האחיזה הרוסית במזה"ת

המצב הכאוטי בסוריה מהווה הזדמנות פז עבור רוסיה, שמנסה מאז נפילת ברה"מ לתפוס שוב שליטה במזה"ת. פוטין לא בוחל באמצעים כדי להשתלט על הים, האוויר והיבשה, באמתלה של לחימה בדאעש ובטרור. סקירה של מהלכי רוסיה, שמטרתה לחזור למעמד של מעצמה עולמית קרובה מתמיד למימוש

צילום: AP

זה למעלה משנה פועלים כוחות רוסיים על אדמת סוריה לצד משטרו של הנשיא בשאר אל-אסד, ומסייעים לו במלחמתו נגד כוחות האופוזיציה, הנלחמים מולו יותר מחמש שנים. עיקר הכוח הרוסי כלל עד כה בעיקר מרכיב אווירי, מטוסי קרב-הפצצה, הממוקמים בבסיס חיל האוויר הסורי בחמימים, מדרום-מזרח ללטקיה. 

עם זאת, התמיכה במשטר הטובח באוכלוסייתו אינה הסיבה העיקרית לשיגור הכוחות הרוסיים לסוריה. מה שברור לכל הוא האינטרס המחודש של רוסיה: לחזור למעמדה כמעצמה ימית בים התיכון, בדגש על אגנו המזרחי.

אינטרס רוסי זה אינו חדש, והוא מוכר בעידן הנוכחי לפחות מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת. ההנהגה הרוסית (וכאמור גם ההנהגה הסובייטית בזמנו) ראתה מאז ומתמיד צורך בקיום נוכחות ימית של כוחותיה בים התיכון, לצורכי הביטחון הלאומי של רוסיה. היא גם ראתה בים התיכון יחידה ימית אחת עם הים השחור, וכמי ששלטה בים השחור ביקשה להגיע למימיו של הים התיכון ולממש בכך את האינטרסים שלה בו.

במסגרת זאת השקיעה ברית המועצות מאמצים רבים, כדי להשיג בסיסים ימיים במצרים עבור השייטת שהחלה להפעיל בים התיכון, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים. מצב זה נמשך עד סילוק הכוחות הסובייטים ממצרים על ידי הנשיא סאדאת בקיץ 1972, והחלטתו לבטל ב-1976 את חוזה הידידות בין המדינות ואת שיתוף הפעולה הצבאי ביניהן, ובכלל זה את זכויות העגינה של כלי השיט של הצי הסובייטי בנמלים המצריים. מרכז הכובד של הנוכחות הצבאית הסובייטית עבר לסוריה, שהפכה לבסיס היחיד שלה באזור כולו.

ההתבססות הסובייטית בסוריה התבצעה במהלך השנים בהדרגה. הנמלים (טרטוס ולטקיה) לא היו חלופה טובה במקום הנמלים שהיו לשייטת הסובייטית במצרים, ולמרות זאת המשיכו הסובייטים במאמציהם להשיג בהם מאחז. היו אלה נמלים קטנים וצפופים, ללא המרחב שהיה בנמלי אלכסנדריה ומרסא מטרוח, וגם ללא ציוד מתאים. 

הסכם הידידות מ-1980

בעקבות חתימת הסכם הידידות בין ברה"מ לסוריה, באוקטובר 1980, החלו הסובייטים להגביר את מאמציהם להקים בסיס ימי עבור השייטת שלהם בחוף הסורי, וגם תכננו להקים בסיס אווירי בדיר אל-זור עבור המטוסים ארוכי הטווח של אוויריית הצי. התוכנית הייתה להקים בסיס ימי לוגיסטי עבור השייטת, ולהקים בסיס אווירי בעורפו, כדי להגן עליו. 

