התמנון האיראני
התמנון האיראני
שמואל גורדון
| 19/05/2011
באחרונה התמקדה תשומת הלב בשתי ספינות קרב איראניות שעברו בתעלת סואץ, בדרכן לנמל טרטוס בצפון סוריה. שופרות ההסברה של הממשלה התאמצו להרגיע ולומר שאין לכך השפעה על מאזן הכוחות באזור. אולם, הם התעלמו מתהליך ארוך טווח, שבשיאו תהפוך איראן למעצמה החזקה ביותר באזור שבין פקיסטן לצפון אפריקה.
שני תהליכים מקבילים וארוכי-טווח של התפוררות מדינות המתנגדות להתפשטות איראן, והתחזקות התומכים בה, חייבים להדאיג את ישראל, שעלולה להישאר לבדה מול מעצמה אזורית שיש לה יכולות, ויש לה כוונות.
בשנים הראשונות לשלטון האייאטולות היו באזור כמה מדינות חזקות, שבלמו את התחזקות איראן. עיראק, בראשות סדאם חוסיין, אפילו יצאה למלחמה ארוכה, שינקה את כל המשאבים האיראניים ועצרה את נסיונותיה להתפשט. בינתיים, עיראק נהרסה בשתי מלחמות ואיבדה את יכולתה לעמוד מול איראן.
מעצמה אזורית נוספת שעצרה את איראן, הייתה מצרים. ארצות הברית חימשה את צבאה וסייעה לכלכלתה הכושלת, אך בבוא שעת מבחן – המהפכה האזרחית – סייעה למיטוט משטרו של מובארק, ופגעה ביכולת מצרים לאזן את הכוח האיראני העולה.
נותרה סעודיה, שאף היא נתמכת על ידי ארצות הברית. היא מתמרנת ומשפיעה באמצעות עושרה הרב, אך ללא עוצמה אסטרטגית של ממש. גם שם רועדת האדמה תחת המשטר. שליטי סעודיה למדו את לקחי הפנית העורף של הנשיא אובאמה למצרים, וחוששים מגורל דומה. ארצות הברית, שסובלת מחוסר הבנה בסיסי של המזרח התיכון, היא גורם ישיר לפתיחת השערים דרכם שולח התמנון האיראני את זרועותיו על פני האזור כולו.
בצד תהליך התפרקות המעצמות האזוריות, שאיזנו ובלמו את התעצמות איראן, חלה האצה בהתפשטות האיראנית שהחלה מיד בתום המלחמת מול עיראק לפני יותר מעשרים שנים. קהילות שיעיות, אם כי ערביות ולא פרסיות, הן התשתית האנושית לחדירה איראנית.
איראן לוטשת את עיניה לבארות הנפט באמירויות, בעיראק ובסעודיה. היא מאיימת על סעודיה דרך הפעלת השיעים בתימן מדרום ובחריין מצפון-מזרח, ועידוד תסיסה שלהם בחלקים נרחבים בעיראק. אכן, יש לסעודיה סיבות לפיק ברכיים. ואם כל זה לא מספיק, רעידות האדמה בלוב ואלג'יר הן מנוף להתפשטות ההשפעה האיראנית לצפון אפריקה וייתכן אף לצ'אד ודרומה.
במעגל הקרוב, איראן כבר נושפת בבטן הרכה של ישראל עצמה. היא התחברה לחזבאלה, חיזקה את הארגון עד שקנתה באמצעותו שליטה בממשלת לבנון, והפכה את גבול הצפון מסכנת טרור לאיום אסטרטגי. במקביל, קשרה קשרי ברית עם סוריה, הפכה לספק העיקרי ולתומכת כלכלית ומדינית שלה. כך הרחיבה את קשת האיום הישיר על ישראל, מראש הנקרה עד דרום הכנרת. המשטר בירדן עדיין מחזיק מעמד כמו שהחזיק מעמד מול עראפאת וארגון פתח לפני ארבעים שנים, אך לא יוכל לעמוד לבדו מול הצונאמי המהפכני במדינות השכנות. האיראנים התחברו גם לפונדמנטליזם הסוני, רכשו עמדות השפעה חשובות על החמאס ופרסו את האיום גם בדרום-מערב ישראל. בפועל, האיום הרקטי המכסה את כל שטחי ישראל, נמצא בשליטה איראנית שהולכת ומתחזקת.
איראן אינה מסתפקת במדינות האזור ופועלת להשתלטות על ארגוני טרור, כדוגמת הג'יהאד האיסלאמי בעזה. "המהפכה הערבית" אינה מהפכה איראנית, אך מדיניות התמיכה האיראנית וקהילות שיעיות גדולות, עלולה להכניס את מנהיגי המהפיכה מתחת למוטת השליטה של המעצמה האזורית הדינמית. לאור כל זת, משמעות הספינות שעברו בתעלת סואץ אינה צבאית אלא מדינית-אסטרטגית. זוהי התמונה הכוללת של איגוף ישראל, ויצירת חזית אחידה בשליטת איראן נגד המערב, עוד לפני שמתייחסים לאיום הגרעיני האיראני הממשמש ובא.
ישראל חייבת להסיק מסקנות, ולעצב מדיניות שתחצוץ בין המהפכה הערבית ובין ההשתלטות האיראנית.
