מחיר שיטת הרכש: נמוך משכר המינימום
מחיר שיטת הרכש: נמוך משכר המינימום
Yotam Gadot
| 19/05/2011
שנים אני כותב על חולשותיה של שיטת הרכש. על תפקידה המרכזי בעובדה שהצבא אינו מוכן למלחמה הבאה. הכתבה הזו שופכת אור על מחלה אחרת ששיטת הרכש היא הגורם המרכזי לה, ובמיוחד בדרך אליה דוחפים אותה אנשי האוצר. שם המחלה הוא "עובדי קבלן", הסימפטום הוא עובדים המשתכרים שכר הנמוך משכר המינימום.
הנושא עלה לכותרות בחצי השנה האחרונה, מאז המחאה החברתית, רבים כתבו על "עובדי הקבלן" ושכרם. לדאבוני, אף אחד לא חשף את הסיבה המרכזית לכך: שיטת הרכש. הסיבה לכך היא כי מי שיודע (המנכ"לים הניגשים למכרזים) לא כותב, ומי שכותב (הפוליטיקאים והעיתונאים) לא יודע.
אבל עכשיו, כשהשיטה מתחילה להשחית גם את משרד הביטחון, ואנו מתחילים לראות מכרזים של כוח אדם בהן זוכות חברות במחיר נמוך, שברור לכל בר בי רב כי המחיר אינו מאפשר להן לשלם שכר בגובה שכר המינימום חשוב לחשוף את הסיבה המרכזית לכך. לחשוף את ערוותה של השיטה. בחצי השנה האחרונה השתתפתי במספר תחרויות בהן מרכיב העלות המרכזי – למעלה מ- 85% - היה עלות כוח האדם. לפחות בשתיים מהן המחיר הזוכה היה מחיר המשקף שכר הנמוך משכר המינימום. אשמח לשתף את מי מהקוראים שרוצה בכך באקסלים שלי.
האחריות מתבזרת בין מספר גורמים, ולכן האחריות של כל אחד מהגורמים היא אפס. כאשר התוצאה היא כזו, נקראת החברה המגישה את המספר הנמוך ל"שימוע". בשימוע נשאלת החברה האם תכולת העבודה ברורה לה והיא טוענת שכן. עכשיו כולם מכוסים ומרוצים. המדינה ומשהב"ט מכוסים מכיוון שהחברה חתומה על כך שהיא מתחייבת לשלם שכר הגבוה משכר המינימום, אנשי האוצר מרוצים, הם הרי 'דואגים' לקופת המדינה.
היחידים שאינם מרוצים הם העובדים. הם יקבלו שכר הנמוך משכר המינימום. החול שזורים בעיני כולנו אנשי האוצר הוא מילת הקסם: פיקוח. הם חושבים שהידוק הפיקוח יכול למנוע את הבעיה. אבל כל מי שמנוסה באמנות הניהול יודע שזה הבל. ניהול לא היה ולא יהיה פיקוח. מנהל מנוסה מבין כי הוא משחק בתוך שדה משחקים שלא הוא קובע את חוקיו, והדבר הטוב ביותר שהוא יכול זה להעלות את המנהלים על המגרש, ללמד אותם לשחק ולסה-פר.
זה משמעות השוק שלנו, התרבות שלנו, מי שחושב שבאמצעות פיקוח הוא יסגור פרצות, חוזר מאה שנים לאחור, לפני שכלכלת השוק לא רק הוכיחה את עצמה כשיטה הפחות גרועה, אלא חלחלה לחשיבה ולהתנהגות של כולנו, לא רק בעולם המערבי. במקרה שלנו גופי הרכש של משרש הביטחון והחברות הם השחקנים. הם פועלים בשדה מגרש שבו מי שנמחץ הוא החלש. החברות תמיד תמצאנה דרכים להמשיך ולהרוויח מי שאשם בכך שהעובדים מקבלים שכר נמוך משכר המינימום הם קובעי חוקי המשחק.
שיטת רכש המקדשת מחיר נמוך דופקת בעיקר את העובדים. מי ששותף להם הם מקבלי השירותים, שמקבלים מוצר פגום. ובמקרה הזה, כולנו- צרכני הביטחון של המדינה - שמקבלים פחות ביטחון.
