אדישות הורגת: בין תאונות דרכים למגיפת הקורונה

צורת שיווק תוצאות המגיפה באמצעי המדיה השונים מייצרת אדישות בקרב הציבור בישראל. כמו בתאונות דרכים, גם בקורונה, אדישות מובילה לקורבנות. דעה

אילוסטרציה. צילום: דובר צה"ל

בשנים האחרונות עסקתי לא מעט בנושא תאונות הדרכים, גם כאן כתבתי לא מעט בנושא. אני מודה, לא ממש הצלחתי לפענח את האדישות הציבורית כלפי הטרגדיה הלאומית שמייצרת הקורונה. אני מדגיש - אדישות ציבורית. לגבי קובעי המדיניות הנוסחה ברורה. באין לחץ ציבורי, אין עניין. עשרות מיליארדי ש"ח בעלויות שונות, טרגדיות אנושיות ומחיר חברתי כבד, כל אלה לא יניעו לפעולה.

סטטיסטיקה כמיסוך
מבין כלל מרכיבי התודעה הציבורית המובילים לאדישות, למספור סטטיסטי יש תרומה ליצירת הניתוק בין הקורבן לציבור. עם תחילת הקורונה, אי שם בתחילת השנה, ראיתי שוב כיצד זה קורה. כיצד מנהלי האירוע חוזרים על הטעות בתחום שבו למודעות הציבורית יש תרומה אדירה לצמצום תופעה. למעט אירועי טרור או מלחמות, לא מביאים את השמות, הפנים והסיפורים של קורבנות הקורונה.
 
הבוקר נחשפנו למספר - 1507 קורבנות המגיפה. ברור היום מקץ מספר חודשים לתוך המגיפה, שנוצרה כאן תדמית שהקורבנות הם קשישים שימיהם ספורים גם ככה. בצרוף ניהול כושל וקשיים לאכוף לבישת מסיכות וריחוק חברתי, נוצרה אדישות ציבורית שהביאה למצב תחלואה כפי שאני עדים לו.

נדרש: מדיום מתאים
החשיפה לשמות לתמונות ולסיפורים האישיים מייצרת הבנה עמוקה שהמגיפה אינה מבחינה בין חרדים, ערבים וחילונים. סיפורי ההדבקה בבתי הכנסת ובאירועים המוניים, כל אלה ייצרו הבנה בלתי אמצעית להמחשת הצורך ביישום ההנחיות. עולה הצורך כי כלל החשיפה תהיה בשפה ובאמצעי התקשורת הנגישים לקהילות השונות. זהו צורך חשוב מאין כמוהו. 

אינני חשוף למדיום בקרב החרדים והערבים, אולם אמצעי המדיה הקונבנציונליים אינם אומרים דבר לבני הנוער ועל כן יש לעשות שימוש במדיות חברתיות כדי לפצח את האדישות בקרבם. המספרים המפורסמים בכלי התקשורת השונים יוצרים ריחוק ואינם מאפשרים לאדם המתלבט האם לעטות מסיכה, להבין את עומק המשבר. מכאן, ההשוואה לתאונות הדרכים ברורה.