה"ב.
עם זאת, יש לשער כי בעקבות הסכם ג'נבה איראן תמתן, לפי שעה, את פעילויות הטרור שלה ושל שלוחיה. אולם גולת הכותרת העתידית של המשטר האיראני היא הקמת תשתית טכנולוגית יומרנית, בדגש על תכנית הגרעין ותכנית החלל. העולם טרם שוכנע עד כה כי תכניות אלה מיועדות ל"צרכי שלום", כהצהרת טהראן.
הסכם ג'נבה עשוי להאט את תכנית הנשק הגרעיני של איראן, אך סביר להניח, כי כאשר תתעשת כלכלתה, תחזור איראן לסורה ותאיץ את תכנית הגרעין הצבאי. ניתן להעריך כי כתוצאה מרפיסות המערב, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם ג'נבה, יגבר תאבונה של איראן להשתלט על שכנותיה. אם בתחילה היא תנהג ב"דיפלומטית חיוכים", הרי ככל שיתעצם בטחונה העצמי, היא תעדיף להשתמש באיומים, ובמיוחד אם יהיה ברשותה נשק גרעיני, וכנראה אף תגביר את פעילות הטרור. מדינה הקרובה ל"אופק האירועים" של איראן הינה פקיסטן, אשר אף בה מצוי מיעוט שיעי גדול. אך שלא כאיראן, ברשות פקיסטן כבר קיים ארסנל נשק גרעיני. כמו כן, אף מדינות באפריקה עשויות להיות יעדים להפצת האסלאם השיעי. אם העולם לא יעצור את איראן הרי שבעוד שנים אחדות תלך זו ותתפשט. אנו עלולים חלילה לחזות שנית באימפריה פרסית המשתרעת "מהודו ועד כוש" (אסתר, א', א'), כבימי המלך אחשוורוש.
כיצד יגיבו בעולם?
ניתן להעריך, כי וושינגטון תעמוד מן הצד ולא תנסה לעצור את התפשטותה האפשרית של איראן בעתיד. זאת, כפועל יוצא ממדיניות "הפסיביות האקטיבית" של אובמה, הגורסת נקיטת דרכי פעולה הנמנעות משימוש בכוח לפיתרון סכסוכים, אף אם האפקטיביות שלהן מוטלת בספק. הצביע על כך לאחרונה גם רוברט גייטס, מזכיר ההגנה האמריקני לשעבר בממשלי בוש ואובמה בספרו החדש והמרתק "שירות" (Duty), שאינו מחמיא לאובמה.
עוד בהקשר להתנהלות ממשל אובמה, ד"ר קידר כתב במאמרו, כי צ'אק הייגל, מזכיר ההגנה הנוכחי, מעדיף לקבל הסכם שבו אפגניסטן תיפול בידי איראן ובלבד שלא יוחזרו לארה"ב ארונות קבורה של חיילי ארה"ב. מדוע אובמה חיזר לאחרונה אחרי איראן? נראה, כי יותר מנכונותו להסרת העיצומים שהכבידו מאד על כלכלתה, הוא ביקש לפתוח את השוק האיראני בפני התעשייה האמריקנית, ובכך לסייע לצמיחת כלכלת ארה"ב.
וכן גם מדינות אירופה, כשחתמו על הסכם ג'נבה, הן ראו עצמן עומדות יחד עם ארה"ב בתור לכניסה לשוק האיראני. מנגד, התחזקות איראן והתפשטותה האפשרית במרחבי אסיה צפויה לאתגר את רוסיה וסין, שעד כה הגישו לאיראן תמיכה מדינית וסייעו לה במישור הכלכלי. הן תיפגענה במידה ויתממש התרחיש שצויר.
מה תהיה תגובתן? לבסוף, אין ספק שמימוש תרחיש זה, יהווה איום קיומי מבחינתה של ישראל, שתאלץ להגיב מולו במלוא עוצמתה.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
כ"חור שחור" הבולע כל גוף שבקרבתו, כך איראן מבקשת לבלוע את המדינות שבסביבתה ולהקים מחדש את האימפריה הפרסית "מהודו ועד כוש". כיצד יגיבו בעולם, ובישראל בפרט?
