עדויות חדשות מועדת אגרנט
39 שנה לאחר מלחמת יוה"כ חושף משרד הביטחון עדויות חדשות מהועדה שחקרה את מחדל מלחמת יום הכיפורים. בין היתר חושפות העדויות: חשש שהעלו חברי הועדה כי מסמך מסווג נפל לידי המצרים ואת העובדה כי מידע חשוב לא הועבר בזמן לידי ראש הממשלה גולדה מאיר
הגנה לישראל
| 19/05/2011
ועדת אגרנט (צילום: פאול גולדמן, לע"מ)
עדויות חדשות ונדירות מתוך דוח ועדת אגרנט, שנחשפות היום על ידי משרד הביטחון מגלות כי במערכת הביטחונית חששו מאוד שמסמך צה"לי מסווג, שניבא כי המצרים יעלו את רמת הכוננות לפני מלחמה, הגיע לידי המצרים, ואלה עשו ההפך והטעו את צה"ל.
39 שנים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים חושף לראשונה משרד הביטחון פרוטוקולים חסויים של אישים בצמרת צה"ל ובמדינת ישראל מתוך ועדת אגרנט בראשות הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב והיו"ר ד"ר שמעון אגרנט. עדויות שמצביעות שוב על גודל המחדל שהביא לפרוץ המלחמה להפתעת ישראל.
בין היתר, נחשפות כעת שתי עדויות של האלוף שמואל גונן (גורודיש), אלוף פיקוד הדרום במלחמה, שהעיד כי בתחילת 1973 התדיינו במטכ"ל בנוגע לקיצוץ בזמן השירות של החיילים הסדירים ואומר: "הנחת היסוד בדיון על קיצור השירות שאנחנו לא עומדים בפני פרוץ מלחמה לפחות בשנתיים הקרובות".
גורדיש דיבר גם על פקודה שיצאה וכללה 14 סימנים המעידים על כוונות לפתיחת מלחמה מהצד המצרי והיתה אמורה להכווין את החיילים בתצפיות לעבר המצרים והכנותיהם למלחמה. חבר הועדה, הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, חקר את גורודיש אודות מסמך ההרתעה ושאל האם המסמך הגיע לדרג החיילים במוצבים והאם הוא הגיע בכתב. גורדיש השיב כי המסמך היה צריך להגיע לחיילים אך לא ידוע לו האם אכן הגיע בכתב יד. בתגובה לכך ותוך שהוא מציין כי לאור העדויות שהם שמעו המצרים לא עשו אף אחד מהדברים שהוגדרו בבחינת סימנים, העלה ידין סברה קשה שאולי אותה הפקודה נפלה לידי המצרים? גורודיש השיב: "אני תיכף אמסור את הדיווחים שראינו ואני עכשיו בא לומר שאף אחד מהסימנים האלו לא היה".
ידין התעקש וציין כי לפי הדיווחים שהיו לועדה כל מה שעשו המצרים סתר את אותן הנחיות, "למשל, חיילים הלכו בלי חגור, בלי כובעים באופן מופגן. במקום להעלם מעל השטח הלכו לדוג דגים. קיבלנו דיווח מ-848 (היום יחידה 8200) שדווקא בתקופה הזאת מספר התקשורות היה הרבה יותר קטן מאשר ב-15 למאי, דיברו על להביא אזרחים, נשים וילדים לעבוד ועוד. האם לא יכול להיות שהמסמך הזה נפל לידיהם והם על זה עשו בדיוק להפך?" שאל ידין, וגורדיש השיב כי לא היה אף סימן.
עוד מראות העדויות שוב, כיצד ביקש המודיע החשוב של המוסד, הבכיר המצרי אשרף מרואן שהיה חותנו של נאצר ויועצו של הנשיא סאדאת, פגישה דחופה עם ראש המוסד צבי זמיר. עוזרו של זמיר אלפרד עיני מספר בעדותו כי כשהודיע לזמיר על הבקשה של מרואן לפגישה דחופה, סיפר לו ראש המוסד כי ראש אמ"ן טלפן אליו ומסר לו את על ההכנות של הסובייטים לעזוב את סוריה. "הוא אמר לי שהוא אם כך, הולך לטלפן שוב אל ראש אמ"ן ולמסור לו את הדבר. להסביר שאכן מדובר בדבר רציני שכזה" סיפר עיני על תגובתו של זמיר בעניין רצונו של מרואן בפגישה דחופה.
