כוח הידע בשירות צה"ל בראשית דרכו
פגישה חשאית של בן גוריון ביולי 1945 עם אנשי עסקים בארה"ב היתה המאיץ להקמת חיל מדע בראשית ימי צה"ל. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 08/07/2019
סיור של חיל המדע בנגב, 1950 (מתוך ויקיפדיה, שימוש חופשי)
ב-1 ביולי 1945, בשעה 9:30 בבוקר, התכנסו שבעה-עשר בעלי הון יהודים לפגישה חשאית בדירת הפאר של רודולף סוננבורן (Sonnenborn), איש עסקים מצליח בתעשייה הפטרוכימית, ציוני נלהב וידיד אישי של מנהיגי התנועה הציונית, דוד בן-גוריון וחיים ויצמן. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא תרם וגייס כסף רב לסיוע לפליטים יהודים. כעת, כשהמלחמה באירופה הסתיימה וגם יפן עמדה על סף כניעה, נרתם סוננבורן לסייע למדינה שבדרך. בן-גוריון בכבודו ובעצמו שוחח עם האנשים כמה שעות טובות, הציג את הערכותיו בדבר ההתפתחויות הצפויות במזרח התיכון וביקש מהמוזמנים להקים קרן שתרכוש ציוד צבאי מעודפי המלחמה של ארצות הברית, לצורך הקמת תעשייה צבאית ישראלית. בעקבות הפגישה קמה חברת קש בשם "מכון סוננבורן", שמימנה רכש של ציוד לתעשיית נשק בארץ. לימים הגדיר בן-גוריון את המהלך הזה כאחד משלושת הצעדים החשובים שעשה בחייו.
בשנת 1946 הורה מפקד "ההגנה", יצחק שדה, למהנדס מאיר רבינוביץ ("בץ") להקים מחלקה למחקר מדעי בראשותו. בחול המועד פסח תש"ו נערך כינוס ראשון של נציגים מענפי מדע שונים ובעקבותיו הוקמו שלושה תאים באוניברסיטה העברית בירושלים, בטכניון בחיפה ובמכון זיו (לימים מכון ויצמן למדע) ברחובות. לאחר מספר חודשים אזל הכסף למימון פעילות המחלקה, והיא נפסקה. המדענים יוחנן רטנר ארנסט דוד ברגמן ואהרן קציר פעלו אצל דוד בן-גוריון להקים מחדש מחלקת מדע במסגרת "ההגנה" וזו הוקמה באוקטובר 1947. על מחלקת המדע הוטל לבצע מחקר מדעי בשטח צבאי, טיפול במבחני שדה של תוצאות המחקר, הדרכה של יחידות ההגנה בסוגי הנשק, החימוש והציוד החדשים שפותחו והשתתפות בפעולות קרביות המצריכות ידע במערכות נשק שאינן מוכרות לחברי "ההגנה". חניכי קורס מזורז לכימיה צבאית, שנערך סמוך להקמת המדינה באוניברסיטה העברית על הר הצופים, היו הגרעין להקמת יחידת מדע. ד"ר אהרון קצ'לסקי (קציר), מראשוני מפקדי היחידה, הדריך את הסטודנטים ברוח "כשהבריטים יעזבו ומדינות ערב יפלשו נהיה ללא נשק ותשתית, מדינות המערב הטילו עלינו אמברגו – אתם החבורה לפיתוח יכולות עצמיות שלנו". הסטודנטים למדו על חומרי נפץ וחומרי תבערה על בסיס ספר "כימיה במלחמה", שמצאו בספריית המכון לכימיה.
אולם לא הכל הלך חלק. היהודים בארץ היו עסוקים גם במלחמות פנימיות בנושא ייצור הנשק. תע"ש, מפעל הנשק שפעל בארץ ישראל כבר מ-1933, התנגד לכניסת המחלקה המדעית של ה'הגנה' כשחקן נוסף בשוק. מפעל תע"ש ייצר בעיקר נשק קל ותחמושת, והסתמך על חיקוי דגמים קיימים. מנהל תע"ש, חיים סלבין, הגדיר את היוזמה של המחלקה המדעית לפתח אמצעי לחימה חדשים 'בית יוצר לאשליות', והזהיר כי כלי הנשק האלה לא יפעלו כראוי. בסופו של דבר התפטר סלבין, ובן-גוריון אישר להעביר ייצור של פיתוחי המחלקה למפעלים אחרים, במיזם בשם "תע"ש חוץ". תוך כמה חודשים כבר פיקח תע"ש חוץ על ייצור מוקשים, פצצות עשן, ואמצעי לחימה נוספים פרי פיתוחה של המחלקה המדעית, ב-55 מפעלים אזרחיים.
