בין ידידים טובים יש גם הפתעות
הקו האדום שמתווה מערכת המודיעין האמריקאית, הנשען על מעבר איראני מיכולת לבנות פצצה אל בניית פצצה, הינו שגוי. במידה ויימשכו הפערים הקונספטואליים והאופרטיביים בין ישראל לארה"ב לא בטוח שזו לא תופתע על ידי פעולת תקיפה ישראלית
דני שוהם
| 19/05/2011
פסיכולוג מדופלם היה מחלק, מן הסתם, את הפרופיל ההתנהגותי של אובמה בעת שהותו בישראל לשלושה מרכיבים: התנהגויות אמיתיות מופגנות, התנהגויות אמיתיות ספונטניות, והתנהגויות מעושות. מבחינה כמותית, דומה כי המרכיב הראשון שבין השלושה היה הדומיננטי (מעל חמישים אחוז). באשר למידת שכיחותם של שני המרכיבים האחרים – חידה היא.
ההתנהגויות האמיתיות המופגנות (וכן המעושות) נועדו לשרת מטרות שונות ומגוונות, אשר לבטח תוכננו בקפידה רבה בבית הלבן טרם המראתו של אובמה לישראל. אולם מטרת-העל המסתמנת היא אחת: מניעת מצב שבו ישראל תתקוף צבאית את איראן ללא הסכמתו, ולא כל שכן ללא ידיעתו, של אובמה. אובמה טרח ליצור ולטפח אצל נתניהו מחויבות שכזו, ויתכן שהצליח בכך. אין בכך כדי לסתור באופן ישיר את ההבנה שלישראל זכות להגן על עצמה בכוחות עצמה, והספק שנותר הוא – האם על פי ראות עיניה בלבד, באופן בלתי תלוי בעמדת ארה"ב, פשוטו כמשמעו.
תילי תילים של דיווחים ופרשנויות נערמו בעקבות ביקור אובמה. באחד מהם (מעריב, מוספשבת,29 מרץ 2013, שלום ירושלמי) הופיעו שני רבדי מידע שנשענו על "גורמים ביטחוניים שנמצאים בחזית המאבק מול איראן”, אחד שכולל אמירות לא מצוטטות, ושני שכולל אמירות מצוטטות, אשר ראוי במיוחד לפרט במלואן. ברובד הראשון צוין כי "בין יולי לספטמבר השנה יגיעו האיראנים לפצצה גרעינית”, וכי "החומרים הקשים על היכולת המבצעית של איראן מונחים בפני האמריקאים".
ברובד השני צוין כי: "האיראנים לא מפגרים אחרי צפון קוריאה, מה שיש לקים ג'ונג און יש גם לאחמדיניג'אד. בסוף2012עשו האיראנים סימולציה של פיצוץ גרעיני, ומאז הם מתקדמים בקצב רצחני מדי יום. הסנקציות של העולם לא מועילות, ופעולות הביון באיראן אפקטיביות, אבל לא מונעות את היכולת הגרעינית של טהרן. האמריקאים יודעים הכל אבל עדיין לא עושים דבר. גם הם ישלמו את המחיר הכבד בבוא היום". עוד נכתב כאמירה מצוטטת כי "הנשיא אובמה ויועציו עשו לראש הממשלה נתניהו בית ספר. הם קנו אותו בדברי חלקות ובהפגנות ידידות, אבל הצליחו להתחמק מהתחייבות לתקיפה.”
גם ללא ניחוש כזה או אחר בדבר זהותם של מקורות המידע (כאמור: "גורמים ביטחוניים שנמצאים בחזית המאבק מול איראן"), או בדבר הנסיבות שבהן הועבר המידע לכלל פרסום פומבי, נראה כי יש לו אחיזה במציאות, ברובו, ואם כך – חומרתו של המידע רבה. יש עם זאת לסייג, תחילה, את האמירה הטוענת כי בין יולי לספטמבר השנה יגיעו האיראנים לפצצה גרעינית. קרוב לוודאי שהכוונה היא להגעה איראנית למצב של מדינת סף גרעינית, במובן זה שיהיה ברשותה אורניום מועשר לרמת ביניים של20%, בכמות שמיועדת לפצצה אחת או יותר. אולם יצוין, כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות שאיראן מסוגלת להגיע עד סוף2013לפצצה אחת או יותר, וזאת בניגוד למה שמעריכה מערכת המודיעין האמריקאית.
