כלי טיס מאוישים מרחוק
אלון אונגר סבור כי לאור העלייה במורכבות ההפעלה המשימתית, גוברת מאוד חשיבות המרכיב האנושי בהפעלת כלי טיס בלתי מאוישים, שלמעשה מופעלים מרחוק. מאמר מיוחד לקראת כנס הכלים הבלתי מאוישים של ישראל דיפנס (UVID 2012), שייערך ב–8 בנובמבר
אלון אונגר
| 19/05/2011
הדרישה הכלל עולמית לתוצרים מבצעיים של מערכות בלתי מאוישות, בשילוב עם קצב ההתקדמות הטכנולוגית הגבוה בעולם תוכן זה, מובילים פעמים רבות לקליטת אמצעי לחימה אלה לפני שהגיעו לבגרות מבצעית ותחזוקתית.
הצמיחה המהירה במספר החברות העוסקות בכטב”מ (כלי טיס בלתי מאויש) ובמערכותיו, ובפרט ההתקדמות הטכנולוגית המואצת בעולמות של מזעור, אלקטרואופטיקה, תקשורת ומיחשוב, הביאו למצב בו קדמת הטכנולוגיה מתוקנת במערכות ומציבה אתגרים לכל העוסקים בה. ההשלכה המשמעותית ביותר של ייחודיות הכטב”מ והיותו מערכת עתירת טכנולוגיה המאפשרת להציב אתגרים ויעדים מבצעיים מתקדמים בסביבות פעולה מגוונות, הנה מיומנות ההפעלה והמקצוענות הגבוהה הנדרשת מכוח האדם העוסק בה.
מיומנות זו כוללת יכולות רבות מעבר להטסת הפלטפורמה האווירית והפעלת מטע”דים, אשר נתפסות לעיתים כמשימות היחידות הנדרשות לביצוע על ידי המפעיל. במערכות הכטב”מ הנשלטות בזמן אמת, המפעיל יושב לרוב בקרון הפעלה מרוחק ונדרש לנתח את סטאטוס המערכת, סביבת הפעילות וההתרחשות בזמן אמת “בשליטה מרחוק”. עליו להבין לדוגמא את מצב מזג האוויר במרחק עשרות עד מאות ק”מ מבלי לראותו מחלון הטייס או לזהות ירידת דחף במנוע רק באמצעות המחוונים מבלי לחוש זאת באופן פיסי – משימות פשוטות לכאורה, המחייבות מיומנות ממרחק.
במסגרת מאמצי הפיתוח של מערכות הכטב”מ, ניתן לציין כיום שניים גורמים בולטים שהם בעלי השפעה ישירה על תפעול המערכות: הראשון אשר משפיע בעיקר על תחום ההטסה והפעלת המערכות הוא הקניית יכולות מתקדמות למטוס – אוטונומיה ואוטומציה, שיפור האמינות, טווחי טיסה ותקשורות, מערכות הנעה וכדומה. יכולות טכנולוגיות מבורכות אלה, מעבר להשפעתן החיובית על שיפור פשטות הטסת המערכות, צמצום כמות המפעילים הנדרשים בתחנה והעלאת רמת הבטיחות הבסיסית, מובילות לעיתים גם להשפעות הפוכות בתחום ההפעלה. דוגמא להשפעת לוואי שלילית הנה שחיקה במיומנות הבסיסית של המפעילים אשר עשויה לפגוע בהתמודדות עם מצבי חירום, או במקרי קיצון, תפיסת הטסת הכטב”מ כהפעלת “טיסן” ובהתאם פגיעה ברמת ההכשרה הבסיסית של המפעילים (טעות תפיסתית זו אופיינית למדינות המתחילות את דרכן בעולם תוכן זה). השני, אשר משפיע בעיקר על תחום המשימה והפענוח, הוא שיפור והוספת יכולות משימתיות באמצעות מטע”דים חדשים או שיפור הקיימים. מגמה זו מגדילה עד מאוד את המורכבות עבור המפעיל.
כיום עליו לשלוט במספר סוגי מטע”דים (אלקטרואופטי, IR, SAR, EW, SIGINT), בסביבות שונות (טווח קרוב/ורחוק, עירוני/פתוח, יום/לילה, מזג אוויר קיצוני וכן הלאה) ולתת מענה לכמות עצומה של סוגי משימות כדוגמת - איסוף מודיעין, ליווי כוחות, דיווח תוצאות ועוד. לגורמים הללו, נוסף בעשור האחרון יעד של צמצום כמות המפעילים בתחנה. תהליך מבורך זה, שמטרתו העיקרית היא יעילות, אינו משפר בהכרח את ביצועי המשימה ומוביל פעמים רבות מאוד להעלאת העומס התפעולי, עד כדי אי ביצוע המשימה או לעיתים, חלילה, אי בקרת המטוס בצורה בטיחותית דיה.
