הרמטכ"ל כמוסד בצבא ובמדינה
לקראת כניסתו של רמטכ"ל חדש יש מקום להזכיר כמה סוגיות יסוד על מוסד הרמטכ"ל של צה"ל – בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 13/12/2018
הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט (צילום ארכיון: AP)
הרמטכ"לים לדורותיהם באו מרקע שונה. בתקופת בן גוריון הוא העדיף יוצאי הצבא הבריטי על פני יוצאי הפלמ"ח, משום שהעריך כי הרקע הצבאי של אלה מקצועי יותר. המטה הכללי של 1967, שהיה עשיר במפקדי הפלמ"ח והביא לניצחון הגדול, הוכיח כי גישתו של בן גוריון לאו דווקא הייתה מוצדקת. לאחר מלחמה זו נבחרו שני יוצאי השריון, ברלב ואלעזר, ולאחריהם רמטכ"לים כולם יוצאי הצנחנים – גור, איתן, לוי, שומרון, ברק שחק, מופז ויעלון. הרמטכ"לים חלוץ, אשכנזי, גנץ ואיזנקוט נבחרו מתוך גישה שניתן להגדירה "בחירה חופשית", ללא קטגוריה. חלוקה זו אינה ביקורתית על טיב התפקוד של הרמטכ"לים הקודמים.
לרמטכ"ל יש שני תחומי עיסוק מרכזיים, במסגרת אחריותו לראייה האסטרטגית הכוללת – הפעלת הכוח ובניין כוחו של צה"ל. השינויים שחלו בחברה הישראלית בשנים האחרונות הגבירו את השיח בין הצבא לחברה ובד בבד הפך אמון הציבור בצה"ל למרכיב חשוב ביותר ביכולתו של הצבא לממש את ייעודו. הצבא נדרש יותר מבעבר להקפיד על ראייה ממלכתית, מקצועית ועניינית שתביא לאמון רחב בצה"ל. הרמטכ"ל גדי איזנקוט המסיים בקרוב את תפקידו רואה את משימתו העיקרית של הרמטכ"ל בהבטחת מוכנות גבוהה והתאמתו של צה"ל לאתגרי העתיד, תוך ניהול סיכונים, גישה חדשנית והתכוננות למלחמה הבאה.
אחד מתפקידיו של הרמטכ"ל הוא הובלת סדר היום של הצבא. הנושאים שהוא מבקש לעשות שינוי מחייבים הקדשת חלק ניכר מזמנו שלו לכך. יכולתו של הרמטכ"ל לשלוט בזמנו ובתוך כך לבקר ביחידות, באימונים, בתחקירים מבצעיים, מפגשים עם הדרג המדיני מושפעת גם מנסיבות חיצוניות ובראשן המצב הביטחוני השוטף. אחת הדרכים החשובות להיטיב את ניצול הזמן היא מינוי מפקדים מתאימים ומטה יעיל אשר יאפשרו לרמטכ"ל לפנות את הזמן הנדרש לו לצורך התמקדות בנושאים החשובים לו ביותר.
היכרות מעמיקה עם אמ"ן חשובה לצורך הבנת מרכזיותה של זרוע זאת בצה"ל ומאפשרת לרמטכ"ל לפתח יכולת ביקורתית על הערכות אמ"ן והשיח עם הדרג המדיני. אהוד ברק, אמנון שחק, משה (בוגי) יעלון ועתה – אביב כוכבי הביאו ניסיון זה לתפקיד.
מרכיב חשוב המסייע לרמטכ"ל במילוי תפקידו הוא חיצוני לרמטכ"ל והוא שר ביטחון "בר-שיח". השר אמור להיות שותף אמיתי לנשיאה בנטל האחריות העצומה המוטלת על הרמטכ"ל. רצוי שהרמטכ"ל יוכל להתייעץ ולהתווכח אתו באופן פתוח וחופשי. דוגמאות בולטות מהעבר – שיחותיו של משה דיין עם בן גוריון על העברת בני משקים מהגנת יישובים לחילות המסתערים לאור התנגדות ראשי ההתיישבות; דוד אלעזר התייעץ עם השר דיין על תפקודו הבעייתי של אלוף גונן במלחמת יום כיפור; לדן חלוץ לא היה "בר שיח" מקביל בעניין אלוף אודי אדם במלחמת לבנון השנייה; ייתכן כי התמוטטותו של יצחק רבין בימים לפני מלחמת ששת הימים קשורה לעובדה כי אשכול לא היווה דמות כזאת עבור רבין. מינויו של דיין לשר ביטחון לא היה לרוחו של רבין, ונראה כי דיין לא היה לרבין "בר-שיח", ומאידך יצר מצב של שותפות בנטל שהקלה על רבין.
ההיסטוריה של מוסד הרמטכ"ל מלאה באירועים ללימוד לקח.
נאמר תודה לרב אלוף גדי איזנקוט על תקופת כהונה ברוכה ומוצלחת, ונאחל לאלוף אביב כוכבי הצלחה בכניסתו לתפקיד הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל.
