מקצועיים יותר, אך חסרי ניסיון
צה"ל משלים מהפיכה במערך הצליפה, אך בעיית יסוד נותרה בעינה: ניסיון לא מספיק של הצלפים. בטח, בהשוואה למקובל בארה"ב
תומר שניר
| 19/05/2011
צילום: דובר צה״ל
"צלף מנוסה" אינו צירוף מילים מקובל בצה"ל. אין כוונה להקניט או לזלזל, חלילה, אך לוחם אשר כמחצית משלוש שנות שירות החובה שלו היה במסלול הכשרה בסיסי ביחידתו, ורק לאחר מכן החל להשתתף בפעילות מבצעית, אינו יכול להיחשב מנוסה בקנה מידה של צליפה. ולא מדובר על קצינים, שעוברים תפקידים בקדנציות קצרות ועוסקים לרוב בפיקוד, אלא על הלוחמים שצריכים להיות ברמה המקצועית הגבוהה ביותר בשימוש ב"פק"ל" שלהם – נשק הצליפה.
הניסיון הוא מרכיב עיקרי בנטרול המטרה, ויותר מכך בהגעה שקטה ונסתרת אל היעד, ובנסיגה הבטוחה אל נקודת האיסוף בחזרה לבסיס. יש צבאות שבהם הצלפים מנוסים יותר. לשם השוואה, ניקח כדוגמא את משך הכשרת הצלפים בצבא ארצות הברית ואת משך השירות המבצעי שם. כאשר מדברים על ניסיון, אין ספק כי הצלף האמריקאי המנוסה יהיה מבוגר בהרבה מעמיתו הישראלי. עם הגיל בא הניסיון, ובצבא מקצועי, צלף וותיק ששירת כ-10-15 שנים מכיר את עצמו, את תקלות הירי שלו ואת השטח ותנאי העבודה, הרבה יותר טוב מהצלף שסיים לפני שנה קורס צלפים, השתחרר, נסע לטיול אחרי הצבא, והצטרף למערך המילואים.
הצלפים בישראל אמנם משתתפים בפעילות מבצעית במסגרת מילואים לאחר השחרור משירות חובה, אך הם לרוב רק "מורידים חלודה" בשירות המילואים שלהם, ולא מגיעים לכשירות של ממש. אין להשוות את הכשירות המבצעית (כולל אימוני כושר) של מי שיורה לפחות פעם בשבוע וחווה פעילות מבצעית פעם בתקופה קצרה, לעומת מי שיושב במשרדו בחברת ההיי-טק או על ספסל הלימודים, ודורך נשק בין שבוע לחודש בשנה שלמה, במסגרת שירות מילואים.
ומה לגבי ההכשרה?
ובכן, בית הספר הראשון לצליפה בצבא ארצות הברית הוקם ב-1955, בתום מלחמת קוריאה, בפורט בנינג (Fort Benning), ג'ורג'יה. אורכו של קורס הצלפים הבסיסי שם הוא חמישה שבועות, והקורס מחולק לשלושה חלקים. בראשון מלמדים ניווט ואת יסודות הקליעה לטווח ארוך. החלק השני כולל תכנים בתחום ההתגנבות, שדאות ויכולות ירי מתקדמות, ובחלק האחרון מלמדים תקשורת ויכולות מודיעין. לחיל הנחתים (Marine Corps) של צבא ארה"ב יש קורס צלפים משלו המכונה Scout Sniper Basic Course (SSBC), זאת משום שהגישה של הנחתים היא שכל צלף חייב להיות בעל יכולות-על ברמת שדאות, ניווט והתגנבות לפני הכל. הקורס נערך בארבעה בסיסי נחתים שונים, ונחשב בין הקשים ביותר עם שיעורי נשירה של לא פחות מ-60 אחוז. הקורס ארך 10 שבועות עד שנת 2009, ואז קוצר ל-8.5 שבועות, עקב הסרת תכני צליפה מתקדמים (שהוסבו לקורס מתקדם נפרד) והוספת ארבעה שבועות של תכני פיקוד צוות להכשרה הכוללת. עוד שינוי שהוכנס ב-2012 היה ייחוס חשיבות רבה יותר ליכולות הירי, ופחות לאלו של ההתגנבות. הקורס כעת הוא בן 12.5 שבועות, ושמו הוחלף ל- Scout Sniper Course (הושמטה המילה Basic) בשל הדרישות הגבוהות של הירי.