לדוגמא, מירב מערכות המיני-מל”ט בעולם מתימרות ביכולת ביצוע משימה על ידי מפעיל יחיד. טכנית, הפעלת המערכת אפשרית, אולם, די בניתוח מאפייני תפקיד פשוט בכדי להבין כי סביבת הפעולה המשימתית וכמות הפעולות הנדרשות לביצוע בו-זמנית (בקרת מערכת, שליטה במטע”ד, אחיזה במטרה, דיווחים וכדומה) אינם מאפשרים ביצוע איכותי ובטיחותי של משימה על ידי אדם בודד, מיומן ככל שיהיה. תובנה זו מתעצמת ככל שרקע כוח האדם המפעיל חלש יותר, כפי שקורה כיום במדינות רבות בעולם, אשר אינן מקפידות על איתור ומיון כ”א מתאים לביצוע משימה זו. גם בהיבט הפסיכולוגי נמצאה ייחודיות בקרב מפעילי מערכות הכטב”מ.
מחקר אמריקאי שהתפרסם בשנת 2009 בחן את אוכלוסיות מפעילי הפרדטור (MQ-1) בארה”ב ומצא קשר בין אופי פעילותם לבין תשישות גבוהה ביותר, הפרעות שינה ורמות מתח גבוהות. מחקרים נוספים שנערכו מצאו קשר נסיבתי ללחצים פסיכולוגיים גבוהים, הנובעים ממעברים קוגניטיביים ורגשיים בשגרת יומם המבצעית של מפעילי המל”ט ומדילוגים מהירים, בין ביצוע משימה מבצעית הרת גורל מעל שדה הקרב, לבין חיי היום יום בקרב המשפחה, כל זאת במרחק חמש דקות נסיעה מתחנת המשימה לבית המשפחה. מכלול המשתנים הסביבתיים, המשימתיים והטכנולוגיים הפכו את הפעלת מערכת הכטב”מ כיום למורכבת יותר מבעבר.
מפעילי הכטב”מ נדרשים למיומנות ובקיאות מקצועית לאמצעים טכנולוגיים רבים, סביבות מחשוב שונות והכל – תוך דרישה לעמידה ביעדים מבצעיים בזמן אמת. דבר זה מהווה, אפילו עבור מפעיל ותיק ומיומן, אתגר גדול מאוד ברמת היקפי הידע הנדרש, בקיאותו ויכולותיו. משתנים אלה מגדירים את מגוון היכולות והתכונות הנדרשות כיום ממפעיל כטב”מ. רב משימתיות (Multitasking), עבודה בתנאי לחץ וקבלת החלטות בזמן אמת, תפיסה מרחבית, עבודת צוות, אסרטיביות, דבקות במטרה, סבלנות, מודעות שירות, אתיקה ובגרות, יצירתיות, שיטתיות ויכולת למידה מהירה. בהתאם, נדרש לבחון משמעויות אלה בהיבטי בחירת המפעילים, הכשרתם ושמירת כשירותם, בניית צוותים, בניית קריירה, הוספת כלי עבודה משימתיים, הטמעה וחקיקה.
גם תחום הנדסת אנוש חשוב במיוחד במערכים הנדרשים לשליטה מרחוק, כדוגמת מערכות כטב”מ. מירב המחקרים העוסקים כיום בניתוח הגורמים לתאונות הכטב”מ ובניתוח איכות הביצועים במערכות הכטב”מ, מצאו כי הגורם האנושי הוא המרכיב המשפיע ביותר על שני המשתנים הנ”ל. מירב תאונות הכטב”מ אירעו עד כה, בשל כשלים הקשורים לגורם האנושי כגון תכן ממשק משתמש לקוי, טעויות תפעול ועוד גורמים שונים הנמצאים תחת הגדרת “טעות אנוש והגורם האנושי”. מפורסמת מאוד חקירת התרסקות מטוס הפרדטור B (MQ-9) באריזונה, ב–25 באפריל 2006. תאונה זאת אשר נחקרה על ידי ה–FAA מצאה משתנים רבים אשר גרמו לתאונה, רובם, קשורים ל”גורם האנושי”.