במרץ 1948 הודיע סגן הרמטכ"ל צבי איילון על הקמת מחלקה למחקר מדעי ליד אגף המבצעים במטכ"ל, והיא זכתה לשם חמ"ד – "חיל המדע". ביוני 1948 מונה המדען אפרים קציר (לימים הנשיא הרביעי של מדינת ישראל) למפקדה הראשון של היחידה. פעולות ראשונות של אנשי חמ"ד נעשו בקרבות בגוש עציון ובירושלים בחודשים לפני הקמת המדינה. אמצעי פיתוח מהראשונים, שהופעל במרץ 1948 בשיירה לגוש עציון, היה רכב גרר לחילוץ ופורץ מחסומים, שבחרטומו זרוע ברזל שניתן לנגח בה את המחסומים ולפנות את הדרך. אמצעי זה לא עזר להציל את חללי שיירת נבי דניאל. בירושלים הכינו אנשי חמ"ד קונוס גדול שמטרתו לפרוץ את חומת העיר העתיקה ולהגיע לנצורים ברובע היהודי. חבלני גדוד בית חורון בפיקודו של מאיר זורע (זרו) הביאו את הפצצה המיוחדת בעלת מטען חלול בצורת קונוס להר ציון ונתקלו בקשיים בהעברתה אל החומה. הייתה התפוצצות גדולה שרק פייחה את החומה. היה ויכוח סוער מה גרם לכישלון, אך בעיקר היתה אכזבה רבה.
במלחמת העצמאות ייצר חמ"ד כ-125 אלף פצצות, מוקשים ומרגמות, כ-1,800 מטולי פיאט, כ-13,000 פצצות אוויריות, כחמישים מרגמות כבדות וכ-100,000 בקבוקי מולוטוב, כמות משמעותית עם השפעה על המלחמה. מפקד בסיס חמ"ד באוניברסיטה העברית בירושלים, הפיזיקאי פרופ' יואל (יוליו) רקח, היה מחלוצי פיתוח הפיזיקה הגרעינית. קבוצות של כימאים ופיזיקאים עסקו בניסיונות לפיתוח פצצות תרמיות, גז מדמיע ומטעני נפץ שונים, כולל פיתוח של מטען חלול. בבסיס היחידה ברחובות נעשה מחקר בפיתוח טילים ורקטות ובסוגים שונים של חומרי נפץ, כמו ה"כלב", עגלה עמוסה חומרי נפץ שנווטה באמצעות רדיו על ידי הפיזיקאי אפרים פריי. כמו כן פותחו אמצעים תת-אדומים ששימשו את אנשי הקומנדו הימי במבצע טיבוע הספינה המצרית "האמיר פארוק". קבוצות של כימאים עבדו על חומרי נפץ שכללו פיתוח של פצצות תאורה ופצצות תבערה. היחידה גייסה מדענים שעלו לארץ בשנים הראשונות.
ב-1952 החליט שר הביטחון בן גוריון להפוך את חמ"ד לגוף אזרחי. אנשי חמ"ד שולבו באגף למחקר ותכנון (אמ"ת) במשרד הביטחון, אשר בראשו עמד מאיר (מוניה) מרדור. בשנת 1958 עבר האגף ארגון מחדש תחת השם רפא"ל.
סיפורו של חיל המדע היה קצר מאוד, אך הוא מימש את חזונו של דוד בן-גוריון כי עוצמתה הצבאית של המדינה תלויה בין השאר ביכולת המדעית והטכנולוגית שלה. בהנהגתו השכיל חיל המדע לרכז את הידע והיכולות של מיטב המוחות, ורבים מהם היו אחר-כך לאישי מפתח מובילים במדע הישראלי. הראיה הטובה ביותר היא שהגופים שצמחו מתוך חיל המדע, בהם רפאל, הקריה למחקר גרעיני והמכון הביולוגי, הניחו את הנדבכים המרכזיים בביטחון ישראל וגם תרמו לכלכלתה.
***
תודה לפלג פנחס לוי ולאוריאל בכרך על ספרו "בכוח הידע", הוצאת מודן, 2015.