תשעת השבועות הראשונים של הקורס מיועדים להקניית יכולות ירי, ורק לאחר מכן מתקדמים ליכולות שטח. בסיום הקורס, מוסמכים הצלפים לביצוע פעולות צליפה מעבר לקווי אויב ומשתלבים ביחידות האיסוף המודיעיני (Recon) השונות בחיל. אפשרות נוספת לאחר סיום הקורס היא השתתפות בקורסי צליפה מתקדמים עם התמחויות ספציפיות (כמובן שהבחירה תלויה גם בסוג היחידה בהם הם משרתים ובצרכיה) - צליפת ש"ב (שטח בנוי), צליפה בזווית (הקורס מכוון לאזורים הרריים בעיקר, אך היכולות הנרכשות בו יכולות לשמש גם לירי מקומה גבוהה בבניין), או מפקדי צוותי צלפים (בעבר השלב המתקדם של הקורס הבסיסי). בנוסף, ניתן לגשת לקורס בחו"ל (אצל הנחתים הבריטיים, למשל).
גם לצלפי הקומנדו הימי (Navy SEALs) יש קורס ייעודי משלהם. אורכו כשלושה חודשים, עם דגש על תכני צילום מודיעיני ומודיעין קרבי. הקורס מתחלק לשני חלקים: שלב Scout בן ארבעה שבועות, ושלב Sniper שנמשך שבעה שבועות. ההבדל העיקרי בהפעלת צלף SEAL הוא השילוב שלו בתוך צוות לוחמים אורגני, כאשר הוא יהיה הצלף היחיד בכוח. זאת, בניגוד לעבודה הסטנדרטית בצמד. כלומר, אחריותו של צלף זה מגוונת וכוללת איסוף מודיעין, חיפוי, איתור טיווח וירי על מטרות, כל זאת ללא עזרה מתצפיתן. המדריכים בקורסי הצלפים בצבא ארה"ב הם כולם בעלי וותק ולאחר שירות מבצעי ארוך. הם מלמדים מניסיונם העשיר ומלווים את דרכם של הצעירים לארך שנים.
ומה אצלנו?
צה"ל, עד לא מזמן, לא הצטיין במתן דגש על אימון ולוחמת צלפים. מקצוע הצלף היה קיים בישראל עוד לפני קום המדינה, בעזרתם של יוצאי הבריגדה היהודית שלחמו במלחמת העולם השנייה, אך מדובר היה, לאורך שנים, בהכשרה אחת מתוך רבות, במסלול הכשרה של לוחמים. באופן מסורתי, הפעלת הצלפים בצה"ל לקתה בחסר, בעיקר עקב חוסר הכרה של היתרונות ועקב צורת ההפעלה הלא נכונה של צלפים בשיתוף פעולה עם כוחות חי"ר. רק בשנת 2008, לאחר עבודת מטה ממושכת, הוחלט על ביצוע שדרוג במערך הצלפים של צה"ל. נערכו מפגשים עם מפקדים בדרגות השטח כדי ללמד על יתרונות הצלף בשדה הקרב ועל דרכי השימוש ביכולת זו.
מש"קי הצליפה, האמונים על הדרכת הצלפים הצעירים, משולבים מאז בפעילויות מבצעיות כיוון שמכירים במקצועיות שלהם, ש"תתבזבז" אם יעסקו רק בהדרכה. מבחינה זאת, התפיסה שונה כיום מהמקובל בארה"ב, בה המדריכים נשארים בבסיס ההדרכה, לאחר תקופה ארוכה בה שירתו כצלפים פעילים. המש"קים בישראל מיועדים מתהליך הגיוס להיות מדריכי ירי ולא מגיעים בדרך כלל מיחידות השדה, אלא אם השתנה ייעודם הצה"לי מסיבה מסוימת באמצע השירות. בית הספר לקליעה ולצליפה, אחד מהיחידות השוכנות במתקן אדם שבמרכז הארץ, מוזג לאחרונה עם יחידת הלוט"ר (בית הספר ללוחמה בטרור). בית הספר כולל כיום מדורים נפרדים – לצליפה ולקליעה, כשבראש כל אחד מהם עומד קצין בדרגת רב סרן.