שנים אני כותב על חולשותיה של שיטת הרכש. על תפקידה המרכזי בעובדה שהצבא אינו מוכן למלחמה הבאה. הכתבה הזו שופכת אור על מחלה אחרת ששיטת הרכש היא הגורם המרכזי לה, ובמיוחד בדרך אליה דוחפים אותה אנשי האוצר. שם המחלה הוא "עובדי קבלן", הסימפטום הוא עובדים המשתכרים שכר הנמוך משכר המינימום.
הנושא עלה לכותרות בחצי השנה האחרונה, מאז המחאה החברתית, רבים כתבו על "עובדי הקבלן" ושכרם. לדאבוני, אף אחד לא חשף את הסיבה המרכזית לכך: שיטת הרכש. הסיבה לכך היא כי מי שיודע (המנכ"לים הניגשים למכרזים) לא כותב, ומי שכותב (הפוליטיקאים והעיתונאים) לא יודע.
אבל עכשיו, כשהשיטה מתחילה להשחית גם את משרד הביטחון, ואנו מתחילים לראות מכרזים של כוח אדם בהן זוכות חברות במחיר נמוך, שברור לכל בר בי רב כי המחיר אינו מאפשר להן לשלם שכר בגובה שכר המינימום חשוב לחשוף את הסיבה המרכזית לכך. לחשוף את ערוותה של השיטה. בחצי השנה האחרונה השתתפתי במספר תחרויות בהן מרכיב העלות המרכזי – למעלה מ- 85% - היה עלות כוח האדם. לפחות בשתיים מהן המחיר הזוכה היה מחיר המשקף שכר הנמוך משכר המינימום. אשמח לשתף את מי מהקוראים שרוצה בכך באקסלים שלי.
האחריות מתבזרת בין מספר גורמים, ולכן האחריות של כל אחד מהגורמים היא אפס. כאשר התוצאה היא כזו, נקראת החברה המגישה את המספר הנמוך ל"שימוע". בשימוע נשאלת החברה האם תכולת העבודה ברורה לה והיא טוענת שכן. עכשיו כולם מכוסים ומרוצים. המדינה ומשהב"ט מכוסים מכיוון שהחברה חתומה על כך שהיא מתחייבת לשלם שכר הגבוה משכר המינימום, אנשי האוצר מרוצים, הם הרי 'דואגים' לקופת המדינה.
היחידים שאינם מרוצים הם העובדים. הם יקבלו שכר הנמוך משכר המינימום. החול שזורים בעיני כולנו אנשי האוצר הוא מילת הקסם: פיקוח. הם חושבים שהידוק הפיקוח יכול למנוע את הבעיה. אבל כל מי שמנוסה באמנות הניהול יודע שזה הבל. ניהול לא היה ולא יהיה פיקוח. מנהל מנוסה מבין כי הוא משחק בתוך שדה משחקים שלא הוא קובע את חוקיו, והדבר הטוב ביותר שהוא יכול זה להעלות את המנהלים על המגרש, ללמד אותם לשחק ולסה-פר.
זה משמעות השוק שלנו, התרבות שלנו, מי שחושב שבאמצעות פיקוח הוא יסגור פרצות, חוזר מאה שנים לאחור, לפני שכלכלת השוק לא רק הוכיחה את עצמה כשיטה הפחות גרועה, אלא חלחלה לחשיבה ולהתנהגות של כולנו, לא רק בעולם המערבי. במקרה שלנו גופי הרכש של משרש הביטחון והחברות הם השחקנים. הם פועלים בשדה מגרש שבו מי שנמחץ הוא החלש. החברות תמיד תמצאנה דרכים להמשיך ולהרוויח מי שאשם בכך שהעובדים מקבלים שכר נמוך משכר המינימום הם קובעי חוקי המשחק.
שיטת רכש המקדשת מחיר נמוך דופקת בעיקר את העובדים. מי ששותף להם הם מקבלי השירותים, שמקבלים מוצר פגום. ובמקרה הזה, כולנו- צרכני הביטחון של המדינה - שמקבלים פחות ביטחון.