הסובייטים ציפו כי בתמורה לסיוע הרב שהם נותנים לסוריה תסכים זו לבניית מעגן ימי עבור כלי השיט שלהם בים התיכון. הסורים נתנו את הסכמתם רק בתחילת אפריל 1982, למרות שאסד התחייב לכך בעת החתימה על הסכם הידידות, באוקטובר 1980. תזוזה משמעותית בנושא זה חלה רק בתחילת 1982, על רקע הגברת המעורבות הישראלית בלבנון, ובמיוחד לאחר מלחמת לבנון הראשונה.

התבוסה הצבאית הסורית ב-1982, ובמיוחד השמדת טילי הקרקע-אוויר על ידי חיל האוויר הישראלי, שכנעו את אסד להסכים לדרישות הסובייטיות, לאפשר להם להקים בסיס ימי ללא תנאים. הדבר סוכם בעת ביקורו החשאי במוסקבה, באוקטובר 1982, במקביל לחתימת ההסכם לשגר את חטיבות טילי הקרקע-אוויר 5-SA לסוריה. אסד ביקש מהסובייטים להציב בשטח סוריה כוחות הגנה אווירית, שיגנו על שמיה מפני חיל האוויר הישראלי, בדומה למה שעשתה מצרים במלחמת ההתשה, כשגמאל עבד אל נאצר דרש להציב כוחות אוויר והגנה אווירית במצרים נגד חיל האוויר הישראלי. על רקע זה גם הסכים חאפז אל-אסד, הנשיא האב, לחתום עם הסובייטים, במאי 1983, על הסכם להקמת בסיס לוגיסטי עבור הצי הסובייטי בנמל טרטוס, מה שהביא להגעתם של כאלף מומחים סובייטים לסוריה. בעקבות כך החלו ספינות הצי הסובייטי לקיים ביקורים סדירים בנמל טרטוס, ומטוסי אוויריית הצי החלו להשתמש בבסיס חיל האוויר הסורי ב-4-T לביצוע משימותיהם בים התיכון. 

התשלום הרוסי היה כמובן בשיגור שתי חטיבות הגנה אווירית, שהיו מצוידות בטילי קרקע-אוויר 5-SA, בעלות טווח של כ-300 ק"מ, שכיסה את כל חלקה הצפוני של ישראל, ומשלוחי אמל"ח חדשים לצבא הסורי. החטיבות חזרו לברית המועצות ב-1984, וטילי ה-5-SA הועברו לידי הסורים. 

השייטת הסובייטית העמיקה את התבססותה בנמל טרטוס. ספינות המלחמה הסובייטיות שפעלו בים התיכון החלו אף הן לקיים ביקורים סדירים בנמל, שהפך גם בסיס לצוללות הסובייטיות. הדבר הביא לגידול בסגל הסובייטי בסוריה בכאלף מומחים נוספים. בבסיס נבנו מתקנים לוגיסטיים שנועדו לשרת את הספינות, והוא החל להעניק שירותי תחזוקה לצוללות ולכלי שטח סובייטיים. הסובייטים שיפרו את תשתית הבסיס ב-1987-88, על ידי גדוד הנדסה שהובא לסוריה למטרה זו, והשלים את הדרוש לתפקודו התקין של הבסיס. 

במקביל חודשה, כאמור, פעילות מטוסי אוויריית הצי הסובייטי בשמי הים התיכון ב-1985, לאחר שטייסת סיור התמקמה בשדה התעופה 4-T. זו החלה לבצע סיורים שגרתיים באמצעות מטוסי ה- TU-16Rשלה מעל הים התיכון, במעקב אחר ספינות הצי השישי וכוחות ימיים של נאט"ו. הדגש הושם על כוחות המשימה של נושאות המטוסים האמריקאיות, זאת מאז הפסקת פעילותם ממצרים ב-1972. פעילות זו הצטמצמה במחצית השנייה של שנות ה-80, ונפסקה לחלוטין בדצמבר 1989. 

בעקבות קריסת ברית המועצות והפסקת פעילותה של השייטת הסובייטית בים התיכון, שבוטלה רשמית בדצמבר 1992, פסקה כמעט פעילותו של הבסיס הימי הסובייטי בטרטוס, למעט ביקורים מזדמנים של כלי שיט סובייטיים. בסוף ינואר 1996 חודשה הפעילות, בעקבות ביקורה של נושאת המטוסים הסובייטית "אדמירל קוזנייצוב".

