חשיפה: פרטים חדשים אודות מבצע יהונתן

ספר שהתפרסם בשפה הערבית חושף פרטים חדשים אודות מבצע יהונתן - כולל כאלו שלא היו ידועים למודיעין הישראלי טרום האירוע. פרסום מיוחד של אל"מ (בדימוס) פסח מלובני

ה-4 ביולי אינו רק יום העצמאות האמריקאי. בתולדותינו הוא גם היום בו התפרסם לעולם מבצע נועז של צה"ל, שהתבצע על אדמת אוגנדה, במרחק של למעלה מ-3,800 ק"מ מישראל, בו שוחררו חטופי מטוס אייר-פראנס, שנחטף על ידי מחבלים מארגון החזית העממית לשחרור פלסטין – המבצעים החיצוניים, בהנהגתו של ודיע חדאד. 

"סודות הקופסא השחורה"

אחד היעדים מולם התמקד הארגון בפעילותו היה תקיפת מטוסי אל-על. במסגרת זאת ניתן למנות את חטיפת מטוס אל-על לאלג'יר ביולי 1968, חטיפה ראשונה של מטוס ישראלי; תקיפת מטוס אל-על באתונה בדצמבר אותה שנה, נסיון לחטוף מטוס אל-על בדרכו לניו יורק (פרשת לילה ח'אלד) בספטמבר 1970 וחטיפת מטוס איירפראנס לאנטבה ביוני 1976. 

במקביל לנסיון חטיפת מטוס אל-על בספטמבר 1970, חטפו אנשי הארגון ארבעה מטוסים אחרים, בעלי זהויות מערביות – אמריקאית, בריטית ושווייצרית – לשדה תעופה נידח בירדן, שם הם פוצצו אותם לאחר שהורידו מהם את נוסעיהם. הארגון קיים קשרים עם גורמי טרור בינלאומיים, כגון הטרוריסט הבינלאומי הידוע בכינויו קרלוס, הצבא האדום היפאני, לו סייעו לבצע את הטבח בנמל התעופה בלוד במאי 1972, ארגון באדר מיינהוף הגרמני הידוע, לו סייעו לחטוף את מטוס חברת לופטהאנזה המערב גרמנית למוגדישו שבסומליה באוקטובר 1977, ואחרים נוספים.

העיתונאי הלבנוני ע'סאן שרבל, ערך תחקירים נרחבים אודות ודיע חדאד, ארגונו ושותפיו, וראיין בין השאר את בנו ואת מקורביו, שפעלו עימו לאורך השנים. את מחקרו זה פירסם ב-2001 בסדרה של מאמרים שפירסם באינטרנט בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2001. אלה הפכו לספר ב-2008 על האיש, חבריו, הארגון שהקים, המבצעים שביצע, ובכללם חטיפת המטוס הצרפתי לאנטבה, לו קרא "סודות הקופסא השחורה". הדברים שלהלן מבוססים על מאמרים אלה ועל הספר, וחושפים פרטים מעניינים על ארוע החטיפה, כמו גם על המבצעים האחרים שארגון רצחני זה ביצע באותן שנים.

החזית העממית לשחרור פלסטין

ד"ר ודיע חדאד, יליד צפת ב-1927, בן למשפחה ערבית נוצרית (הפלג היווני-אורתודוקסי), שעקרה ללבנון בעקבות מלחמת העצמאות. למד רפואה באוניברסיטה האמריקאית בבירות, שם הכיר את ד"ר ג'ורג' חבש, סטודנט לרפואה, אף הוא נוצרי ובן למשפחה של פליטי 1948. שניהם בעלי נטיות לאומניות, שפעלו במסגרות שונות של התנועה הלאומית הפלסטינית, וב-1967 הקימו יחד את תנועת "החזית העממית לשחרור פלסטין", שמטרתה היתה שחרור פלסטין כולה במסגרת מאבק מזויין, והקמת מדינה פלסטינית. חדאד שימש מפקד הזרוע המבצעת שלה, וראה במטוסי נוסעים ישראליים יעד לפעולות טרור.   

חדאד שהה בבירות עד שנת 1976, עת עזב את לבנון, בעקבות הפלישה הסורית אליה. מאחר ולא רצה להסתבך במלחמות נגד הכוחות הסורים, כפי שעשו זאת הארגונים הפלסטינים השונים, עבר למקומות אחרים באזור (עיראק, עדן). באותה עת פיתח חדאד קשרים טובים וקרובים עם נשיא סומליה, מוחמד ציאד ברי, שהוגדרו כ"ירח דבש" בין שניהם. ודיע חדאד ביקר באותה שנה במוגאדישו ונפגש עם הנשיא, ובשל יחסיהם הקרובים חשף בפניו את תכניתו לחטוף מטוס, כדי לאלץ את ישראל לשחרר מספר אסירים. 

חדאד חיפש שדה תעופה בו ניתן יהיה להנחית את המטוס החטוף, ונשיא סומליה הציע לו ליצור קשר עם נשיא אוגנדה, אידי אמין, שיחסיו עם ישראל ואירופה הורעו באותה עת, ולהציג בפניו את הרעיון. וכך היה. ודיע הכיר את אופיו של אידי אמין, ומה יכול להשפיע עליו, ושלח אליו שני גברתנים לפגישה עימו, שהציגו בפניו את הנושא, והוא הסכים ללא היסוס לבקשת חדאד, לאפשר את נחיתת המטוס בשדה התעופה של אנטבה. כך נבחרה אנטבה, וכך יצא המבצע לדרך, לאחר שנמצא שדה תעופה שיקלוט את המטוס החטוף. מכאן קיבלו ההכנות למבצע תאוצה עד לביצועו. 

