כיצד מתמודדים עם טרור ימי מודרני?

האתגרים העומדים בפני חיל ים מודרני במלחמה מול הטרור הם רבים: תקציב, מודיעין, תפוצת טכנולוגיה דו-שימושית ועוד. מיוחד

כוח חיל הים באימון (צילום: דו"צ)

אחד האתגרים של חיילות ים מודרניים בהיבט בניין כוח והפעלתו הוא המענה להתפתחות הטרור בזירה הימית. כדי למסגר את הדיון, הכוונה בפעילות טרור היא מעשי חבלה בכלי שיט צבאיים או אזרחיים, הברחות נשק ואנשים וחדירה של מחבלים מכיוון הים ליבשה לצורך ביצוע טרור ביבשה. מאמר זה יטען כי האתגרים העומדים מול חיל ים מודרני במלחמה בטרור הם תקציב, תפוצת טכנולוגיה דו-שימושית, והעדר שיתוף פעולה עם זרועות ביטחון אחרות בתוך הצבא ומחוצה לו.

בהיבט התקציבי, המלחמה בטרור בזירה הימית מקבלת עדיפות משנית. חלק ניכר מחיילות הים המדינתיים סובלים מתקצוב חסר עד כדי פגיעה ביכולות מבצעיות ובסיכון בטיחותי המביא לתאונות ימיות. ההשקעה שכן מבוצעת, מכוונת ליכולות מלחמה סימטרית כמו נושאות מטוסים, ספינות טילים ונגד-צוללות.  אולם, מלחמה בטרור מצריכה יכולות אחרות. בעיקר מודיעין ויכולת "אחיזת שטח" לאורך זמן. יש לציין כי בראייה היסטורית התרחשו מעט פיגועים במתווה ימי אל מול טרור יבשתי ואווירי. לכן, יש הצדקה מסוימת להסטת משאבים לזירות אחרות, בבחינת ROI גבוה יותר. אולם, פיגועים שמומשו במתווה ימי הוכיחו עצמם כקטלניים במיוחד ובעלי אפקט גדול (הטבעת אוניות ומעבורות, פיגועי מיקוח ועוד).

מודיעין כאתגר

עקב אכילס מרכזי בהתמודדות עם טרור בים הוא מודיעין, או בשמו האחר - מודעות מצבית. איסוף וניתוח בפרקי זמן קצרים המתאימים לשינויים של היריב במתאר טרור. אם ביבשה מדברים על עשרות שניות של חיות מטרה, בים מדובר בפרק זמן ארוך יותר, אך עדיין קטן לאין שעור מלחימה סימטרית. יש לזכור כי זירת הפעילות בים גדולה ממסגרת הפעילות ביבשה. מדובר בשטחים עצומים שיש לנטר בשוטף ובהם לזהות מטרות והקשרים שיכולים להצביע על פעילות טרור.

מאפיין נוסף של הים הוא היעדר גבולות ועירוב השימושים. בים, בשונה מתווי יבשתי, אין גבולות, מעברי גבול, או מכשולים כלשהם. כל הימים מחוברים ביניהם, כל הזמן. הים משמש כזירת פעולה של כלי שייט אזרחיים וצבאים, במגוון שימושים- דייג, קייט, מסחר ותובלה, ומכיל בנוסף גם ריבוי מימדים, כולל את הממד מעל המים ומתחת למים. מאפיינים אלו של הזירה הימית הופכים את איסוף המודיעין למאתגר. על מנת להתמודד עם טרור בהצלחה, חיל ים מודרני נדרש לאמצעים טכנולוגים שיספקו לו תמונה עדכנית בטווח קרוב של המים הטריטוריאליים ובטווחים רחוקים יותר. בלי לראות את כל שרשרת הביצוע של הטרור, החלקים ביבשה ובים יחד, לא ניתן להסיק מסקנות ולפעול באפקטיביות.

שיטה אחת היא ניטור השימוש בפרוטוקול AIS. זהו פרוטוקול תקשורת המשדר מיקומי כלי שיט. אולם, בעוד כלי שיט אזרחיים תמימים עושים שימוש בשידורים אלו על מנת למנוע תאונות או לספק מידע לגורמים מסחריים המנטרים פעילות ימית מסחרית, כלי שיט צבאיים או כאלו של ארגוני טרור מנצלים פרוטוקול זה. מניפולציות על שידורי AIS כוללות שידור מיקום פיקטיבי, כיבוי המשדר, או החלפת שמות של כלי שיט על מנת להתל בגורמי מודיעין.