מאז קריסת ברית המועצות המשיכה היורשת, רוסיה, להשתמש בשירותי הבסיס בטרטוס לצורכי הצי שלה בים השחור. בנמל המשיך לפעול סגל רוסי, שהעניק לכלי השיט שירותים לוגיסטיים שונים: אספקת מזון ומים, תיקונים ומנוחה לצוותים. עשרות כלי שיט ביקרו שם מאז, והוא הפך למאחז הרוסי החשוב ביותר באזור. 

 

חוזרת לים התיכון 

מצבו המתדרדר של משטר אסד במלחמתו נגד כוחות האופוזיציה לסוגיהם העניק להנהגה הרוסית הזדמנות לממש את שאיפותיה לחידוש נוכחותה הצבאית בים התיכון ולהצבת דגלה. 

הרוסים מיהרו להיענות לבקשתו של אסד, ושלחו כוחות רוסיים לסוריה. הם כללו בעיקר כוח אווירי, שהתמקם בבסיס חיל האוויר בחמימים, וכוחות קרקע המיועדים להגן עליהם, וכן תגברו את מערך היועצים שלהם בצבא הסורי. מהלך רוסי זה נעשה בשני שלבים, כמקובל עוד מימי ברית המועצות: השלב הראשון, לטווח הקצר, הוא להבטיח את שלומו והישרדותו של המשטר הסורי הנוכחי, דבר המקבל כיום את ביטויו בהפצצות ללא אבחנה על האוכלוסיה "הטרוריסטית" בשכונותיה המזרחיות של חאלב, כפי שעשו במלחמה נגד המיעוט הצ'צ'ני בסוף המאה הקודמת ותחילת המאה הנוכחית.

עתה, בחלוף שנה, נראה כי המטרה הראשונה הושגה, וידו של המשטר על העליונה, בסיוע תומכיו מחיזבאללה, אירן ורוסיה, ולכן קיבלו בקרמלין את ההחלטה לעבור למימוש השלב השני בתוכנית, לטווח הארוך: קיבוע נוכחותם הצבאית המחודשת בסוריה כבסיס לנוכחות המתחדשת בים התיכון. החלטה זו קיבלה ביטוי ברור בהצהרתו של סגן שר ההגנה הרוסי, ניקולאי פנקוב, ב-10 באוקטובר 2016, שאמר כי רוסיה תקים בסיס קבוע בסוריה, במטרה להרחיב את נוכחותה הצבאית שם (וכמשתמע גם באזור ובים התיכון). משמעות הדבר, הפיכת נמל טרטוס לנמל בעל כושר קיבול גדול יותר מכפי שהוא כיום, ובעל יכולות משופרות לתחזק את ספינות הצי הרוסי המשייטות בים התיכון. הגדלת כושרו של הנמל מצביעה גם על הכוונה להגדיל את כמות כלי השיט הרוסיים שישייטו בים התיכון לפרקי זמן ממושכים יותר.

הקמת הבסיס הימי והתאמתו לצרכי השייטת הרוסית יאפשרו כמובן את הרחבת הנוכחות הימית הרוסית בים התיכון והפעלה מחדש של השייטת הרוסית בים, כפי שהיה בתקופת ברית המועצות, מול הצי השישי של ארצות הברית וציי המערב. לדברי גורמים רוסיים, הבסיס יורחב כדי שיוכל לשרת כלי שיט גדולים, ויותקנו בו אמצעי הגנה נגד צוללות ומערכות הגנה אווירית מתקדמות כ-300-S, שכבר הוצבו בו לאחרונה. מערכות אלה מצטרפות למכלול של מערכות הגנה אווירית שהוצבו לאחרונה בסוריה, מהדגמים 400-S ו-200-S, לטווחים של 400 ו-250 ק"מ בהתאמה, בנוסף למערכות בעלות טווחים קצרים יותר כפנטסיר 1S. לפריסה זו של אמצעי הגנה אווירית יש השלכות על הפעילות האווירית של מטוסי המערב, ובעיקר של הצי השישי, וגם של אלה של שכנותיה של סוריה – טורקיה, ירדן וישראל (ראו מפה). 