כדי להגיע למערכת נשק דרך מסלול האורניום, על איראן לבחור בין שתי אופציות עיקריות: א' - המשך העשרה לרמה של 90% (רמת נשק), מהלך אשר ייחשף בזמן אמיתי (בהינתן שכל מתקני ההעשרה הרלבנטיים באיראן מזוהים מודיעינית), יסגיר באופן סופי את המעבר האיראני לייצור פצצה, ויגרום (או אולי לא יגרום) לתקיפה צבאית נגד איראן. האם נכונה הנחת העבודה הגורסת כי כל מתקני ההעשרה הרלבנטיים שקיימים באיראן מזוהים מודיעינית? או שכן, או שלא. קשה להשתכנע שמערכות הביון הנגדי של איראן אומנם נואשו מלנסות להסתיר מהלך של העשרה לרמת 90%.
ב' - רכישת אורניום מועשר ברמה של 90% מצפון קוריאה. צעד כזה יכול להתרחש, כעקרון, בכל נקודת זמן שבה תהיה איראן מסוגלת, מבחינה טכנולוגית, להשתמש מידית באורניום זה להכנת פצצה (אחת או יותר), באופן בלתי תלוי בהעשרת האורניום המתבצעת באיראן. על פניו, תרחיש כזה הוא מרחיק לכת, וסבירותו אינה ברורה. אולם כאשר תגיע איראן לצומת קבלת ההחלטות (אם טרם הגיעה), היא תאלץ לבחור בין ויתור על נשק גרעיני, השגת נשק גרעיני על ידי השלמת העשרת אורניום לרמת נשק באיראן, או רכישת אורניום ברמת נשק מצפון קוריאה. ברשות צפון קוריאה יש כמות בלתי ידועה של אורניום מועשר ברמה של 90%. העברה של חלק ממנו לאיראן, אם תתרחש, תהיה מבצע מורכב שעלול להיחשף בזמן אמיתי, אך אין ודאות שייחשף. אם ייחשף בזמן אמיתי, יהיו וודאי מאמצים לסכלו. אם לא – עלולה דרכה של איראן להיות סלולה ובלתי מופרעת אל הרכבת מערכת נשק גרעיני בפועל.
אכן, ספק רב אם קיימת טכנולוגיה גרעינית כלשהי בידי צפון קוריאה, שאותה היא מסרבת לספק לאיראן במלואה, בין ברמת ידע, בין ברמת רכיבים. ההבדל היחיד ביניהן הוא בכך שצפון קוריאה אינה טורחת להסתיר את פעילותה הגרעינית הצבאית, בעוד איראן עושה מאמץ אדיר להסתירה, אך מתקדמת ללא הרף אל האופציה להרכבת מערכת נשק. שיתוף הפעולה בין השתיים הוא מירבי, וטרם הגיע לשיאו. כך לדוגמא השתתפו איראנים בניסוי השדה הגרעיני החי שבוצע בצפון קוריאה בפברואר האחרון, ובו נעשה שימוש במנגנון גרעיני מבוסס-אורניום. אפשר שהיה זה רק קצה קרחונו של שיתוף הפעולה המתקיים בין שתי המדינות בתחום הנשק הגרעיני. גם בניסוי הגרעיני החי הקודם שביצעה צפון קוריאה, במאי 2009, הייתה השתתפות איראנית. הכוחנות הצבאית והגרעינית בה נוקטת צפון קוריאה – כוחנות שלבטח מהווה יותר מרמז באשר למה שצפוי בהמשך גם מהאיראנים, אף אם הינה תדמיתית בעיקרה – לוותה גם בהודעה על חידוש פעילותו של מתקן קוריאני להעשרת אורניום.