בשל התשובה החלקית של פרוטוקול AIS, נדרש חיל הים לאמצעי מעקב בלתי תלויים בנכונות כלי השיט לדווח על מיקומו. מכ"מים ימיים וקרקעיים ארוכי טווח, לווייני תצפית (EO/SAR), מטוסי משימה ומל"טים הם חלק מהפתרונות בהקשר זה. למרות הימצאות פתרונות אלו בשוק העולמי הביטחוני, עלות יישומם במתאר מבצעי גבוהה. במילים אחרות, השגת מודעות מצבית בזירה הימית, כזו שתאפשר מלחמה נאותה בסוגי טרור שונים, מצריכה תקציב גדול שברוב המקרים לא נמצא או מנותב למלחמה סימטרית.

טכנולוגיות מתקדמות בקרב ארגוני טרור

בעוד חיל ים של מדינה פועל בהיררכיה תקציבית נוקשה ועלויות הרכש של פלטפורמות חדשות מרקיעות שחקים, ארגון טרור או פשע משופע בכספים באופן יחסי לגודלו, ואינו זקוק לפלטפורמות יקרות. דוגמאות לצוללות סמים זולות (narco-submarine) ניתן למצוא לרוב באזור מרכז אמריקה מזה שנים. עלות צוללת כזו זניחה ביחס לצוללת תיקנית הנושאת טילים. צוללות כאלו יכולות לשמש גם ארגוני טרור להברחת אנשים או אמל"ח.

לצד צוללות Home made, התפתח בשנים האחרונות תחום הבלתי מאוישים בים כולל כלי צלילה (כצב"מ) וסירות נפץ לא מאוישות. כאלו, נצפו לאחרונה באזור מול חופי תימן מופעלות על ידי ארגון החותים. כצב"מים מפותחים על ידי חברות אזרחיות במטרה לספק תמיכה בחקר אוקיאנוסים או בחקלאות ימית. אולם, כלים אלו יכולים בהתאמות מסוימות לשמש גם ארגוני טרור. שאלת היעילות של הפיקוח הבינלאומי על ציוד דו-שימושי רלוונטית גם במקרה זה.

במקביל לתפוצת כלי שיט צפים או צוללים בידי ארגוני טרור, התפתחות טכנולוגיה אזרחית בעוד תחומים כמו לוחמה אלקטרונית, תקשורת, ואלקטרוניקה 'פתוחה' מאפשרת לארגוני טרור לסגל יכולות מתקדמות בהפעלת טרור ימי. היות ובין ארגוני פשע לארגוני טרור מתקיימים קשרים עסקיים, ניתן להניח שגם קיים ביניהם שיתוף מידע בהקשרים טכנולוגים. הבבואה של שיתוף פעולה פשע-טרור הוא שיתוף פעולה בין ארגוני אכיפת חוק לסיכול טרור. זו אחת השאלות הקריטיות כיום העומדת בפני מדינות. גישת הטיפול הווקטורי בבעיות ביטחוניות ייתכן ואינה מחזיקה מים מול אתגרי העתיד בתחום זה. 

עולם תוכן טכנולוגי נוסף המשמש את הטרור בזירה הימית הוא הסייבר, כולל איסוף מידע במרחב הקיברנטי, מניפולציה על מידע, השחתת מידע ועוד. בחודשים האחרונים צפים פרסומים על פעילות מדינות כמו איראן וצפון קוריאה בסייבר, גם בהקשרי איסוף מידע ביטחוני. לא מן הנמנע שמדינות אלו חולקות מידע שמצאו במרחב הקיברנטי עם ארגוני טרור או פשע לגבי יכולות של חיילות ים מדינתיים. מידע מודיעיני איכותי ועדכני בידי ארגוני טרור יכול לשבש ולייקר משמעותית את פעילות סיכול הטרור של מדינה.

העדר שיתוף פעולה בין ארגוני

קודם לכן צוינה החשיבות של שיתוף פעולה בין זרועי בתוך מדינה, ובין מדינות, על מנת לטפל בסיכול טרור בזירה הימית. בתפיסת ניהול הביטחון המסורתית, כל ארגון ביטחוני פועל לבד, וישנו ארגון על מדינתי שתפקידו לשמש כמסלקה של תוצרי מודיעין. בתפיסת ביטחון מודרנית, ארגוני ביטחון אמורים לעבוד בפלטפורמת מודיעין משותפת עם יכולת הנגשת מודיעין בזמן אמת ללא תלות בצרכן. ללא שיתוף מודיעין בזמן אמת בין ארגוני, חיל ים מודרני לא יוכל להתמודד עם טרור ימי. במתאר מודרני, ארגוני טרור מפעילים טכנולוגיה מתקדמת, מורידים חתימה ככל הניתן, ושמים דגש על ניידות מהירה.

