סיבה לדאגה: חלקה של ישראל בשוק המל"טים העולמי קטן

שוק המל"טים הגדולים והבינוניים בעולם גדל, אך מקומה של התעשייה הישראלית בשוק זה בנסיגה. האמריקאים מגדילים נתח שוק, הרוסים מתחילים ליצא, גם הסינים, ונראה כי בלי פעולה אקטיבית של הממשלה, החורף עוד לפנינו

צילום: אלכסנדרה אקסיוטיץ' - http://www.iaf.org.il/9073-50936-HE/IAF.aspx

לקראת סוף אפריל הצהירה יוון על כוונותיה לרכוש מערכת MQ-9 Reaper אמריקאית בהערכת מחיר של כ-50 מיליון אירו. לכאורה עוד עסקה אחת בודדה, אך בפועל מהווה חלק ממגמה ברורה בשחיקת ייצוא מערכות מל"ט ישראליות טקטיות-בינוניות, הידועות כמערכות MALE – Medium Altitude Long Endurance. לדוגמה, מערכות ישראליות מוכרות כגון ה-Heron וה- Hermes-900 ודומיהם.

שחיקת הייצוא הישראלי, בקטגוריה זו של מערכות, אינה הפתעה ומסוקרת מעת לעת. האיום הינו רוחבי, ומכאן שואף ללאומי, ולכן מעבר להערכות של התעשיות נדרשת התייחסות ותמיכת מוסדות המדינה הרלוונטיים במספר אופנים. במונחים של ימינו, בהתייחס לייצוא הישראלי בקטגורית ה-MALE, ללא נקיטת צעדים אקטיביים מאוחדים ייתכן ו-"Winter is coming". כמובן שבמסגרת מצומצמת שכזו לא ניתן להסביר את האיום על כלל היקפו, אך כן לצייר את המציאות הפשוטה והעובדתית כפי שהיא בשטח.

"Make America Great Again" - ארה"ב הינה עמוק בתוך תהליך אגרסיבי בייצוא מערכותיהן אל העולם הגדול, ויש להגיד בהצלחה יתרה עם וקטור ברור לשווקים רבים נוספים. ראשית חובה להזכיר את ההיבט הרגולטורי של מאמצי הממשל לשינוי מדיניות ה-MTCR, אל מול המדינות החברות באמנה, וכמו-כן הקלה ברגולציית ייצוא הנשק ההתקפי.

במקביל לארה"ב יכולת למכור מערכות בערוצי כספי הסיוע. מבלי להכביד בהסברים ארוכים ניתן בפשטות לומר ששינוי הרגולציה בשילוב ערוץ כספי הסיוע מאפשר בקלות יתר לאמריקאים למכור ובקלות יתר למדינות לרכוש תוצרת אמריקאית.

בהסתכלות עובדתית של שנים בודדות אחורנית ניכרת הפריצה האמריקאית בפועל.  הולנד, צרפת, ספרד, אנגליה ואיטליה רכשו את ה-MQ-9. כמובן יוון הינה האחרונה לעת עתה שהביע עניין בה. אנגליה הינה גם-כן הלקוח הראשון לגרסת ה-Guardian של ה-MQ-9, גרסה מרושיינת ע"פ תקנים אזרחיים. בלגיה ואוסטרליה בהליכים מתקדמים לרכישת מערכות זו, בזמן שדרום קוריאה מביע עניין. הקונגרס האמריקאי אישר מכירת 22 מטוסי Guardian להודו. בקנדה מתקיים מכרז אשר בסופו תרכוש המדינה מערכות Guardian או Heron TP של התעשיה האווירית. דרום קוריאה ויפן הצטיידו ב-RQ-4 Global Hawk. ולבסוף, אוסטרליה רכשה את ה-MQ-4C Triton.

בצד השני של המתרס נמצאת סין אשר מדביקה את הפער הטכנולוגי ביעילות מעוררת פליאה, וממלא במהירות גבוהה יותר את החלל שבהן ישראל וארה"ב לא נמצאות בקטגוריה זו של מערכות מל"ט. מדינות כגון ערב הסעודית, איחוד האמירויות, פקיסטן, סרביה, ניגריה, מיאנמר, טורקמניסטן, עיראק, ירדן, אלג'ריה, מצרים, אוזבקיסטן, אינדונזיה, קזחסטן ועוד. כיום לראשונה סין מתחרה ישירות מול מערכת אמריקאית במסגרת מכרז מלזי.

טורקיה אשר נשענה בעבר על מערכות ישראליות מפתחת לעצמה מספר מערכות MALE ואף החלה בייצוא למדינות כגון אוקראינה וקטאר. באירופה צרפת, גרמניה, ספרד ואיטליה מפתחות את מערכת ה-EuroMALE עם שיתוף מדינות נוספות ביבשת דוגמת צ'כיה. כמו-כן צרפת רכשה את מערכת ה-Patroller בייצור מקומי. רוסיה, אשר אסטרטגיית פיתוח מערכות המל"טים המקומיים מרשימה מאוד, הבשילה בייצוא מערכות MALE עם חוזה ראשון למערכת ה-Orion-E למדינה מזרח תיכונית, והזרוע עוד נטויה כלפי מדינות עם ארסנל מזרחי היסטורי.

ישראל לעומת זאת ייצאה במקביל בתקופה המתוארת מעלה מערכות חדשות למדינות בודדות בלבד דוגמת תאילנד, פיליפינים, מקסיקו, זמביה ולפי פרסומים גלויים גם אזרבייג'ן, להבדיל מכמות המכירות בחציו הראשון של העשור אשר כלל את שוויץ, ברזיל, קולומביה, צ'ילה ועוד בקטגורית ה-MALE.

כמובן יש להתגאות בהישג הפנומנלי של התעשיה האווירית מול גרמניה בעסקת הליסינג של מערכת ה-Heron TP בשווי של כמיליארד דולר והישגים נוספים בתחום הליסינג / מתן שירותים (הפעלה ע"י החברה) אל מול האו"מ וגופים שונים באיחוד האירופאי. אך עובדתית לא ניתן להתעלם מכך שהעוגה העולמית בשוק המל"טים גדלה, הן מבחינת כמות מכירות והן בשוויו של השוק, ומנגד חלקה של ישראל הולך וקטן.

למרות היכרות הסוגייה אופן ההתמודדות עמה ותיקון המגמה, או לכל הפחות מיתונה, אינו ברור. המצב בפועל מנוגד להיגיון והמציאות הינה שהתעשיות הישראליות מתחרות זו בזו על-מנת לזכות במעט ההזדמנויות הרלוונטיות הקיימות, בין אם בשווקים בעלי זיקה ישראלית כגון הודו או הזדמנויות הולכות ופוחתות של כמות מערכות בודדות, עד כדי אחת בלבד, במדינות שונות, כאשר מבחוץ האיום הינו אסטרטגי, מוחשי וצפוף עם כמות מתחרים הולכת וגדלה.

לישראל יש עוד רבות להציע ולחדש, הן ברמה הטכנולוגית והן בזו האופרטיבית, ולחזור למעמדה הראוי בהיבט נפח ייצוא מערכות מל"ט בשלל הקטגוריות. לסיכום, אין עוררין על איכותו של המשאב האנושי הישראלי ברמה המבצעית, הנדסית וניהולית, בשילוב תעוזה וחוצפה מקומית, אשר יידע לתת מענה הולם. אך על-מנת שזה יקרה יש תחילה להכיר, להבין ולהפנים את הסביבה התחרותית המעודכנת בה אנו נמצאים כיום.