אובמה עוד יצדיק את פרס הנובל
פסח מלובני
| 06/12/2014
פחות משנה מאז שנכנס לבית הלבן בקדנציה הראשונה שלו - ועוד טרם שהשיג מהלכי שלום משמעותיים זכה הנשיא אובמה, נשיא המעצמה הגדולה, בפרס נובל לשלום לשנת 2009. הנימוק: "מאמציו לחיזוק הדיפלומטיה ולשיתוף פעולה בין העמים". יו"ר ועדת הפרס הסביר את הבחירה בו למרות שטרם הגיע להישג משמעותי, ברצון להגביר את התמיכה במאמציו.
למרות שיש הטוענים כי הוא נוהג במדיניות שרעה לישראל, הרי שבסופו של דבר אנחנו עשויים לגלות שדווקא מהלכיו בקדנציה השנייה שלו, עשויים להיות בסופו של דבר טובים ומועילים מאד עבורנו, ועבור עתידנו באזור. הנשיא אובמה נוקט, מאז הושבע לתפקידו, בהמנעות מעימותים צבאיים ישירים באזורנו, ומנסה לנקוט במהלכים דיפלומטיים לפיתרון בעיות קשות, במקום לנקוט בפעולות כוחניות ואלימות, כפי שעשו קודמיו, ואף לתקן אותם על ידי הוצאת כוחות ארצות הברית מהם, כפי שעשה בעיראק, ומתכוון לעשות זאת באפגניסטאן בשנה הקרובה.
בתקופת נשיאותו נקבעה האמירה “No Boots on Ground”, שמשמעותה היא בעצם אי-התערבות צבאית באמצעות כוחות קרקעיים, כפי שהיה מול עיראק ב-1991 ו-2003 ובאפגניסטן ב-2001. מדיניות זו באה לידי ביטוי לאחרונה בפרשיה הסורית, לאחר הפעלת הנשק הכימי על ידי הסורים נגד המורדים באגן דמשק, שפגעה קשות באוכלוסיה האזרחית החיה באזור. הסתבר שהאיום לשגר מספר טילי טומאהוק אמריקאיים לעבר יעדים שונים בסוריה, הספיק כדי לשכנע את הרוסים, והנשיא פוטין בראשם, כדי לשכנע את הסורים לוותר על אחד ממרכיבי הכוח האסטרטגיים שבידם, שכה שקדו עד כה לפתחם ולהצטייד בהם, בעיקר נגדנו. במידה ומיזם זה יסתיים בהצלחה, יהיה בכך משום הישג חשוב ביותר עבור מדינות האזור, שנשק זה יכול היה לאיים עליהן, וגם עבור הנשיא אובמה ומדיניותו בהקשר זה.
נראה כי המהלך מול הסורים, יחד עם הסנקציות הקשות, החונקות את הכלכלה האיראנית, ואולי גם מאיימות על יציבות המשטר החומייניסטי, הביאו את האיראנים להסכים לשיחות על מיזמי הגרעין שלהם, היכולות להביא גם לסיומם, ולמניעת הצטיידות איראן בנשק גרעיני, כפי שהנשיא אובמה הבטיח בהצהרותיו הפומביות (כולל בביקורו האחרון בישראל). אם מהלך זה אכן יצליח, יהיה בכך הישג חשוב ביותר בתולדותיו החדשים של האזור, וכן גם הישג גדול לנשיא אובמה ולמדיניותו, ויצדיק בדיעבד את ההחלטה להעניק לו את פרס נובל לשלום, עוד בטרם עשה דבר כלשהו למענו. הישג כזה, כמו גם הישגו מול הסורים יכול למנוע גם את מעורבותנו בסכסוך אלים וקשה מול שתי מדינות אלה, ובעל בריתם באזור – החיזבאללה, היכולים להמטיר עלינו מאות רקטות וטילים מכל הסוגים ומכל המינים, בתגובה למהלך כוחני שלנו נגד מתקני הגרעין באיראן, או נגד מתקני הנשק הכימי בסוריה.
גם אם יש ביכולתו של צה"ל לפגוע במתקני הגרעין באיראן, הרי שמניעת נשק גרעיני מאיראן בדרך דיפלומטית ובהסכמה איראנית, גם אם תחת איומי מכות צבאיות וסנקציות קשות, עדיף בעיני על פני מהלכי כוח, שלא ברור עד כמה יידחו את תהליך התגרענותה של איראן, ורק יגבירו את נחישות הנהגתה להשיג נשק גרעיני, כפי שקרה גם בעיראק לאחר הפצצת הכור ב-1981.
