מבצע "שומרון" בקלקיליה – פעולת התגמול האחרונה לפני "קדש"
בימים אלה לפני 62 שנה בוצעה פעולות התגמול האחרונה לפני מערכת סיני – מבצע "שומרון" בקלקיליה, ליד כפר סבא. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד
אפרים לפיד
| 17/10/2018
חיילי צה"ל במשטרת קלקלילה, 1956 (צילום: אברהם ורד, אוסף התצלומים הלאומי)
ב- 9 לאוקטובר 1956 נרצחו באופן אכזרי במיוחד שני פועלים מאבן-יהודה בפרדס ליד תל מונד. עוד באותו יום החליטה הממשלה על פעולת תגמול גדולה ביעד ירדני, באזור ממנו הגיעו הרוצחים - משטרת קלקיליה. מבצע זה היה האחרון במסגרת פעולות גמול כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות בגבול הירדני. בחודש ספטמבר שקדם פשט צה"ל על שלש תחנות משטרה בדרום הגדה המערבית בתגובה לפיגועי טרור של פדאינים בישראל.
על סדר היום המזרח-תיכוני עמדה באותה עת ברית פרו-מערבית ("ברית בגדאד"), שיזמה בריטניה בפברואר 1955 עם מדינות האזור - איראן, טורקיה, עיראק ופקיסטן. הברית נועדה ליצור חזית אל מול ניסיונות החדירה של ברית המועצות לאזור בהקשר למלחמה הקרה. הייתה חשיבות לצרף לברית את הממלכה הירדנית, שהייתה מזוהה מאד עם המערב בכלל ועם בריטניה בפרט. המלך חוסיין, אשר הומלך באוגוסט 1952, היה עתה בן 21 בלבד, עמד תחת לחצים כבדים, אך החליט שלא להצטרף. יתר על כן במרץ 1956 הוא פיטר את גלאב פאשה, המפקד הבריטי של צבא ירדן.
ישראל השתדלה מצד אחד להימנע מדרדור המצב הביטחוני בגזרה זאת, כדי לא להזיק להסכם המתגבש עם בריטניה וצרפת, לקראת מלחמת סיני, אך היו גם שיקולים אחרים ועיקרם -להסב תשומת הלב לגזרה זו, כדי להצדיק את גיוס המילואים הנרחב לקראת מערכת סיני.
המשימה המבצעית הוטלה על חטיבת הצנחנים 202 בפיקודו של אריק שרון, כפעולה חטיבתית שנייה של הצנחנים. במבצע השתתפו כוחות צנחנים וגבעתי, מחלקת טנקים, סוללת תותחים וסוללת מרגמות כבדות. הייתה זו פעולת התגמול הנרחבת ביותר בשנות ה-50, גם בהיקף הכוחות וגם במספר החללים הרב ביותר מכל פעולות התגמול.
הכוח שתקף את משטרת קלקיליה נתקל בהתנגדות חזקה מהצפוי; הירדנים הצליחו לכתר את כוח החסימה ואף החלו בהפגזה לישובים ניר אליהו, אייל ונוה ימין באזור כפר סבא. נראה שהצבא הירדני התכונן לפעולת תגובה ישראלית. לפני הפעולה נשמעו דעות במטכ"ל, שפעולה מהסוג שתוכנן ובוצע הפכה להיות תגובה שגרתית מדי, ושיש לגוון את שיטות הפעולה. מפקד גיסות השריון, חיים לסקוב, הציע לתקוף את היעד בכוח משוריין, אולם הרמטכ"ל דיין דחה את ההצעה, והעדיף פעולת חי"ר נוספת, שנוהל הקרב לקראתה היה בן יום אחד בלבד.
בקרב נפלו 18 לוחמי צה"ל ו-68 נפצעו. לירדנים היו 88 הרוגים ו-15 פצועים. לזכר הנופלים הוקמה בשנת 1957 אנדרטה במזרחה של כפר סבא.
עשרה חיילי צה"ל זכו בעיטורים על פעולתם במבצע: סגן פנחס נוי - עיטור הגבורה. ארבעה קבלו עיטור העוז -סג"מ דב תמרי לימים תא"ל בצה"ל), סגן שלמה גל (לימים בכיר במוסד), טוראי דן זינגר וטוראי אליהו סרוסי. חמישה חיילים נוספים קבלו צל"ש הרמטכ"ל. המספר הרב של מקבלי העיטורים נזקף לתושייה הרבה שגילו הלוחמים במבצע שהסתבך. לימים התפתחה ביקורת ציבורית על הענקת מספר רב של עיטורים בעיקר בפעולות מבצעיות שלא הסתיימו בהצלחה.
בדיון במטכ"ל אחרי הפעולה מתח מפקד פיקוד הדרום, אל"מ אסף שמחוני, ביקורת חריפה על אופן ביצוע הפעולה. הוא טען שהתכנון והאישור נעשה בין הרמטכ"ל למח"ט הצנחנים שרון, מבלי לערב את מטכ"ל/אג"מ ואת פיקוד המרכז; בסיכום הדיון הודה הרמטכ"ל דיין בחצי פה בנכונות הטענות, וכתב ביומנו: "פעולת קלקיליה הכתה הדים יותר מכל פעולת גמול קודמת שנערכה בחזית הירדנית, ובראש ובראשונה החריפה מאד את יחסינו עם הבריטים... השיטה מחייבת רביזיה... סיבת הסיבות למצב שנוצר בקלקיליה... (הייתה שהתגובה שלנו הייתה שגרתית מדי)".
