"ספטמבר השחור": אבן דרך במאבק בטרור
ספטמבר 1970 - המלך חוסיין הוכיח נחישות לחסל את תשתית ארגוני הטרור בארצו. סוריה נזעקה לעזור לאש"ף, ללא הצלחה. ארצות הברית וישראל נחלצות לסייע לירדן. כך עברה זירת הטרור נגד ישראל מירדן ללבנון. תזכורת היסטורית בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 13/09/2019
יאסר עראפת ב-1969. צילום (ארכיון): AP
מאז מלחמת ששת הימים השתלטו אנשי פת"ח על ריכוזי הפלסטינים בירדן. הם הסתובבו חמושים בערים, הציבו מחסומי דרכים וגבו דמי חסות, תקפו יחידות צבא ומשטרה במדינה. מירדן שיגרו חוליות מחבלים לבקעת הירדן לפיגועים בישראל. צה"ל הפציץ מהאוויר מטרות מחבלים בירדן. השיא היה במרץ 1968 במבצע "תופת" (כך קראו לו עוד לפני שידעו שזו תהיה התוצאה) של צה"ל במחנה הפליטים בכראמה, שם התמקם יאסר עראפאת, אך הצליח להימלט. ראשי אש"ף חשו גאווה גדולה אחרי הצלחתם בכראמה, ושאפו להשתלט על ירדן כמעוז לפעילותם. בנובמבר 1968 הסדיר המלך חוסיין עם הארגונים הפלסטיניים את פעילותם במדינה כדי להבטיח את הריבונות הירדנית. ההסכם הופר בשל רצונם של אנשי אש"ף לבצע הפיכה בירדן.
בפברואר 1970 הגיע חוסיין להסכמה עם נשיא מצרים, עבד א-נאצר, לנקוט יד קשה נגד הפלסטינים המתנגדים לשלטונו. ב-1 בספטמבר 1970 ניסו אנשי אש"ף להתנקש במלך חוסיין בדרכו לנמל התעופה בעמאן. זה היה האות לפתיחת קרבות בין אנשי אש"ף חמושים לצבא ירדן. ב-6 ו-9 בספטמבר 1970 חטפו אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין, בראשות ודיע חדאד ומצטפא אלזברי שלושה מטוסי נוסעים שהונחתו בירדן. שלושת המטוסים פוצצו לעיני מצלמות לאחר שנוסעיהם הורדו. מטוס נוסף של חברPan American הונחת בקהיר, וזכה לאותה תגובה. ערפאת ואנשיו אומנם מהרו להתנער ממעשי החזית, אך התפארו כי המלך חוסיין הוא "נמר של נייר ואפשר להדיחו בחצי שעה". ב-16 בספטמבר הקים המלך חוסיין ממשלה בראשות הפלסטיני מחמד אלעבאסי. הוכרז מצב חירום במדינה והצבא פתח בהתקפה נמרצת על מתקנים צבאיים של הפלסטינים.
ב- 18 בספטמבר נזעקה סוריה לעזרת הפלסטינים. שני גדודי שריון וגדוד חי"ר סוריים נכנסו לירדן. הירדנים בקשו מהאמריקנים והבריטים סיוע צבאי. ארה"ב מצידה שגרה אולטימטום לסורים באמצעות הסובייטים כי אם לא יסוגו מירדן, צה"ל יפעל נגדם בגולן. צה"ל ריכז כוחות בגולן, ומיד, ב-23 בספטמבר, חזרו הסורים הביתה, לאחר שהותקפו קשות על ידי חיל האוויר, ארטילריה ושריון ירדניים.
באירועי ספטמבר השחור נהרגו אלפי פלסטינים. ההערכות המתונות הן בין 3000 ל-5000 הרוגים בקרב הפלסטינים וכ-600 הרוגים ירדנים. המלך חוסיין הבטיח את יציבות שלטונו. התוצאה האסטרטגית - ארגוני אש"ף העבירו את מרכז פעילותם ללבנון ופתחו משם חזית חדשה נגד ישראל. מאז הפכה לבנון ליעד לפעילות הישראלית נגד טרור.
בעקבות אירועים אלה הקים אש"ף ארגון טרור חדש – "ספטמבר השחור" (בערבית –אילול אל-אסוד ايْلول الاسوَد ), שנועד לנקום בירדנים, אך עד מהרה פעל נגד ישראל ובטרור העולמי. בראשו עמד אבו איאד, הוא צאלח ח'לף, סגנו של עראפאת. בנובמבר 1971 רצחו אנשי הארגון את וצפי א-תל, ראש ממשלת ירדן. בספטמבר 1972 רצחו אחד עשר ספורטאים ישראלים במחנה האולימפיאדה במינכן.
בעקבות פיגוע זה פעל "המוסד" הישראלי ברחבי אירופה ופגע במפקדי מחבלים, שהיו אחראים לפיגועים נגד ישראל. אחד המבצעים המרשימים בוצע באפריל 1973 – "אביב נעורים". כוחות משולבים של סיירת מטכ"ל, צנחנים, חיל הים ואנשי המוסד סיכלו בביירות ובטריפולי את בכירי פת"ח אבו יוסף א-נג'אר, סגנו של ערפאת, כמאל עדואן, ראש הגזרה המערבית וכמאל נאצר, ראש ההסברה של פת"ח. האחרון ברשימה זו, עלי חסן סלאמה, מצא בינואר 1979 את מותו בביירות, לאחר מרדף של שנים אחריו.