רפאל אופק
| 06/12/2014
גבול איראן-אפגניסטן (צילום: AP)
"חור שחור" במשמעותו הפיסיקלית הוא "גרם שמים", כוכב זעיר בעל מסה עצומה.קוטרו של חור שחור שמסתו גבוהה פי שלוש ממסת השמש הינו פחות מעשרה ק"מ. גרם שמימי זה מכיל אך ורק נויטרונים, אותם חלקיקים תת-אטומיים אשר יוצרים יחד עם פרוטונים את גרעיני האטומים של כל היסודות הכימיים.
בשל הצפיפות העצומה של הנויטרונים שבתוכו, נוצר סביב ה"חור השחור" שדה כבידה כה חזק, כך שאף גוף, לרבות אור, אינו יכול להתנתק ממנו. בשל כך, "חור שחור" עצמו אינו פולט אור, ומכאן נובע שמו. זאת ועוד, עצם כלשהו המתקרב לחור השחור מעבר למרחק מסוים, המוגדר בתורת היחסות הכללית כ"אופק האירועים", נבלע בתוכו ונמעך לנויטרונים.
ה"חור השחור" הינו כמשל לאיראן, אף שמבחינה טריטוריאלית כלל איננה זעירה. ברם, שאיפתה היא לשאוב לתוכה את כל המצוי בטווח "אופק האירועים" האופף אותה בעולם המוסלמי - במזרח התיכון ובמרכז אסיה.
האימפריה הפרסית
כידוע, כבר תחת שלטון השאה איראן החלה לחתור למעמד מעצמה אזורית, ואף לא הסתירה את כוונתה. אולם מאז מהפכת ח'ומייני ב-1979 נבנו נדבכים נוספים - איראן הפכה לנושאת דגלו של האיסלאם השיעי ברחבי העולם, והציבה את עצמה כאויב המר של ארה"ב והמערב.
היא החלה לתקוע יתדות בכל אתר של נוכחות שיעית: בתחילת שנות ה-80, בעת שהיית צה"ל בלבנון, היא החלה בבניית חיזבאללה כמיליציה, שהפכה לאחר נסיגת צה"ל לגורם הדומיננטי במדינה זו. בד בבד, איראן אימצה לחיקה את משטר אסד בסוריה, כאשר תרמה לכך השתייכות משפחת אסד לעדה העלאווית, זרם הקרוב לאיסלאם השיעי.
המשטר האיראני סיפח למחנהו גם את עיראק. לאחר נסיגת החיילים האמריקניים מאדמתה – הוקמה ב-2006 ממשלה פרו איראנית הנתמכת על ידי הרוב השיעי במדינה (כ-35 אחוזים). נראה, שהמשטר בטהרן אינו מסתפק בכך, והוא לוטש עיניו גם לאוצרות הטבע בחצי האי ערב. מכל מקום, איראן יצאה לאחרונה ב"מתקפת חיוכים" כלפי אזור המפרץ, בשיגור שר החוץ מוחמד זאריף בתחילת דצמבר 2013 לביקור בכוויית, עומאן וקטאר. הוא הביע את רצונו לבקר בהקדם גם בערב הסעודית. זאת, כדי להרגיע את ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, החשות עצמן נבגדות בגין הסכם הגרעין שנחתם בג'נבה. הן מוטרדות מפני התקרבות ארה"ב והמערב לאיראן על חשבונן, וגם חוששות כי, כפועל יוצא, יתחזקו המיעוטים שבאוכלוסיותיהן.
