המסתערב

אהרן חיים כהן בחייו ובמותו, מאת שולמית אמיר וחני בירן, הוצאת כרמל, 2020

באדיבות הוצאת כרמל

אהרן חיים כהן, בן הישוב הספרדי בירושלים, התגייס לפעילות ההגנה באמצע שנות ה- 20.  במאורעות תרפ"ט-1929 הופעל ע"י יצחק בן צבי ופעל באומץ רב כמסתערב וחדר למסגדי הר הבית. אחריהן פעל ב"לשכה המאוחדת" ומ- 1931 במחלקה המדינית בסוכנות היהודית תחת חיים ארלוזורוב ובהמשך תחת משה שרתוק. 

כאן הוא היווה 'סוכנות מודיעין של איש אחד' ברבות משנות ה- 30. הוא עסק בכל תחומי האיסוף וההערכה במקביל: מסתערב ואיש שטח, מפעיל סוכנים בכיר, מאזין שהפעיל מערך נרחב של האזנה לטלפונים של ההנהגה הערבית הבכירה בעיקר במאורעות 1936-9. 
הוא גם תרם הערכות מודיעיניות לדרג המדיני (שרת, בן גוריון ובן צבי). כשליח מדיני חשאי הוא השכיל לבנות יחסי אמון עמוקים עם האמיר עבדאללה, נפגש עם המופתי ופתח את הקשר עם העדה הדרוזית. 

כהן עשה חיל בעיסוקו המודיעיני במחלקה המדינית בסוכנות. מאוחר יותר, עם כניסתם של אליהו ששון, אליהו אפשטיין (אילת), ראובן זסלני (שילוח) ואחרים, התערערה בלעדיותו של כהן, שהיה סוליסט באופיו, וצמצמה את מרחב פעילותו. ב- 1939 הוא בחר להתפטר בעקבות שינויים ארגוניים במחלקה המדינית, שאליהם התקשה להסתגל. במהרה הוא ותרומתו נשכחו ואת מקומו בתודעה תפסו אחרים. 

כהן התפתח בכוחות עצמו וידע לעמוד בהערכותיו על דעתו העצמאית, גם כאשר לא התקבלה. בתפיסתו האישית הוא ניסה לקדם מדיניות המשלבת קשר עם האמיר עבדאללה, חיזוק האופוזיציה למופתי וקשרים עם מעגלי הפריפריה, על פני חיזוק ערוצים אחרים שלבסוף הכזיבו - כמו המהלכים עם מנהיגים בסוריה או עיראק. 

מהתפטרותו ועד פטירתו הפתאומית ב- 1962, בהיותו בן 56 בלבד, הוא פעל במסגרות הסתדרותיות ובאיגודי עובדים, ובלט כל העת כאיש משפחה מסור וכאיש רעים אהוב על רבים. עם פטירתו חלקו לו ראשי המדינה, הנשיא יצחק בן צבי, ראש הממשלה בן גוריון ומשה שרת כבוד אחרון.     

הספר החדש עליו נועד לתעד לדורות את מורשתו על דפי ההיסטוריה, דפים שמהם הוא הושמט, על אף גדולתו המקצועית, תרומתו רבת החשיבות, הסיכון האישי הגבוה שבו פעל וקרבתו למנהיגי האומה הבכירים ביותר אז. הספר נשען על מרכיב היסטורי-מחקרי שנעשה ע"י ד"ר ירון רן, והוא שזור זיכרונות משפחתיים מפי ילדיו של כהן. 

יוסי דגן, חוקר מורשת המודיעין.