ספטמבר 1970 - המלך חוסיין הוכיח נחישות לחסל את תשתית ארגוני הטרור בארצו. סוריה נזעקה לעזור לאש"ף, ללא הצלחה. ארצות הברית וישראל נחלצות לסייע לירדן. כך עברה זירת הטרור נגד ישראל מירדן ללבנון. תזכורת היסטורית בטור השבועי של אפרים לפיד
יאסר עראפת ב-1969. צילום (ארכיון): AP
מאז מלחמת ששת הימים השתלטו אנשי פת"ח על ריכוזי הפלסטינים בירדן. הם הסתובבו חמושים בערים, הציבו מחסומי דרכים וגבו דמי חסות, תקפו יחידות צבא ומשטרה במדינה. מירדן שיגרו חוליות מחבלים לבקעת הירדן לפיגועים בישראל. צה"ל הפציץ מהאוויר מטרות מחבלים בירדן. השיא היה במרץ 1968 במבצע "תופת" (כך קראו לו עוד לפני שידעו שזו תהיה התוצאה) של צה"ל במחנה הפליטים בכראמה, שם התמקם יאסר עראפאת, אך הצליח להימלט. ראשי אש"ף חשו גאווה גדולה אחרי הצלחתם בכראמה, ושאפו להשתלט על ירדן כמעוז לפעילותם. בנובמבר 1968 הסדיר המלך חוסיין עם הארגונים הפלסטיניים את פעילותם במדינה כדי להבטיח את הריבונות הירדנית. ההסכם הופר בשל רצונם של אנשי אש"ף לבצע הפיכה בירדן.
בפברואר 1970 הגיע חוסיין להסכמה עם נשיא מצרים, עבד א-נאצר, לנקוט יד קשה נגד הפלסטינים המתנגדים לשלטונו. ב-1 בספטמבר 1970 ניסו אנשי אש"ף להתנקש במלך חוסיין בדרכו לנמל התעופה בעמאן. זה היה האות לפתיחת קרבות בין אנשי אש"ף חמושים לצבא ירדן. ב-6 ו-9 בספטמבר 1970 חטפו אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין, בראשות ודיע חדאד ומצטפא אלזברי שלושה מטוסי נוסעים שהונחתו בירדן. שלושת המטוסים פוצצו לעיני מצלמות לאחר שנוסעיהם הורדו. מטוס נוסף של חברPan American הונחת בקהיר, וזכה לאותה תגובה. ערפאת ואנשיו אומנם מהרו להתנער ממעשי החזית, אך התפארו כי המלך חוסיין הוא "נמר של נייר ואפשר להדיחו בחצי שעה". ב-16 בספטמבר הקים המלך חוסיין ממשלה בראשות הפלסטיני מחמד אלעבאסי. הוכרז מצב חירום במדינה והצבא פתח בהתקפה נמרצת על מתקנים צבאיים של הפלסטינים.
ב- 18 בספטמבר נזעקה סוריה לעזרת הפלסטינים. שני גדודי שריון וגדוד חי"ר סוריים נכנסו לירדן. הירדנים בקשו מהאמריקנים והבריטים סיוע צבאי. ארה"ב מצידה שגרה אולטימטום לסורים באמצעות הסובייטים כי אם לא יסוגו מירדן, צה"ל יפעל נגדם בגולן. צה"ל ריכז כוחות בגולן, ומיד, ב-23 בספטמבר, חזרו הסורים הביתה, לאחר שהותקפו קשות על ידי חיל האוויר, ארטילריה ושריון ירדניים.
באירועי ספטמבר השחור נהרגו אלפי פלסטינים. ההערכות המתונות הן בין 3000 ל-5000 הרוגים בקרב הפלסטינים וכ-600 הרוגים ירדנים. המלך חוסיין הבטיח את יציבות שלטונו. התוצאה האסטרטגית - ארגוני אש"ף העבירו את מרכז פעילותם ללבנון ופתחו משם חזית חדשה נגד ישראל. מאז הפכה לבנון ליעד לפעילות הישראלית נגד טרור.
בעקבות אירועים אלה הקים אש"ף ארגון טרור חדש – "ספטמבר השחור" (בערבית –אילול אל-אסוד ايْلول الاسوَد ), שנועד לנקום בירדנים, אך עד מהרה פעל נגד ישראל ובטרור העולמי. בראשו עמד אבו איאד, הוא צאלח ח'לף, סגנו של עראפאת. בנובמבר 1971 רצחו אנשי הארגון את וצפי א-תל, ראש ממשלת ירדן. בספטמבר 1972 רצחו אחד עשר ספורטאים ישראלים במחנה האולימפיאדה במינכן.
בעקבות פיגוע זה פעל "המוסד" הישראלי ברחבי אירופה ופגע במפקדי מחבלים, שהיו אחראים לפיגועים נגד ישראל. אחד המבצעים המרשימים בוצע באפריל 1973 – "אביב נעורים". כוחות משולבים של סיירת מטכ"ל, צנחנים, חיל הים ואנשי המוסד סיכלו בביירות ובטריפולי את בכירי פת"ח אבו יוסף א-נג'אר, סגנו של ערפאת, כמאל עדואן, ראש הגזרה המערבית וכמאל נאצר, ראש ההסברה של פת"ח. האחרון ברשימה זו, עלי חסן סלאמה, מצא בינואר 1979 את מותו בביירות, לאחר מרדף של שנים אחריו.