ב-27 ביוני 1976 ביצעה החזית העממית לשחרור פלסטין את חטיפת מטוס אייר-פראנס, שהיה בדרכו מתל אביב לפריז, לאחר עצירה באתונה, ולכד בו מספר עשרות ישראלים. חדאד, שהיה  בסומליה, עבר לאנטבה מיד עם חטיפת המטוס, כדי להיות בקשר עם החוטפים ועם אידי אמין. הוא אכן ליווה את המבצע, כשהוא נמצא באוגנדה, סמוך לשדה התעופה ולמעונו של אידי אמין, עימו היה בקשר רצוף. 

לאחר נחיתת המטוס בשדה, הועברו הנוסעים החטופים לבניין בשדה, כאשר שני הגברתנים שנשלחו לאידי אמין, משתתפים בתהליך המעצר שלהם, יחד עם החוטפים. ודיע חשב שצריך לפזר את הנוסעים בין כמה מקומות, כדי להקל את השליטה עליהם, אך אידי אמין סרב לעשות כן, והיה מרוצה מהצעדים הבטחוניים שאנשיו נקטו, תוך שהוא מרגיע את חששות חדאד באשר לצעדים בהם נקט צבא אוגנדה. 

מבצע החילוץ 

המבצע אמנם הצליח, אך המו"מ התמשך יותר מכפי שהיה צריך, ובשל הבקשות הישראליות לקבל זמן נוסף, חש ודיע כי הישראלים מכינים משהו. הוא התקשר לאידי אמין ואמר לו שהמצב הופך למסוכן, וכי מה שנדרש הוא לפזר את הנוסעים או להגביר את השמירה עליהם. אידי אמין, הביע כאמור את שביעות רצונו מסידורי הבטחון ומיעילותם. לדעת המרואיינים, קלות דעתו ופזיזותו של נשיא אוגנדה הביאה להארכת המשא ומתן, כמו גם עזיבתו לפסגת ארגון אחדות אפריקה במהלך הארוע. בזמן הזה המשיכו הישראלים לנהל מו"מ לשחרור החטופים, וגם להכין את המבצע לחילוצם. 

נחיתת המטוסים הישראליים בשדה התעופה באנטבה בבוקר ה-4 ביולי הפתיעה את האוגנדים, את החוטפים ואת חדאד עצמו. הוא ניסה מספר פעמים ליצור קשר עם אידי אמין, אך לא הצליח, מכיוון שהישראלים הצליחו לשבש את כל התקשורת. חבריו של ודיע חדאד מספרים שהוא היה בשדה התעופה שעתיים לפני שהישראלים הגיעו, וכי הוא ביקש מהאוגנדים לשים מכשולים על המסלול כדי לחסום נחיתה אפשרית של מטוסים עליו, אך הם לא עשו זאת. חדאד גם ביקש ששני החוטפים הגרמנים לא יקחו חלק בפעולות השמירה על החטופים, זאת כדי למנוע מהם ליצור מתיחות עם הישראלים, זאת כנראה בהתחשב ברגישויות הישנות שבין הגרמנים ליהודים.

המבצע הישראלי הפך את חטיפת המטוס לאסון מבחינת חדאד ואנשיו, שכן תוך פחות משעה הרג הכוח הישראלי את כל המעורבים בחטיפה, ובלקיחת בני הערובה. לדברי מקורביו, מה שקרה באנטבה השפיע קשה מאוד על ודיע חדאד, ובעיקר מות אנשיו ושני הגרמנים שהשתתפו בארוע. היה זה לקח חשוב ביותר עבורם. לדבריהם, ודיע לקח בחשבון את האפשרות שהישראלים יגיעו כדי לחלץ את בני הערובה, אך ההפתעה היתה בכך שהם הגיעו מבלי שמישהו הרגיש בכך, הלכו בשדה במדי צבא אוגנדה, ומבלי שהצבא האוגנדי התנגד להם.  

עוד לפני פרשת חטיפת המטוס והבאתו לאוגנדה בשיתוף פעולה מלא עם נשיאה דאז, אידי אמין, ערך האחרון ביקור רשמי בסוריה בתחילת יוני 1976, בראשות משלחת רשמית, והתקבל על ידי נשיאה, חאפז אל-אסד, ובכירים סורים אחרים. היה זה כשלושה שבועות לפני חטיפת המטוס. יתכן וביקור זה, בו ביטא אמין בין השאר, את התקרבותו לעולם הערבי ולפלסטינים, ואת התרחקותו מישראל, תרם להחלטתו לסייע לחוטפים, ולאפשר להם להנחית את המטוס על נוסעיו לאנטבה. יש להניח שבפגישות שקיים אמין עם הסורים, ספג לא מעט מהתפיסות שלהם לגבי המצב באזור, והתיחסותם לישראל ולסוגיה הפלסטינית.  

כשלון מבצע חטיפת המטוס הצרפתי סימן את סוף קריירת הטרור של חדאד וארגונו, והוא סיים את חייו במרס 1978, בבית חולים בגרמניה המזרחית, לפי מקורות שונים, בעקבות מבצע זה.