בחריין במיוחד חוששת מהמצב החדש, לאור הטרור השיעי בשטחה, שעל פי פרסומים נתמך בידי "משמרות המהפכה" האיראניים. בהקשר לכך, ד"ר מרדכי קידר במאמרו ב"מקור ראשון" (20.12.2013), התייחס לפגישה שהתקיימה לפני מספר שנים בטהרן בין משלחת פרלמנטרית כווייתית לבין רוחאני, יושב ראש וועדת החוץ במאג'ליס האיראני באותה עת.
רוחאני הבהיר למשלחת, חד וחלק, כי לדעת ארצו, כל החוף המערבי של המפרץ הפרסי - החל מכוויית בצפון וכלה בסולטנות עומאן בדרום - הינו שטח ריבוני איראני, אשר בבוא היום תשתלט עליו.
מסתבר, כי כוונת איראן להשתלט אף על אפגניסטן, שכנתה ממזרח. בפגישתם בטהרן של נשיא אפגניסטן, חמיד קרזאי (Hamid Karzai), ונשיא איראן רוחאני, הסכימו שניהם לחתום על חוזה ידידות משותף להגברת "הביטחון האזורי" - מול מאמצי האמריקנים לשכנע את נשיא אפגניסטן לחתום על "ברית ביטחונית" (security pact) עם וושינגטון. הגבול המשותף בין שתי המדינות הינו אך מרכיב אחד בזיקה הקיימת בין אפגניסטן ואיראן. מרכיבים נוספים: שפת הדיבור - אפגניסטן היא המדינה היחידה בה קיימת אוכלוסייה גדולה יחסית של דוברי ניבים הקרובים לשפה הפרסית; קשרים אתניים ותרבותיים; ובמיוחד המיעוט השיעי הגדול יחסית באוכלוסיית אפגניסטן (כ-20 אחוזים).
ואולם, חשיבות רבה יש לאוצרות הטבע הרבים המצויים באפגניסטן, שטרם נוצלו. לפי מחקרים גיאולוגיים יש בהם עתודות נפט וגז וכן מרבצי מתכות ומינרלים שונים. איראן חומדת, אפוא, משאבים אלה. נכון ל-2006 דחה קרזאי כל ניסיון התערבות איראני באפגניסטן. אך כיום, נוכח העובדה שבעוד כשנה ייסוג צבא ארה"ב סופית מהמדינה, ותחושתו שארה"ב מפקירה אותו, אין לו ברירה אלא להיכנע לתכתיבי טהרן. לכן קרזאי ייאלץ לדחות את ניסיונות וושינגטון להגיע להסכם להשארת בסיסי צבא אמריקנים בארצו.
ד"ר קידר הסביר במאמרו מדוע טהרן מבקשת למנוע מאפגניסטן להשאיר כוחות זרים על אדמתה. ראשית, היא מבקשת להוכיח כי הינה "בעלת הבית" במרכז אסיה ובעולם האסלאמי. בראייתה, סילוק ארה"ב מהאזור יונצח כניצחון האסלאם השיעי על הכופרים, ובכללם האסלאם הסוני בראשות ערב הסעודית. הסיבה השנייה לדעתו - בסיסים אמריקניים באפגניסטן ישרתו את המודיעין האמריקני במעקב אחר התקשורת באיראן ובהפעלת סוכנים בתוככי איראן – בפרט מול תכנית הגרעין האיראנית. הטרור שימש עד כה כמכשיר עיקרי בשימוש המשטר בטהרן לשם קידום מטרותיו. זאת, ישירות באמצעות פעילי ארגון "משמרות המהפכה" של איראן, או באמצעו אנשי חיזבאללה, או על ידי תמיכה במימון ובהעברת אמל"ח לארגוני טרור פלסטיניים כמו החמאס או הג'יהאד האסלאמי.
פעולות הטרור של איראן וחיזבאללה התפרסו בכל רחבי העולם: אסיה ומדינות המזרח התיכון בפרט, אירופה, אפריקה, וכן אמריקה (בדגש על אמריקה הלטינית). אמנם הפעילות הטרוריסטית התמקדה בעיקר נגד יעדים ישראליים, כגון שגרירויות או קבוצות תיירים (לדוגמה: הפיגוע בבורגאס, בולגריה ב-2012, שנרצחו בו 6 ישראלים), אך כוונה גם נגד מטרות נוספות – כגון הניסיון שנחשף ב-2011 לרצוח את השגריר הסעודי בארה"ב.