בשנים האחרונות ישנו שיפור במערך הצלפים ובהתייחסות למקצוע. בזכות כך, עלה מספר ההכשרות שבית הספר מעביר, ומספר הצלפים בגדודי החי"ר גדל באופן חד. מדור צלפים אחראי על שני קורסים עיקריים אותם מעבירים מדריכיו: קורס צלף חי"ר, שאורך כיום כחמישה שבועות (הוארך משלושה שבועות עד לפני שנים בודדות), וקורס צלף לוט"ר - שנמשך כשבועיים. קורס מפקדי כיתות צלפים, שהקנה לבוגריו את ההסמכה להעביר מטווח ירי, נסגר לאחרונה. ניתן לראות כי ההכשרה בארץ קצרה יותר. בהתאם, התכנים המועברים בקורסים מאוד מתומצתים, ולעיתים קרובות מעבירים אותם מדריכים שלא חוו את החוויות ואת אותם התכנים, אלא רק למדו עליהם בקורס מדריכים מיד עם גיוסם. משך שירות החובה של לוחמי צה"ל, שלוש שנים, אינו מספיק כדי שהצלפים שמסיימים את שירות החובה שלהם ייחשבו כל אחד כ"צלף מנוסה".
למרות כל זאת, משלחות מכל העולם מגיעות לבית הספר לצליפה של צה"ל לסדרות אימונים, כולל כוחות מגרמניה, מבריטניה ואפילו מארה"ב. יש לכך סיבה: בצה"ל קיים ידע ייחודי שנרכש בשנים ארוכות של פעילות מבצעית, כולל בתחום הלוחמה האורבאנית.
צה"ל משלים מהפיכה במערך הצליפה, אך בעיית יסוד נותרה בעינה: ניסיון לא מספיק של הצלפים. בטח, בהשוואה למקובל בארה"ב
צילום: דובר צה״ל
"צלף מנוסה" אינו צירוף מילים מקובל בצה"ל. אין כוונה להקניט או לזלזל, חלילה, אך לוחם אשר כמחצית משלוש שנות שירות החובה שלו היה במסלול הכשרה בסיסי ביחידתו, ורק לאחר מכן החל להשתתף בפעילות מבצעית, אינו יכול להיחשב מנוסה בקנה מידה של צליפה. ולא מדובר על קצינים, שעוברים תפקידים בקדנציות קצרות ועוסקים לרוב בפיקוד, אלא על הלוחמים שצריכים להיות ברמה המקצועית הגבוהה ביותר בשימוש ב"פק"ל" שלהם – נשק הצליפה.
הניסיון הוא מרכיב עיקרי בנטרול המטרה, ויותר מכך בהגעה שקטה ונסתרת אל היעד, ובנסיגה הבטוחה אל נקודת האיסוף בחזרה לבסיס. יש צבאות שבהם הצלפים מנוסים יותר. לשם השוואה, ניקח כדוגמא את משך הכשרת הצלפים בצבא ארצות הברית ואת משך השירות המבצעי שם. כאשר מדברים על ניסיון, אין ספק כי הצלף האמריקאי המנוסה יהיה מבוגר בהרבה מעמיתו הישראלי. עם הגיל בא הניסיון, ובצבא מקצועי, צלף וותיק ששירת כ-10-15 שנים מכיר את עצמו, את תקלות הירי שלו ואת השטח ותנאי העבודה, הרבה יותר טוב מהצלף שסיים לפני שנה קורס צלפים, השתחרר, נסע לטיול אחרי הצבא, והצטרף למערך המילואים.
