בין ההר לשר
בין ההר לשר
שלמה גזית
| 06/12/2014
נפתלי בנט צדק בדבריו ואסור לנו להתעלם משאלתו, "איך תיראה כלכלת ישראל אם רק פעם אחת בשנה, מטוס שעומד לנחות בנתב"ג, ייפול? זה יירסק את כלכלת ישראל" יש לישראל נמל תעופה בינלאומי אחד ויחיד, סיכון התעופה האזרחית בנתב"ג עלול להביא לחרם של חברות התעופה הזרות על ישראל, על כל ההשלכות החמורות שתהיינה להתפתחות כזו.
אלא שנפתלי בנט מציג איום וסכנה אלה על מנת להצדיק את המדיניות שהוא מציע – אסור לנו להתיר את קיומה של מדינה פלסטינית, אסור לנו להתיר את קיומה של מדינה זרה שתתמקם, כדבריו, ב"הר הגדול הנקרא יהודה ושומרון והחולש על נמל התעופה היחיד שלנו".
הטיעון שהעלה יוצר קשר ישיר בין המדינה הפלסטינית לבין איום הרקטות על נתב"ג: "תקום מדינה – יש איום; אין מדינה – אין איום!" ובנקודה זו טמונה ההטעיה הגדולה בדבריו. אלך בדרכו של בנט. לא אדון כאן בהשלכות המדיניות של המשך ישיבתנו בשטחים, לא אתייחס למדיניות "הבית היהודי", מפלגתו של נפתלי בנט, המעודדת הקמת התנחלות על כל גבעה, ולא אתייחס להשלכות המוסריות של המשך ישיבתנו ב"הר הגדול" על ישראלים, משני עברי הקו הירוק. אתייחס רק להיבט הצבאי-ביטחוני אותו העלה בנט – איום הרקטות על נתב"ג ועל ערי המרכז המאוכלס והצפוף של ישראל (מה שמכונה "בין חדרה לגדרה").
נתחיל באיום הרקטות הישיר. בשבוע שעבר נחתו שתי רקטות באילת. לשתיהן לא היה כל קשר ל"הר הגדול" של יהודה ושומרון. העיר אילת חיה בכוח הנס – כל הרקטות שנורו לעברה עד כה לא הסבו לה נזק. אולם גם בנט יודע כי פגיעה אחת בשדה התעופה של אילת, הפלת מטוס, או פגיעה ישירה באחד מבתי המלון – תסב נזק קטלני להמשך שגשוגה של העיר.
במהלך מבצע "עמוד ענן" נורו רקטות מן הרצועה לעבר מרחבי תל-אביב וירושלים. אלה יורטו או שלא פגעו. אולם אנו יודעים כי בצד השני חותרים כל הזמן להגדלת טווח הרקטות ולשיפור דיוקן. חיזבאללה מאיים עלינו כי בידו רקטות המסוגלות לפגוע בכל נקודה בשטח ישראל, כולל בנתב"ג. שוב, אין לאלה כל קשר ל"הר הגדול". אלא שהשאלה העיקרית היא אחרת – מתי איום רקטות וטילים גדול יותר – כאשר יש לישראל הסדר מדיני עם הצד השני או בהיעדר הסדר כזה?
בשנים האחרונות, מאז שהופל משטר מובארק במצרים, למדנו לקח מרתק, הפנמנו את היתרון הגדול שבהסכם השלום עליו חתמנו. הצבא המצרי הוא זה שפועל היום בנחרצות להשלטת סדר בסיני ולמניעת שיגור רקטות לעבר ישראל. מדינה פלסטינית ב'הר הגדול' נותנת סיכוי – אמנם לא אבסולוטי – להשגת רגיעה, ולא רק ב"הר הגדול".
הסכם מדיני שיאפשר את הקמת המדינה הפלסטינית הריבונית יקרין גם על שאר הגורמים הערביים שסביבנו. וכן, יקרין גם על איום הנשק הגרעיני מאיראן. ולסיכום, הערה המתייחסת לשר ולהר. 'גנדי', רחבעם זאבי ז"ל, נהג להסביר מה ההבדל בין הר לשר: "הר, ככל שאתה קרב אליו נעשה גדול יותר ויותר". אמירה זו מתייחסת ככל הנראה גם לשר נפתלי בנט.