איראן, מצידה, תלך ותגביר את פעולות ההטעיה וההונאה שבהן היא נוקטת, ככל שתתקרב להצטיידות בנשק גרעיני, וכל עוד תהיה חשופה לתקיפה. לאחר תקופה ממושכת של סבבי שיחות חוזרים ונשנים, אך עקרים, במקרה הטוב, מול איראן, שמו לפתע המעצמות לב שאין לבטוח באיראן, ודרשו, ראשית חכמה, "צעדים בוני אמון" מצדה, אך גם בסבב השיחות האחרון הדבר לא הושג, למרבה הפלא. ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אף הטעים כי על איראן מוטלת החובה להוכיח שפעילותה הגרעינית אינה לצרכים צבאיים (כלומר שלא מוטל על הסוכנות להוכיח את ההפך). לצד זאת, הצהרתו של חמינאי בדבר הקפאת הפעילות הגרעינית למשך חודשיים, עד שיבחר נשיא איראני חדש, הינה הולכת שולל. על כן, הקו האדום שמתווה מערכת המודיעין האמריקאית, הנשען על מעבר איראני מיכולת לבנות פצצה אל בניית פצצה, הינו שגוי. אובמה, תוך שהוא מאמץ מתווה מודיעיני רעוע זה, מציין שוב ושוב כי ארה"ב תמנע מאיראן השגת נשק גרעיני וכי כל האופציות על השולחן. גם אם הוא מציין זאת בכנות מוחלטת, חלה שחיקה באמירותיו אלה, שהרי עצם החזרה האין-סופית על אותם נוסחים מעידה על דריכה במקום, בה בשעה ששעון החול אוזל.
ואומנם, נתניהו דורש - ושמא הפסיק לדרוש עקב דברי שכנוע וידידות שהרעיף אובמה - מעבר לכך, גם:
א' - התוויה – לאו דווקא מוצהרת – של קו אדום מוקדם יותר, המונע מאיראן להפוך לבעלת יכולת לבנות פצצה (כלומר מדינת סף, הגולשת בנקל אל אזור חסינות). הקו האדום שמציבה ישראל שונה מהותית מזה שמציבה ארה"ב לא רק בגלל שיכולות התקיפה של ישראל כלפי איראן פחותות באופן משמעותי מאלה של ארה"ב, אלא גם משום שמבחינת מודיעינית, יהיה זה סביר, אם לא מתבקש, להטיל ספק בגישה האמריקאית הנסמכת על גילוי בזמן אמיתי של המעבר האיראני לבניית הפצצה. קשה מאוד להתעלם, בנסיבות שנוצרו, מהמחדל האמריקאי המתמשך מול צפון קוריאה בהקשר להגעתה לנשק גרעיני, ובפרט לנוכח המימשק הגרעיני שמתרחש בינה צפון קוריאה לבין איראן זה מכבר, ובעצם הימים האלה במיוחד.
ב' - גיבוי של הקו האדום – באשר הוא – על ידי אופציה מפורשת ואמינה של תקיפה צבאית. המנטרה ולפיה כל האופציות על השולחן מאבדת מתקפותה, ואינה מספקת כיום את האיום הצבאי הנדרש כלפי איראן, באופן שייקלט נכוחה על ידי האיראנים.
מזה זמן, נותרים שני פערים קריטיים אלה בין ישראל לארה"ב בעינם, על אף שקיים שיתוף פעולה הדוק – לאו דווקא מירבי או נטול פלוגתות – בין קהילות המודיעין של שתי המדינות באשר לתהליך ההתגרענות האיראנית. באופן עקרוני, שיתוף הפעולה המודיעיני כולל שלושה רבדים – איסוף מידע, ניתוח המידע והערכתו, ופעילות סיכולית – אך אין הוא מהווה, כל עיקר, ערובה להסכמות אסטרטגיות במישורים אופרטיביים צבאיים.