מתוך אתר מכון דוידסון של מכון וייצמן למדע.
פגישה חשאית של בן גוריון ביולי 1945 עם אנשי עסקים בארה"ב היתה המאיץ להקמת חיל מדע בראשית ימי צה"ל. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד
סיור של חיל המדע בנגב, 1950 (מתוך ויקיפדיה, שימוש חופשי)
ב-1 ביולי 1945, בשעה 9:30 בבוקר, התכנסו שבעה-עשר בעלי הון יהודים לפגישה חשאית בדירת הפאר של רודולף סוננבורן (Sonnenborn), איש עסקים מצליח בתעשייה הפטרוכימית, ציוני נלהב וידיד אישי של מנהיגי התנועה הציונית, דוד בן-גוריון וחיים ויצמן. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא תרם וגייס כסף רב לסיוע לפליטים יהודים. כעת, כשהמלחמה באירופה הסתיימה וגם יפן עמדה על סף כניעה, נרתם סוננבורן לסייע למדינה שבדרך. בן-גוריון בכבודו ובעצמו שוחח עם האנשים כמה שעות טובות, הציג את הערכותיו בדבר ההתפתחויות הצפויות במזרח התיכון וביקש מהמוזמנים להקים קרן שתרכוש ציוד צבאי מעודפי המלחמה של ארצות הברית, לצורך הקמת תעשייה צבאית ישראלית. בעקבות הפגישה קמה חברת קש בשם "מכון סוננבורן", שמימנה רכש של ציוד לתעשיית נשק בארץ. לימים הגדיר בן-גוריון את המהלך הזה כאחד משלושת הצעדים החשובים שעשה בחייו.
בשנת 1946 הורה מפקד "ההגנה", יצחק שדה, למהנדס מאיר רבינוביץ ("בץ") להקים מחלקה למחקר מדעי בראשותו. בחול המועד פסח תש"ו נערך כינוס ראשון של נציגים מענפי מדע שונים ובעקבותיו הוקמו שלושה תאים באוניברסיטה העברית בירושלים, בטכניון בחיפה ובמכון זיו (לימים מכון ויצמן למדע) ברחובות. לאחר מספר חודשים אזל הכסף למימון פעילות המחלקה, והיא נפסקה. המדענים יוחנן רטנר ארנסט דוד ברגמן ואהרן קציר פעלו אצל דוד בן-גוריון להקים מחדש מחלקת מדע במסגרת "ההגנה" וזו הוקמה באוקטובר 1947. על מחלקת המדע הוטל לבצע מחקר מדעי בשטח צבאי, טיפול במבחני שדה של תוצאות המחקר, הדרכה של יחידות ההגנה בסוגי הנשק, החימוש והציוד החדשים שפותחו והשתתפות בפעולות קרביות המצריכות ידע במערכות נשק שאינן מוכרות לחברי "ההגנה". חניכי קורס מזורז לכימיה צבאית, שנערך סמוך להקמת המדינה באוניברסיטה העברית על הר הצופים, היו הגרעין להקמת יחידת מדע. ד"ר אהרון קצ'לסקי (קציר), מראשוני מפקדי היחידה, הדריך את הסטודנטים ברוח "כשהבריטים יעזבו ומדינות ערב יפלשו נהיה ללא נשק ותשתית, מדינות המערב הטילו עלינו אמברגו – אתם החבורה לפיתוח יכולות עצמיות שלנו". הסטודנטים למדו על חומרי נפץ וחומרי תבערה על בסיס ספר "כימיה במלחמה", שמצאו בספריית המכון לכימיה.
אולם לא הכל הלך חלק. היהודים בארץ היו עסוקים גם במלחמות פנימיות בנושא ייצור הנשק. תע"ש, מפעל הנשק שפעל בארץ ישראל כבר מ-1933, התנגד לכניסת המחלקה המדעית של ה'הגנה' כשחקן נוסף בשוק. מפעל תע"ש ייצר בעיקר נשק קל ותחמושת, והסתמך על חיקוי דגמים קיימים. מנהל תע"ש, חיים סלבין, הגדיר את היוזמה של המחלקה המדעית לפתח אמצעי לחימה חדשים 'בית יוצר לאשליות', והזהיר כי כלי הנשק האלה לא יפעלו כראוי. בסופו של דבר התפטר סלבין, ובן-גוריון אישר להעביר ייצור של פיתוחי המחלקה למפעלים אחרים, במיזם בשם "תע"ש חוץ". תוך כמה חודשים כבר פיקח תע"ש חוץ על ייצור מוקשים, פצצות עשן, ואמצעי לחימה נוספים פרי פיתוחה של המחלקה המדעית, ב-55 מפעלים אזרחיים.
