האם רצוי למנף את ביקור הנשיא ריבלין בסיאול להקמת ערוץ עם פיונגיאנג? דעה
עמי רוחקס דומבה
| 01/08/2019
https://twitter.com/PresidentRuvi/status/1151362295034974209?s=20
הנשיא ריבלין ביקר באמצע החודש הנוכחי בקוריאה הדרומית, ובמהלכו אף ביקר באזור המפורז בין הדרום לצפון. הביקור של הנשיא ככל הנראה סיים או נועד לסיים שנים של יחסים מורכבים עם סיאול. מחד , דרום קוריאה מנהלת יחסים עסקיים ענפים עם ישראל, כולל רכש מוצרי ביטחון ישראלים. מאידך, ישראל העדיפה ספינות גרמניות, תותחים תוצרת אלביט ומטוסי אימון איטלקיים על פני מוצרים דרום קוריאנים. ההחלטה הישראלית להדיר מוצרי ביטחון דרום קוריאנים מצה"ל תרמה למורכבות היחסים בשנים האחרונות. בלשון המעטה.
לצד הרצון לשמר ולשפר את היחסים העסקיים עם סיאול, ביקורו של הנשיא ריבלין, כולל הביקור באזור המפורז, מעלה תהיות לגבי הרצון הישראלי לקיים ערוץ עם פיונגיאנג לאור הבעיה האירנית. בעבר, טרם תקופתו של קים ג'ונג און, התפרסם במקורות זרים כי נעשו ניסיונות מצד ירושלים להציע לצפון קוריאנים הצעות כאלו ואחרות שמטרתן מניעת הפצת טכנולגיית טילים וגרעין לאיראן. ניסיונות שככל הנראה עלו בתוהו.
חזרה לשנות ה-2000. פרסומים גלויים חשפו את הקשרים הביטחוניים בין צפון קוריאה ואיראן בנושא גרעין וטילים. בעוד פיוניאנג השלימה פיתוח וייצור של טילים ביניבשתיים, רש"ק גרעיני והרכבתו על טיל, איראן טרם הציגה הצלחה בתחום הגרעין. החשש הוא שידע, ואולי אף מכלולים, יעברו בין המדינות ויעזרו לאיראן לגשר על הפער ההנדסי. במציאות כזו, ולאור ההידברות בין טראמפ לקים, עולה השאלה האם נכון כי ישראל באמצעות המוסד, משרד החוץ או שליחים מטעמו של נתניהו יבקרו בפיוניאנג וינסו לייצר ערוץ התקשרות. לצורך כך ניתן לנצל את ביקורו של הנשיא ריבלין.
ניתן להעריך כי האינטימיות בין טהרן לפיונגיאנג מציבה את הביון הצפון קוריאני כמקור מידע קריטי לסטטוס הגרעיני העדכני של איראן. אזכיר כי פקחי האו"ם לא נכנסים לבסיסים צבאיים וכנראה גם לא לתשתיות הסודיות של תכנית הגרעין הצבאית. גם הארכיון של המוסד הוא ארכיון (בשונה ממידע עדכני). כמו גם, מה שהביא המוסד עומד ככל הנראה על כחמישית מהחומר הארכיוני הכולל של התכנית הצבאית האיראנית, כך לפי דברים שאמר אולי היינונן במהלך ביקורו בארץ השנה.
מכאן, שלצד החומרים המצויים (ככל שפורסמו בגלוי) בידי האו"ם והמוסד, הביון הצפון קוריאני ולשכתו של קים מסמתנים כמקורות מידע שישראל צריכה לרדוף, אם הגרעין האיראני הוא אכן איום אסטרטגי כמשתמע מדבריהם של נתניהו ויוסי כהן בתקשורת.