הצלפים בישראל אמנם משתתפים בפעילות מבצעית במסגרת מילואים לאחר השחרור משירות חובה, אך הם לרוב רק "מורידים חלודה" בשירות המילואים שלהם, ולא מגיעים לכשירות של ממש. אין להשוות את הכשירות המבצעית (כולל אימוני כושר) של מי שיורה לפחות פעם בשבוע וחווה פעילות מבצעית פעם בתקופה קצרה, לעומת מי שיושב במשרדו בחברת ההיי-טק או על ספסל הלימודים, ודורך נשק בין שבוע לחודש בשנה שלמה, במסגרת שירות מילואים.
ומה לגבי ההכשרה?
ובכן, בית הספר הראשון לצליפה בצבא ארצות הברית הוקם ב-1955, בתום מלחמת קוריאה, בפורט בנינג (Fort Benning), ג'ורג'יה. אורכו של קורס הצלפים הבסיסי שם הוא חמישה שבועות, והקורס מחולק לשלושה חלקים. בראשון מלמדים ניווט ואת יסודות הקליעה לטווח ארוך. החלק השני כולל תכנים בתחום ההתגנבות, שדאות ויכולות ירי מתקדמות, ובחלק האחרון מלמדים תקשורת ויכולות מודיעין. לחיל הנחתים (Marine Corps) של צבא ארה"ב יש קורס צלפים משלו המכונה Scout Sniper Basic Course (SSBC), זאת משום שהגישה של הנחתים היא שכל צלף חייב להיות בעל יכולות-על ברמת שדאות, ניווט והתגנבות לפני הכל. הקורס נערך בארבעה בסיסי נחתים שונים, ונחשב בין הקשים ביותר עם שיעורי נשירה של לא פחות מ-60 אחוז. הקורס ארך 10 שבועות עד שנת 2009, ואז קוצר ל-8.5 שבועות, עקב הסרת תכני צליפה מתקדמים (שהוסבו לקורס מתקדם נפרד) והוספת ארבעה שבועות של תכני פיקוד צוות להכשרה הכוללת. עוד שינוי שהוכנס ב-2012 היה ייחוס חשיבות רבה יותר ליכולות הירי, ופחות לאלו של ההתגנבות. הקורס כעת הוא בן 12.5 שבועות, ושמו הוחלף ל- Scout Sniper Course (הושמטה המילה Basic) בשל הדרישות הגבוהות של הירי.
תשעת השבועות הראשונים של הקורס מיועדים להקניית יכולות ירי, ורק לאחר מכן מתקדמים ליכולות שטח. בסיום הקורס, מוסמכים הצלפים לביצוע פעולות צליפה מעבר לקווי אויב ומשתלבים ביחידות האיסוף המודיעיני (Recon) השונות בחיל. אפשרות נוספת לאחר סיום הקורס היא השתתפות בקורסי צליפה מתקדמים עם התמחויות ספציפיות (כמובן שהבחירה תלויה גם בסוג היחידה בהם הם משרתים ובצרכיה) - צליפת ש"ב (שטח בנוי), צליפה בזווית (הקורס מכוון לאזורים הרריים בעיקר, אך היכולות הנרכשות בו יכולות לשמש גם לירי מקומה גבוהה בבניין), או מפקדי צוותי צלפים (בעבר השלב המתקדם של הקורס הבסיסי). בנוסף, ניתן לגשת לקורס בחו"ל (אצל הנחתים הבריטיים, למשל).
גם לצלפי הקומנדו הימי (Navy SEALs) יש קורס ייעודי משלהם. אורכו כשלושה חודשים, עם דגש על תכני צילום מודיעיני ומודיעין קרבי. הקורס מתחלק לשני חלקים: שלב Scout בן ארבעה שבועות, ושלב Sniper שנמשך שבעה שבועות. ההבדל העיקרי בהפעלת צלף SEAL הוא השילוב שלו בתוך צוות לוחמים אורגני, כאשר הוא יהיה הצלף היחיד בכוח. זאת, בניגוד לעבודה הסטנדרטית בצמד. כלומר, אחריותו של צלף זה מגוונת וכוללת איסוף מודיעין, חיפוי, איתור טיווח וירי על מטרות, כל זאת ללא עזרה מתצפיתן. המדריכים בקורסי הצלפים בצבא ארה"ב הם כולם בעלי וותק ולאחר שירות מבצעי ארוך. הם מלמדים מניסיונם העשיר ומלווים את דרכם של הצעירים לארך שנים.