החלטה זו, הבאה לידי ביטוי במהלכים שונים בשטח, מצביעה על כך ששליטי מוסקבה רואים במזרח התיכון, ובמיוחד בים התיכון, אזור בעל חשיבות אסטרטגית רבה, ויעשו הכל כדי לבסס ולחזק את נוכחותם בו. זאת, בין השאר, על רקע היחלשות מדיניות החוץ האמריקאית בתקופת הממשל הנוכחי, ובמיוחד לאור עמדתו באשר להתפתחויות באזור מאז פרוץ "האביב הערבי". נוכחות זו דרושה לרוסים גם כדי לבסס מחדש את מה שהאמריקאים כינו בשנות ה-70 וה-80 כ"דיפלומטיה הימית" הסובייטית, בה הם השתמשו לעתים כדי להפגין מול המערב את עמדתם באירועי משבר. התקשורת האמריקאית הדגישה אז כי "מאז שמשחתות וצוללות סובייטיות נכנסו לים התיכון, הדבר הביא להתפתחות מהירה של הדיפלומטיה הסובייטית". 

ממש בימים אלה עושות את דרכן מהצי הצפוני לאזור נושאת המטוסים "אדמירל קוזנייצוב", היחידה מסוגה בצי הרוסי, כשהיא מלווה בספינות קרב מדגמים שונים. סיפור הכיסוי הוא הצטרפותן למלחמה נגד המדינה האיסלאמית בסוריה. זאת, לאחר שתרגלו לוחמה נגד גורמי טרור ופיראטיות ימית, והן אמורות להגיע לאגן המזרחי של הים התיכון. על סיפונה של נושאת המטוסים מצויים מטוסי קרב מדגם סוחוי-33 ומיג-29 וכן מסוקים. כלי שיט אלה מצטרפים לכלים שכבר נמצאים באזור ואל אלה שהצטרפו בימים האחרונים מהים השחור, כדי להילחם בדאעש. לכוח צפויים להצטרף גם צוללת גרעינית ומפציץ ארוך טווח מדגם 160-TU, שיתרגל פעילות נגד טרור. גורמי התקשורת הרוסיים מציינים כי זהו אירוע הסטורי: לראשונה תופעל נושאת מטוסים רוסית בפעילות מבצעית. 

הכוח הימי המצטבר באגן המזרחי של הים התיכון הוא מרשים, ומזכיר נשכחות מתקופת השייטת הסובייטית, רק שמולו, ככל הידוע, לא ניצב כוח ימי של דאעש, אלא אם ציי המערב נחשבים עתה בעיני הרוסים לדאעש. שר ההגנה הרוסי, סרגיי שוֹיגוּ, אכן הודיע בחודש שעבר כי מהלך זה נועד לחזק את היכולות הימיות של רוסיה באזור.

על פי פרשנים רוסים, נוכחות הכוח האווירי בבסיס חמימים נועדה להעניק "מטריה אווירית" לשייטת הרוסית בים התיכון, שלא היתה קיימת מאז סילוק הכוחות הסובייטיים ממצרים. היה זה שינוי חשוב מבחינת רוסיה, כאשר היא הגיעה להסכם עם סוריה להשתמש בבסיס זה לתקופה בלתי מוגבלת וללא כל עלות. בעקבות כך פרסו הרוסים מטוסי יירוט מתקדמים מדגם סוחוי-30 (Su-30SM), כהגנה למטוסי ההפצצה, שנשלחו גם הם כדי לסייע למשטר הסורי במלחמתו במורדים. שיגור כמות קטנה זו של מטוסי יירוט מדגם זה נובעת מכך שבשלב זה לא עומדים בפני הרוסים יריבים אוויריים, ואם ירצו, יוכלו לתגבר את כוחם האווירי במקום תוך 24 שעות. הרוסים כבר עושים שימוש בבסיס חמימים כדי להפעיל את מטוסיהם מעל הים התיכון. כך לדוגמא נחת שם ביוני השנה מטוס סיור העוסק בלוחמה נגד צוללות (נצ"ל) מדגם טופולב-142, שבוודאות לא בא לסייע בלחימה נגד המורדים הסורים, ושמשימתו העיקרית היתה לחפש אחר צוללות יריבות באגן המזרחי של הים התיכון.