עם זאת, יש לשער כי בעקבות הסכם ג'נבה איראן תמתן, לפי שעה, את פעילויות הטרור שלה ושל שלוחיה. אולם גולת הכותרת העתידית של המשטר האיראני היא הקמת תשתית טכנולוגית יומרנית, בדגש על תכנית הגרעין ותכנית החלל. העולם טרם שוכנע עד כה כי תכניות אלה מיועדות ל"צרכי שלום", כהצהרת טהראן.
הסכם ג'נבה עשוי להאט את תכנית הנשק הגרעיני של איראן, אך סביר להניח, כי כאשר תתעשת כלכלתה, תחזור איראן לסורה ותאיץ את תכנית הגרעין הצבאי. ניתן להעריך כי כתוצאה מרפיסות המערב, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם ג'נבה, יגבר תאבונה של איראן להשתלט על שכנותיה. אם בתחילה היא תנהג ב"דיפלומטית חיוכים", הרי ככל שיתעצם בטחונה העצמי, היא תעדיף להשתמש באיומים, ובמיוחד אם יהיה ברשותה נשק גרעיני, וכנראה אף תגביר את פעילות הטרור. מדינה הקרובה ל"אופק האירועים" של איראן הינה פקיסטן, אשר אף בה מצוי מיעוט שיעי גדול. אך שלא כאיראן, ברשות פקיסטן כבר קיים ארסנל נשק גרעיני. כמו כן, אף מדינות באפריקה עשויות להיות יעדים להפצת האסלאם השיעי. אם העולם לא יעצור את איראן הרי שבעוד שנים אחדות תלך זו ותתפשט. אנו עלולים חלילה לחזות שנית באימפריה פרסית המשתרעת "מהודו ועד כוש" (אסתר, א', א'), כבימי המלך אחשוורוש.
כיצד יגיבו בעולם?
ניתן להעריך, כי וושינגטון תעמוד מן הצד ולא תנסה לעצור את התפשטותה האפשרית של איראן בעתיד. זאת, כפועל יוצא ממדיניות "הפסיביות האקטיבית" של אובמה, הגורסת נקיטת דרכי פעולה הנמנעות משימוש בכוח לפיתרון סכסוכים, אף אם האפקטיביות שלהן מוטלת בספק. הצביע על כך לאחרונה גם רוברט גייטס, מזכיר ההגנה האמריקני לשעבר בממשלי בוש ואובמה בספרו החדש והמרתק "שירות" (Duty), שאינו מחמיא לאובמה.
עוד בהקשר להתנהלות ממשל אובמה, ד"ר קידר כתב במאמרו, כי צ'אק הייגל, מזכיר ההגנה הנוכחי, מעדיף לקבל הסכם שבו אפגניסטן תיפול בידי איראן ובלבד שלא יוחזרו לארה"ב ארונות קבורה של חיילי ארה"ב. מדוע אובמה חיזר לאחרונה אחרי איראן? נראה, כי יותר מנכונותו להסרת העיצומים שהכבידו מאד על כלכלתה, הוא ביקש לפתוח את השוק האיראני בפני התעשייה האמריקנית, ובכך לסייע לצמיחת כלכלת ארה"ב.
וכן גם מדינות אירופה, כשחתמו על הסכם ג'נבה, הן ראו עצמן עומדות יחד עם ארה"ב בתור לכניסה לשוק האיראני. מנגד, התחזקות איראן והתפשטותה האפשרית במרחבי אסיה צפויה לאתגר את רוסיה וסין, שעד כה הגישו לאיראן תמיכה מדינית וסייעו לה במישור הכלכלי. הן תיפגענה במידה ויתממש התרחיש שצויר.