בין ההר לשר
שלמה גזית
| 06/12/2014
נפתלי בנט צדק בדבריו ואסור לנו להתעלם משאלתו, "איך תיראה כלכלת ישראל אם רק פעם אחת בשנה, מטוס שעומד לנחות בנתב"ג, ייפול? זה יירסק את כלכלת ישראל" יש לישראל נמל תעופה בינלאומי אחד ויחיד, סיכון התעופה האזרחית בנתב"ג עלול להביא לחרם של חברות התעופה הזרות על ישראל, על כל ההשלכות החמורות שתהיינה להתפתחות כזו.
אלא שנפתלי בנט מציג איום וסכנה אלה על מנת להצדיק את המדיניות שהוא מציע – אסור לנו להתיר את קיומה של מדינה פלסטינית, אסור לנו להתיר את קיומה של מדינה זרה שתתמקם, כדבריו, ב"הר הגדול הנקרא יהודה ושומרון והחולש על נמל התעופה היחיד שלנו".
הטיעון שהעלה יוצר קשר ישיר בין המדינה הפלסטינית לבין איום הרקטות על נתב"ג: "תקום מדינה – יש איום; אין מדינה – אין איום!" ובנקודה זו טמונה ההטעיה הגדולה בדבריו. אלך בדרכו של בנט. לא אדון כאן בהשלכות המדיניות של המשך ישיבתנו בשטחים, לא אתייחס למדיניות "הבית היהודי", מפלגתו של נפתלי בנט, המעודדת הקמת התנחלות על כל גבעה, ולא אתייחס להשלכות המוסריות של המשך ישיבתנו ב"הר הגדול" על ישראלים, משני עברי הקו הירוק. אתייחס רק להיבט הצבאי-ביטחוני אותו העלה בנט – איום הרקטות על נתב"ג ועל ערי המרכז המאוכלס והצפוף של ישראל (מה שמכונה "בין חדרה לגדרה").
נתחיל באיום הרקטות הישיר. בשבוע שעבר נחתו שתי רקטות באילת. לשתיהן לא היה כל קשר ל"הר הגדול" של יהודה ושומרון. העיר אילת חיה בכוח הנס – כל הרקטות שנורו לעברה עד כה לא הסבו לה נזק. אולם גם בנט יודע כי פגיעה אחת בשדה התעופה של אילת, הפלת מטוס, או פגיעה ישירה באחד מבתי המלון – תסב נזק קטלני להמשך שגשוגה של העיר.
במהלך מבצע "עמוד ענן" נורו רקטות מן הרצועה לעבר מרחבי תל-אביב וירושלים. אלה יורטו או שלא פגעו. אולם אנו יודעים כי בצד השני חותרים כל הזמן להגדלת טווח הרקטות ולשיפור דיוקן. חיזבאללה מאיים עלינו כי בידו רקטות המסוגלות לפגוע בכל נקודה בשטח ישראל, כולל בנתב"ג. שוב, אין לאלה כל קשר ל"הר הגדול". אלא שהשאלה העיקרית היא אחרת – מתי איום רקטות וטילים גדול יותר – כאשר יש לישראל הסדר מדיני עם הצד השני או בהיעדר הסדר כזה?
בשנים האחרונות, מאז שהופל משטר מובארק במצרים, למדנו לקח מרתק, הפנמנו את היתרון הגדול שבהסכם השלום עליו חתמנו. הצבא המצרי הוא זה שפועל היום בנחרצות להשלטת סדר בסיני ולמניעת שיגור רקטות לעבר ישראל. מדינה פלסטינית ב'הר הגדול' נותנת סיכוי – אמנם לא אבסולוטי – להשגת רגיעה, ולא רק ב"הר הגדול".