בתגובה לתהיית אנשי הועדה מדוע לא הועבר המידע באופן מידי לתא"ל ישראל ליאור, מזכירה הצבאי של ראש הממשלה גולדה מאיר, השיב עיני כי "הצרכן העיקרי של המידע היה אמ"ן. היה נוהל קבוע שכל הידיעות מעבירים לראש הממשלה, אבל זה יכול להתבטא בכמה שעות. לא חשבתי להעיר את ליאור בלילה". עם זאת, עיני מספר כי תא"ל ישראל ליאור אמר לו בדיעבד כי רצוי היה שיעדכן אותו בנושא יותר מוקדם.
לאורך העדויות מבקשים חברי הועדה לברר מדוע רבים מהסימנים והממצאים לא הגיעו בסופו של דבר לשולחנה של ראש הממשלה. תא"ל ישראל ליאור שהעיד אף הוא בפני הועדה סיפר בעדותו כי חלק מהדברים "משום מה לא הוכנסו ללקט שמנפק אמ"ן".
בתגובה לכך תהה חבר הועדה יגאל ידין "כיצד ייתכן שלנוכח רגישות המידע ובהילות ההתרעה, איש במוסד לא הבחין שהמידע שמסר המקור נעדר מהלקט של אמ"ן. על כך הסביר אלפרד עיני כי "אני לא בודק אם אמ"ן מעביר לראש הממשלה חומר מסוג זה או אחר, אני יודע שאמ"ן, לפי הערכתי, מעביר את כל החומר שאנחנו מעבירים לו לראש הממשלה". לעניין זה הגיב ידין כי "קורה דבר כפול מסוכן. כולם מסתמכים על הערכה של אמ"ן, שזה כבר לא טוב. אך פה מסתבר שגם הפצת ידיעות, לא רק הערכה, במידה והדבר נודע לראש הממשלה, ניתן לשיקול אמ"ן".
עדויות חדשות ונדירות מתוך דוח ועדת אגרנט, שנחשפות היום על ידי משרד הביטחון מגלות כי במערכת הביטחונית חששו מאוד שמסמך צה"לי מסווג, שניבא כי המצרים יעלו את רמת הכוננות לפני מלחמה, הגיע לידי המצרים, ואלה עשו ההפך והטעו את צה"ל.
39 שנים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים חושף לראשונה משרד הביטחון פרוטוקולים חסויים של אישים בצמרת צה"ל ובמדינת ישראל מתוך ועדת אגרנט בראשות הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, הרמטכ"ל לשעבר חיים לסקוב והיו"ר ד"ר שמעון אגרנט. עדויות שמצביעות שוב על גודל המחדל שהביא לפרוץ המלחמה להפתעת ישראל.
בין היתר, נחשפות כעת שתי עדויות של האלוף שמואל גונן (גורודיש), אלוף פיקוד הדרום במלחמה, שהעיד כי בתחילת 1973 התדיינו במטכ"ל בנוגע לקיצוץ בזמן השירות של החיילים הסדירים ואומר: "הנחת היסוד בדיון על קיצור השירות שאנחנו לא עומדים בפני פרוץ מלחמה לפחות בשנתיים הקרובות".