משום כך נוצר בבית הלבן צורך חיוני להבטיח כי ישראל לא תפעל באורח חד-צדדי לתקיפה צבאית באיראן. ארה"ב, בראייתה שלה, פועלת למען צורך זה בצורה נכונה, ואולי גם לגיטימית, כלפי ישראל, ובכלל זאת שפע המחוות של אובמה. אולם ברי כי מבחינת ישראל חייב להיות סינון מדוקדק מאוד בין המוץ לבין הבר.
יתר על כן, למימד הבין-מדינתי יש תמיד עדיפות על פני המימד הבין-אישי שביחסי מנהיגים, בין שהאחרון מתאפיין בריחוק וזרות, ובין בקרבה וידידות (ככל שאלה נוצרו לאחרונה בין אובמה לנתניהו), אם וכאשר קיים או מסתמן פער בין המימד הבין-מדינתי לזה הבין-אישי. לכן, אם אומנם עשו אובמה ויועציו לנתניהו בית ספר, כפי שנטען, כי אז ראוי יהיה להכין את שיעורי הבית בבית אולפנא אחר, מהוקצע פחות, תכליתי יותר.
אם להתייחס אל הדברים שהובאו על ידי שלום ירושלמי כפשוטם - בין שמקורם בהדלפה מגמתית ובין שלא - אזי יש לצפות לכך ששנת ההכרעה בסוגיה האיראנית לא תדחה פעם נוספת. אין חולק על כך שרצוי לשאוף לתאום מלא בין ישראל לארה"ב בהקשר זה. אולם במידה שיימשכו הפערים הקונספטואליים והאופרטיביים בין השתיים באופן ענייני נטו ובמימד הבין מדינתי גרידא – לא יצמח מוצא מתוך הגרסה הרווחת בעניין זה, ולפיה "גם בין ידידים טובים יש חילוקי דעות". בין ידידים טובים יש גם הפתעות. האם עלה בידיו של אובמה להבטיח שארה"ב לא תופתע על ידי פעולת תקיפה ישראלית צבאית כלפי איראן – ימים יגידו.
===
סא"ל (מיל') ד"ר דני שוהם שירת בעברו כקצין מחקר באגף המודיעין וכעת מכהן כחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים,אוניברסיטת בר אילן
הקו האדום שמתווה מערכת המודיעין האמריקאית, הנשען על מעבר איראני מיכולת לבנות פצצה אל בניית פצצה, הינו שגוי. במידה ויימשכו הפערים הקונספטואליים והאופרטיביים בין ישראל לארה"ב לא בטוח שזו לא תופתע על ידי פעולת תקיפה ישראלית
ההתנהגויות האמיתיות המופגנות (וכן המעושות) נועדו לשרת מטרות שונות ומגוונות, אשר לבטח תוכננו בקפידה רבה בבית הלבן טרם המראתו של אובמה לישראל. אולם מטרת-העל המסתמנת היא אחת: מניעת מצב שבו ישראל תתקוף צבאית את איראן ללא הסכמתו, ולא כל שכן ללא ידיעתו, של אובמה. אובמה טרח ליצור ולטפח אצל נתניהו מחויבות שכזו, ויתכן שהצליח בכך. אין בכך כדי לסתור באופן ישיר את ההבנה שלישראל זכות להגן על עצמה בכוחות עצמה, והספק שנותר הוא – האם על פי ראות עיניה בלבד, באופן בלתי תלוי בעמדת ארה"ב, פשוטו כמשמעו.
תילי תילים של דיווחים ופרשנויות נערמו בעקבות ביקור אובמה. באחד מהם (מעריב, מוספשבת,29 מרץ 2013, שלום ירושלמי) הופיעו שני רבדי מידע שנשענו על "גורמים ביטחוניים שנמצאים בחזית המאבק מול איראן”, אחד שכולל אמירות לא מצוטטות, ושני שכולל אמירות מצוטטות, אשר ראוי במיוחד לפרט במלואן. ברובד הראשון צוין כי "בין יולי לספטמבר השנה יגיעו האיראנים לפצצה גרעינית”, וכי "החומרים הקשים על היכולת המבצעית של איראן מונחים בפני האמריקאים".