***
תודה למאיר פינקל בספרו "הרמטכ"ל", הוצאת מודן, "מערכות" ומשרד הביטחון, 2018
לקראת כניסתו של רמטכ"ל חדש יש מקום להזכיר כמה סוגיות יסוד על מוסד הרמטכ"ל של צה"ל – בטור השבועי של אפרים לפיד
הרמטכ"ל רא"ל גדי איזנקוט (צילום ארכיון: AP)
הרמטכ"לים לדורותיהם באו מרקע שונה. בתקופת בן גוריון הוא העדיף יוצאי הצבא הבריטי על פני יוצאי הפלמ"ח, משום שהעריך כי הרקע הצבאי של אלה מקצועי יותר. המטה הכללי של 1967, שהיה עשיר במפקדי הפלמ"ח והביא לניצחון הגדול, הוכיח כי גישתו של בן גוריון לאו דווקא הייתה מוצדקת. לאחר מלחמה זו נבחרו שני יוצאי השריון, ברלב ואלעזר, ולאחריהם רמטכ"לים כולם יוצאי הצנחנים – גור, איתן, לוי, שומרון, ברק שחק, מופז ויעלון. הרמטכ"לים חלוץ, אשכנזי, גנץ ואיזנקוט נבחרו מתוך גישה שניתן להגדירה "בחירה חופשית", ללא קטגוריה. חלוקה זו אינה ביקורתית על טיב התפקוד של הרמטכ"לים הקודמים.
לרמטכ"ל יש שני תחומי עיסוק מרכזיים, במסגרת אחריותו לראייה האסטרטגית הכוללת – הפעלת הכוח ובניין כוחו של צה"ל. השינויים שחלו בחברה הישראלית בשנים האחרונות הגבירו את השיח בין הצבא לחברה ובד בבד הפך אמון הציבור בצה"ל למרכיב חשוב ביותר ביכולתו של הצבא לממש את ייעודו. הצבא נדרש יותר מבעבר להקפיד על ראייה ממלכתית, מקצועית ועניינית שתביא לאמון רחב בצה"ל. הרמטכ"ל גדי איזנקוט המסיים בקרוב את תפקידו רואה את משימתו העיקרית של הרמטכ"ל בהבטחת מוכנות גבוהה והתאמתו של צה"ל לאתגרי העתיד, תוך ניהול סיכונים, גישה חדשנית והתכוננות למלחמה הבאה.
אחד מתפקידיו של הרמטכ"ל הוא הובלת סדר היום של הצבא. הנושאים שהוא מבקש לעשות שינוי מחייבים הקדשת חלק ניכר מזמנו שלו לכך. יכולתו של הרמטכ"ל לשלוט בזמנו ובתוך כך לבקר ביחידות, באימונים, בתחקירים מבצעיים, מפגשים עם הדרג המדיני מושפעת גם מנסיבות חיצוניות ובראשן המצב הביטחוני השוטף. אחת הדרכים החשובות להיטיב את ניצול הזמן היא מינוי מפקדים מתאימים ומטה יעיל אשר יאפשרו לרמטכ"ל לפנות את הזמן הנדרש לו לצורך התמקדות בנושאים החשובים לו ביותר.
היכרות מעמיקה עם אמ"ן חשובה לצורך הבנת מרכזיותה של זרוע זאת בצה"ל ומאפשרת לרמטכ"ל לפתח יכולת ביקורתית על הערכות אמ"ן והשיח עם הדרג המדיני. אהוד ברק, אמנון שחק, משה (בוגי) יעלון ועתה – אביב כוכבי הביאו ניסיון זה לתפקיד.
מרכיב חשוב המסייע לרמטכ"ל במילוי תפקידו הוא חיצוני לרמטכ"ל והוא שר ביטחון "בר-שיח". השר אמור להיות שותף אמיתי לנשיאה בנטל האחריות העצומה המוטלת על הרמטכ"ל. רצוי שהרמטכ"ל יוכל להתייעץ ולהתווכח אתו באופן פתוח וחופשי. דוגמאות בולטות מהעבר – שיחותיו של משה דיין עם בן גוריון על העברת בני משקים מהגנת יישובים לחילות המסתערים לאור התנגדות ראשי ההתיישבות; דוד אלעזר התייעץ עם השר דיין על תפקודו הבעייתי של אלוף גונן במלחמת יום כיפור; לדן חלוץ לא היה "בר שיח" מקביל בעניין אלוף אודי אדם במלחמת לבנון השנייה; ייתכן כי התמוטטותו של יצחק רבין בימים לפני מלחמת ששת הימים קשורה לעובדה כי אשכול לא היווה דמות כזאת עבור רבין. מינויו של דיין לשר ביטחון לא היה לרוחו של רבין, ונראה כי דיין לא היה לרבין "בר-שיח", ומאידך יצר מצב של שותפות בנטל שהקלה על רבין.
ההיסטוריה של מוסד הרמטכ"ל מלאה באירועים ללימוד לקח.
נאמר תודה לרב אלוף גדי איזנקוט על תקופת כהונה ברוכה ומוצלחת, ונאחל לאלוף אביב כוכבי הצלחה בכניסתו לתפקיד הרמטכ"ל ה-22 של צה"ל.
***
תודה למאיר פינקל בספרו "הרמטכ"ל", הוצאת מודן, "מערכות" ומשרד הביטחון, 2018