מה תהיה תגובתן? לבסוף, אין ספק שמימוש תרחיש זה, יהווה איום קיומי מבחינתה של ישראל, שתאלץ להגיב מולו במלוא עוצמתה.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
בשל הצפיפות העצומה של הנויטרונים שבתוכו, נוצר סביב ה"חור השחור" שדה כבידה כה חזק, כך שאף גוף, לרבות אור, אינו יכול להתנתק ממנו. בשל כך, "חור שחור" עצמו אינו פולט אור, ומכאן נובע שמו. זאת ועוד, עצם כלשהו המתקרב לחור השחור מעבר למרחק מסוים, המוגדר בתורת היחסות הכללית כ"אופק האירועים", נבלע בתוכו ונמעך לנויטרונים.
ה"חור השחור" הינו כמשל לאיראן, אף שמבחינה טריטוריאלית כלל איננה זעירה. ברם, שאיפתה היא לשאוב לתוכה את כל המצוי בטווח "אופק האירועים" האופף אותה בעולם המוסלמי - במזרח התיכון ובמרכז אסיה.
האימפריה הפרסית
כידוע, כבר תחת שלטון השאה איראן החלה לחתור למעמד מעצמה אזורית, ואף לא הסתירה את כוונתה. אולם מאז מהפכת ח'ומייני ב-1979 נבנו נדבכים נוספים - איראן הפכה לנושאת דגלו של האיסלאם השיעי ברחבי העולם, והציבה את עצמה כאויב המר של ארה"ב והמערב.
היא החלה לתקוע יתדות בכל אתר של נוכחות שיעית: בתחילת שנות ה-80, בעת שהיית צה"ל בלבנון, היא החלה בבניית חיזבאללה כמיליציה, שהפכה לאחר נסיגת צה"ל לגורם הדומיננטי במדינה זו. בד בבד, איראן אימצה לחיקה את משטר אסד בסוריה, כאשר תרמה לכך השתייכות משפחת אסד לעדה העלאווית, זרם הקרוב לאיסלאם השיעי.
המשטר האיראני סיפח למחנהו גם את עיראק. לאחר נסיגת החיילים האמריקניים מאדמתה – הוקמה ב-2006 ממשלה פרו איראנית הנתמכת על ידי הרוב השיעי במדינה (כ-35 אחוזים). נראה, שהמשטר בטהרן אינו מסתפק בכך, והוא לוטש עיניו גם לאוצרות הטבע בחצי האי ערב. מכל מקום, איראן יצאה לאחרונה ב"מתקפת חיוכים" כלפי אזור המפרץ, בשיגור שר החוץ מוחמד זאריף בתחילת דצמבר 2013 לביקור בכוויית, עומאן וקטאר. הוא הביע את רצונו לבקר בהקדם גם בערב הסעודית. זאת, כדי להרגיע את ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, החשות עצמן נבגדות בגין הסכם הגרעין שנחתם בג'נבה. הן מוטרדות מפני התקרבות ארה"ב והמערב לאיראן על חשבונן, וגם חוששות כי, כפועל יוצא, יתחזקו המיעוטים שבאוכלוסיותיהן.
בחריין במיוחד חוששת מהמצב החדש, לאור הטרור השיעי בשטחה, שעל פי פרסומים נתמך בידי "משמרות המהפכה" האיראניים. בהקשר לכך, ד"ר מרדכי קידר במאמרו ב"מקור ראשון" (20.12.2013), התייחס לפגישה שהתקיימה לפני מספר שנים בטהרן בין משלחת פרלמנטרית כווייתית לבין רוחאני, יושב ראש וועדת החוץ במאג'ליס האיראני באותה עת.
רוחאני הבהיר למשלחת, חד וחלק, כי לדעת ארצו, כל החוף המערבי של המפרץ הפרסי - החל מכוויית בצפון וכלה בסולטנות עומאן בדרום - הינו שטח ריבוני איראני, אשר בבוא היום תשתלט עליו.