באחרונה התמקדה תשומת הלב בשתי ספינות קרב איראניות שעברו בתעלת סואץ, בדרכן לנמל טרטוס בצפון סוריה. שופרות ההסברה של הממשלה התאמצו להרגיע ולומר שאין לכך השפעה על מאזן הכוחות באזור. אולם, הם התעלמו מתהליך ארוך טווח, שבשיאו תהפוך איראן למעצמה החזקה ביותר באזור שבין פקיסטן לצפון אפריקה.
שני תהליכים מקבילים וארוכי-טווח של התפוררות מדינות המתנגדות להתפשטות איראן, והתחזקות התומכים בה, חייבים להדאיג את ישראל, שעלולה להישאר לבדה מול מעצמה אזורית שיש לה יכולות, ויש לה כוונות.
בשנים הראשונות לשלטון האייאטולות היו באזור כמה מדינות חזקות, שבלמו את התחזקות איראן. עיראק, בראשות סדאם חוסיין, אפילו יצאה למלחמה ארוכה, שינקה את כל המשאבים האיראניים ועצרה את נסיונותיה להתפשט. בינתיים, עיראק נהרסה בשתי מלחמות ואיבדה את יכולתה לעמוד מול איראן.
מעצמה אזורית נוספת שעצרה את איראן, הייתה מצרים. ארצות הברית חימשה את צבאה וסייעה לכלכלתה הכושלת, אך בבוא שעת מבחן – המהפכה האזרחית – סייעה למיטוט משטרו של מובארק, ופגעה ביכולת מצרים לאזן את הכוח האיראני העולה.
נותרה סעודיה, שאף היא נתמכת על ידי ארצות הברית. היא מתמרנת ומשפיעה באמצעות עושרה הרב, אך ללא עוצמה אסטרטגית של ממש. גם שם רועדת האדמה תחת המשטר. שליטי סעודיה למדו את לקחי הפנית העורף של הנשיא אובאמה למצרים, וחוששים מגורל דומה. ארצות הברית, שסובלת מחוסר הבנה בסיסי של המזרח התיכון, היא גורם ישיר לפתיחת השערים דרכם שולח התמנון האיראני את זרועותיו על פני האזור כולו.
בצד תהליך התפרקות המעצמות האזוריות, שאיזנו ובלמו את התעצמות איראן, חלה האצה בהתפשטות האיראנית שהחלה מיד בתום המלחמת מול עיראק לפני יותר מעשרים שנים. קהילות שיעיות, אם כי ערביות ולא פרסיות, הן התשתית האנושית לחדירה איראנית.
איראן לוטשת את עיניה לבארות הנפט באמירויות, בעיראק ובסעודיה. היא מאיימת על סעודיה דרך הפעלת השיעים בתימן מדרום ובחריין מצפון-מזרח, ועידוד תסיסה שלהם בחלקים נרחבים בעיראק. אכן, יש לסעודיה סיבות לפיק ברכיים. ואם כל זה לא מספיק, רעידות האדמה בלוב ואלג'יר הן מנוף להתפשטות ההשפעה האיראנית לצפון אפריקה וייתכן אף לצ'אד ודרומה.
במעגל הקרוב, איראן כבר נושפת בבטן הרכה של ישראל עצמה. היא התחברה לחזבאלה, חיזקה את הארגון עד שקנתה באמצעותו שליטה בממשלת לבנון, והפכה את גבול הצפון מסכנת טרור לאיום אסטרטגי. במקביל, קשרה קשרי ברית עם סוריה, הפכה לספק העיקרי ולתומכת כלכלית ומדינית שלה. כך הרחיבה את קשת האיום הישיר על ישראל, מראש הנקרה עד דרום הכנרת. המשטר בירדן עדיין מחזיק מעמד כמו שהחזיק מעמד מול עראפאת וארגון פתח לפני ארבעים שנים, אך לא יוכל לעמוד לבדו מול הצונאמי המהפכני במדינות השכנות. האיראנים התחברו גם לפונדמנטליזם הסוני, רכשו עמדות השפעה חשובות על החמאס ופרסו את האיום גם בדרום-מערב ישראל. בפועל, האיום הרקטי המכסה את כל שטחי ישראל, נמצא בשליטה איראנית שהולכת ומתחזקת.
איראן אינה מסתפקת במדינות האזור ופועלת להשתלטות על ארגוני טרור, כדוגמת הג'יהאד האיסלאמי בעזה. "המהפכה הערבית" אינה מהפכה איראנית, אך מדיניות התמיכה האיראנית וקהילות שיעיות גדולות, עלולה להכניס את מנהיגי המהפיכה מתחת למוטת השליטה של המעצמה האזורית הדינמית. לאור כל זת, משמעות הספינות שעברו בתעלת סואץ אינה צבאית אלא מדינית-אסטרטגית. זוהי התמונה הכוללת של איגוף ישראל, ויצירת חזית אחידה בשליטת איראן נגד המערב, עוד לפני שמתייחסים לאיום הגרעיני האיראני הממשמש ובא.
ישראל חייבת להסיק מסקנות, ולעצב מדיניות שתחצוץ בין המהפכה הערבית ובין ההשתלטות האיראנית.