ומה אצלנו?
צה"ל, עד לא מזמן, לא הצטיין במתן דגש על אימון ולוחמת צלפים. מקצוע הצלף היה קיים בישראל עוד לפני קום המדינה, בעזרתם של יוצאי הבריגדה היהודית שלחמו במלחמת העולם השנייה, אך מדובר היה, לאורך שנים, בהכשרה אחת מתוך רבות, במסלול הכשרה של לוחמים. באופן מסורתי, הפעלת הצלפים בצה"ל לקתה בחסר, בעיקר עקב חוסר הכרה של היתרונות ועקב צורת ההפעלה הלא נכונה של צלפים בשיתוף פעולה עם כוחות חי"ר. רק בשנת 2008, לאחר עבודת מטה ממושכת, הוחלט על ביצוע שדרוג במערך הצלפים של צה"ל. נערכו מפגשים עם מפקדים בדרגות השטח כדי ללמד על יתרונות הצלף בשדה הקרב ועל דרכי השימוש ביכולת זו.
מש"קי הצליפה, האמונים על הדרכת הצלפים הצעירים, משולבים מאז בפעילויות מבצעיות כיוון שמכירים במקצועיות שלהם, ש"תתבזבז" אם יעסקו רק בהדרכה. מבחינה זאת, התפיסה שונה כיום מהמקובל בארה"ב, בה המדריכים נשארים בבסיס ההדרכה, לאחר תקופה ארוכה בה שירתו כצלפים פעילים. המש"קים בישראל מיועדים מתהליך הגיוס להיות מדריכי ירי ולא מגיעים בדרך כלל מיחידות השדה, אלא אם השתנה ייעודם הצה"לי מסיבה מסוימת באמצע השירות. בית הספר לקליעה ולצליפה, אחד מהיחידות השוכנות במתקן אדם שבמרכז הארץ, מוזג לאחרונה עם יחידת הלוט"ר (בית הספר ללוחמה בטרור). בית הספר כולל כיום מדורים נפרדים – לצליפה ולקליעה, כשבראש כל אחד מהם עומד קצין בדרגת רב סרן.
בשנים האחרונות ישנו שיפור במערך הצלפים ובהתייחסות למקצוע. בזכות כך, עלה מספר ההכשרות שבית הספר מעביר, ומספר הצלפים בגדודי החי"ר גדל באופן חד. מדור צלפים אחראי על שני קורסים עיקריים אותם מעבירים מדריכיו: קורס צלף חי"ר, שאורך כיום כחמישה שבועות (הוארך משלושה שבועות עד לפני שנים בודדות), וקורס צלף לוט"ר - שנמשך כשבועיים. קורס מפקדי כיתות צלפים, שהקנה לבוגריו את ההסמכה להעביר מטווח ירי, נסגר לאחרונה. ניתן לראות כי ההכשרה בארץ קצרה יותר. בהתאם, התכנים המועברים בקורסים מאוד מתומצתים, ולעיתים קרובות מעבירים אותם מדריכים שלא חוו את החוויות ואת אותם התכנים, אלא רק למדו עליהם בקורס מדריכים מיד עם גיוסם. משך שירות החובה של לוחמי צה"ל, שלוש שנים, אינו מספיק כדי שהצלפים שמסיימים את שירות החובה שלהם ייחשבו כל אחד כ"צלף מנוסה".
למרות כל זאת, משלחות מכל העולם מגיעות לבית הספר לצליפה של צה"ל לסדרות אימונים, כולל כוחות מגרמניה, מבריטניה ואפילו מארה"ב. יש לכך סיבה: בצה"ל קיים ידע ייחודי שנרכש בשנים ארוכות של פעילות מבצעית, כולל בתחום הלוחמה האורבאנית.