הסכם מדיני שיאפשר את הקמת המדינה הפלסטינית הריבונית יקרין גם על שאר הגורמים הערביים שסביבנו. וכן, יקרין גם על איום הנשק הגרעיני מאיראן. ולסיכום, הערה המתייחסת לשר ולהר. 'גנדי', רחבעם זאבי ז"ל, נהג להסביר מה ההבדל בין הר לשר: "הר, ככל שאתה קרב אליו נעשה גדול יותר ויותר". אמירה זו מתייחסת ככל הנראה גם לשר נפתלי בנט.
אלא שנפתלי בנט מציג איום וסכנה אלה על מנת להצדיק את המדיניות שהוא מציע – אסור לנו להתיר את קיומה של מדינה פלסטינית, אסור לנו להתיר את קיומה של מדינה זרה שתתמקם, כדבריו, ב"הר הגדול הנקרא יהודה ושומרון והחולש על נמל התעופה היחיד שלנו".
הטיעון שהעלה יוצר קשר ישיר בין המדינה הפלסטינית לבין איום הרקטות על נתב"ג: "תקום מדינה – יש איום; אין מדינה – אין איום!" ובנקודה זו טמונה ההטעיה הגדולה בדבריו. אלך בדרכו של בנט. לא אדון כאן בהשלכות המדיניות של המשך ישיבתנו בשטחים, לא אתייחס למדיניות "הבית היהודי", מפלגתו של נפתלי בנט, המעודדת הקמת התנחלות על כל גבעה, ולא אתייחס להשלכות המוסריות של המשך ישיבתנו ב"הר הגדול" על ישראלים, משני עברי הקו הירוק. אתייחס רק להיבט הצבאי-ביטחוני אותו העלה בנט – איום הרקטות על נתב"ג ועל ערי המרכז המאוכלס והצפוף של ישראל (מה שמכונה "בין חדרה לגדרה").
נתחיל באיום הרקטות הישיר. בשבוע שעבר נחתו שתי רקטות באילת. לשתיהן לא היה כל קשר ל"הר הגדול" של יהודה ושומרון. העיר אילת חיה בכוח הנס – כל הרקטות שנורו לעברה עד כה לא הסבו לה נזק. אולם גם בנט יודע כי פגיעה אחת בשדה התעופה של אילת, הפלת מטוס, או פגיעה ישירה באחד מבתי המלון – תסב נזק קטלני להמשך שגשוגה של העיר.
במהלך מבצע "עמוד ענן" נורו רקטות מן הרצועה לעבר מרחבי תל-אביב וירושלים. אלה יורטו או שלא פגעו. אולם אנו יודעים כי בצד השני חותרים כל הזמן להגדלת טווח הרקטות ולשיפור דיוקן. חיזבאללה מאיים עלינו כי בידו רקטות המסוגלות לפגוע בכל נקודה בשטח ישראל, כולל בנתב"ג. שוב, אין לאלה כל קשר ל"הר הגדול". אלא שהשאלה העיקרית היא אחרת – מתי איום רקטות וטילים גדול יותר – כאשר יש לישראל הסדר מדיני עם הצד השני או בהיעדר הסדר כזה?
בשנים האחרונות, מאז שהופל משטר מובארק במצרים, למדנו לקח מרתק, הפנמנו את היתרון הגדול שבהסכם השלום עליו חתמנו. הצבא המצרי הוא זה שפועל היום בנחרצות להשלטת סדר בסיני ולמניעת שיגור רקטות לעבר ישראל. מדינה פלסטינית ב'הר הגדול' נותנת סיכוי – אמנם לא אבסולוטי – להשגת רגיעה, ולא רק ב"הר הגדול".
הסכם מדיני שיאפשר את הקמת המדינה הפלסטינית הריבונית יקרין גם על שאר הגורמים הערביים שסביבנו. וכן, יקרין גם על איום הנשק הגרעיני מאיראן. ולסיכום, הערה המתייחסת לשר ולהר. 'גנדי', רחבעם זאבי ז"ל, נהג להסביר מה ההבדל בין הר לשר: "הר, ככל שאתה קרב אליו נעשה גדול יותר ויותר". אמירה זו מתייחסת ככל הנראה גם לשר נפתלי בנט.