בימים אלה לפני 62 שנה בוצעה פעולות התגמול האחרונה לפני מערכת סיני – מבצע "שומרון" בקלקיליה, ליד כפר סבא. תזכורת בטור השבועי של אפרים לפיד
חיילי צה"ל במשטרת קלקלילה, 1956 (צילום: אברהם ורד, אוסף התצלומים הלאומי)
ב- 9 לאוקטובר 1956 נרצחו באופן אכזרי במיוחד שני פועלים מאבן-יהודה בפרדס ליד תל מונד. עוד באותו יום החליטה הממשלה על פעולת תגמול גדולה ביעד ירדני, באזור ממנו הגיעו הרוצחים - משטרת קלקיליה. מבצע זה היה האחרון במסגרת פעולות גמול כנגד מטרות צבאיות ואזרחיות בגבול הירדני. בחודש ספטמבר שקדם פשט צה"ל על שלש תחנות משטרה בדרום הגדה המערבית בתגובה לפיגועי טרור של פדאינים בישראל.
על סדר היום המזרח-תיכוני עמדה באותה עת ברית פרו-מערבית ("ברית בגדאד"), שיזמה בריטניה בפברואר 1955 עם מדינות האזור - איראן, טורקיה, עיראק ופקיסטן. הברית נועדה ליצור חזית אל מול ניסיונות החדירה של ברית המועצות לאזור בהקשר למלחמה הקרה. הייתה חשיבות לצרף לברית את הממלכה הירדנית, שהייתה מזוהה מאד עם המערב בכלל ועם בריטניה בפרט. המלך חוסיין, אשר הומלך באוגוסט 1952, היה עתה בן 21 בלבד, עמד תחת לחצים כבדים, אך החליט שלא להצטרף. יתר על כן במרץ 1956 הוא פיטר את גלאב פאשה, המפקד הבריטי של צבא ירדן.
ישראל השתדלה מצד אחד להימנע מדרדור המצב הביטחוני בגזרה זאת, כדי לא להזיק להסכם המתגבש עם בריטניה וצרפת, לקראת מלחמת סיני, אך היו גם שיקולים אחרים ועיקרם -להסב תשומת הלב לגזרה זו, כדי להצדיק את גיוס המילואים הנרחב לקראת מערכת סיני.
המשימה המבצעית הוטלה על חטיבת הצנחנים 202 בפיקודו של אריק שרון, כפעולה חטיבתית שנייה של הצנחנים. במבצע השתתפו כוחות צנחנים וגבעתי, מחלקת טנקים, סוללת תותחים וסוללת מרגמות כבדות. הייתה זו פעולת התגמול הנרחבת ביותר בשנות ה-50, גם בהיקף הכוחות וגם במספר החללים הרב ביותר מכל פעולות התגמול.
הכוח שתקף את משטרת קלקיליה נתקל בהתנגדות חזקה מהצפוי; הירדנים הצליחו לכתר את כוח החסימה ואף החלו בהפגזה לישובים ניר אליהו, אייל ונוה ימין באזור כפר סבא. נראה שהצבא הירדני התכונן לפעולת תגובה ישראלית. לפני הפעולה נשמעו דעות במטכ"ל, שפעולה מהסוג שתוכנן ובוצע הפכה להיות תגובה שגרתית מדי, ושיש לגוון את שיטות הפעולה. מפקד גיסות השריון, חיים לסקוב, הציע לתקוף את היעד בכוח משוריין, אולם הרמטכ"ל דיין דחה את ההצעה, והעדיף פעולת חי"ר נוספת, שנוהל הקרב לקראתה היה בן יום אחד בלבד.
בקרב נפלו 18 לוחמי צה"ל ו-68 נפצעו. לירדנים היו 88 הרוגים ו-15 פצועים. לזכר הנופלים הוקמה בשנת 1957 אנדרטה במזרחה של כפר סבא.
עשרה חיילי צה"ל זכו בעיטורים על פעולתם במבצע: סגן פנחס נוי - עיטור הגבורה. ארבעה קבלו עיטור העוז -סג"מ דב תמרי לימים תא"ל בצה"ל), סגן שלמה גל (לימים בכיר במוסד), טוראי דן זינגר וטוראי אליהו סרוסי. חמישה חיילים נוספים קבלו צל"ש הרמטכ"ל. המספר הרב של מקבלי העיטורים נזקף לתושייה הרבה שגילו הלוחמים במבצע שהסתבך. לימים התפתחה ביקורת ציבורית על הענקת מספר רב של עיטורים בעיקר בפעולות מבצעיות שלא הסתיימו בהצלחה.
בדיון במטכ"ל אחרי הפעולה מתח מפקד פיקוד הדרום, אל"מ אסף שמחוני, ביקורת חריפה על אופן ביצוע הפעולה. הוא טען שהתכנון והאישור נעשה בין הרמטכ"ל למח"ט הצנחנים שרון, מבלי לערב את מטכ"ל/אג"מ ואת פיקוד המרכז; בסיכום הדיון הודה הרמטכ"ל דיין בחצי פה בנכונות הטענות, וכתב ביומנו: "פעולת קלקיליה הכתה הדים יותר מכל פעולת גמול קודמת שנערכה בחזית הירדנית, ובראש ובראשונה החריפה מאד את יחסינו עם הבריטים... השיטה מחייבת רביזיה... סיבת הסיבות למצב שנוצר בקלקיליה... (הייתה שהתגובה שלנו הייתה שגרתית מדי)".