פסח מלובני
| 06/12/2014
פחות משנה מאז שנכנס לבית הלבן בקדנציה הראשונה שלו - ועוד טרם שהשיג מהלכי שלום משמעותיים זכה הנשיא אובמה, נשיא המעצמה הגדולה, בפרס נובל לשלום לשנת 2009. הנימוק: "מאמציו לחיזוק הדיפלומטיה ולשיתוף פעולה בין העמים". יו"ר ועדת הפרס הסביר את הבחירה בו למרות שטרם הגיע להישג משמעותי, ברצון להגביר את התמיכה במאמציו.
למרות שיש הטוענים כי הוא נוהג במדיניות שרעה לישראל, הרי שבסופו של דבר אנחנו עשויים לגלות שדווקא מהלכיו בקדנציה השנייה שלו, עשויים להיות בסופו של דבר טובים ומועילים מאד עבורנו, ועבור עתידנו באזור. הנשיא אובמה נוקט, מאז הושבע לתפקידו, בהמנעות מעימותים צבאיים ישירים באזורנו, ומנסה לנקוט במהלכים דיפלומטיים לפיתרון בעיות קשות, במקום לנקוט בפעולות כוחניות ואלימות, כפי שעשו קודמיו, ואף לתקן אותם על ידי הוצאת כוחות ארצות הברית מהם, כפי שעשה בעיראק, ומתכוון לעשות זאת באפגניסטאן בשנה הקרובה.
בתקופת נשיאותו נקבעה האמירה “No Boots on Ground”, שמשמעותה היא בעצם אי-התערבות צבאית באמצעות כוחות קרקעיים, כפי שהיה מול עיראק ב-1991 ו-2003 ובאפגניסטן ב-2001. מדיניות זו באה לידי ביטוי לאחרונה בפרשיה הסורית, לאחר הפעלת הנשק הכימי על ידי הסורים נגד המורדים באגן דמשק, שפגעה קשות באוכלוסיה האזרחית החיה באזור. הסתבר שהאיום לשגר מספר טילי טומאהוק אמריקאיים לעבר יעדים שונים בסוריה, הספיק כדי לשכנע את הרוסים, והנשיא פוטין בראשם, כדי לשכנע את הסורים לוותר על אחד ממרכיבי הכוח האסטרטגיים שבידם, שכה שקדו עד כה לפתחם ולהצטייד בהם, בעיקר נגדנו. במידה ומיזם זה יסתיים בהצלחה, יהיה בכך משום הישג חשוב ביותר עבור מדינות האזור, שנשק זה יכול היה לאיים עליהן, וגם עבור הנשיא אובמה ומדיניותו בהקשר זה.
נראה כי המהלך מול הסורים, יחד עם הסנקציות הקשות, החונקות את הכלכלה האיראנית, ואולי גם מאיימות על יציבות המשטר החומייניסטי, הביאו את האיראנים להסכים לשיחות על מיזמי הגרעין שלהם, היכולות להביא גם לסיומם, ולמניעת הצטיידות איראן בנשק גרעיני, כפי שהנשיא אובמה הבטיח בהצהרותיו הפומביות (כולל בביקורו האחרון בישראל). אם מהלך זה אכן יצליח, יהיה בכך הישג חשוב ביותר בתולדותיו החדשים של האזור, וכן גם הישג גדול לנשיא אובמה ולמדיניותו, ויצדיק בדיעבד את ההחלטה להעניק לו את פרס נובל לשלום, עוד בטרם עשה דבר כלשהו למענו. הישג כזה, כמו גם הישגו מול הסורים יכול למנוע גם את מעורבותנו בסכסוך אלים וקשה מול שתי מדינות אלה, ובעל בריתם באזור – החיזבאללה, היכולים להמטיר עלינו מאות רקטות וטילים מכל הסוגים ומכל המינים, בתגובה למהלך כוחני שלנו נגד מתקני הגרעין באיראן, או נגד מתקני הנשק הכימי בסוריה.