במרץ 1948 הודיע סגן הרמטכ"ל צבי איילון על הקמת מחלקה למחקר מדעי ליד אגף המבצעים במטכ"ל, והיא זכתה לשם חמ"ד – "חיל המדע". ביוני 1948 מונה המדען אפרים קציר (לימים הנשיא הרביעי של מדינת ישראל) למפקדה הראשון של היחידה. פעולות ראשונות של אנשי חמ"ד נעשו בקרבות בגוש עציון ובירושלים בחודשים לפני הקמת המדינה. אמצעי פיתוח מהראשונים, שהופעל במרץ 1948 בשיירה לגוש עציון, היה רכב גרר לחילוץ ופורץ מחסומים, שבחרטומו זרוע ברזל שניתן לנגח בה את המחסומים ולפנות את הדרך. אמצעי זה לא עזר להציל את חללי שיירת נבי דניאל. בירושלים הכינו אנשי חמ"ד קונוס גדול שמטרתו לפרוץ את חומת העיר העתיקה ולהגיע לנצורים ברובע היהודי. חבלני גדוד בית חורון בפיקודו של מאיר זורע (זרו) הביאו את הפצצה המיוחדת בעלת מטען חלול בצורת קונוס להר ציון ונתקלו בקשיים בהעברתה אל החומה. הייתה התפוצצות גדולה שרק פייחה את החומה. היה ויכוח סוער מה גרם לכישלון, אך בעיקר היתה אכזבה רבה.
במלחמת העצמאות ייצר חמ"ד כ-125 אלף פצצות, מוקשים ומרגמות, כ-1,800 מטולי פיאט, כ-13,000 פצצות אוויריות, כחמישים מרגמות כבדות וכ-100,000 בקבוקי מולוטוב, כמות משמעותית עם השפעה על המלחמה. מפקד בסיס חמ"ד באוניברסיטה העברית בירושלים, הפיזיקאי פרופ' יואל (יוליו) רקח, היה מחלוצי פיתוח הפיזיקה הגרעינית. קבוצות של כימאים ופיזיקאים עסקו בניסיונות לפיתוח פצצות תרמיות, גז מדמיע ומטעני נפץ שונים, כולל פיתוח של מטען חלול. בבסיס היחידה ברחובות נעשה מחקר בפיתוח טילים ורקטות ובסוגים שונים של חומרי נפץ, כמו ה"כלב", עגלה עמוסה חומרי נפץ שנווטה באמצעות רדיו על ידי הפיזיקאי אפרים פריי. כמו כן פותחו אמצעים תת-אדומים ששימשו את אנשי הקומנדו הימי במבצע טיבוע הספינה המצרית "האמיר פארוק". קבוצות של כימאים עבדו על חומרי נפץ שכללו פיתוח של פצצות תאורה ופצצות תבערה. היחידה גייסה מדענים שעלו לארץ בשנים הראשונות.
ב-1952 החליט שר הביטחון בן גוריון להפוך את חמ"ד לגוף אזרחי. אנשי חמ"ד שולבו באגף למחקר ותכנון (אמ"ת) במשרד הביטחון, אשר בראשו עמד מאיר (מוניה) מרדור. בשנת 1958 עבר האגף ארגון מחדש תחת השם רפא"ל.
סיפורו של חיל המדע היה קצר מאוד, אך הוא מימש את חזונו של דוד בן-גוריון כי עוצמתה הצבאית של המדינה תלויה בין השאר ביכולת המדעית והטכנולוגית שלה. בהנהגתו השכיל חיל המדע לרכז את הידע והיכולות של מיטב המוחות, ורבים מהם היו אחר-כך לאישי מפתח מובילים במדע הישראלי. הראיה הטובה ביותר היא שהגופים שצמחו מתוך חיל המדע, בהם רפאל, הקריה למחקר גרעיני והמכון הביולוגי, הניחו את הנדבכים המרכזיים בביטחון ישראל וגם תרמו לכלכלתה.
***
תודה לפלג פנחס לוי ולאוריאל בכרך על ספרו "בכוח הידע", הוצאת מודן, 2015.
מתוך אתר מכון דוידסון של מכון וייצמן למדע.