אחד מלקחי החקירה הצביע על כך שתופעת הפערים בנושא זה הינה רחבה הרבה יותר מגבולות תאונה זו והיא רווחת בכל מערכות הכטב”מ. מדינת ישראל, זיהתה לפני שנים רבות את נושא הנדסת אנוש כגורם מרכזי באיכות ביצועי המערכות וברמת הבטיחות. בהתאם, שולבו בישראל, מזה שנים רבות, אנשי המקצוע בתוך תחום הכטב”מ, אולם, גם בישראל, ההשקעה בבניית המערכת סביב המפעיל, איננה מתיימרת להיות דומה להשקעה במערכות מאוישות ופער זה ניכר בשטח, לעיתים גם בשל חוסר הגדרת סטנדרטים נדרשים בתחום זה.
בזכות “האדם שבכטב”מ” הינה סיסמא שאימצתי לעצמי לפני שנים רבות. מאז, נדרשתי להסבירה פעמים רבות תוך שימוש בהיבטים שונים שהופיעו בכתבה זו. מורכבותן של מערכות הכטב”מ, המרוץ הטכנולוגי ומעל לכל, הדרישה המבצעית הגוברת, הם משתנים חיצוניים אשר ניתן לצפות כי יישארו עימנו עוד שנים רבות (ככל הנראה – תמיד). הבנת מרכזיותו של המרכיב האנושי במערכות הכטב”מ היא תהליך הנמצא רק בראשיתו ונדרש להפנים כי “המערכת טובה כרמת המפעיל אותה” (“The system is as good as its operator”).
במהלך השנה האחרונה, החלו האמריקאים לשנות את הגדרותיהם למל”טים מגישת ה – Unmanned Vehicle – בלתי מאויש, לגישת Remotely – מאויש מרחוק. יתכן ומגמה זו, המתקנת את סוגיית איוש המערכת, תוביל לשינוי בתפישה הרווחת בדבר מרכזיות המרכיב האנושי ותביא בעתיד גם לשינוי המושגים בישראל מ- כטב”מ (כלי טייס בלתי מאויש) ל- כטמ”מ (כלי טייס מאויש מרחוק).
אלון אונגר סבור כי לאור העלייה במורכבות ההפעלה המשימתית, גוברת מאוד חשיבות המרכיב האנושי בהפעלת כלי טיס בלתי מאוישים, שלמעשה מופעלים מרחוק. מאמר מיוחד לקראת כנס הכלים הבלתי מאוישים של ישראל דיפנס (UVID 2012), שייערך ב–8 בנובמבר
הדרישה הכלל עולמית לתוצרים מבצעיים של מערכות בלתי מאוישות, בשילוב עם קצב ההתקדמות הטכנולוגית הגבוה בעולם תוכן זה, מובילים פעמים רבות לקליטת אמצעי לחימה אלה לפני שהגיעו לבגרות מבצעית ותחזוקתית.
הצמיחה המהירה במספר החברות העוסקות בכטב”מ (כלי טיס בלתי מאויש) ובמערכותיו, ובפרט ההתקדמות הטכנולוגית המואצת בעולמות של מזעור, אלקטרואופטיקה, תקשורת ומיחשוב, הביאו למצב בו קדמת הטכנולוגיה מתוקנת במערכות ומציבה אתגרים לכל העוסקים בה. ההשלכה המשמעותית ביותר של ייחודיות הכטב”מ והיותו מערכת עתירת טכנולוגיה המאפשרת להציב אתגרים ויעדים מבצעיים מתקדמים בסביבות פעולה מגוונות, הנה מיומנות ההפעלה והמקצוענות הגבוהה הנדרשת מכוח האדם העוסק בה.
מיומנות זו כוללת יכולות רבות מעבר להטסת הפלטפורמה האווירית והפעלת מטע”דים, אשר נתפסות לעיתים כמשימות היחידות הנדרשות לביצוע על ידי המפעיל. במערכות הכטב”מ הנשלטות בזמן אמת, המפעיל יושב לרוב בקרון הפעלה מרוחק ונדרש לנתח את סטאטוס המערכת, סביבת הפעילות וההתרחשות בזמן אמת “בשליטה מרחוק”. עליו להבין לדוגמא את מצב מזג האוויר במרחק עשרות עד מאות ק”מ מבלי לראותו מחלון הטייס או לזהות ירידת דחף במנוע רק באמצעות המחוונים מבלי לחוש זאת באופן פיסי – משימות פשוטות לכאורה, המחייבות מיומנות ממרחק.