ברובד השני צוין כי: "האיראנים לא מפגרים אחרי צפון קוריאה, מה שיש לקים ג'ונג און יש גם לאחמדיניג'אד. בסוף2012עשו האיראנים סימולציה של פיצוץ גרעיני, ומאז הם מתקדמים בקצב רצחני מדי יום. הסנקציות של העולם לא מועילות, ופעולות הביון באיראן אפקטיביות, אבל לא מונעות את היכולת הגרעינית של טהרן. האמריקאים יודעים הכל אבל עדיין לא עושים דבר. גם הם ישלמו את המחיר הכבד בבוא היום". עוד נכתב כאמירה מצוטטת כי "הנשיא אובמה ויועציו עשו לראש הממשלה נתניהו בית ספר. הם קנו אותו בדברי חלקות ובהפגנות ידידות, אבל הצליחו להתחמק מהתחייבות לתקיפה.”
גם ללא ניחוש כזה או אחר בדבר זהותם של מקורות המידע (כאמור: "גורמים ביטחוניים שנמצאים בחזית המאבק מול איראן"), או בדבר הנסיבות שבהן הועבר המידע לכלל פרסום פומבי, נראה כי יש לו אחיזה במציאות, ברובו, ואם כך – חומרתו של המידע רבה. יש עם זאת לסייג, תחילה, את האמירה הטוענת כי בין יולי לספטמבר השנה יגיעו האיראנים לפצצה גרעינית. קרוב לוודאי שהכוונה היא להגעה איראנית למצב של מדינת סף גרעינית, במובן זה שיהיה ברשותה אורניום מועשר לרמת ביניים של20%, בכמות שמיועדת לפצצה אחת או יותר. אולם יצוין, כי אין בכך כדי לשלול את האפשרות שאיראן מסוגלת להגיע עד סוף2013לפצצה אחת או יותר, וזאת בניגוד למה שמעריכה מערכת המודיעין האמריקאית.
כדי להגיע למערכת נשק דרך מסלול האורניום, על איראן לבחור בין שתי אופציות עיקריות: א' - המשך העשרה לרמה של 90% (רמת נשק), מהלך אשר ייחשף בזמן אמיתי (בהינתן שכל מתקני ההעשרה הרלבנטיים באיראן מזוהים מודיעינית), יסגיר באופן סופי את המעבר האיראני לייצור פצצה, ויגרום (או אולי לא יגרום) לתקיפה צבאית נגד איראן. האם נכונה הנחת העבודה הגורסת כי כל מתקני ההעשרה הרלבנטיים שקיימים באיראן מזוהים מודיעינית? או שכן, או שלא. קשה להשתכנע שמערכות הביון הנגדי של איראן אומנם נואשו מלנסות להסתיר מהלך של העשרה לרמת 90%.
ב' - רכישת אורניום מועשר ברמה של 90% מצפון קוריאה. צעד כזה יכול להתרחש, כעקרון, בכל נקודת זמן שבה תהיה איראן מסוגלת, מבחינה טכנולוגית, להשתמש מידית באורניום זה להכנת פצצה (אחת או יותר), באופן בלתי תלוי בהעשרת האורניום המתבצעת באיראן. על פניו, תרחיש כזה הוא מרחיק לכת, וסבירותו אינה ברורה. אולם כאשר תגיע איראן לצומת קבלת ההחלטות (אם טרם הגיעה), היא תאלץ לבחור בין ויתור על נשק גרעיני, השגת נשק גרעיני על ידי השלמת העשרת אורניום לרמת נשק באיראן, או רכישת אורניום ברמת נשק מצפון קוריאה. ברשות צפון קוריאה יש כמות בלתי ידועה של אורניום מועשר ברמה של 90%. העברה של חלק ממנו לאיראן, אם תתרחש, תהיה מבצע מורכב שעלול להיחשף בזמן אמיתי, אך אין ודאות שייחשף. אם ייחשף בזמן אמיתי, יהיו וודאי מאמצים לסכלו. אם לא – עלולה דרכה של איראן להיות סלולה ובלתי מופרעת אל הרכבת מערכת נשק גרעיני בפועל.