מסתבר, כי כוונת איראן להשתלט אף על אפגניסטן, שכנתה ממזרח. בפגישתם בטהרן של נשיא אפגניסטן, חמיד קרזאי (Hamid Karzai), ונשיא איראן רוחאני, הסכימו שניהם לחתום על חוזה ידידות משותף להגברת "הביטחון האזורי" - מול מאמצי האמריקנים לשכנע את נשיא אפגניסטן לחתום על "ברית ביטחונית" (security pact) עם וושינגטון. הגבול המשותף בין שתי המדינות הינו אך מרכיב אחד בזיקה הקיימת בין אפגניסטן ואיראן. מרכיבים נוספים: שפת הדיבור - אפגניסטן היא המדינה היחידה בה קיימת אוכלוסייה גדולה יחסית של דוברי ניבים הקרובים לשפה הפרסית; קשרים אתניים ותרבותיים; ובמיוחד המיעוט השיעי הגדול יחסית באוכלוסיית אפגניסטן (כ-20 אחוזים).
ואולם, חשיבות רבה יש לאוצרות הטבע הרבים המצויים באפגניסטן, שטרם נוצלו. לפי מחקרים גיאולוגיים יש בהם עתודות נפט וגז וכן מרבצי מתכות ומינרלים שונים. איראן חומדת, אפוא, משאבים אלה. נכון ל-2006 דחה קרזאי כל ניסיון התערבות איראני באפגניסטן. אך כיום, נוכח העובדה שבעוד כשנה ייסוג צבא ארה"ב סופית מהמדינה, ותחושתו שארה"ב מפקירה אותו, אין לו ברירה אלא להיכנע לתכתיבי טהרן. לכן קרזאי ייאלץ לדחות את ניסיונות וושינגטון להגיע להסכם להשארת בסיסי צבא אמריקנים בארצו.
ד"ר קידר הסביר במאמרו מדוע טהרן מבקשת למנוע מאפגניסטן להשאיר כוחות זרים על אדמתה. ראשית, היא מבקשת להוכיח כי הינה "בעלת הבית" במרכז אסיה ובעולם האסלאמי. בראייתה, סילוק ארה"ב מהאזור יונצח כניצחון האסלאם השיעי על הכופרים, ובכללם האסלאם הסוני בראשות ערב הסעודית. הסיבה השנייה לדעתו - בסיסים אמריקניים באפגניסטן ישרתו את המודיעין האמריקני במעקב אחר התקשורת באיראן ובהפעלת סוכנים בתוככי איראן – בפרט מול תכנית הגרעין האיראנית. הטרור שימש עד כה כמכשיר עיקרי בשימוש המשטר בטהרן לשם קידום מטרותיו. זאת, ישירות באמצעות פעילי ארגון "משמרות המהפכה" של איראן, או באמצעו אנשי חיזבאללה, או על ידי תמיכה במימון ובהעברת אמל"ח לארגוני טרור פלסטיניים כמו החמאס או הג'יהאד האסלאמי.
פעולות הטרור של איראן וחיזבאללה התפרסו בכל רחבי העולם: אסיה ומדינות המזרח התיכון בפרט, אירופה, אפריקה, וכן אמריקה (בדגש על אמריקה הלטינית). אמנם הפעילות הטרוריסטית התמקדה בעיקר נגד יעדים ישראליים, כגון שגרירויות או קבוצות תיירים (לדוגמה: הפיגוע בבורגאס, בולגריה ב-2012, שנרצחו בו 6 ישראלים), אך כוונה גם נגד מטרות נוספות – כגון הניסיון שנחשף ב-2011 לרצוח את השגריר הסעודי בארה"ב.