במסגרת מאמצי הפיתוח של מערכות הכטב”מ, ניתן לציין כיום שניים גורמים בולטים שהם בעלי השפעה ישירה על תפעול המערכות: הראשון אשר משפיע בעיקר על תחום ההטסה והפעלת המערכות הוא הקניית יכולות מתקדמות למטוס – אוטונומיה ואוטומציה, שיפור האמינות, טווחי טיסה ותקשורות, מערכות הנעה וכדומה. יכולות טכנולוגיות מבורכות אלה, מעבר להשפעתן החיובית על שיפור פשטות הטסת המערכות, צמצום כמות המפעילים הנדרשים בתחנה והעלאת רמת הבטיחות הבסיסית, מובילות לעיתים גם להשפעות הפוכות בתחום ההפעלה. דוגמא להשפעת לוואי שלילית הנה שחיקה במיומנות הבסיסית של המפעילים אשר עשויה לפגוע בהתמודדות עם מצבי חירום, או במקרי קיצון, תפיסת הטסת הכטב”מ כהפעלת “טיסן” ובהתאם פגיעה ברמת ההכשרה הבסיסית של המפעילים (טעות תפיסתית זו אופיינית למדינות המתחילות את דרכן בעולם תוכן זה). השני, אשר משפיע בעיקר על תחום המשימה והפענוח, הוא שיפור והוספת יכולות משימתיות באמצעות מטע”דים חדשים או שיפור הקיימים. מגמה זו מגדילה עד מאוד את המורכבות עבור המפעיל.
כיום עליו לשלוט במספר סוגי מטע”דים (אלקטרואופטי, IR, SAR, EW, SIGINT), בסביבות שונות (טווח קרוב/ורחוק, עירוני/פתוח, יום/לילה, מזג אוויר קיצוני וכן הלאה) ולתת מענה לכמות עצומה של סוגי משימות כדוגמת - איסוף מודיעין, ליווי כוחות, דיווח תוצאות ועוד. לגורמים הללו, נוסף בעשור האחרון יעד של צמצום כמות המפעילים בתחנה. תהליך מבורך זה, שמטרתו העיקרית היא יעילות, אינו משפר בהכרח את ביצועי המשימה ומוביל פעמים רבות מאוד להעלאת העומס התפעולי, עד כדי אי ביצוע המשימה או לעיתים, חלילה, אי בקרת המטוס בצורה בטיחותית דיה.
לדוגמא, מירב מערכות המיני-מל”ט בעולם מתימרות ביכולת ביצוע משימה על ידי מפעיל יחיד. טכנית, הפעלת המערכת אפשרית, אולם, די בניתוח מאפייני תפקיד פשוט בכדי להבין כי סביבת הפעולה המשימתית וכמות הפעולות הנדרשות לביצוע בו-זמנית (בקרת מערכת, שליטה במטע”ד, אחיזה במטרה, דיווחים וכדומה) אינם מאפשרים ביצוע איכותי ובטיחותי של משימה על ידי אדם בודד, מיומן ככל שיהיה. תובנה זו מתעצמת ככל שרקע כוח האדם המפעיל חלש יותר, כפי שקורה כיום במדינות רבות בעולם, אשר אינן מקפידות על איתור ומיון כ”א מתאים לביצוע משימה זו. גם בהיבט הפסיכולוגי נמצאה ייחודיות בקרב מפעילי מערכות הכטב”מ.
מחקר אמריקאי שהתפרסם בשנת 2009 בחן את אוכלוסיות מפעילי הפרדטור (MQ-1) בארה”ב ומצא קשר בין אופי פעילותם לבין תשישות גבוהה ביותר, הפרעות שינה ורמות מתח גבוהות. מחקרים נוספים שנערכו מצאו קשר נסיבתי ללחצים פסיכולוגיים גבוהים, הנובעים ממעברים קוגניטיביים ורגשיים בשגרת יומם המבצעית של מפעילי המל”ט ומדילוגים מהירים, בין ביצוע משימה מבצעית הרת גורל מעל שדה הקרב, לבין חיי היום יום בקרב המשפחה, כל זאת במרחק חמש דקות נסיעה מתחנת המשימה לבית המשפחה. מכלול המשתנים הסביבתיים, המשימתיים והטכנולוגיים הפכו את הפעלת מערכת הכטב”מ כיום למורכבת יותר מבעבר.