אכן, ספק רב אם קיימת טכנולוגיה גרעינית כלשהי בידי צפון קוריאה, שאותה היא מסרבת לספק לאיראן במלואה, בין ברמת ידע, בין ברמת רכיבים. ההבדל היחיד ביניהן הוא בכך שצפון קוריאה אינה טורחת להסתיר את פעילותה הגרעינית הצבאית, בעוד איראן עושה מאמץ אדיר להסתירה, אך מתקדמת ללא הרף אל האופציה להרכבת מערכת נשק. שיתוף הפעולה בין השתיים הוא מירבי, וטרם הגיע לשיאו. כך לדוגמא השתתפו איראנים בניסוי השדה הגרעיני החי שבוצע בצפון קוריאה בפברואר האחרון, ובו נעשה שימוש במנגנון גרעיני מבוסס-אורניום. אפשר שהיה זה רק קצה קרחונו של שיתוף הפעולה המתקיים בין שתי המדינות בתחום הנשק הגרעיני. גם בניסוי הגרעיני החי הקודם שביצעה צפון קוריאה, במאי 2009, הייתה השתתפות איראנית. הכוחנות הצבאית והגרעינית בה נוקטת צפון קוריאה – כוחנות שלבטח מהווה יותר מרמז באשר למה שצפוי בהמשך גם מהאיראנים, אף אם הינה תדמיתית בעיקרה – לוותה גם בהודעה על חידוש פעילותו של מתקן קוריאני להעשרת אורניום.
איראן, מצידה, תלך ותגביר את פעולות ההטעיה וההונאה שבהן היא נוקטת, ככל שתתקרב להצטיידות בנשק גרעיני, וכל עוד תהיה חשופה לתקיפה. לאחר תקופה ממושכת של סבבי שיחות חוזרים ונשנים, אך עקרים, במקרה הטוב, מול איראן, שמו לפתע המעצמות לב שאין לבטוח באיראן, ודרשו, ראשית חכמה, "צעדים בוני אמון" מצדה, אך גם בסבב השיחות האחרון הדבר לא הושג, למרבה הפלא. ראש הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אף הטעים כי על איראן מוטלת החובה להוכיח שפעילותה הגרעינית אינה לצרכים צבאיים (כלומר שלא מוטל על הסוכנות להוכיח את ההפך). לצד זאת, הצהרתו של חמינאי בדבר הקפאת הפעילות הגרעינית למשך חודשיים, עד שיבחר נשיא איראני חדש, הינה הולכת שולל. על כן, הקו האדום שמתווה מערכת המודיעין האמריקאית, הנשען על מעבר איראני מיכולת לבנות פצצה אל בניית פצצה, הינו שגוי. אובמה, תוך שהוא מאמץ מתווה מודיעיני רעוע זה, מציין שוב ושוב כי ארה"ב תמנע מאיראן השגת נשק גרעיני וכי כל האופציות על השולחן. גם אם הוא מציין זאת בכנות מוחלטת, חלה שחיקה באמירותיו אלה, שהרי עצם החזרה האין-סופית על אותם נוסחים מעידה על דריכה במקום, בה בשעה ששעון החול אוזל.