הודעת סגן שר ההגנה הרוסי על הקמת הבסיס בסוריה אינה עומדת בחלל ריק. היא חלק מהמדיניות הרוסית החדשה של הנשיא פוטין, וממימוש תוכניתו השאפתנית להחזיר את ארצו למעמד של מעצמה עולמית, כפי שהיה בתקופת ברית המועצות. שבוע לפני כן פורסמה הודעה רשמית בדבר החלטת רוסיה לפתוח מחדש בסיסים גם בווייטנאם ובקובה. על פי פרסומים בתקשורת הרוסית, מוסקבה מקיימת מגעים גם עם מצרים במגמה לפתוח בסיס אווירי, וצנחנים רוסים ערכו החודש, לראשונה, תרגיל משותף עם צנחנים מצרים על אדמת מצרים. לרוסיה יש כוונות לבצע תרגילים משותפים עם מדינות באפריקה. הפירסומים מציינים את כוונותיה של מוסקבה להקים בסיסים במקומות נוספים בעולם, כוונצואלה, ניקרגואה איי סיישל ואף בסינגפור.

על רקע חילוקי הדעות בין רוסיה לארצות הברית בסוגיות סוריה ואוקראינה נקטו הרוסים מספר צעדים מתגרים, כמו קידום מערכת טק"א 300-S לנמל טרטוס וטילי קרקע-קרקע המסוגלים לשאת ראשי קרב גרעיניים במובלעת הבלטית שלהם בקלינינגרד.

לנועח כישלון המגעים בין המעצמות להשיג הפסקת אש בסוריה תגברה רוסיה בסוף ספטמבר את כוחה האווירי בבסיס חמימים במטוסי תקיפה והפצצה נוספים מדגמי סוחוי-24 וסוחוי-34, והכינה לשיגור גם מטוסי סוחוי-25. זאת, על רקע איומיה של ארצות הברית לפעול לצד גורמי האופוזיציה (המתונה) בסוריה, על ידי הפצצת כוחות המשטר ושיגור אמל"ח לגורמים אלה. על פי גורמי תקשורת רוסיים יישלחו מטוסי הסוחוי-25 לסוריה תוך יומיים-שלושה, במקרה שיתעורר הצורך בכך. 

בעוד שחלק מהפרשנים הרוסים מציינים כי המטוסים שהגיעו לאחרונה לסוריה באו כמתוכנן, במקומם של אלה שהוחזרו לרוסיה במרץ השנה, מדגישים אחרים כי המהלך נועד לבטא את נחישותה של רוסיה לנקוט צעדים מרחיקי לכת כדי להשיג את מטרותיה בתהליך המו״מ עם ארה"ב באשר למתרחש בסוריה. מהלך זה ואחרים יכולים לבטא את הנחישות הרוסית להשיג פתרונות מדיניים שיהיו לטובתה, במשברים ובסוגיות אחרות העומדות על הפרק בין רוסיה למערב. בהקשר זה ראוי לציין גם את התרגיל הנרחב שערכו לאחרונה כוחות רוסיים בחצי האי קרים, שלווה בהכרזה כי "נגן על קרים כמו על כל אזור אחר ברוסיה". לפי דובר משרד ההגנה הרוסי חלק מהיכולות שהציג הצבא הרוסי במהלך התרגיל נרכשו בסוריה. היה בכך מסר ברור לארצות הברית ולמדינות המערב, המטילות סנקציות חריפות על רוסיה מאז פלישתה לחצי האי קרים וכיבושו מידי אוקראינה בפברואר 2014.