אחד התוצרים של שיתוף מודיעין הוא הוזלת עלויות איסוף המודיעין בזירה הימית. ראוי לזכור כי הזירה הימית מחוברת, ולכן טרור ימי במהותו הוא בעיה ביטחונית בין מדינתית. בצורה אחרת, הטרור הימי הוא בעיה ביטחונית משותפת. בתרחיש היפותטי, ארגון טרור מגייס כספים בדרום אמריקה, קונה צוללות וכלים צפים במרכז אמריקה, מקבל אמל"ח ממדינות במזרח התיכון, ובסופו של דבר מוציא לפועל פיגועים באסיה. סיכול של 'שרשרת ערך' כזו אינו נחלת מדינה בודדת או ארגון יחיד במדינה.

השותפות הביטחונית מקבלת ביטוי גם ביכולת המודעות המצבית בים. על מנת להשיג מודעות כזו בטווחים שונים, מדינה צריכה להשקיע הון עתק ברכש טכנולוגיות ותחזוקתן. במציאות התקציבים הביטחוניים בעולם, המגמה הפוכה. מדינות מנסות להשקיע פחות בביטחון, והזירה הימית מקבלת עדיפות משנית. כדי להתגבר על המצוקה התקציבית, מדינות החולקות אזור ימי משותף יכולות להשקיע בצורה משותפת ביצירת מודעות מצבית באותו אזור שתשרת את כולן. בחינת מודל ההפעלה של פעילות טרור, למשל זו של משמרות המהפכה, תראה כי שיתוף ידע ותקציבים מביא לתוצאות איכותיות בתקציבים יחסית נמוכים.

לעיתים, גם תמונת מודיעין עדכנית ומדויקת אינה מספיקה בתווך הימי משום שכלי שייט מוגבלים בטווח השייט ומהירות הפלגתם. ייתכן שכלי שייט יזוהה ככזה המשמש למטרות טרור אולם בהיעדר כלי מיירט זמין לא יהיה ניתן להגיע לאותו כלי שייט בזמן (לפני שיפרוק צוללים לדוגמא). מגבלות אלו מחייבות מדינות להחזיק מערכי ביטחון שוטף יקרים לתפעול ולמעשה לקיים שגרת סיורים ימיים ואוויריים מורכבת ויקרה. גם בהקשר זה, שיתוף פעולה בינ"ל אזורי יכול להוזיל ולייעל את מערך התגובה לאיומים שזוהו.

השאלה העומדת לפתחה של מדינה בהתמודדות עתידית עם טרור ימי קשורה ליכולת שלה לזהות את השימוש של גורמי הטרור או הפשע במרחב הימי, להבין את ההקשר של הפעילות ולהגיב בזמן. ארגוני טרור יעשו שימוש בכל ערוץ שיוכלו. כלי שיט אזרחיים, נתיבי שיט למסחר, שימוש בתשתיות ימיות אזרחיות כולל נמלי ים, מספנות וכו', מערכות מחשוב של תשתיות ימיות הם רק חלק מערוצי הפעילות. לצד אלו, יעשה שימוש הולך וגובר גם במרחב התת ימי על מנת לשמר את גורם החשאיות וההפתעה.

נדרשת: תפיסת ניהול ביטחוני אחרת

מרחבי הים עצומים, והשגת מודעות מצבית באזורים כה גדולים יקרה ודורשת שינוי תפיסת ניהול ביטחונית. מציאות של העדר יכולות מספקות להתמודדות עם טרור בים משמשת ככסות גם עבור מדינות סוררות כמו איראן ואחרות להברחת נשק, כסף ואמל"ח כחלק מתמיכתן בארגוני טרור בעולם. נראה כי הפתרון לתופעה אינו בהזרמת כספים אין סופית מצד מדינה בודדת לשיפור יכולות חיל הים שלה, אלא בהבנה ששיתוף פעולה פנים מדינתי בין ארגוני ביטחון וחוץ מדינתי בין מדינות הוא הכיוון. אין ספק כי ארגוני טרור ופשע כבר הבינו את היתרון בשיתוף פעולה ומידע, גם בתחום הימי.