ואומנם, נתניהו דורש - ושמא הפסיק לדרוש עקב דברי שכנוע וידידות שהרעיף אובמה - מעבר לכך, גם:
א' - התוויה – לאו דווקא מוצהרת – של קו אדום מוקדם יותר, המונע מאיראן להפוך לבעלת יכולת לבנות פצצה (כלומר מדינת סף, הגולשת בנקל אל אזור חסינות). הקו האדום שמציבה ישראל שונה מהותית מזה שמציבה ארה"ב לא רק בגלל שיכולות התקיפה של ישראל כלפי איראן פחותות באופן משמעותי מאלה של ארה"ב, אלא גם משום שמבחינת מודיעינית, יהיה זה סביר, אם לא מתבקש, להטיל ספק בגישה האמריקאית הנסמכת על גילוי בזמן אמיתי של המעבר האיראני לבניית הפצצה. קשה מאוד להתעלם, בנסיבות שנוצרו, מהמחדל האמריקאי המתמשך מול צפון קוריאה בהקשר להגעתה לנשק גרעיני, ובפרט לנוכח המימשק הגרעיני שמתרחש בינה צפון קוריאה לבין איראן זה מכבר, ובעצם הימים האלה במיוחד.
ב' - גיבוי של הקו האדום – באשר הוא – על ידי אופציה מפורשת ואמינה של תקיפה צבאית. המנטרה ולפיה כל האופציות על השולחן מאבדת מתקפותה, ואינה מספקת כיום את האיום הצבאי הנדרש כלפי איראן, באופן שייקלט נכוחה על ידי האיראנים.
מזה זמן, נותרים שני פערים קריטיים אלה בין ישראל לארה"ב בעינם, על אף שקיים שיתוף פעולה הדוק – לאו דווקא מירבי או נטול פלוגתות – בין קהילות המודיעין של שתי המדינות באשר לתהליך ההתגרענות האיראנית. באופן עקרוני, שיתוף הפעולה המודיעיני כולל שלושה רבדים – איסוף מידע, ניתוח המידע והערכתו, ופעילות סיכולית – אך אין הוא מהווה, כל עיקר, ערובה להסכמות אסטרטגיות במישורים אופרטיביים צבאיים.
משום כך נוצר בבית הלבן צורך חיוני להבטיח כי ישראל לא תפעל באורח חד-צדדי לתקיפה צבאית באיראן. ארה"ב, בראייתה שלה, פועלת למען צורך זה בצורה נכונה, ואולי גם לגיטימית, כלפי ישראל, ובכלל זאת שפע המחוות של אובמה. אולם ברי כי מבחינת ישראל חייב להיות סינון מדוקדק מאוד בין המוץ לבין הבר.
יתר על כן, למימד הבין-מדינתי יש תמיד עדיפות על פני המימד הבין-אישי שביחסי מנהיגים, בין שהאחרון מתאפיין בריחוק וזרות, ובין בקרבה וידידות (ככל שאלה נוצרו לאחרונה בין אובמה לנתניהו), אם וכאשר קיים או מסתמן פער בין המימד הבין-מדינתי לזה הבין-אישי. לכן, אם אומנם עשו אובמה ויועציו לנתניהו בית ספר, כפי שנטען, כי אז ראוי יהיה להכין את שיעורי הבית בבית אולפנא אחר, מהוקצע פחות, תכליתי יותר.
אם להתייחס אל הדברים שהובאו על ידי שלום ירושלמי כפשוטם - בין שמקורם בהדלפה מגמתית ובין שלא - אזי יש לצפות לכך ששנת ההכרעה בסוגיה האיראנית לא תדחה פעם נוספת. אין חולק על כך שרצוי לשאוף לתאום מלא בין ישראל לארה"ב בהקשר זה. אולם במידה שיימשכו הפערים הקונספטואליים והאופרטיביים בין השתיים באופן ענייני נטו ובמימד הבין מדינתי גרידא – לא יצמח מוצא מתוך הגרסה הרווחת בעניין זה, ולפיה "גם בין ידידים טובים יש חילוקי דעות". בין ידידים טובים יש גם הפתעות. האם עלה בידיו של אובמה להבטיח שארה"ב לא תופתע על ידי פעולת תקיפה ישראלית צבאית כלפי איראן – ימים יגידו.
===
סא"ל (מיל') ד"ר דני שוהם שירת בעברו כקצין מחקר באגף המודיעין וכעת מכהן כחוקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים,אוניברסיטת בר אילן