שגריר רוסיה באו"ם כבר הכריז לאחרונה שהיחסים בין רוסיה לארה"ב הידרדרו למצב ששרר במלחמת יום הכיפורים, בדיוק לפני 43 שנים. אז, כזכור, הכריזו האמריקאים על כוננות גרעינית ברחבי תבל, כדי לאלץ את ההנהגה הסובייטית להימנע מהתערבות ישירה נגד ישראל.

לסיכום, מהלכיה של רוסיה בשנה האחרונה, ובעיקר אלה להם אנו עדים לאחרונה, בסוריה ובמקומות אחרים בעולם, מבהירים היטב את הכוונות של שליטי מוסקבה לגבי אזורנו, לגבי אירופה וחלקי תבל אחרים ומול יריבותיהם הישנות-חדשות, ארצות הברית והמערב. זיהוי חולשת מדיניות החוץ של המערב מחד, והנחישות אותה מפגינה ההנהגה הרוסית בראשות פוטין מאידך, הם הגורמים העיקריים העומדים מאחורי מהלכים אלה.

המערב, בהובלת הנשיא או הנשיאה החדשים בארצות הברית, יעמוד בפני אתגר חדש, וכנראה בלתי מתפשר, שמציבה בפניו ההנהגה הרוסית. רוסיה מפגינה את שריריה מול המערב, ומנסה להפגין את היותה שוב מעצמה עולמית, המנהלת מדיניות חוץ על פי צרכיה והאינטרסים שלה, למרות הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה.

הצעדים הננקטים על ידה בסוריה, ובעיקר ההחלטה להקים את הבסיס הימי בטרטוס, שכונתה על ידי חלק מהפרשנים הרוסים כ"מהלך עוצמתי", אכן מצביעה בגלוי על מה שעמד מאחורי ההחלטה הרוסית לשלוח את מטוסיה לסוריה בשנה החולפת. האינטרס הסורי היה משני, בעוד שהאינטרס הרוסי הוא זה שעמד על הפרק. הבסיסים הרוסיים בסוריה יסייעו, לדעת פרשנים רוסים, לשפר את מדיניות החוץ והביטחון הרוסית, יסייעו "לנטרל איומים שונים", ויעזרו כמובן למוסקבה לשלוט במצב במזרח התיכון ובים התיכון, מול יוזמות לא רצויות של נאט"ו. למהלכים הרוסיים בסוריה יש השלכות נרחבות, הרבה מעבר לגבולותיה של מדינה שסועה זו, והם מפירים איזונים שהיו קיימים באזור עד לאחרונה.

אין ספק שהשנה הקרובה תעמוד בסימן ההתגוששות בין שתי המעצמות, שיחסיהן הידרדרו לאחרונה, כפי שציין השגריר הרוסי באו"ם. עוד נראה מהלכים רוסיים בעלי אופי מתגרה מול המערב, שעשויים לפגוע באיזונים השוררים כיום בחלקי עולם שונים, ובכלל זה באזורנו. מנהיגי המערב יצטרכו להתאמץ כדי להביא את המצב הבינלאומי לרגיעה, ולהחזיר את היחסים עם רוסיה לתקנם, כדי לא להגיע ל"מלחמה קרה" חדשה מול הדוב הרוסי. 

 

בהכנת הכתבה סייע נחמיה בורגין 

אולי יעניין אותך גם

חיילי צה"ל במבצע "מגרסה" (צילום: משה מילנר/לע"מ)

 

ה"רובד" המודיעיני בעקבות המבצע בסמוע

לפני 52 שנה בנובמבר 1966 תקף צה"ל את הצבא הירדני בסמוע, בדרום הר חברון, אחד המבצעים המקיפים, ראשון מסוגו באור יום. יש הרואים בו תמריץ ירדני להצטרף למלחמה ב-1967. תזכורת בטור השבועי של  אפרים לפיד