גורדיש דיבר גם על פקודה שיצאה וכללה 14 סימנים המעידים על כוונות לפתיחת מלחמה מהצד המצרי והיתה אמורה להכווין את החיילים בתצפיות לעבר המצרים והכנותיהם למלחמה. חבר הועדה, הרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, חקר את גורודיש אודות מסמך ההרתעה ושאל האם המסמך הגיע לדרג החיילים במוצבים והאם הוא הגיע בכתב. גורדיש השיב כי המסמך היה צריך להגיע לחיילים אך לא ידוע לו האם אכן הגיע בכתב יד. בתגובה לכך ותוך שהוא מציין כי לאור העדויות שהם שמעו המצרים לא עשו אף אחד מהדברים שהוגדרו בבחינת סימנים, העלה ידין סברה קשה שאולי אותה הפקודה נפלה לידי המצרים? גורודיש השיב: "אני תיכף אמסור את הדיווחים שראינו ואני עכשיו בא לומר שאף אחד מהסימנים האלו לא היה".
ידין התעקש וציין כי לפי הדיווחים שהיו לועדה כל מה שעשו המצרים סתר את אותן הנחיות, "למשל, חיילים הלכו בלי חגור, בלי כובעים באופן מופגן. במקום להעלם מעל השטח הלכו לדוג דגים. קיבלנו דיווח מ-848 (היום יחידה 8200) שדווקא בתקופה הזאת מספר התקשורות היה הרבה יותר קטן מאשר ב-15 למאי, דיברו על להביא אזרחים, נשים וילדים לעבוד ועוד. האם לא יכול להיות שהמסמך הזה נפל לידיהם והם על זה עשו בדיוק להפך?" שאל ידין, וגורדיש השיב כי לא היה אף סימן.
עוד מראות העדויות שוב, כיצד ביקש המודיע החשוב של המוסד, הבכיר המצרי אשרף מרואן שהיה חותנו של נאצר ויועצו של הנשיא סאדאת, פגישה דחופה עם ראש המוסד צבי זמיר. עוזרו של זמיר אלפרד עיני מספר בעדותו כי כשהודיע לזמיר על הבקשה של מרואן לפגישה דחופה, סיפר לו ראש המוסד כי ראש אמ"ן טלפן אליו ומסר לו את על ההכנות של הסובייטים לעזוב את סוריה. "הוא אמר לי שהוא אם כך, הולך לטלפן שוב אל ראש אמ"ן ולמסור לו את הדבר. להסביר שאכן מדובר בדבר רציני שכזה" סיפר עיני על תגובתו של זמיר בעניין רצונו של מרואן בפגישה דחופה.
בתגובה לתהיית אנשי הועדה מדוע לא הועבר המידע באופן מידי לתא"ל ישראל ליאור, מזכירה הצבאי של ראש הממשלה גולדה מאיר, השיב עיני כי "הצרכן העיקרי של המידע היה אמ"ן. היה נוהל קבוע שכל הידיעות מעבירים לראש הממשלה, אבל זה יכול להתבטא בכמה שעות. לא חשבתי להעיר את ליאור בלילה". עם זאת, עיני מספר כי תא"ל ישראל ליאור אמר לו בדיעבד כי רצוי היה שיעדכן אותו בנושא יותר מוקדם.
לאורך העדויות מבקשים חברי הועדה לברר מדוע רבים מהסימנים והממצאים לא הגיעו בסופו של דבר לשולחנה של ראש הממשלה. תא"ל ישראל ליאור שהעיד אף הוא בפני הועדה סיפר בעדותו כי חלק מהדברים "משום מה לא הוכנסו ללקט שמנפק אמ"ן".
בתגובה לכך תהה חבר הועדה יגאל ידין "כיצד ייתכן שלנוכח רגישות המידע ובהילות ההתרעה, איש במוסד לא הבחין שהמידע שמסר המקור נעדר מהלקט של אמ"ן. על כך הסביר אלפרד עיני כי "אני לא בודק אם אמ"ן מעביר לראש הממשלה חומר מסוג זה או אחר, אני יודע שאמ"ן, לפי הערכתי, מעביר את כל החומר שאנחנו מעבירים לו לראש הממשלה". לעניין זה הגיב ידין כי "קורה דבר כפול מסוכן. כולם מסתמכים על הערכה של אמ"ן, שזה כבר לא טוב. אך פה מסתבר שגם הפצת ידיעות, לא רק הערכה, במידה והדבר נודע לראש הממשלה, ניתן לשיקול אמ"ן".