גם אם יש ביכולתו של צה"ל לפגוע במתקני הגרעין באיראן, הרי שמניעת נשק גרעיני מאיראן בדרך דיפלומטית ובהסכמה איראנית, גם אם תחת איומי מכות צבאיות וסנקציות קשות, עדיף בעיני על פני מהלכי כוח, שלא ברור עד כמה יידחו את תהליך התגרענותה של איראן, ורק יגבירו את נחישות הנהגתה להשיג נשק גרעיני, כפי שקרה גם בעיראק לאחר הפצצת הכור ב-1981.
למרות שיש הטוענים כי הוא נוהג במדיניות שרעה לישראל, הרי שבסופו של דבר אנחנו עשויים לגלות שדווקא מהלכיו בקדנציה השנייה שלו, עשויים להיות בסופו של דבר טובים ומועילים מאד עבורנו, ועבור עתידנו באזור. הנשיא אובמה נוקט, מאז הושבע לתפקידו, בהמנעות מעימותים צבאיים ישירים באזורנו, ומנסה לנקוט במהלכים דיפלומטיים לפיתרון בעיות קשות, במקום לנקוט בפעולות כוחניות ואלימות, כפי שעשו קודמיו, ואף לתקן אותם על ידי הוצאת כוחות ארצות הברית מהם, כפי שעשה בעיראק, ומתכוון לעשות זאת באפגניסטאן בשנה הקרובה.
בתקופת נשיאותו נקבעה האמירה “No Boots on Ground”, שמשמעותה היא בעצם אי-התערבות צבאית באמצעות כוחות קרקעיים, כפי שהיה מול עיראק ב-1991 ו-2003 ובאפגניסטן ב-2001. מדיניות זו באה לידי ביטוי לאחרונה בפרשיה הסורית, לאחר הפעלת הנשק הכימי על ידי הסורים נגד המורדים באגן דמשק, שפגעה קשות באוכלוסיה האזרחית החיה באזור. הסתבר שהאיום לשגר מספר טילי טומאהוק אמריקאיים לעבר יעדים שונים בסוריה, הספיק כדי לשכנע את הרוסים, והנשיא פוטין בראשם, כדי לשכנע את הסורים לוותר על אחד ממרכיבי הכוח האסטרטגיים שבידם, שכה שקדו עד כה לפתחם ולהצטייד בהם, בעיקר נגדנו. במידה ומיזם זה יסתיים בהצלחה, יהיה בכך משום הישג חשוב ביותר עבור מדינות האזור, שנשק זה יכול היה לאיים עליהן, וגם עבור הנשיא אובמה ומדיניותו בהקשר זה.
נראה כי המהלך מול הסורים, יחד עם הסנקציות הקשות, החונקות את הכלכלה האיראנית, ואולי גם מאיימות על יציבות המשטר החומייניסטי, הביאו את האיראנים להסכים לשיחות על מיזמי הגרעין שלהם, היכולות להביא גם לסיומם, ולמניעת הצטיידות איראן בנשק גרעיני, כפי שהנשיא אובמה הבטיח בהצהרותיו הפומביות (כולל בביקורו האחרון בישראל). אם מהלך זה אכן יצליח, יהיה בכך הישג חשוב ביותר בתולדותיו החדשים של האזור, וכן גם הישג גדול לנשיא אובמה ולמדיניותו, ויצדיק בדיעבד את ההחלטה להעניק לו את פרס נובל לשלום, עוד בטרם עשה דבר כלשהו למענו. הישג כזה, כמו גם הישגו מול הסורים יכול למנוע גם את מעורבותנו בסכסוך אלים וקשה מול שתי מדינות אלה, ובעל בריתם באזור – החיזבאללה, היכולים להמטיר עלינו מאות רקטות וטילים מכל הסוגים ומכל המינים, בתגובה למהלך כוחני שלנו נגד מתקני הגרעין באיראן, או נגד מתקני הנשק הכימי בסוריה.
גם אם יש ביכולתו של צה"ל לפגוע במתקני הגרעין באיראן, הרי שמניעת נשק גרעיני מאיראן בדרך דיפלומטית ובהסכמה איראנית, גם אם תחת איומי מכות צבאיות וסנקציות קשות, עדיף בעיני על פני מהלכי כוח, שלא ברור עד כמה יידחו את תהליך התגרענותה של איראן, ורק יגבירו את נחישות הנהגתה להשיג נשק גרעיני, כפי שקרה גם בעיראק לאחר הפצצת הכור ב-1981.