לצד ההקשר האיראני, פיוניאנג היא גם מקור מידע שופע לגבי פעילות מצרים בתחום הטילאות ארוכת הטווח. היחסים בין מצרים לפיוניאנג, גם הם, מגיעים לטרום תקופתו של קים, ועד היום ישנה נוכחות קבועה של הממשל הצפון קוריאני במצרים. טיב היחסים הצבאיים אינו ברור, לפחות לא בפרסומים גלויים, אך קיימות הערכות כי אלו האחראים על פיתוח טילים במצרים נהנים ככל הנראה ממידע צפון קוריאני.
https://twitter.com/PresidentRuvi/status/1151362295034974209?s=20
הנשיא ריבלין ביקר באמצע החודש הנוכחי בקוריאה הדרומית, ובמהלכו אף ביקר באזור המפורז בין הדרום לצפון. הביקור של הנשיא ככל הנראה סיים או נועד לסיים שנים של יחסים מורכבים עם סיאול. מחד , דרום קוריאה מנהלת יחסים עסקיים ענפים עם ישראל, כולל רכש מוצרי ביטחון ישראלים. מאידך, ישראל העדיפה ספינות גרמניות, תותחים תוצרת אלביט ומטוסי אימון איטלקיים על פני מוצרים דרום קוריאנים. ההחלטה הישראלית להדיר מוצרי ביטחון דרום קוריאנים מצה"ל תרמה למורכבות היחסים בשנים האחרונות. בלשון המעטה.
לצד הרצון לשמר ולשפר את היחסים העסקיים עם סיאול, ביקורו של הנשיא ריבלין, כולל הביקור באזור המפורז, מעלה תהיות לגבי הרצון הישראלי לקיים ערוץ עם פיונגיאנג לאור הבעיה האירנית. בעבר, טרם תקופתו של קים ג'ונג און, התפרסם במקורות זרים כי נעשו ניסיונות מצד ירושלים להציע לצפון קוריאנים הצעות כאלו ואחרות שמטרתן מניעת הפצת טכנולגיית טילים וגרעין לאיראן. ניסיונות שככל הנראה עלו בתוהו.
חזרה לשנות ה-2000. פרסומים גלויים חשפו את הקשרים הביטחוניים בין צפון קוריאה ואיראן בנושא גרעין וטילים. בעוד פיוניאנג השלימה פיתוח וייצור של טילים ביניבשתיים, רש"ק גרעיני והרכבתו על טיל, איראן טרם הציגה הצלחה בתחום הגרעין. החשש הוא שידע, ואולי אף מכלולים, יעברו בין המדינות ויעזרו לאיראן לגשר על הפער ההנדסי. במציאות כזו, ולאור ההידברות בין טראמפ לקים, עולה השאלה האם נכון כי ישראל באמצעות המוסד, משרד החוץ או שליחים מטעמו של נתניהו יבקרו בפיוניאנג וינסו לייצר ערוץ התקשרות. לצורך כך ניתן לנצל את ביקורו של הנשיא ריבלין.
ניתן להעריך כי האינטימיות בין טהרן לפיונגיאנג מציבה את הביון הצפון קוריאני כמקור מידע קריטי לסטטוס הגרעיני העדכני של איראן. אזכיר כי פקחי האו"ם לא נכנסים לבסיסים צבאיים וכנראה גם לא לתשתיות הסודיות של תכנית הגרעין הצבאית. גם הארכיון של המוסד הוא ארכיון (בשונה ממידע עדכני). כמו גם, מה שהביא המוסד עומד ככל הנראה על כחמישית מהחומר הארכיוני הכולל של התכנית הצבאית האיראנית, כך לפי דברים שאמר אולי היינונן במהלך ביקורו בארץ השנה.
מכאן, שלצד החומרים המצויים (ככל שפורסמו בגלוי) בידי האו"ם והמוסד, הביון הצפון קוריאני ולשכתו של קים מסמתנים כמקורות מידע שישראל צריכה לרדוף, אם הגרעין האיראני הוא אכן איום אסטרטגי כמשתמע מדבריהם של נתניהו ויוסי כהן בתקשורת.
לצד ההקשר האיראני, פיוניאנג היא גם מקור מידע שופע לגבי פעילות מצרים בתחום הטילאות ארוכת הטווח. היחסים בין מצרים לפיוניאנג, גם הם, מגיעים לטרום תקופתו של קים, ועד היום ישנה נוכחות קבועה של הממשל הצפון קוריאני במצרים. טיב היחסים הצבאיים אינו ברור, לפחות לא בפרסומים גלויים, אך קיימות הערכות כי אלו האחראים על פיתוח טילים במצרים נהנים ככל הנראה ממידע צפון קוריאני.