עם זאת, יש לשער כי בעקבות הסכם ג'נבה איראן תמתן, לפי שעה, את פעילויות הטרור שלה ושל שלוחיה. אולם גולת הכותרת העתידית של המשטר האיראני היא הקמת תשתית טכנולוגית יומרנית, בדגש על תכנית הגרעין ותכנית החלל. העולם טרם שוכנע עד כה כי תכניות אלה מיועדות ל"צרכי שלום", כהצהרת טהראן.
הסכם ג'נבה עשוי להאט את תכנית הנשק הגרעיני של איראן, אך סביר להניח, כי כאשר תתעשת כלכלתה, תחזור איראן לסורה ותאיץ את תכנית הגרעין הצבאי. ניתן להעריך כי כתוצאה מרפיסות המערב, כפי שבאה לידי ביטוי בהסכם ג'נבה, יגבר תאבונה של איראן להשתלט על שכנותיה. אם בתחילה היא תנהג ב"דיפלומטית חיוכים", הרי ככל שיתעצם בטחונה העצמי, היא תעדיף להשתמש באיומים, ובמיוחד אם יהיה ברשותה נשק גרעיני, וכנראה אף תגביר את פעילות הטרור. מדינה הקרובה ל"אופק האירועים" של איראן הינה פקיסטן, אשר אף בה מצוי מיעוט שיעי גדול. אך שלא כאיראן, ברשות פקיסטן כבר קיים ארסנל נשק גרעיני. כמו כן, אף מדינות באפריקה עשויות להיות יעדים להפצת האסלאם השיעי. אם העולם לא יעצור את איראן הרי שבעוד שנים אחדות תלך זו ותתפשט. אנו עלולים חלילה לחזות שנית באימפריה פרסית המשתרעת "מהודו ועד כוש" (אסתר, א', א'), כבימי המלך אחשוורוש.
כיצד יגיבו בעולם?
ניתן להעריך, כי וושינגטון תעמוד מן הצד ולא תנסה לעצור את התפשטותה האפשרית של איראן בעתיד. זאת, כפועל יוצא ממדיניות "הפסיביות האקטיבית" של אובמה, הגורסת נקיטת דרכי פעולה הנמנעות משימוש בכוח לפיתרון סכסוכים, אף אם האפקטיביות שלהן מוטלת בספק. הצביע על כך לאחרונה גם רוברט גייטס, מזכיר ההגנה האמריקני לשעבר בממשלי בוש ואובמה בספרו החדש והמרתק "שירות" (Duty), שאינו מחמיא לאובמה.
עוד בהקשר להתנהלות ממשל אובמה, ד"ר קידר כתב במאמרו, כי צ'אק הייגל, מזכיר ההגנה הנוכחי, מעדיף לקבל הסכם שבו אפגניסטן תיפול בידי איראן ובלבד שלא יוחזרו לארה"ב ארונות קבורה של חיילי ארה"ב. מדוע אובמה חיזר לאחרונה אחרי איראן? נראה, כי יותר מנכונותו להסרת העיצומים שהכבידו מאד על כלכלתה, הוא ביקש לפתוח את השוק האיראני בפני התעשייה האמריקנית, ובכך לסייע לצמיחת כלכלת ארה"ב.
וכן גם מדינות אירופה, כשחתמו על הסכם ג'נבה, הן ראו עצמן עומדות יחד עם ארה"ב בתור לכניסה לשוק האיראני. מנגד, התחזקות איראן והתפשטותה האפשרית במרחבי אסיה צפויה לאתגר את רוסיה וסין, שעד כה הגישו לאיראן תמיכה מדינית וסייעו לה במישור הכלכלי. הן תיפגענה במידה ויתממש התרחיש שצויר.
מה תהיה תגובתן? לבסוף, אין ספק שמימוש תרחיש זה, יהווה איום קיומי מבחינתה של ישראל, שתאלץ להגיב מולו במלוא עוצמתה.
***
סא"ל (מיל') ד"ר רפאל אופק הוא מומחה לפיזיקה והטכנולוגיה של הגרעין. בעברו הוא שירת בקהיליית המודיעין הישראלית כחוקר ומנתח בכיר