מפעילי הכטב”מ נדרשים למיומנות ובקיאות מקצועית לאמצעים טכנולוגיים רבים, סביבות מחשוב שונות והכל – תוך דרישה לעמידה ביעדים מבצעיים בזמן אמת. דבר זה מהווה, אפילו עבור מפעיל ותיק ומיומן, אתגר גדול מאוד ברמת היקפי הידע הנדרש, בקיאותו ויכולותיו. משתנים אלה מגדירים את מגוון היכולות והתכונות הנדרשות כיום ממפעיל כטב”מ. רב משימתיות (Multitasking), עבודה בתנאי לחץ וקבלת החלטות בזמן אמת, תפיסה מרחבית, עבודת צוות, אסרטיביות, דבקות במטרה, סבלנות, מודעות שירות, אתיקה ובגרות, יצירתיות, שיטתיות ויכולת למידה מהירה. בהתאם, נדרש לבחון משמעויות אלה בהיבטי בחירת המפעילים, הכשרתם ושמירת כשירותם, בניית צוותים, בניית קריירה, הוספת כלי עבודה משימתיים, הטמעה וחקיקה.
גם תחום הנדסת אנוש חשוב במיוחד במערכים הנדרשים לשליטה מרחוק, כדוגמת מערכות כטב”מ. מירב המחקרים העוסקים כיום בניתוח הגורמים לתאונות הכטב”מ ובניתוח איכות הביצועים במערכות הכטב”מ, מצאו כי הגורם האנושי הוא המרכיב המשפיע ביותר על שני המשתנים הנ”ל. מירב תאונות הכטב”מ אירעו עד כה, בשל כשלים הקשורים לגורם האנושי כגון תכן ממשק משתמש לקוי, טעויות תפעול ועוד גורמים שונים הנמצאים תחת הגדרת “טעות אנוש והגורם האנושי”. מפורסמת מאוד חקירת התרסקות מטוס הפרדטור B (MQ-9) באריזונה, ב–25 באפריל 2006. תאונה זאת אשר נחקרה על ידי ה–FAA מצאה משתנים רבים אשר גרמו לתאונה, רובם, קשורים ל”גורם האנושי”.
אחד מלקחי החקירה הצביע על כך שתופעת הפערים בנושא זה הינה רחבה הרבה יותר מגבולות תאונה זו והיא רווחת בכל מערכות הכטב”מ. מדינת ישראל, זיהתה לפני שנים רבות את נושא הנדסת אנוש כגורם מרכזי באיכות ביצועי המערכות וברמת הבטיחות. בהתאם, שולבו בישראל, מזה שנים רבות, אנשי המקצוע בתוך תחום הכטב”מ, אולם, גם בישראל, ההשקעה בבניית המערכת סביב המפעיל, איננה מתיימרת להיות דומה להשקעה במערכות מאוישות ופער זה ניכר בשטח, לעיתים גם בשל חוסר הגדרת סטנדרטים נדרשים בתחום זה.
בזכות “האדם שבכטב”מ” הינה סיסמא שאימצתי לעצמי לפני שנים רבות. מאז, נדרשתי להסבירה פעמים רבות תוך שימוש בהיבטים שונים שהופיעו בכתבה זו. מורכבותן של מערכות הכטב”מ, המרוץ הטכנולוגי ומעל לכל, הדרישה המבצעית הגוברת, הם משתנים חיצוניים אשר ניתן לצפות כי יישארו עימנו עוד שנים רבות (ככל הנראה – תמיד). הבנת מרכזיותו של המרכיב האנושי במערכות הכטב”מ היא תהליך הנמצא רק בראשיתו ונדרש להפנים כי “המערכת טובה כרמת המפעיל אותה” (“The system is as good as its operator”).
במהלך השנה האחרונה, החלו האמריקאים לשנות את הגדרותיהם למל”טים מגישת ה – Unmanned Vehicle – בלתי מאויש, לגישת Remotely – מאויש מרחוק. יתכן ומגמה זו, המתקנת את סוגיית איוש המערכת, תוביל לשינוי בתפישה הרווחת בדבר מרכזיות המרכיב האנושי ותביא בעתיד גם לשינוי המושגים בישראל מ- כטב”מ (כלי טייס בלתי מאויש) ל- כטמ”מ (כלי טייס מאויש מרחוק).
